היי

אז אני מאד אוהבת לאכול ותמיד אכלתי בכמויות מטורפות ואף פעם לא היתי שבעה תמיד היתי רעבה אבל אני לא מידי שמנה 

אני אוהבת אוכל לא בריא אז שנים שאני אוכלת כל היום אוכל לא בריא ואז בערב אוכלת ארוחת ערב

אני מאובחנת עם adhd מלפני שנים אבל היה לי בעיה בלבלוע השנה זה כבר לא היה לי ברירה וחייבו אותי לקחת אז אני לוקחת וויואנס 50 מ״ג וזה לוקח לי את התאבון ואני לא מרגישה טוב 

אני כבר כמה חודשים ככה לא אוכלת כלום בבוקר אוכלת כמה חטיפים באמצע הלילה משהו וזהו אני לא אוכלת

אני לקחתי את זה חודש לא אכלתי ואז הפסקתי לשבוע אז אכלתי בתאבון מוגבר מוגבר ככה זה היה השנה חודשים ואז חופש אז אני מפסיקה ואז אוכלת המון

אבל אני אף פעם לא מרגישה טוב אני תמיד עם כאבי ראש עייפות וחולשה תמידית והתחילו לי בעיות שינה

וזה לא מתופעות הלוואי כי גם יום שאני לא לוקחת את זה אני מרגישה רע

הרופאים אמרו לחץ נפשי נפשי  לא נראה לי אבל אני תמיד לא מרגישה טוב ביום יום זה כאבי ראש חולשה עייפות והיה לי השנה כמה פעמים דלקות גרון צינון וכאלה ולפני השנה אף פעם לא היתי מקבלת צינון כלום אני היתי הילדה הכי בריאה בעולם

אז אשמח אם משהו יוכל לעזור לי תודההההה

מגיל קטן אני מתמודדת עם דימוי גוף נמוך, בערך בגיל 8 התחלתי להשמין ואמא שלי הפסיקה לקנות חטיפים ואוכל לא בריא שבשביל שאני ארזה וזה לא קרה.. תמיד ידעתי שאני לא רזה אבל לא עשיתי משהו בשביל זה בערך בגיל 16 התחלתי לקחת כדור להפרעות קשב וריכוז וזה גרם לי לחוסר תחושת רעב ואז ראיתי שאני מתחילה להרזות אבל כן עדיין אכלתי רגיל פשוט קצת פחות. בגיל 17 כבר לא אכלתי כל הזמן שהייתי בבית ספר וכשהייתי בבית הייתי סופרת קלוריות ושוקלת מה אני אוכלת והתחלתי להגביל את עצמי כבר בגיל 18 הגעתי למשקל הכי נמוך שהייתי בו אבל הוא היה נחשב רגיל וכולם החמיאו לי תמיד ואם מישהו היה אומר לי שרזיתי הייתי מכחישה כת זה ואומרת שלא. אם הייתי אוכלת בזמן בית ספר הייתי״מענישה״ את עצמי על זה ולא אוכל אחרכ. כמה לעמים ניסיתי להקיא ולא אהבתי את זה והייתה תקופה קצרה בשביל לשלשל בכוונה.. הייתי נשקלת כל יום בלי בגדים ותכשיטים וכלום על הגוף שלי אירי שהייתי חוזר מבית ספר בלי לאכול כלום והייתי עושה לפני השקילה פיפי עד שלא נשאר בי כלום ורק אז נשקלת וכותבת את זה במחברת ואם לא הייתי יורדת או אפילו מעלה הייתי ״מענישה״ את עצמי על זה. תמיד רציתי להגיע למשקל שהגעתי אליו ואני ממש זוכרת אותי על המשקל מסתכלת על המשקל הזה והייתי בטוחה שאני אשמח רבל לא רציתי עוד ועוד. אחר כך הכרתי את חבר שלי ועליתי במשקל אבל תמיד זה לא עוזב רותי המחשבה על האוכל באובססיביות גם אם אני לא שומרת אני בודקת קלוריות ומרגישה רע כלכך ולפעמים בולסת כלכך הרבה ואז מרגישה מזעזע עם עצמי וחושבת כל להקיא אבל לא עושה את זה. שנים שלא אכלתי משהו והרגשתי רע גם עם זה סלט. אף אחד לא יודע מזה חוץ מהאקס שלי בחיים לא סיפרתי למישהו וגם אף פעם לא חשדו. ורם אני מתחילה דיאטה לא של הרעבה זה תמיד מגיע לאובססיביות סביב זה ואז זה מחמיר ואני מורידה מהאוכל ושוקלת את עצמי תמיד.. זה או שאני לא שומרת בכלל ומרגישה רע או שאני מגבילה את עצמי במה לאכול וגם מרגישה רע אין לי אמצע.. ובנוסף כשהייתי בתיכון הייתי מגבילה את עצמי ל300-400 קלוריות ביום. אני לא יודעת אם זה נחשב שיש לי הפרעת אכילה אבל כלכך קשה לי זה לא עוזב אותי וזה לא נקלט לי בראש שיש אנשים שחיים בלי לחיות סביב אוכל ולהרגיש רע מאוכל ואחרי שהם אוכלים משהו הם לא חושבים על זה פשוט אוכלים אוכל, הלוואי עליי. וזהו פעם ראשונה שפרקתי אשמח אם תכתבו לי מה אני יכולה לעשות בנידון בלי שההורים שלי ידעו כי אני לא רוצה לעשות להם רע( וגם רני לא רזה קיצוני ישלי בטן ושומן מבחינתי זה אפילו לא נחשב רזה) תודה מראש

איך אפשר להשיג את הדיאטן שלי לפני התור? ואיך אפשר להשיג קבוצות תמיכה למחלימות מהפרעות אכילה או לכפייתיות יתר באוכל? התפריט מדכא אותי ממש! סתם פותח לי את התיאבון מבלי ליהנות מהאוכל וגם השעות שאני אמורה לאכול לא תואמות את השעון הביולוגי של הרעב שלי, סתם משגע אותי יותר.
אני מבינה שתקעתי את עצמי במצב לא כיפי בכלל.
הגעתי למשקל שבו אני יכולה להרשות לעצמי ללבוש כמעט כל מה שבא לי, אבל לא יכולה כי צריכה להשמין ומתה מפחד לראות את הבגדים קטנים עליי שוב כפי שהיה כשהייתי שמנה מאוד אז נמנעת.
אני מתה לאכול עם ההורים בקידוש, מתה לצאת עם חברות למסעדה, רוצה לצאת לדייטים ולטרוף ת׳עולם, לעבוד בעוד עבודה, להכיר אנשים חדשים, ללמוד דברים חדשים לחוות את כל מה שנמנעתי ממנו בתור בחורה שמנה מאוד, פשוט לפצות על כל החיים שהתחבאתי מאחורי מסות של שומן ועכשיו בתוך מסות של דיכאון ופחד... אבל לא יכולה כי כמו טמבלית נתתי לדיאטן לעשות מה שהוא רוצה והתפריט והאוכל לא טעים, לא מהנה, כמו בבית חולים ואני חייבת להשמין לתוך האוכל הזה ואין גיוון, סתם עושה לי להרגיש מדוכאת יותר... אז מה זה שווה? אם כבר להשמין, אז למה לא לתוך צלחת טעימה יותר? למה נתתי לו להחליט מה אני אוכל, למרות שכששאל אותי מה בא לי לאכול , עניתי שיעשה מה שרוצה... למה אני כזאת סתומה? אני רוצה לצאת מהדיאטות בכיף ובאוכל טעים ואני מרגישה בעונש! איך אני אמורה להשיג אותו אם התור הבא יהיה בעוד חודש? התפריט הזה סתם עושה אותי רעבה ומדוכאת וזה כזה מעצבן, שאחרי הכל , אני עדיין נותנת לאנשים לשלוט בי ולעשות בי כרצונם... זה כזה מגעיל להשמין לתוך יוגורט חמוץ ולא לתוך עוגה שנמנעתי ממנה הרבה זמן... מה אני אמורה לעשות עם זה עכשיו? פשוט מכניס אותי לדיכאון וחוסר חשק... בשיא הדיאטות שלי לא הרגשתי ככה רעבה ומדוכאת... נמאס לי מעצמי ומהאופי הדפוק שלי שנותן לכולם לעצב אותי כרצונם ולא פשוט לענות כששואלים אותי ״מה בא לך״ אוי הבלבול, אני פשוט לא יודעת לסמוך על עצמי ברגע האמת ונותנת לצד השני להחליט עבורי ואז נדפקת עם זה לבד..

