"תתחילו בלעדי, אני לא מוצאת חניה" כתבתי בקבוצת הווטסאפ. תוך כדי שאני תרה במבטי ומקווה שאולי בכל זאת מישהו יצא. המשכתי להסתובב, ניסיתי להתרחק קצת, ושוב להתקרב. וגם ניסיתי לעצור ולהמתין קצת ועדיין לא מצאתי. חשבתי לוותר ולחזור תוך כדי שאני נשבעת לעצמי שבפעם הבאה אעלה לרכבת או אגיע באוטובוס. העיקר לא לחפש שוב חניה. חשבתי עד כמה יכול להיות טיפשי להגיע למסיבת חנוכה בלב תל אביב ברכב.

גשם החל לרדת, יש נטייה לגשם להופיע מתי שהכי פחות מתאים לו להופיע. לא מפתיע  שהרגשתי שגם הטבע עכשיו מחליט להתייצב לו נגדי.דוממתי את המנוע והקשבתי לרדיו תוך כדי שאני מסובבת את הגלגל הקטן של התחנות, נעמדתי לי בצד כדי לא להפריע לתנועה ברחוב הצר והמתנתי.

"החג נקרא חנוכה כי המכבים חנו בכ"ה בחודש כסליו". הקול של המורה מכיתה ג' צלצל עכשיו בראשי, מוזר שהוא נותר שם כל כך מדויק אחרי כל כך הרבה שנים.

"כן", התחלתי לחייך לעצמי, "הלוואי והמכבים היו משאירים  גם לי מקום קטן כדי לחנות בו עכשיו". הבטתי בטיפות הגשם המחליקות להן על השמשה ובהשתקפויות הצבעוניות של פנסי הרחוב. ניסיתי לחשוב תוך כדי, על המשמעות של "לחפש חניה" ועל המשמעות של "למצוא חניה", ועל מה מתרחש בתוכנו כאשר אנחנו "חונים". חשבתי על התקופה הקשה הזאת שלא נגמרת.

היה נדמה לי שכבר ניסינו את כל הדרכים, וכבר חלמנו על כל הניסים, וגם המשכנו לקוות את כל התקוות. הרגיש לי שהחג הזה הגיע כדי לאפשר לנו לחפש בתוכנו את החניה שאנו כל כך זקוקים לה כדי להטען בכוחות חדשים. כוחות שיעזרו לנו להמשיך.

ברדיו התנגן השיר "באנו חושך לגרש" ואני חשבתי על העוצמה הנצחית הקיימת בשיר הזה.יש רגעים קטנים שכאלה, בהם נדמה שהדברים המטרידים אותנו נפתרים להם מאליהם. כמו הגשם שהפסיק פתאום לרדת, וגם החניה שהתפנתה כמו בהזמנה מראש. "אני מיד מגיעה" כתבתי בקבוצת הווטסאפ ולקחתי את מגש הסופגניות הממולאות בריבה מתוקה.

מאחלת לכולנו חג חנוכה שמח. מי ייתן וכולנו נצליח לחנות מעט כדי להתמלא בכוחות חדשים.

בתקווה רבה שחטופנו יחזרו בשלום לבתיהם.

מתחילה להתאושש, עבדתי קצת היום

משתעלת וחלשה מאוד

עד שעברו החרדות, הן חוזרות עכשיו

התקוםה המחורבנת הזאת תעבור!!!

התקופה המחורבנת הזאת תעבור!!!!

החרדות יתמוססו ויקטנו.

עוד יהיו לי שלווה ושקט ושמחה. זה מתחיל טיפה להגיע היום.

עשיתי מלא מדיטציה היום. ואעשה עוד אם ארגיש צורך.

התקופה המחורבנת הזאת תעבור ויהיו לי שוב רגעי שקט ושמחה, רגעים שארגיש את עצמי מאוד.

מחר יש לי גם טיפול, וגם אני הולכת לטיפול שיאצו.

עשיתי היום סלט ממש בריא עם עלי רוקולה וחסה ועגבניות ובצל ושמן זית ולימון וגבינת פטה עיזים - וגם טעים מאוד, עם לחם מחמצת ואבוקדו.

החתולות שוכבות לידי, השתיים. כאילו שלווה.

פגישות עבודה טובות היום והזזתי עוד דברים שקשורים לעבודה.

הקשרים שלי זה לא כמו ובמינון שאני רוצה, אבל יש כאלה שנותנים נחמה מסויימת.

מוזמנת לאירוע, קשר חדש עם פ'.

התקופה המחורבנת הזאת תעבור. עוד יהיו לי שקט ושלווה.

ואהבה ושמחה.

התקופה המחורבנת הזאת תעבור והחרדה תתמוסס.

