מערכת כמוני שמחה לבשר על הזוכה בתחרות!



והזוכה היא: ליאת10



תודה רבה לכל המשתתפים שחלקו, אהבו ותרמו.



חג פסח שמח וכשר, אביב מלבלב ולהתראות בתחרויות הבאות!



ולזוכה היקרה - מחכים לשמוע ממך על חוויות הניקיון בביתך :)

התחרות סגורה! תודה לכל מי שלקח חלק ותרם. בקרוב נפרסם את התוצאות...

מאחלים לכולכם פסח שמח ואביב מלבלב.



צוות כמוני

מנקה לפסח,

יש המון דברים לתת.

רוצה שיגיע למי שבאמת צריך.

זו רשימה חלקית.

הכל במצב טוב ומעלה.

שזה אומר - שזה לא משהו שהייתי זורק לפח

ואם היו לי ילדים בגיל הזה - הם היו משתמשים בזה.

נתחיל?

קסדות לאופניים - לילדים קטנים.

בובות פרווה.

חדר תינוקות - שזה אומר מיטת תינוק עם כל הסט - וילונות, תמונות, תיק טיטולים, מגיני מיטה - צבע לבן משולב ירוק וורוד צהוב - צבעי פסטל.

מתאים לבנות.

מגיני שקעים.

פאזלים,

גלגלי ים ומצופים ומזרונים לים בריכה - לפעוטות.

יש כאלה שמעולם לא היו בשימוש.

בגדי חורף - קיץ - נעליים - מגפיים - כובעים -

הכל או 99 אחוז מותגים כמו הוניגמן, פוקס, זארה, שילב

כל מיני כאלה.

עגלת אינגליזינה - ישנה - בת 19 ( שנים ( כמובן)) - במצב טוב - עם כל החלקים - לטיולון.

מצעים למיטות נוער ( מידה רגילה - לא ספה וחצי )

כל מיני - מה שתרצו ומה שלא - דיסני - נסיכות - פיות - ספיידר מן - וכל מיני.

מכשיר בייבי סנס - גם הוא בן 19 שנים...

גם אני בן 19 שנים...

הייתי מת....

מעבר לזה יש למסור ככה:

מיטה של עמינח - מיטת נוער עם ארגז מצעים - מתפרקת בקלות - 8 ברגים סך הכל.

קלה ונוחה להעברה.

מתקן כזה בסלון עם 3 מדפי זכוכית שחורה ועמוד שעליו מורכבת הטלויזיה.

גם למסירה.

אם זה היה תלוי בי - גם את הטלויזיה הייתי מוסר....

אבל לא ממש שואלים.

טוב

הבנתם.

אם אתם לא צריכים - אולי אתם יודעים מי כן צריך.

ולמה מדובר בפיקוח נפש?

כי עוד שבועיים אני מארח לבת מיצווה את המישפחה

ואם אמא שלי או אמא שלה יראו פה את הציוד לתינוקות

הן עלולות לחטוף התקף לב

ואני ממש לא צריך את זה כי יום אחר כך יורדים לאילת.

יום יום - נקיון

לפני כמה חודשים התחלתי בתהליך ניקוי שאינו דורש מטאטא או סמרטוט אבל בהחלט דורש ממני השקעה רבה של אנרגיה ותשומת לב.

התחלתי לנקות מחיי את הצעקות.

צעקות היו חלק בלתי נפרד מנוף ילדותי, לאימי יש בעיה במיתרי הקול שגורם לכך שקול דיבורה הרגיל הוא די חזק ולכן כשהיא רצתה להבהיר לי ולאחיי שמה שאנו עושים אינו לרוחה והגבירה את עוצמת קול הדיבור שלה היא למעשה צעקה.

ככה גדלתי, התרגלתי ופתאום מצאתי שגם אני מדברת חזק וצועקת.

האמת, לא מדויק להגיד שמצאתי את עצמי צועקת, יותר נכון יהיה לומר שבני בן ה- 15.5 וביתי בת ה-13.5 התחילו להעיר לי שאפסיק כל הזמן לצעוק עליהם.

בהתחלה הכחשתי, הכי קל, אבל לאחר שהערותיהם לא פסקו החלטתי להפסיק להכחיש ולהתחיל להתמודד ולנסות להפסיק לצעוק.

עצם המודעות לנושא וההחלטה שלי להתמודד איתו כבר הועילה לתהליך הניקוי אבל עוד הייתי רחוקה מלעבור את ״מבחן הרס\"ר״ (זה שמעביר אצבע על חלקו העליון של המשקוף כדי לגלות ששם עדיין יש אבק).

לאחר שהבנתי שאני עוד רחוקה הגעתי להחלטה שאני זקוקה לעזרה מקצועית, ממש כמו לרכוש את שואב האבק הכי טוב פניתי לעזרה של פסיכולוגית שתנחה אותי להמשך הדרך.