במשך כל היום אני ישנה
רק בשביל לקום בלילה כשאין אף אחד
ולבכות עם עצמי על כמה שאני לא רוצה יותר לחיות
שלא תבינו לא נכון, אפשר להגיד שיש לי הכל בחיים
יש לי משפחה תומכת, יש לי קורת גג, יש לי חברים (סוגשל)
אבל לפעמים זה לא מספיק
כי זה לא מה שאני מחפשת מהחיים
אני לא יודעת אפילו מה אני רוצה מהחיים
אני מנסה להסתכל על העתיד וכל מה שאני מצליחה לראות זה עוד דרכים למות
אני כל יום כל היום מתעבקת עם עצמי לא לקחת כדורים ולא לשתות איתם אלכוהול ולא לחתוך ולא לעשות טעויות
אבל אני לא מפסיקה לחשוב על זה שאני חיה רק בשביל אחרים, כי אני בטוח לא מרוצה מהחיים.
לא מאלה שיש לי, אלה מהחיים עצמם
הם פשוט לא בשבילי, אני לא מעוניינת בהם
והמאבק היומיומי הזה על להמשיך לחיות נגד רצוני
פשוט לוקח לי את כל האנרגיות
והזמן האחרון גם את הרגשות שלי
ואני חושבת שאני קרובה ללא להרגיש מצפון, וזה הקלה בשבילי כי אני יודעת שאם אני ארצה להתאבד אני סופסוף אצליח
בהתחשבות שכל מה שנותר אותי זה המצפון

הי
אני בת 24 לפני 3 שנים עליתי בחודש אחד בלבד כמעט 20 קג בגלל אכילה רגשית. מאז ועד היום בסך הכל עליתי 30 קג
האכילה דגשים רודפת אותי בכל מקום. ניסיתי 7 תוכניות עם צזונאים/מאמנים ומה לא.. אפליקציות תזונה. הכל.
פשוט לא משתלטת על עצמי אף אחד לא יודע מזה. התחלתי טיפול עם מישהי אבל הסכומים יקרים לי.
זה רודף אותי מפחדת שיגיע קיץ לא יודעת מה לעשות

כבר חצי שנה כמעט שאני מתמודדת עם זה ככה לבד בלי שאף אחד יודע או מבין... ובזמן האחרון המשפחה שלי התחילה להעיר לי על הגוף ועל זה שהשמנתי, לפני זה הייתי רזה ובריאה ויפה ועכשיו אני עם סנטר כפול ולא בריאה בכלל כי אני לא יודעת לאכול ולהפסיק כשאני שבעה... אני אוכלת וממשיכה לעוד מנה או שתיים או שלוש עד שאני לא מסוגלת יותר.. לא יודעת איך אני עומדת ללבוש קצר בקיץ כששום בגד חוץ מטרנינגים לא עולה עליי... אני מיואשת.

שלום. אני בת 41, מתמודדת עם כמה מחלות שקופות, חרדות, דכאון וכו'.
תמיד הייתי בטוחה שלי זה לא יקרה כי אני כל החיים משתדלת לשמור על יחס בריא לאוכל וכמותו. אבל בשלב מסויים הבנתי שהיחס לאוכל שנראה לי בריא לא מונע ממני לפתח התנהגות לא בריאה. קל לא להגזים כשאין אוכל או עסוקים במשהו או מחוץ לבית. אבל בשנה-שנתיים אחרונות חוץ מהעבודה אני בבית ויש אוכל, אני לא מצליחה לעצור. כל הזמן מחפשת מה לנשנש וכל הזמן דואגת לא להיסחף עם קלוריות. גם על פירות ירקות הרבה פעמים חייבת לעצור את עצמי, לא מתקרבת למאפים מתוקים או תבשילים אתירי שומן ופחממות. אני עם BMI תקין אבל המשקל בהדרגה מטפס ונהיה יותר ויותר קשה להחזיק את עצמי בידיים.
מחפשת אבחון וטיפול למצב שלי. זה לא מחשבות על אוכל, זה יותר חיפוש גירוי חושי כנראה, אני נהנת מהאכילה עצמה, לא רעבה לפני ולא מלאה אחרי. בגלל שאני כל הזמן אוכלת אז אני אף פעם לא רעבה. כל פעם שאני מעסיקה את עצמי בתחביבים בקריאה או בלמידה בבית, זה לא פוחת אלא מתגבר וממש חייבת לנשנש משהו תוך כדי.
רוצה להשתחרר מהתלות הזאת, רוצה להגיע למצב שאני אוכלת ארוחות ולא מנשנשת ביניהן.

קצת היסטוריה: גדלתי במשפחה עניה וחוויתי תקופות רעבות גם בבגרותי, אוכל תמיד היה סימן ליציבות סוציואקונומית. ודברים שגרתיים היו בשבילי נחשקים מאוד.
דימוי הגוף שלי נמוך והוא לא קשור למשקל, יש עיוותים ודיספרופורציות, חלקם מולדים, חלקם נרכשים אחרי פציעות וניתוחים. על המשקל שמרתי מאז גיל ההתבגרות (עד אז הייתי בתת משקל), ראיתי שיש נתיה לעודף משקל ולא רציתי להגיע לעודף. בלי דיאטות או איסורים, רק להגביל קצת את הכמות בתקופות שאני לא שורפת הרבה.

שלום
קיבלתי מהפסיכיאטר מרשם לטופמקס כמייצב מצב רוח, עקב דכאון שלא חולף ובעקבות אכילה רגשית.
בינתיים רק התחלתי.. 25 מג כשבוע
מרגישה תופעות לוואי של עייפות וניתוקים בחשיבה
החרדות התגברו זה מתבטא בעיקר בעצבנות וחוסר סבלנות
ומה שהכי מפריע לי זה שבניגוד לתופעות הלוואי דווקא יש לי תיאבון גדול יותר, התקפי אכילה וצורך במתוק.

השאלה שלי האם זה תקין ותוך כמה זמןמאני אמורנ להרגיש שינוי ? השפעה??

שלום
קיבלתי מהפסיכיאטר מרשם לטופמקס כמייצב מצב רוח, עקב דכאון שלא חולף ובעקבות אכילה רגשית.
בינתיים רק התחלתי.. 25 מג כשבוע
מרגישה תופעות לוואי של עייפות וניתוקים בחשיבה
החרדות התגברו זה מתבטא בעיקר בעצבנות וחוסר סבלנות
ומה שהכי מפריע לי זה שבניגוד לתופעות הלוואי דווקא יש לי תיאבון גדול יותר, התקפי אכילה וצורך במתוק.

השאלה שלי האם זה תקין ותוך כמה זמןמאני אמורה להרגיש שינוי ? השפעה??