אם אקום מחר בשעה סבירה אספיק ללכת לספר. או שאשב בשמש ואספוג ויטמין סי.

התקופה המחורבנת הזאת תעבור.

תודה על או - היום ובכלל.

התקוםה המחורבנת הזאת תעבור - אני אמצא קשרים קרובים ומחממי לב.

התקופה המחורבנת הזאת תעבור - החרדה תתמוסס ותיעלם.

התקופה המחורבנת הזאת תעבור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בוקר טוב שוב לא קמתי לעבודה. החתולה חולה ואין לי כסף לקחת אותה לוטרינר. אני לא מרגישה טוב יש לי חרדות מרגישה שכל העולם סוגר עלי ואין לי יציאה. אני עצובה מאוד וגם הפסיכיאטר שלי מאוכזב ממני. אין לי כוחות לחיים אני רוצה להיעלם. פעם רציתי שיהיו לי ילדים היום לא ברור לי איך אוכל לטפל בהם. יום זוועה. מוזאיק. 

לא קמתי לעבודה וכל היום התחרבש, ניסיתי לנגן בפסנתר שלי וכל הזמן התבלבלתי, יצאתי עם החתולות והשכנה לא אמרה לי שלום למרות שאמרתי לה ולמרות שהיא מכירה אותי טוב. 

בא לי למות אני בודדה ועזובה. 

כן אני רוטווילר שהייתם רוצים לעשות ממני חתול. מה לעשות? זה אינו מתאפשר. לכולם יש מגבלות לא פחות ממני אבל לא מגיע לי פחות חמלה שדחפים שלי הם לעימות כנגד אובדנות. לכל אחד יש גם לכבד וגם לחשוש מהאחר אבל יש גם ללמוד ממנו.. אני מנסה לא לזרוק את התינוק עם המים גם מאמינה שבכנות שלי אני הרבה תורמת לפורום אבל תדעו שגם אני נפגעת. 

התקוםה המחורבנת הזאת תעברו!!!

אני מיטיבה לטפל בעצמי.

אני יודעת לבקש עזרה.

אני יודעת לעזור לעצמי.

התקופה המחורבנת הזאת תעבור!

התקופה המחורבנת האת תעבור!!!

לְכֹּל אָדָם - יֵשׁ תִּיק בִּלְתִּי נִרְאֶה,

בּוֹ נִמְצָאִים הַקְּשָׁיִים - שֶׁאַף אֶחָד לֹא רוֹאֶה.

הַמַּרְאֶה שֶׁל הָאָדָם - מַטְעֶה,

וּבִגְלַל שֶׁהוּא מֵהַסְּבִיבָה יָרֵא,

הוּא אֶת הַקֹּשִׁי לֹא מַרְאֶה.

.

לְכֹּל אָדָם - יֵשׁ תִּיק נוֹסָף,

תִּיק שָׁקוּף - שֶׁלְּעֵינֵי כֹּל נֶחֱשַׂף.

לַמִּתְבּוֹנֵן - מְעַט כְּאֵב מִשָּׁם נִשְׁקָף,

אַךְ הוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ - עַד כַּמָּה בְּסֵבֶל הָאָדָם מֻקָּף.

.

מָה אִם הָיָה אֶפְשָׁר לְהַחְלִיף?

הַאִם אַתָּה הָיִיתָ - אֶת תִּיקְךָ מַחְלִיף?

הַאִם תִּיקוֹ שֶׁל הַשֵּׁנִי - בֶּאֱמֶת עָדִיף?

אוֹ שֶׁאַתָּה רַק חוֹשֵׁב - שֶׁזֶּה מָה שֶׁאַתָּה מַעֲדִיף?

.

מָה אִם הָיִיתָ מְגַלֶּה - שֶׁכֻּלָּם חֲסֵרִים?

כֶּסֶף, זוּגִיּוּת, הַשְׂכָּלָה - אוֹ חֲבֵרִים?

הַתִּיקִים שֶׁל הָאֲחֵרִים,

נִרְאִים טוֹבִים יוֹתֵר - כִּי הֵם זָרִים,

רַק בִּגְלַל שֶׁאַתֶּם לֹא מַסְפִּיק - מַכִּירִים.

אַךְ כַּאֲשֶׁר - מַעֲמִיקִים וְחוֹקְרִים,

מְגַלִּים שֶׁהָאֹשֶׁר בָּעוֹלָם הַזֶּה - מְבֻסָּס עַל שְׁקָרִים.

.