"מראה, מראה שעל הקיר, היש שמנה ממני בעיר?" - מוכר לך השאלה הזאת?
אם את יכולה להתחבר לציטוט שלמעלה, את לא לבד. אלפי נשים ומספר גדל והולך של גברים מתבוננים מדי יום במראה ושונאים את מה שהם רואים. בחרתי בציטוט זה שמגיע מסיפור אגדה.. אך אגדות הן לא המציאות, כמו שאני זוכרת את עצמי עומדת מול המראה מספר פעמים ביום, מתבוננת בדמות שמשתקפת אלי והיא לא דומה לי בשום צורה. כי כשאני הייתי מביטה על עצמי במראה, ראיתי את מה שההפרעת אכילה שלי רצתה שאני אראה, שאני שמנה ומכוערת, היא לא איפשרה לי בשום צורה לראות את התמונה האמיתית. לצערי, הפרעות אכילה מייסרות מיליוני אנשים.אך למרות זאת יש חדשות טובות – אפשר לנצח הפרעות אכילה. את לא חייבת להיות אסירה שלהן יותר, להיות כלואה בתוך יחד עם הקול הפנימי שאומר לנו כמה אנחנו שמנות, מכוערות, שלא מגיע לנו ועוד.. יש בתוכך הכוח לנצל אותן ואת תנצחי. ההחלמה דורשת זמן רב ועבודה קשה, אבל בסופו של דבר זה שווה את הכל. סוף כל סוף תהיי חופשייה ותאהבי את עצמך. כשתחלימי תוכלי להתבונן במראה ולהגיד: "מראה, מראה שעל הקיר, מי הנאה ביותר בעיר?" וזו תהיי את. אני הייתי במשך 9 שנים באנורקסיה - אנורקסיה היא תופעה קשה ומסכנת חיים ממש כמו שאר הפרעות האכילה. אנורקסיה מתבטאת בניסיון לצמצם את כמויות המזון הנכנס לגוף בצורה דרסטית. יש המשווים את המשטר האנורקטי למשטר דיקטטורי - לפחות כך אני ראיתי זאת. אנורקסיה משפיעה בעיקר על נשים ולאחרונה מבחינים בעליה במספר הגברים הנפגעים מאנורקסיה. אנורקסיה מבטיחה רזון ויופי אולטימטיביים. אם רק תקשיבו לאנורקסיה תוכלו לרזות ולהיות יפים מוצלחים מאושרים ויש אומרים אף להישאר צעירים לנצח. בתחילה אנורקסיה נותנת המון כוח ותוצאות כי אם מקשיבים לקול האנורקטי אז מתחילים לרזות ומהר אבל מיד נכנסים למשטר של מחשבות מציקות וטורדות הסתרות של אי האכילה בידוד מאנשים רגילים כי אי אפשר לאכול עימם וכד. אבל יש מרכיב אחד המשותף לכל הפרעות האכילה - המרכיב השכיח ביותר והמשותף לכל הפרעות האכילה הוא הנוכחות המובנית של הערכה-עצמית נמוכה, דימוי גוף נמוך, ורצון "לשלוט" בגוף שלנו עד שזה מתהפך וההפרעה שולטת בסוף בנו. החלטתי כפוסט ראשון בקבוצה לשתף אתכם במכתב שקראתי לא מזמן שכתבה אותו מישהי שחווה הפרעת אכילה בעבר והיום נמצאת בהחלמה מלאה (לא אני כתבתי) ומעניין לקרוא את זה בתור מישהי שהיום כבר נמצאת בהחלמה מלאה אך גם לשמוע ממי שירצה לשתף איך זה לקרוא מכתב כזה כמישהי\ מישהו שעדיין מתמודד עם הפרעת אכילה:
"לכל הקורבנות של הפרעות אכילה,
הצעד הראשון לקראת החלמה הוא להודות שיש לכם הפרעת אכילה. אם הצלחתם לעשות זאת, עליכם באמת להיות גאים בעצמכם, משום שזה אינו דבר קל לעשות. חשוב לזכור שהחלמה מהפרעת אכילה דורשת עבודה קשה וזמן. לא פיתחתם את הפרעת האכילה בין לילה והיא לא תעלם במהירות הזו. ההחלמה יכולה להתרחש והיא אכן תתרחש, כל זמן שתרצו בכך. בדרככם להחלמה יעברו עליכם ימים טובים וימים רעים. דמיינו שאתם נמצאים על רכבת הרים. יהיו לכם הרבה עליות וירידות, אבל ברגע שהרכבת תגיע לתחנתה הסופית, תחושו שלווה פנימית ותהיו חופשיים. בימים בהם אתם מרגישים לכודים, חסרי תקווה ורוצים להיכנע, אלה הימים בהם אתם צריכים להילחם אפילו קשה יותר. לעולם אל תיכנעו, משום שההחלמה שווה את המאבק עליה. הקולות הפנימיים האלה יכולים להיות מאוד חזקים לעיתים, אבל יש לכם את הבחירה שלא להאזין להם. זכרו שקולות אלה רק משקרים לכם, ואם תמשיכו להאזין להם, הם יהרסו אתכם. אתם חזקים יותר מהקולות האלה ואתם יכולים לצאת כנגדם. ככל שתצאו נגדם יותר, כך הם יחלשו. בכל פעם שאתם מצליחים להתעלם מהקולות, אתם מתקדמים צעד נוסף קרוב יותר להחלמה. חשוב מאוד שתבקשו עזרה ותמיכה במהלך ההחלמה. אף אחד לא יכול לעשות זאת לבד, וזה בסדר לבקש עזרה. אני ניסיתי הרבה זמן להתגבר על הפרעת האכילה שלי בעצמי, אבל זה בלתי אפשרי. רבים מאתנו מוצאים שקשה להם לבקש עזרה, או שאנחנו מרגישים מבוישים מדי להודות בפני מישהו אחר שיש לנו הפרעת אכילה. אין שום בושה בכך, והעזרה נמצאת שם. אתם זקוקים למישהו שיעזור לכם להתמודד ולהגיע להשלמה עם הנושאים הבסיסיים שגורמים לכם לעשות זאת לעצמכם. לא קל להיפתח אל מישהו ולדבר על איך אתם מרגישים, אבל זה הכרחי. אני תמיד הייתי הטיפוס ששומר הכל לעצמו משום שלא רציתי להטריד אף אחד בבעיות שלי, אבל עכשיו, כשהתחלתי לדבר, אני מרגישה כאילו משקל עצום הוסר מעל כתפיי. אני עדיין מרגישה קושי לחשוף את הרגשות האמיתיים שלי, ולפעמים זה יכול להיות מפחיד, אבל אני ממשיכה לעשות זאת, משום שאני יודעת שזה מה שעלי לעשות כדי לשחרר את עצמי מהפרעת האכילה. אני אישית מרגישה שעליכם קודם כל להבריא את הנשמה לפני שאתם יכולים להבריא לחלוטין את הגוף. כל יום אני מנסה לעשות את הדבר הקשה ביותר כדי לספק לגופי את התזונה שהוא זקוק וראוי לה. לא תמיד אני מצליחה, אבל אני ממשיכה לנסות. אני יודעת שקרוב לוודאי שלא אחיה לגמרי בשלום עם אוכל ועם גופי, עד שלא אסיים לעבד את הבעיות שגרמו לי לעשות זאת לעצמי, ועד שאלמד לאהוב ולקבל את עצמי. המחשבה על לחיות את חייכם ללא הפרעת האכילה יכולה להיות מפחידה. יכול להיות שאתם תוהים איך תחיו בלי זה. כשהתחלתי לראשונה לקבל עזרה, פחדתי ללכת עם זה, משום שלא האמנתי שאוכל לחיות בלי ההפרעה. למרות שפחדתי לחיות ללא ההפרעה, עמוק בתוכי ידעתי שלא אשרוד איתה. רציתי לחיות, מה שאמר שבאמת הייתי חייבת להתחיל להילחם כדי לגרום לזה לקרות. גם נזקקתי להזכיר לעצמי שלא אוכל להחלים בצורה מושלמת, ועלי להפסיק לנסות ולשאוף לכך. בכל פעם שמעדתי, הייתי נעשית כל כך כעוסה על עצמי, עד שהייתי מסיימת בלהעניש את עצמי עוד יותר. במהלך ההחלמה קרוב לוודאי שתחוו תקופות של מעידות. זה טבעי שזה יקרה, ועליכם לצפות לכך. אל תתרגזו על עצמכם ואל תשקעו בתוך זה. במקום, הזכירו לעצמכם את כל הדברים החיוביים שעשיתם, ואת כל ההתקדמות שעברתם. אתם גם יכולים ללמוד מהמעידות האלה, ולטווח ארוך הן תעשנה אתכם חזקים יותר.
אני סבלתי מהפרעת אכילה במשך למעלה מעשרים שנה, ולמרות שלא החלמתי לחלוטין ועדיין יש לי דרך לעשות, עברתי דרך ארוכה. אני מאמינה שיום אחד אהיה משוחררת לחלוטין מההפרעה הזו, ששללה ממני כל-כך הרבה שנים יקרות מחיי. במבט לאחור מעבר לשנים, אני נדהמת לעיתים מהעובדה שאני עדיין חיה, אבל אני מאוד אסירת תודה על כך שאני חיה, משום שאני יודעת שכל כך הרבה אנשים לא היו ברי מזל כמוני. הקולות השליליים האלה עדיין נוכחים, אבל בחרתי לא לשמוע להם ואני יוצאת כנגדם מדי יום, וכך גם אתם יכולים. אני גם בורכתי בקבוצת תמיכה נפלאה. יש לי בעל אוהב, משפחה וחברים. התמזל מזלי לפגוש הרבה אנשים נפלאים דרך האינטרנט, שסבלו גם הם מהפרעות אכילה. יש לי תמיכה מרופא המשפחה שדואג לי במיוחד, ויש לי תמיכה ממטפל נפלא. הוא מעודד אותי, תומך בי והכי חשוב, מקשיב לי. הוא אף פעם לא התייאש ממני והוא מאמין בי. אלמלא העידוד והתמיכה שלו, הייתי מוותרת לעצמי כבר מזמן.
להחלים מהפרעת אכילה זה לא קל, ולעיתים נראה שזה בלתי אפשרי. חשוב להמשיך להילחם ולא לוותר לעולם, כי מגיע לכם לצאת מזה. הפרעת האכילה שלכם הייתה אמצעי ההתמודדות היחידי במשך זמן רב, ויקח זמן ללמוד דרכי התמודדות חדשות ובריאות יותר, אבל זה אינו בלתי אפשרי. אפילו שאנחנו זקוקים לעזרה ותמיכה כדי להחלים, ההחלטה להחלים תלויה בנו. אף אחד לא יכול לגרום לנו להחלים, ואנחנו אלה שצריכים לקבל את העזרה ולעשות את הצעדים ההכרחיים כדי שזה יקרה. אתם גם צריכים להתחיל להאמין בעצמכם. אם אתם מאמינים בעצמכם, אתם יכולים לעשות כל דבר שתחליטו עליו, ואתם יכולים להחלים. יש חיים יפים שמחכים לכם מעבר להפרעת האכילה שלכם, וההחלטה היא שלכם למצוא אותם.
אני מקווה שהאינפורמציה שהבאתי כאן תועיל לכם, או למישהו שאתם אוהבים ואשר סובל מהפרעת אכילה. החלום שלי הוא שיום יבוא ואף אחד לא יצטרך לחוות את הכאב של הפרעת אכילה. זכרו שניתן לנצח את הפרעת האכילה, אתם לא חייבים להיות אסירים שלה יותר. סבלתם מספיק ועכשיו הזמן לשחרר את עצמכם.
בהצלחה לכולכם"

מה שלומכם? איך פוגש אתכם סוף השבוע?
צפוי להיות גשום...
אני עם כאבים בכל הגוף, עייפה, מותשת, עובדת יותר מדי...
מרגישה על הקצה עם כל האחריות שבעבודה, מתחיל להמאס לי...
הבטחתי לעצמי שאתן לזה רק עוד חצי שנה ואז אעזוב ואמשיך הלאה.
אבל האי-ודאות מה אחר-כך מלחיצה אותי מאד.
אני מוצאת את עצמי מתמכרת שוב לכל מיני טכניקות של בריחה מהמציאות.
חיטוט בפייסבוק, אכילה רגשית, מחשבות דכאוניות-אובדניות, כעס והאשמה...
and I should know better
מרגישה ממש פתטית ומטופשת עם הרחמים העצמיים האלה.
אני מקווה שהשבוע אקח כמה ימי חופש ואצליח להוריד את רמת המתח שלי ולהרגיש יותר טוב.
כי המתח הוא האויב הכי גדול שלי. כשאני רגועה אני יכולה הכל...
ספרו מה איתכם.
חיבוקים

היי, כבר תקופה ארוכה! מאז נולדה הבת שלי שאני מתעוררת בלילה ואוכלת. אני שומרת על משקל קבוע, מעט גבוה מהמשקל שאני רגילה אליו (5 קילו יותר) כבר השלמתי עם המשקל ולמדתי לאהוב את עצמי כך (בערך.. אם להיות כנה) אבל אני מתעוררת בכל לילה ואוכלת. אני מתעוררת עם תחושה של רעב וחוסר שקט בקיבה. האכילה מרגיעה אותי ומיד אני חוזרת לישון. אני מרגישה אפילו שאני לא ברמת עוררות מלאה וללא שליטה וזה הדבר שהכי מציק לי - חוסר השליטה המביך הזה!
מה עושים? למישהו יש עצות או כלים? אני לא מעוניינת לקבל מחלות כדוגמת סכרת וכדומה. אני מקפידה על כושר גופני, אורח חיים בריא וחוסר השליטה הזה ממש קשה לחיות איתו. אולי יש חוסר מסוים בגוף? אולי מדובר במצב נפשי או דיכאון סמוי?
אשמח לכל מידע ליודעי דבר. תודה מראש לעונים.

לכל גולשי הפורום:
נעים להכיר!
שמי יפעת אלנקרי,
אני דיאטנית קלינית במקצועי ובנוסף יש לי תואר B.A בפסיכולוגיה.
עבדתי עד לא מזמן בחברת אופטימל עם מנותחי בלון.
כיום אני עובדת כדיאטנית כללית וילדים בקופ"ח לאומית. עובדת בפרוייקט אורח חיים בריא מטעם משרד החינוך ובאוניברסיטת אריאל.
בנוסף יש לי קליניקה פרטית בקרני שומרון שבה אני מטפלת בעיקר באכילה רגשית והפרעות אכילה על כל גווניהן.
בעברי עסקתי בחינוך לא פורמלי ובמסגרות של פגועי נפש.
אני מאמינה שהגוף והנפש מושפעים אחד מהשני ולכן לא מספיק לעשות שינוי תזונתי בלבד, אלא גם שינוי רגשי שיהווה בסיס חזק להצלחה בתהליך.
אני מאחלת המון הצלחה ובריאות לכולם וכאן כדי להשיב על שאלותיכם.
יפעת.

אז אני מבלמסת. וזה כואב בכל הגוף. כולל חרדה מהבולמוס. ובולמוס בעקבות החרדה ואכילה ללא הפסקה. ואז נסיונות לצומות, שלא ממש עובדים, מקסימום, צמצום של האכילה.
אני כבר לא מרגישה את הטעם של האוכל. לא טעים לי. ולא נהנית ממנו. ועדיין אוכלת.

למרות נסיונות חוזרים ונשנים מכל מיני סוגים אני לא מצליחה להקיא. מה דפוק בי??? יו זה כואב!!!
(מישהי מוכנה ללמד אותי בפרטי להקיא?...)



והשאלה...(לדנה, וגם לבעלות נסיון)
אם אלך לדיאטנית(קלינית) שמתמחה באכילה רגשית, זה יעזור, או שחבל על הזמן והכסף?
אני ככ רוצה לאכול נורמאלי-מינימלי
ו ל ש מ ו ר על המשקל. אני חרדה מעליה במשקל, והדיאטניות שפגשתי עם התמחות בהפרעות אכילה מדברות על ״שיקום תזונתי ולא משנה כמה תשקלי״. הגישה הזו לא מתאימה לי.
תמיד הייתי שמנה בטרוף ופשוט נמאס לי מזה.
אני רוצה לאזן את האכילה בצד המינימלי, לא המקסימלי.

אז התחלתי דיאטה ביום ראשון, והכל הלך די בסדר ואכלתי ירקות כל יום ושתיתי מלא מים.. ולפני כמה דקות היה לי התקף נוראי פשוט, זה התחיל מקערת דגני שוקולד עם חלב ואז 5 פרכיות עם גבינה מותכת ואז עוד 3 פרכיות עם נוטלה, ואז לסיום גדול, קערת ספגטי עם קטשופ.
אני נורא מתוסכלת, וזה תמיד קורה לי , אני שנים מנסה לעשות דיאטות ולאכול בריא ופשוט לא מצליחה, באיזשהו שלב כבר הפסקתי להאמין בעצמי ובזה שאני יכולה לעשות את זה.
אני קוראת מלא כתבות על בולמוס ומנסה להבין מה אפשר לעשות ואני מרגישה ששום דבר לא יעזור לי..

הי אני לא בטוחה שזו קבוצה שתתאים לי כולם מדברים על איך הם לא אוכלים. אני בדיוק ההפך. יש לי אכילה רגשית. אני נתקפת ברגשות כואבים עצובים מתוסכלים נהיה לי רע ואני פשוט אוכלת. לא יכולה לעצור או לבטל את זה אחרי זה מרגישה רע יותר חרא עם עצמי וגועל. מעגל שחוזר על עצמו באופן כמעט יום יומי. יודעת מה עושה לי רע אבל כרגע לא יכולה לשנות את זה. אבודה עם עצמי בתוך האוכל הזה שהפך לנחמה שמגעילה אותי במקום להזין אותי. בא לי לצעוק להתאפס ולא מצליחה ואין מי שישמע בכלל. מנסה להחזיק את עצמי בשביל ילדי הקטנטנים התמימים כשאין לי כוחות להחזיק את עצמי.

הפרעות אכילה הן רק התסמין, הנזק לגוף ולבריאות הם תוצרי הלוואי.
ההפרעה הרגשית, בין אם במודע ובין אם לא, היא השורש, המקור הראשוני
לכל הפרעת אכילה ולכל הפרעת התנהגות המתבטאות באופנים שונים.

כל טיפול המתמקד בתסמינים ייעודו לכישלון או הצלחה זמנית בלבד.

אכילה רגשית מותרת על-פי חוק, אינה נחשבת לסם אסור ואף מקובלת חברתית.
הבחירה לסרב לאכילת מזון נחות באירוע משפחתי תוצג כעלבון או שיגעון,
מעשה שמבטא שליטה עצמית ולקיחת אחריות אינו מקובל חברתית.

יש לכך סיבות שמקורן בתקופת ההתפתחות המוקדמת ביותר לחיינו,
במצבים של בכי וחוסר בשביעות רצון נהגו לפצות אותנו במזונות 'מנחמים'.
לימדו אותנו להסיט את תשומת הלב מהרגש אל הבטן ואל חוש הטעם, היתה זאת ועודנה
טכניקה יעילה ביותר להרגעת תינוקות בוכים ולנחמה אצל מתבגרים ומבוגרים בכל הגילאים.
ככל שהמאכלים מעובדים יותר והשפעתם דומה יותר לסם, כך המטרה מושגת ביעילות ובמהירות מרובה יותר.

כמובן שהרגשות שוב צפים, בתחפושות משתנות, הם שוב חוזרים ושוב מודחקים, בכל פעם הם שוב מופיעים בעוצמה הולכת ומתחזקת, מעייפת וכבדה עד שכבר איננו מוצאים את הכוחות להתמודד. אז אנו אוכלים עוד יותר או משתמשים בסמים חזקים עוד יותר, גם בכדי לפצות על הרגשות העתיקים וגם בכדי לפצות על חוסר האונים והעייפות המכריעים את נוכחותנו.

אכילה רגשית הינה רק תסמין ועל כן אין להתייחס אליה כאל מחלה או כהפרעה המצריכה טיפול.
כל טיפול המתמקד באכילה עצמה ייעודו להכשל. האכילה תתאזן מעצמה כאשר הרגשות יתקבלו ויתבטאו במלואם.
לא יהיה עוד צורך להדחיק או לפצות על דבר, האכילה תהיה לצורך הגוף והעונג המזדמן מכך בלבד.

האכילה הרגשית מתחילה מלידה ולעתים אף הפיתרון יימצא בגילאים צעירים וברגשות בלתי-פתורים. במציאות האינטנסיבית שבה אנו חיים, לעתים קרובות איננו מוצאים את הזמן ואת היכולת להקשיב, לנשום עמוק ולרווחה את החיים, לנשוף את הישן והמיותר, לשאוף את החדש והרצוי. לצורך כך פתחתי את הבית לבריאות והתכנסות לסיוע ותמיכה, לליווי אישי ולאורך כל הזמן שיידרש על-מנת לשאוף עמוק ככל שיתאפשר, למצוא מחדש את היכולת להתרגש, לראות מחדש את יופיים המלא, לשחרר את המיותר ולתת את המרחב להזדמנויות חדשות ורצויות.

"ניצחונות באלף קרבות ואלף חיילים אינם שווי ערך לניצחון אחד על עצמך"
(Be the Master of your own Mind)
לעתים קרובות מאוד הפרעת האכילה משולבת בהפרעה תזונתית אמיתית

תובנה זו המבוססת על חקירה אישית ושילוב של ממצאים מדעיים ממקורות שונים ומאסכולות שונות,
לשמחתי הרבה, תובנה זו כבר הוכיחה ואף מוכיחה את עצמה לעתים קרובות מאוד ועל-כן אני חש בר-מזל לשתף בה.

המעגל הרגשי אשר מתבטא בהפרעות האכילה והאכילה הרגשית מתבטא ומשתקף בבהירות:
גירוי רגשי -> השתוקקות לאוכלסם אחר -> הרגל קבוע -> אכילהשימוש -> תחושת אשמה – ושוב מהתחלה..

המשך המאמר כאן:
http://www.demayo.co.il/knowledge/%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%A8%D7%92%D7%A9%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%9C%D7%9D/

שלום רב!
אני מקוה שתוכלי לעזור או לייעץ לי.
שמי יונה,לפני 4 שנים וקצת עברתי התקף לב עקב עישון סיגריות וכולסטרול גבוה...אחרי האירוע הייתי בשיקום לב ושם למדתי לשנות תזונה נכונה והתחלתי בפעילות ספורט שאותם עד היום אני עושה.
השינוי לרעה התחיל עקב מצבה הבריאותי של אימי,והתחלתי לאכול שוקולד וממתקים בלי שליטה.אגב,אני לא אוהבת מתוק ולא נהנית מהממתקיפ ובכל זאת אוכלת וזאת הבעיה.

אני מרגישה שפשוט איבדתי שליטה וברור לי שלמרות שאני נוטלת כדור לכולסטרול אני בטוחה שהכולסטרול שלי הגיע לשמים.

אני מקוה שתוכלי לעזור או לייעץ לי בבעיה ,
אני אשמח אם תחזרי אלי

בברכה
Yonit1/

היי חברים,

מה שלומכם?