כִּי אִם הַקֹּשִׁי קָטָן יוֹתֵר - כָּךְ גַּם הַיְּכוֹלוֹת,

וְאָז הָאָדָם - לֹא יִשְׂמַח לְגַלּוֹת,

שֶׁאוֹמְנָם יָרַד הַמִּשְׁקָל - שֶׁל הַמִּשְׁקוֹלוֹת,

אַךְ גַּם הַיְּכֹלֶת לְהָרִים אוֹתָן - וְלַעֲלוֹת.

כָּךְ שֶׁתָּמִיד הַפְּרוֹפּוֹרְצְיוֹת - בֵּין הַקְּשָׁיִים לַיְּכוֹלוֹת יִהְיוּ שְׁקוּלוֹת.

.

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי - תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשֵׁבוֹתָיו - מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סּוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

וְאוּלַי אִם הָאָדָם יַגִּיעַ לְתוֹבָנָה - שֶׁהָעוֹלָם הוּא מָכוֹן כֹּשֶׁר לַנְּשָׁמָה,

וְלֹא מָכוֹן אֹשֶׁר - לְנֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה.

הוּא יָבִין מָה הַיַּעַד - בְּכֹל מִלְחָמָה,

וְיִלָּחֵם בְּעוֹצְמָהּ שֶׁל מַעֲצָמָה?

קְשָׁרִים לֹא נִמְדָּדִים בָּאֹרֶךְ - אֶלָּא בָּאֵיכוּת,

יֵשׁ קִשְׁרֵי חוֹבָה - וְיֵשׁ קִשְׁרֵי זְכוּת.

יֵשׁ קִשְׁרֵי נוֹחוּת,

וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה - שֶׁהֵם תּוֹצָאָה שֶׁל אֵזוֹר הַנֶּכוּת.

יֵשׁ קְשָׁרִים שֶׁמַּמְשִׁיכִים - כִּי הָאָדָם מַרְגִּישׁ נָחוּת,

וַאֲחֵרִים - שֶׁנּוֹבְעִים מִמַּחְסוֹר שֶׁל בְּטִיחוּת.

יֵשׁ אֲנָשִׁים - שֶׁאַתָּה מְתַקְשֵׁר אִתָּם בִּפְתִיחוּת,

וַאֲחֵרִים - שֶׁהַכֹּל נַעֲשָׂה אִתָּם בִּדְרִיכוּת,

וְצָרִיךְ לִבְרֹר מִלִּים - בְּכֹל הִתְנַסְּחוּת.

יֵשׁ קְשָׁרִים - שֶׁאַתָּה מְעֻנְיָן בְּהִתְפַּתְּחוּת,

וַאֲחֵרִים - שֶׁיִּסְתַּיְּמוּ בְּרֶגַע שֶׁל פִּקְּחוּת.

וּבְאוֹתָם רִגְעֵי - דִּמְמַת אַלְחוּט,

הוּא חוֹשֵׁב עַל כָּךְ - שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי צְדָדִים לְכֹּל חוּט.

.

אֵיךְ הַקֶּשֶׁר נִרְאֶה - מֵהַצַּד הַשֵּׁנִי?

הַאִם הוּא מוֹתָרוֹת - אוֹ חִיּוּנִי?

עַד כַּמָּה עֲבוּר הַצַּד הַשֵּׁנִי - הוּא רְצִינִי?

אִם הוּא יִסְתַּיֵּם - יִשְׁכְּחוּ מִמֶּנִּי?

עַד כַּמָּה בִּתְפִיסוֹתֵינוּ - יֵשׁ שֹׁנִי?

וְהַאִם גַּם הֵם מִתְיַחֲסִים אֵלָיו - כָּמוֹנִי?

.

.

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי - תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשֵׁבוֹתָיו - מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סּוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

בְּאֵיזֶה קְשָׁרִים - כְּדַאי לְהַשְׁקִיעַ יוֹתֵר זְמַן?

אֵיזֶה אֲנָשִׁים מְפַזְּרִים הַבְטָחוֹת - "צֶ'קִים בִּמְזֻמָּן",

אַךְ אַף פַּעַם לֹא טוֹרְחִים - לְקַיְּמָן?

וְאֵיזֶה קְשָׁרִים יְלַוּוּ אוֹתְךָ - עַד לָרֶגַע שֶׁבּוֹ אַתָּה נִטְמַן?

.

אֵיזֶה קְשָׁרִים צָרִיךְ לַחְתֹּךְ - וְאֵיזֶה לְתַקֵּן?

בְּאֵיזֶה קְשָׁרִים - כְּדַאי לְהִסְתַּכֵּן?

עַל מָה אֶתְחָרֵט - כְּשֶׁאֶהְיֶה זָקֵן?

וְעִם אֵיזֶה "קֶשֶׁר" - כְּדַאי לְהִזְדַּקֵּן?