אני יודעת שנעלמתי לכלכך הרבה זמן,

(אל תהרגו אותי, המטופלים שלי כבר עושים את זה... :) )

אבל זה רק למטרות טובות, בתקופה האחרונה עמלתי רבות על הקמת אתר חדש שיאגד בתוכו את כל החומר שמקצועי שאתם צריכים לדעת בנושא התנהלות נכונה לאחר ניתוח בריאטרי, שינוי הרגלי אכילה וטיפול באכילה רגשית.



בלי מכירות, נטו ידע חינמי :)



ו... הכי חשוב...

לרגל ההשקה של האתר הכנתי עבור כולכם:



מדריך מיוחד ומושקע, מתנה ממני בנושא:

"כל מה שצריך לדעת על מנת להתנהל נכון לאחר ניתוח בריאטרי"



מוזמנים להכנס לאתר ובכעמוד הראשי להרשם לקבלת המדריך החינמי שלי :)

קיצור הקיבה שלי:



כל חיי הייתי שמן, כילד וכנער אהבתי לאכול תמיד - בחגים ובימי חול, בארץ וגם בחו"ל, אחרי שמשהו זרק לי הערה פוגענית וגם אחרי מחמאה שמנפחת את הלב באהבה, כששמח , כשעצוב, כשרע וגם כשטוב- אני מצאתי את עצמי במקרר, ירדתי על המזווה, חיסלתי כל מה שניתן היה ובמקרה חלף לידי.



בשנת 1998, כשאני בן 16 בלבד ושוקל 160 ק"ג החלטתי להילחם במוסכמות- בהורים, בחברה, בקופת החולים ולעבור ניתוח לקיצור קיבה(vbg) כדי לרזות ולאפשר לעצמי לפתוח בדרך חיים חדשה ובמערכת יחסים חדשה ביני לבין האוכל. אחרי הניתוח ואחרי שנגמרו מפגשי התמיכה שהתחייבתי ללכת אליהם, רק אז התחילה ההתמודדות הקשה והאמיתית.

עבדתי עם עצמי - בדרך הקשה - על פרידה מהדחף לאכילה רגשית - מהמפגשים הליליים עם המקרר והמזווה, ופרידה מלאה באבל עמוק וקשה ממגירת הממתקים והעוגיות.

עם השנים ופחות 75ק"ג למדתי מי אני מחדש, למדתי להפיק את המיטב מעצמי, לאהוב את עצמי כמו שאני, להעריך את הכוח שלי, להפרד מהאכילה הרגשית המפחידה ולצאת באמת לדרך חיים חדשה.

היום — 18 שנים אחרי, שבהם שמרתי על עצמי בקפדנות מול כל הקשיים, אני רוצה לחזק את ידי כל למי שעובר תהליך כזה עכשיו להצליח לרזות ולהשאר רזה שנים רבות כמוני. בזכות פרידה ראוייה ועמוקה מהאכילה הרגשית, בזכות קבלה עצמית, ובזכות שלווה ואהבה שאין לה גבול שמכניסה לחיים ריפוי אמיתי.



מהניסיון שלי כמנותח לקיצור קיבה וגם כמטפל הוליסטי בתחילת דרכו יש חשיבות עצומה לתמיכה הנפשית בדרך לייצר הצלחה אמיתית בתהליך ההתפתחות, בהרזייה, בשמירה על ההרזייה, בפרידה מאכילה הריגשית, בשיפור הדימוי העצמי ובהתאהבות מחדש ב"אני" החדש שנוצר בעקבות הניתוח.

ריפוי הגוף ללא ריפוי הנפש לעולם לא יהיה שלם, וכמו שאנחנו דואגים לעשות ניתוח ולעזור לגוף לעבור שינוי, חשוב שלא נשכח לדאוג גם לנפש להתמודד ולשמר את השינוי הזה.



ארז נוי

פסיכותרפיה הוליסטית אינטגרטיבית

היי, כתבתי פה קצת בפורום בעבר, אני בת 23, עם רקע של גילוי עריות בתוך המשפחה בילדות,

והיסטוריה ארוכה של הרס עצמי והתעללות בגוף שכוללת תפרים, אלכוהול, סמים, תרופות, אכילת יתר רגשית, הרעבות והקאות.

אני לא נכנסת לפרטים כי אני יודעת שזה אסור, אבל בכללי-

מגיל 8 סובלת מעודף משקל כל החיים. עד אז הייתי ילדה מקל.

היתה לי אכילה רגשית קשה, מלווה בהמון אשם ובושה, מחביאה פחיות קולה מתחת למיטה, חפיסת שוקולד מתחת לכרית וכו'.

הגעתי לעודף משקל (המשקל הכי גבוה שהייתי בו) לפני שלוש שנים.

לפני שנתיים התפרצה הפוסט טראומה וההכרה בהתעללות של אבי בי, ויחד איתה המשקל התחיל לצנוח.

הרעבות נוראיות, לפעמים ימים של צום. עד לפני כשנה זה היה מלווה בפעילות גופנית אינטנסיבית.

הורדתי בערך 30 ק"ג והגעתי למשקל יחסית נמוך, תוך כדי חזרה אכילה רגשית, ממש בולמוסים, ותוך בערך חודשיים עליתי 7-8 קילוגרם.

בחודשיים שלאחר מכן ניסיתי והצלחתי לרדת שוב במשקל, והמצב הדרדר עד לאכילה מאוד מצומצמת, צומות, והשלתי מעליי בשלושה חודשים האחרונים בסביבות ה12 ק"ג.

בסיבוב הזה (אחרי ההפסקה עם העלייה במשקל) הגעתי לשיאים מבחינת ההפרעות אכילה.

קשה לי מאוד לאכול ליד אנשים, הקולות בראש חזקים - גם אם אמרו לי שרזיתי זה אומר שאני שמנה וצריכה לרזות,

אם לא אומרים לי (במקום טיפולי למשל) אני חושבת שאני שמנה ולא רואים את הירידה במשקל ולכן אני צריכה לרזות,

כל אינטראקציה מלבה את המחשבות והקולות בראש.

אני מרגישה מאוד אשמה ומבוכה על כל מזון שאני מכניסה לפה.

למרות שהעצמות כבר התחילו לבלוט, ואמבטיות בחודשיים האחרונים הפכו לבלתי נסבלות, עצמות הגב, האגן ועצם הזנב ממש כואבות במגע עם האמבטיה וזה נהיה לי קשה אפילו רק לשכב באמבטייה.

הידיים והרגליים כבר מאבדות תחושה, ויש ימים שעור הפנים נראה חיוורצהוב, רגעים שאני מרגישה צניחות, כאילו אני עומדת להתעלף.

קראתי את הסימנים הפיזיים לאנורקסיה והנה הם מופיעים אצלי, בחלקם ובצורה מעטה,

והראש עדיין אומר לי שזה לא הסימנים האמיתיים ואני הרי גם ככה כן אוכלת אז זה לא שאין לי חסרים.

בדיקות דם תקינות מלבד שומנים וסוכר גבוהים בצום.

לחץ דם והדופק שלי יחסית מהירים בגלל הPTSD ואני מקבלת דרלין להורדת קצב לב פעמיים ביום.

מבחינת המדדים של המשקל אני ממש בהתחלה אבל זה נכנס כבר למדדים של תת משקל.

אני לא מוכנה לקבל טיפול ומצד שני מרגישה חוסר אונים, ניסיתי להתאבד פעמיים בחודשיים האחרונים, אשפזו אותי לשבוע על סף מוות. אחרי זה הייתי מאושפזת חודש בשער מנשה, שבמהלכו ירדתי בערך כ4 ק"ג.

אני מרגישה במצוקה אל מול הראש שמוביל אותי אל מקום רע אבל לא מסוגל להבין את המצב כיום,

ירדתי מידות בכל הבגדים, ואני עדיין מרגישה מאוד שמנה וכאילו כל גרם של שומן הוא תחת אור של חדר ניתוח.

כרגע אני נמצאת במרכז יום לטיפול בנפגעות זנות, אני לא משתמשת בכלל ועוברת בדיקות שתן, לא חותכת כרגע,

יחסית במצב טוב (לפי הקליניקה כאילו).

ובגלל שכל ההרס העצמי והשליטה מתנקז למזון, משקל ואכילה אני כבר מרגישה שהעניין מתחיל לצאת משליטה.

בדיוק לפני שבוע יצאתי מאישפוז יחסית ארוך של חודש, וסבלתי מבולמוסים עד שבת בערב, ללא הקאות אבל עם צורך גדול להקיא.

מיום ראשון שנכנסתי למרכז יום בפעם הראשונה כבר נעלתי את הפה, אני מכריחה את עצמי לאכול יוגורט עם פרי, סלט עם גבינה, קצת לחם שחור.

המהירות שבה עברתי מהבולמוסים חזרה ללסתום את הפה היא קיצונית, והמעבר הוא ממש קיצוני, כאילו שולט בי מישהו אחר.

דיברתי עם המטפלים שלי במסגרות שאם זה יגיע למשקל מסויים אני אגש לקבל טיפול. הבעיה היא שהמשקל הוא ממש לא רחוק (אולי 6 ק"ג) והBMI שאני אכנס איתו לטיפול הוא 15.8 - כבר אנורקסיה חמורה. ואני יודעת שאם עכשיו אני לא מסוגלת לקבל טיפול אז בטח לא כשאני כבר ארד במשקל סוףסוף, לא אסכים שמישהו יכריח אותי לאכול ולהשמין.

כרגע אני לא מקבלת שום טיפול תזונאי וגם לא מאובחנת בהפרעות אכילה, בעיה נוספת,

כי מבחינתי עד שרופא יישב מולי ויגיד לי "את חולה באנורקסיה" רק אז אני אאמין לו וגם אז אני לא אאמין, כי אני עדיין לא מרגישה.

אני מאוד במצוקה מרגישה מנוהלת על ידי כוח שאין לי הרבה שליטה עליו, ושגם מאיים עליי שאם אני אעלה במשקללא אתמיד בדיאטה הוא יאכיל אותי מרורים בדמות סמים, אלכוהול, פציעה עצמית ופציעה על ידי מין, ספורט כפייתי ואו הקאות וכו'.

אני מרגישה שאם אני לוקחת לקול הזה את השליטה הוא מתעצבן ממש ממש אבל, ומתחיל להפוך את המצב שלי להרסני מאוד,

אני נאטמת וכועסת ויש לי קולות שמאיימים עליי בראש שהם יחזירו לי באלכוהול, פציעה וכו' , ואסור לי כרגע להגיע למצב הזה

כי אני לא אוכל להישאר במרכז יום!

מצד שני, יש תחושה מהגורמים המטפלים בי, של שקט מוזר כזה, אם אני לא אדבר על ההפרעת אכילה אז כבר פחות מדברים איתי על משקל, אוכל, מה אכלת וכו' - והראש שלי לוקח את זה כאישור של: "את רואה? אם המצב באמת היה קשה או אמיתי אז היו מתייחסים לזה כבר וזה שלא מתייחסים לזה או מדברים על זה איתך זה רק אומר שהכל בראש שלך".



אבודה וחסרת אונים, מה לעשות? לא מסוגלת ללכת לדיאטנית כרגע, רק במשקל שהצבתי לעצמי שהוא משקל שאני צריכה להתחיל להיות מטופלת אבל כשאני אגיע אליו אני יודעת בפנים שאני לא אתן לאף אחד להרוס את העמל הרב שהשקעתי ובטח שלא לגרום לי להשמנה.

היי יש לי בעייה של אכילה רגשית בעיקר שאני עצובה או כועסת אני אוכלת הרבה יותר מידי ואז מרגישה עוד יותר רע עם עצמי ,איך אפשר להתמודד עם זה ולא ליפול שוב ושוב למעגל הזלילה שרק עושה יותר רע ,אציין שכשאני מרגישה שמחה אני אוכלת בריא ומסודר ולא מרגישה רעב ..

התמכרתי לאוכל / אכילה רגשית. עליתי במשקל באופן קיצוני כך שאני כבר מתקשה ללכת. מי מוסמך לסייע במקרה כזה? לאן פונים? במה ובמי להיעזר? המקור לאכילה הרגשית התמודדות עם מחלה כרונית מלווה כאב. אודה לכל הצעה ועצה.

מה עושים??

היה לי משיכה למתוקים הרבה זמן ועכשיו אני לא מצליחה לאכול בריא בחזרה אוכלת רק מתוק הבעיה שאני לא מרגישה רעב ואוכלת רק כשאני משועממת או להיפך אחרי איזה התקף של פחד,חרדה, שעמום או עצבים.

אכילה רגשית מתוקה 100% ופשוט לא מצליחה לאכול כשאני רגועה רק בזמני ם רגשיים ורק מתוק

מהר לומר די לאכילה הרגשית המוזרה הזאת.

למי יש עיצה מועילה

היי,

כבר המון המון זמן לא כתבתי כאן ועכשיו נכנסתי כדי לקרוא קצת וגם לשתף :)

אכילה רגשית אצלי, כמו אצל רבים אני מניחה זה עניין של תקופות, יש תקופות שאני שולטת יותר וכן מצליחה לאכול מאוזן ובריא ויש תקופות שאני לא שולטת. עכשיו זאת תקופה כזאת. אני לא יודעת אם זה בגלל החגים או סיבה אחרת. איך שלא יהיה אני כבר תקופה מוצאת את עצמי תמיד אומרת לעצמי שמעכשיו אני אחזור לאכילה מאוזנת ומסודרת ובסוף מוצאת את עצמי קונה עוד חפיסת שוקולד ומחסלת אותה ביום או עוד פיצה או גלידה וכו' (סתם הערה, אני טבעונית, כל הדברים שהזכרתי הם כמובן בגירסה טבעונית אבל זה לא באמת משנה אכילה רגשית היא אכילה רגשית).



וכן, אני כבר כמה שנים בטיפול אצל דיאטנית שאני נפגשת איתה פעם בחודש. אבל כאמור גם הטיפול לא תמיד עוזר לי לשמור, לפעמים אני שומרת יותר ולפעמים פחות. כך למשל בפגישה האחרונה שלה סיכמנו שאנסה לשמור על המשקל הקיים, אפילו לא לרדת אלא רק לשמור על המשקל הקיים. הצלחתי לשמור על זה מספר שבועות אבל עכשיו שוב נראה שעליתי במשקל.

אני גם עושה פעילות גופנית באופן קבוע (שחייה) ואפשר לומר שזה עוזר, בלי השחייה בוודאי הייתי עולה הרבה יותר במשקל אבל אני יודעת שזה לא מספיק ושצריך גם לשמור על התזונה.

אז איך בכל זאת מתאפקים ונמנעים מזלילות מיותרות?

שלום,



אני לומדת תזונה שנה שלישית

אחד מהקורסים היה על אכילה רגשית

מאוד מעניין



אשמח לשמוע ולהשתתף

שלום, שמי אוראל נבון ואני אשמח לענות על שאלות, לתמוך ולייעץ במקרים של הפרעות אכילה ואכילה רגשית.

שלום לכולם

אחרי שלוש שנים וחצי משרוול חזרתי להשמין אני לא עושה ספורט לא במעקב דיאטטי לא אוכלת טוב חזרתי להרגלים ישנים לאכול אוכל עתיר שומן ו קלוריות כמו שוקלדים חטיפים לא אוכלת בריא כי יום כן אוכלת בריא ויום לא מכניסה אוכל לפה אני בבעיה גדולה שאני אוכלת במצב רגשי "אכילה רגשית" כבר בשנה וחצי עליתי 10 קילו נא עזרתכם תמיכה עידוד מקצועי מי עבר עליו מצב כזה



נכון אני מבסוטה שהורדתי כמעט 70 קילו מהמשקל אבל זה מאכזב לחזור לעלות



מי שגר בירושלים ועושה ספורט אני מתחננת אליו שיסחב אותי לספורט רוצה לחזור לדרך הנכונה ומתה לחזור אבל צריך תמיכה עזרה



ה 10 קילו שעליתי הם כאילו 100 קילו נוספים מרגישה כבדה שלא הרגשתי במשקל 150

שלום לכולם! שמי הדס, אני חדשה כאן... אני סובלת מזה מספר מהפרעת אכילה רגשית. בנוסף אני נוטלת המון תרופות פסיכיאטריות שמגבירות תיאבון ומשבשות את תהליך חילוף החומרים (דפלפט בעיקר). כך שמאוד קשה לי לרדת במשקל באופן רגיל. רציתי לשאול אם יש פה מישהו שיודע, שאולי שמע על מקרים מאנשים אחרים ( שגם יש להם הפרעת אכילה וגם נוטלים תרופות) שעברו טיפול מהסוג הזה - האם טיפול במכון אברהמסון עשויי לסייע לי לרדת במשקל? או אם יש פה מישהו שסובל מהפרעת אכילה והשמנה, נוטל תרופות ועבר בעצמו טיפול באברהמסון ויכול לספר לי איך עזר/האם זה עזר וכו'..תודה מראש!!

שלום לכולם! שמי הדס, אני חדשה כאן... אני סובלת מזה מספר מהפרעת אכילה רגשית. בנוסף אני נוטלת המון תרופות פסיכיאטריות שמגבירות תיאבון ומשבשות את תהליך חילוף החומרים (דפלפט בעיקר). כך שמאוד קשה לי לרדת במשקל באופן רגיל. רציתי לשאול אם יש פה מישהו שיודע, שאולי שמע על מקרים מאנשים אחרים ( שגם יש להם הפרעת אכילה וגם נוטלים תרופות) שעברו טיפול מהסוג הזה - האם טיפול במכון אברהמסון עשויי לסייע לי לרדת במשקל? או אם יש פה מישהו שסובל מהפרעת אכילה והשמנה, נוטל תרופות ועבר בעצמו טיפול באברהמסון ויכול לספר לי איך עזר/האם זה עזר וכו'..תודה מראש!!

שלום לכולם

אחרי שלוש שנים וחצי משרוול חזרתי להשמין אני לא עושה ספורט לא במעקב דיאטטי לא אוכלת טוב חזרתי להרגלים ישנים לאכול אוכל עתיר שומן ו קלוריות כמו שוקלדים חטיפים לא אוכלת בריא כי יום כן אוכלת בריא ויום לא מכניסה אוכל לפה אני בבעיה גדולה שאני אוכלת במצב רגשי "אכילה רגשית" כבר בשנה וחצי עליתי 10 קילו נא עזרתכם תמיכה עידוד מקצועי מי עבר עליו מצב כזה



נכון אני מבסוטה שהורדתי כמעט 70 קילו מהמשקל אבל זה מאכזב לחזור לעלות



מי שגר בירושלים ועושה ספורט אני מתחננת אליו שיסחב אותי לספורט רוצה לחזור לדרך הנכונה ומתה לחזור אבל צריך תמיכה עזרה



ה 10 קילו שעליתי הם כאילו 100 קילו נוספים מרגישה כבדה שלא הרגשתי במשקל 150

איך עוצרים את מגעל הקסמים הזה? בכל סיטואציה של "סטרטס" או עצבות - אוכלת דברים משמנים בלי פרופורציה.

אולי משהוא יכוון אותי כיצד מתמודדים עם זה? :( 

היי. חדשה פה וצריכה את עזרתכם
במרץ 2013 התחילה אצלי הפרעת אכילה- אנורקסיה נרבוזה
בדצמבר 2013 אושפזתי במחלקה להפרעות אכילה ובאוקטובר 2014 שוחררתי אחרי שעליתי למשקל היעד שלי פלוס 2 קילוגרמים נוספים

בינואר 2015 החלו אצלי בולמוסים ואכילה רגשית שמלווים אותי עד היום (וממש עכשיו ... :() ועליתי 7 קילוגרמים נוספים זה נורא קשה לי , במיוחד עם רקע שכזה מאחוריי.
חשוב לי לציין שהאנורקסיה מאחוריי.אני אוהבת אוכל ונהנית ממנו ולא מפחדת משום דבר בכלל
אבל הבעיה היא הבולמוסים :( אני לא יודעת מה לעשות.
אני מרגישה כל כך רע
אני לא יודעת מה לעשות. מתבוננת בבבואתי במראה ונחרדת
מרגישה שאיבדתי שליטה

שלום לכולם..
אני לא יודעת כל כך מאיפה להתחיל אבל פשוט חייבת עזרה כי אני אובדת עצות כבר!!
אני לא אנורקסית ולא בולימית , ואני לא יודעת אם ההודעה הזאת מתאימה לקהילה הזאת למרות שאני חושבת שמה שיש לי זה סוג של הפרעת אכילה ואני נופלת בין הכסאות..
אז ככה, הסיפור שלי הוא שבתור ילדה הייתי ילדה שמנמונת, ולא , בכלל לא אכלתי הרבה, אמא שלי עד היום אומרת לי שאין לה מושג למה הייתי שמנמונת ושבאמת לא הייתי אוכלת הרבה, וגם בבית שגדלתי בו לא היו ממתקים ולא חטיפים אז כך שלא היו פיתויים.. תמיד ההורים דאגו לארוחות מגוונות ומזינות שכוללות את כל אבות המזון
במהלך כל בית הספר היסודי עברתי השפלות אין סוף הכוללת מילים כגון "גוש שומן" "איזה שמנה" ועוד כאלה שנורא כואב לי כרגע להזכיר אותן..
הלכתי עם מועקה כל הילדות שלי, שנאתי את עצמי, רציתי שזה ייגמר, לא אהבתי את עצמי ולא הבנתי למה שונאים אותי, זה היה נורא..אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול (אני כבר בת 24...) כך שעבר דיי הרבה זמן.. בשביל לשכוח, אבל אני לא שכחתי, משהו שם נשאר..כואב...כשעליתי לחטיבה גבהתי ורזיתי המון, לא מתוך משהו מכוון, פשוט תקופה כנראה של התבגרות והתפתחות.. ומאז הייתי רזה כל הזמן, הייתי רקדנית, ולא הייתי בן אדם אכלן, כמו תמיד, אוכלת מה שצריכה, לא מתעסקת יותר מדי.. ונהנת גם ממתקים מידי פעם. כמו כל בן אדם מאוזן
בגיל 16 כשהייתי בחוג בלט שלי התכוננו להופעת סוף שנה, כל כך חיכיתי לזה, כל כך רציתי שההורים שלי ישמחו ויתגאו בי, כשאעלה על הבמה, כל כך אהבתי את הריקוד, זה היה הכל בשבילי באותה תקופה, הייתי מתמידה, לא מפסידה אף שיעור.. ואז , כמה ימים לפני ההופעה, המנהלת לקחה אותי לצד ואמרה לי שאני לא יכולה לעלות על הבמה, אני לא הבנתי למה.. ואז היא אמרה לי "אין לך גוף של רקדנית וגם לעולם לא יהיה לך, את לא יכולה לעלות על הבמה זה יעשה שם לא טוב לבית הספר שלי" ורק בשביל שתבינו .. אני 1.70 ושקלתי 60 ק"ג בערך- דהיינו, משקל תקין !! ולא רק משקל תקין, באמת שהייתי רזה, לא שדופה, אבל בהחלט לא הייתי שמנה, הדבר הזה שבר אותי, בכיתי כל כך הרבה.. כל כך נפגעתי ומאז הפסקתי לרקוד, אבל עדיין הייתי רזה לא עליתי במשקל
בקיצור..לא רוצה להלאות אתכם בדברים..
לפני 3 שנים בערך התחילו לי חרדות, לאחר כמה חודשים הגעתי לפסיכאטרית שהחליטה שיש לי הפרעת חרדה, נתנה לי כדורים.. ומשם הכל התחיל..בעצם אני חושבת שזה התחיל מהילדות.. רק שזה עורר את הכל,
לקחתי כדור בשם מירו , וגם בונסרין .. מי שקצת מכיר.. או שמע, זה כדור שמעלה במשקל,ז"א, מעלה את התיאבון, פתאום נהייתי רעבה בלי סוף.. ולצערי הרב, עליתי 37 קילו !!! , עברה שנה מאז, אני כבר לא עם הכדורים
אבל לא מצליחה לרזות.. ומאז אני עוד יותר שונאת את עצמי, ונסיתי הכל , וכשאני אומרת הכל זה פשוט הכל, הוצאתי קרוב ל7000 שח על דיאטות שכמובן-לא עזרו ורק העלו אותי במשקל,
אני אוכלת אכילה רגשית, כשאני עצובה,כשאני רבה עם בעלי או כשסתם משעמם לי
אני לא מצליחה לנתק את המחשבות מהאכילה,ההתנהלות שלי סביב אוכל כל כך לא בריאה,האוכל שולט בי, הוא ממלא בי דברים שאני לא מצליחה למלא בעצמי מסיבה שאני לא יודעת!!
יש ימים שאני מרעיבה את עצמי ובערב אוכלת מלא..כי הבטן מקרקרת וכואבת..
וזה קשה!
אני בראש אותה ילדה שירדו עליה, אותה נערה שהמורה למחול העיפה אותה מההופעה אחרי שההורים שלה שילמו כל כך הרבה כסף ואחרי שהיא השקיעה כל כך כל השנה !!
משהו שם נשאר..וזה בתוך תוכי, גם כשהייתי רזה, וכולם אהבו אותי, אני שנאתי את עצמי, תמיד אמרתי שאני מגעילה ושמנה, ובאמת שהייתי רזה, לא יכולתי לראות את עצמי !!
נסיתי להתקבל למרפאה להפרעות אכילה אבל הם טענו שזה לא הפרעת אכילה.. אז מה זה!?!? בן אדם שלא מצליח לרדת במשקל בן אדם שאוכל מתוך רגשות שלא קשורים לרעב
מה זה יכול להיות ?!?!
אני משתגעת..לא מוצאת את עצמי
לא מוצאת פיתרון
צריכה עזרה
ולא יודעת מה לעשות
אני לא רוצה להישאר ככה. אני רוצה שינוי. ולא דיאטות של לספור קלוריות, כי זה חולני ואובססיבי כל היום לספור!! וזה בכלל לא קשור לבעיה שלי,כי הבעיה שלי היא רגשית-לגמרי !! ואני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי, ואין לי למי לפנות, ונסיתי הכל !! חוץ מניתוח, שאני ממש לא מתכוונת לנסות , כי זה פשוט לא יעזור !! ניתוח לא משנה מחשבות, רגשות או פצעי ילדות..
אם יש מישהו שיכול להציע לי מה לעשות..אשמח מאוד.
ובבקשה לא דיאטות וקבוצות תמיכה ולא טבעונות או צמחונות , מהסיבה הפשוטה שנסיתי כבר הכל וגם מהסיבה שזה לא שייך לתזונה אלא למשהו רגשי ועמוק !! תודה לכל העונים..
לילה טוב.

אם אני הולכת לדיאטנית דרך קופת חולים, היא תוכל לעזור לי מעבר לבניית תפריט? אני יודעת מה אני אמורה ולא אמורה לאכול. הבעיה כמובן היא ביישום... השאלה אם היא תוכל לעזור לי עם אכילה רגשית או שההכשרה שלהן היא בניית תפריט..?

היי, התחלתי לפתח אכילה רגשית לפני כמה שנים שלאחרונה התגברה. עליתי בעקבותה 5 קילו. ניסיתי להוריד במשקל בכל דרך אפשרית. הפסקתי עם גלוטן וסוכר למשך כשבועיים והלך לי די טוב מבחינת הרגשה, אבל ירדתי רק קילו ואז זה נעצר ונשברתי ובסוף בתוך יומיים העלאתי אותו בחזרה. איך אפשר להוריד במשקל? זה משגע אותי.. תודה מראש

היי!

הרגע הצטרפתי.

בתור אחת בעלת רגישות יתר יש לי אכילה רגשית. כשאני לחוצה אני פשוט נמצאת בתוך המקרר עד שהוא צועק עלי לסגור את הדלת. לרוב זה פחמימות וסוכרים (מזון מנחם כביכול).

בעלי הפוך, בזמנים לחוצים הוא לא מסוגל לאכול ולפעמים אפילו שוכח.

יש אפשרות לעבור לצד השני?

בנוסף, גם כשאני מתחילה תהליך של שמירה על המשקל תמיד אני מוצאת את עצמי נגררת שוב לחברים מהשורות למעלה, הפחמימות והסוכרים, זה ממגנט.

איך עוצרים את הגלגל?

מאז שאני זוכרת את עצמי אני שמנה , אשמתי שאני אוהבת לאכול? כל חיי אני בדיאטה ותודה לאל הפעם הצלחתי ! הצלחתי לרדת 20 קילו אפילו קצת יותר .. אבל הבולמוסים האלה הורגים אותי! מבטיחה לעצמי שאני אקח רק עוגיה אחת קטנה אבל לא זה לא נגמר בשתיים וגם לא בשלוש זה גם לא נגמר רק בעוגיה זה לחפש את כל המתוק שיש בבית ולהיות עם דחף עצום לאכול הכל מהכל ממש לדחוף את זה לפה כמו אחת שלא ראתה אוכל בחיים להרגיש את הבטן שלך מתפוצצת ולסבול כאבי בטן ולהמשיך להיות עם אש בעיניים ששמה פס ענק על הדיאטה ורוצה רק לטחון.. לחזור לחדר לבכות ולהתחרט על כל האוכל שאכלתי ואחרי שעה לחזור שוב למטבחח לאכול עוד וככה זה חוזר על עצמו .. אז אולי אני חוזרת אחרי הבולמוסים לשגרה אבל בזמן האחרון הם קורים לי הרבה ואני מרגישה רע עם עצמי :/ מתי הם יפסיקו?? מתי אתחיל לאהוב את עצמי ואת מי שאני רואה במראה ולהיות באמת גאה בדרך שעברתי ? מתי אפסיק לאכול אכילה רגשית ? מתיייי ? אני שבורהההה חייבת עזרה :(

שלום
רציתי לדעת האם קיימת קבוצות תמיכה לחולי סוכרת שבה נפגשים מדי פעם ומדברים על הבעיות של הסכרת
האם יש מקום שאפשר ללכת לשם על מנת לתמוך
אני מרגישה קושי להתמודד עם המחלה ,, אני לא חזקה מספיק ונשברת בקלות ואוכלת דברים שאסור לי לאכל
הסכרת שלי לא מאוזנת ואני מרגישה שאני אוכלת אכילה רגשית
האם יש מקום שעוזר לאנשים להתמודד עם המחלה?

חג שמח שמי קובי ,חדש באתר לבת זוגתי יש הפרעות אכילה ואני צריך עזרה אך אוכל לעזור לה בעניין ,אין מושג מה עושים

ואך לנסות ולעזור ,זוגתי יקרה לי מאוד וכואב לי מאוד ממה שהיא עוברת ,היא אהבת חיי ואני צריך בבקשה טיפים אך לעזורלזוגתי,אוהב אותה מאוד.

תודה רבה.

חג שמח.

שלום לכולם,

אני בת 49 מחיפה. מאוד מתעניינת בניתוח שרוול ומודה שפוחדת.

פניתי לרופאה בקופת חולים, שלא ידעה בכלל מה התהליך (כללית)

הבנתי גם שניתן לפנות ישירות לרופא מנתח והוא בעצם זה שנותן לי את כל ההפניות לבדיקות וכיוב.

אני מודעת שבלי לווי של קבוצת תמיכה, זה יהיה מתיש.

אני אחרי טיפול פסיכולוגי ובמהלכו הגענו למסקנה שההשמנה שלי לא נובעת מאכילה רגשית.

לכן אני מבקשת אם אפשר לקבל הפניה לקבוצת תמיכה (טובה ויעילה כמובן) באזור חיפה ואם על הדרך יש המלצות על רופאים, מה טוב.

תודה מראש

היי חברים,

אני רוצה לעדכן אתכם שב-20/2/15, יום שישי בבוקר, אני עורכת סדנת בוקר מרוכזת וחד פעמית עבור מנותחים אשר רוצים להבטיח את הצלחתם בשמירה על המשקל אשר ירדו לאורך שנים.



בסדנה אלמד איך נכון לאכול לאורך שנים על מנת לקדם הרזייה ו/או לשמור על תוצאות הניתוח.

אלמד איך להתמודד עם כל הבעיות השונות אשר עלולות לגרום להשמנה:

חוסר עמידה מול פיתויים, אכילה נשנשנית, אכילה רגשית, אכילה לילית...



הסדנה מיועדת גם עבור כל מי שלא הלך לטיפול מסודר (לא מעקב) אצל דיאטנית בריאטרית לאורך זמן.



אם יש לכם שאלות נוספות, אני פה בשבילכם או בטלפון: 052-4511217



יום טוב :)

היי כולם יש לי קושי להתמסר לתהליך

האגו מקשה עלי.... אני אומר לעצמי שאני מכניס את העצמי \"לכלא\" כי אין לי שליטה עצמית קשה לי להודות שאני חלש כשמדובר באוכל.

ועוד... היום אני אוכל גם שאני שבע רוב הזמן אני אוכל בכמויות סבירות ובשעות סבירות אך פעם בשבוע אני אוכל הרבה מדי . לאט לאט בשיטתיות עליתי למשקל עצום. ואני בכלל שואל הרי כל העניין שלי זה אכילה רגשית על מנת להרגיש אשליית סיפוק.האם בכלל מסוגל לוותר על זה?.

והאם אני מספיק ממושמע לשמור משמעת שאני כופה על עצמי בזה שאני יעשה ניתוח.?

ימים קשים ומייאשים כל המפרקים הנגועים ביחד פצחו בחגיגה. כמעט לא יוצאת מהבית ולצערי גם אוכלת אכילה רגשית מרובה ונוטולת התחשבות :(

הי אני חדשה פה

מתמודדת עם אכילה רגשית. עד הצהריים בד\"כ בסדר גמור. אני בעבודה, אוכלת יוגורט ופרי. כשמגיעה הביתה בצהריים, גם אם יש משהו מוכן, אני אוכלת כל מה שיש במקרר...

איך מתגברים על זה?

בוקר טוב לכולם!

לאחר הרבה זמן ששמרתי על משקל יציב פתאום עליתי 2 קילו ולא מצליחה לרדת.

נכון אני מודה התחלתי לאכול בכמות מעט יותר גדולה אך לא כל כך שונה מהתקופה האחרונה עם המשקל היציב

כנראה סמכתי מידי על כך שאני לא עולה והמשכתי וכעת מתמודדת ודי קשה לי. כמו כן היתה לי תקופה של מצב רוח ירוד ללא סיבה מיוחדת, יתכן ושינויים הורמונליים וחורף ומודה שאכלתי גם אכילה רגשית אך במודעות. מאוד פוחדת שזה ימשיך ואעלה עוד, זקוקה מאוד לעזרה ועצה מכם. השבוע אני בחופש והבטחתי לעצמי שאחזור למוטב וגם לספורט, אך עדיין זקוקה לתמיכה. תודה ויום נפלא לכולם.

היי רציתי לדעת האם אפשר לקחת וולבוטרין לדיכאון עם כדורי זעפר טבעיים הם מעלים את הסרטונין ומדכאים את התיאבון ומדבקה סלים פאץ
שזה גם עוזר לדיכוי תאבון וזה מאצות כיוון שיש לי אכילה רגשית
וולבוטרין זה 300 המינון.
אשמח לדעת אם זה בסדר ולא מסוכן . תודה

זקוקה להמלצה על פסיכותרפיסטית טובה לנושא אכילה רגשית וייעוץ להעלאת דימוי עצמי אצל ילדים/נוער באיזור ת\"א, ר\"ג גבעתיים

שלום, שמחה להצטרף לקבוצה.

מצטרפת רגע אחרי ש\"ירדתי\" על חפיסת שוקולד שלמה חחח

אני נמצאת בתהליך של ירידה במשקל שנמשך כבר די הרבה זמן, בינתיים כבר ירדתי משמעותית במשקל כך שבהחלט יש גם הצלחות אבל בימים האחרונים, למרות רצוני מוצאת את עצמי נופלת למה שאולי אפשר לקרוא \"אכילה רגשית\". לא יודעת אם אפשר ממש להגדיר את זה כבולמוס אבל בהחלט אכילה מופרזת של ממתקים, בייחוד שוקולד על נגזרותיו השונות.

אשמח לעצות ורעיונות איך להתגבר על הדחף למתוקים (וכאמור בייחוד שוקולד).

לא בא לי להחזיר את הקילוגרמים שכבר הורדתי :)

בוקר טוב .

אני מזמינה את הגולשים לכתוב כאן את השאלות שלכם, על אכילה רגשית, וגם אי אכילה רגשית, על פחדים מאוכל ועל משיכה בלתי נשלטת אליו. נערוך כאן דיונים מפרים וניעזר בידע, ניסיון ורעיונות חדשים להתמודדות עם הקושי.

יום מקסים ובהצלחה לכולנו!

היי אני חדשה כאן.
הצטרפתי לאתר לאחר חיפוש של קבוצה בנושא אכילה רגשית.
האמת שקצת מביך להעלות כאן את מה שקורה לי, מכיוון שאני רואה שרוב הנושאים המדוברים כאן הם על אנורקסיה -שונה מאוד ממה שעובר עליי.
וכמה שאני מצטערת להגיד זאת וסליחה מראש- הלוואי והייתה לי היכולת להרעיב את עצמי.
יכלתי בעבר אבל כבר לא עוד.
אני כבר כמה שנים סובלת מהפרעות אכילה שמתבטאות בבולמוסים, לאחר מכן שימוש במשלשלים (כי למרות נסיונות רבים אני לא מצליחה להקיא)
בעבר הצלחתי גם לעשות המון דיאטות שונות שכללו תפריטים מינימליים,
כדוריי דיאטה למיניהם,
עושה הרבה ספורט,
אבל עדיין.
אפילו נתנו לי כדור שבעבר מאוד איזן את הבולמוסים, הוא כבר לא עוזר.
הם פשוט הורסים לי את החייים.
בא לי לסגור את עצמי בחדר מרוב שנאה עצמית ובושה.
אני לא מאמינה שאני עושה את זה לעצמי.
המשקל עולה ואיתו רגשות השנאה העצמית.
אני כבר שנים סביב זה ופשוט עייפה מהמאבק.
דווקא עכשיו שאני מתחילה לסדר לעצמי את החיים, חייבת לסדר את העניין הזה אחת ולתמיד.
בבקשה שמישהו יעזור לי.