היום, לאחר כשלושה חודשי עבודה לבד ואיתה, אני בהחלט יכולה להעיד שאני די קרובה לעבור את המבחן, הילדים פחות מתלוננים והאווירה בבית מרגישה כמעט נקייה מצעקות.

ברור לי שזה לא הסוף, ניקיון טוב צריך להקפיד לשמר.

אני גאה היום להרגיש נקייה מצעקות ושמחה שהצלחתי במשימה.

ולמי שלא מכיר את היסטורית הכתובה שלי אז אני גם כותבת שירים והשיר הבא נכתב במשימה אחת עוד לפני הבלוג, רק מלחשוב על הנושא, תהנו:

צועדת בדרך

כבר שנים שאני הולכת באותה הדרך

כן זו שמרגישה לי בטוחה ומוכרת

אותה הדרך בה ראיתי את אימי צועדת

הדרך שחשבתי שהיא הנכונה



פזמון:

זו הדרך בה אני נוטה לכעוס

זה דרך בה אני נוטה לצעוק

וככל שהחיים מתקדמים

אני מרגישה ספקות והרהורים



הדרך אמנם מוכרת אבל,

הסביבה משתנה, החיים מתפתחים

הצעקות לא מועילות

הכעסים מחרבים מבפנים



פתחתי במבצע ניקיון רציני

מטר אחרי מטר את השביל המוכר

לעקור כל עשב, להוציא את הקוצים

לפנות מקומות חדשים לפרחים



עוד לא השלמתי את כולה

אך אין לי ספק שאני משתנה

כבר יותר קל לצעוד, יש פחות מכשולים

ויש גם בדרך יותר חיוכים

שלום רב רציתי לפרסם את סיפורי האישי קוראים לי עדי ואלט ואני בן 58 הייתי מעשן כבד משנת 73 עד שנת 2012 בין 2 3 ו4 קופסאות סיגריות טיים ביום.התחננו לפני קרובי והורי וגם חברים בעבודה שאפסיק לעשן ולא שעיתי להם . השתתפתי בסדנאות לגמילה מעשון ולא הצלחתי להפסיק לעשן גם כשאמרו לי שיש לי מחלת ראות.עד שיום אחד היגיע ה\"בום\" שממנו חששתי כל השנים ופינו אותי לבית חולים אסף הרופא מהעבודה באמבולנס של מד\"א נט\"ן.למזלי התקף הלב היה \"קל\" יחסית ועברתי צינטור עם הכנסת סטנד. הרופא המצנתר הזהיר אותי כי אדליק עוד סיגריה אחת ואני מת, ומאותו יום זרקתי את הסיגריות כבר שנתיים ללא סירחון איזה הבדל באיכות החיים תשדלו להפסיק לעשן מבלי להגיע לצינתור עדי

שלום לכולם שמי רון עטר ואני גרוש מזה זמן רב לכן מלאכת הניקיון מוטלת על כתפיי,לא שלא עזרתי אז אך כמובן שלאחר הגירושין הכל נפל עליי,להגיד שהבית מבריק כפי שאישה עושה לא אוכל להעיד על כך,אך,אני עושה מאמצים שכיף לחיות

בו גם כך,זאת מבחינת הניקיון (ודרך אגב אשמח להכיר שותפה מלאה לכך ולעוד דברים רבים ואחרים אך לא כאן המקום).

אז לגופו של עניין והניקיון שעשיתי לעצמי ולאחרים היה כך ונמשך,קודם כל וזה כבר מזמן שלחתי את הסיגריות למצולות הים ומאז הנשימה והצלילה השתפרו לאין ערוך והחיסכון מכך יכל לקנות מכונית חדשה וזאת עצה לכולללללם.

אני עושה לעצמי אוטוסוגסטיה לשלוח כעסים,התרגזויות ועוד מרעין בישין לפח האשפה כך שלא יהיו דברים כאלה בראשי או בסביבתי (להגיד שזה קל,זה לא אמת לאמיתה כי כל הזמן נתקלים בדברים שונים שמעצבנים ומרגיזים אך כאמור את הישנים אני מנקה מעצמי ומגופי,ועוד דבר חשוב לסיום אני עושה מאמצים חיוביים להיתנקה ממחלות ולהישאר בריא כל הזמן שזה אפשר וזאת במחשבות חיוביות כל הזמן.חג שמח ונקי ךצוות ולכל השאר.

ניקיתי את הכעסים והפגיעות (עם שורוק..)

למדתי להבין שבכל דיאלוג יש צד שני שאולי נמצא באיזו סיטואציה שגורמת לו להגיב כמו שהגיב,

או שלא כל פרצוף כועס קשור בי ואולי בכלל כועסים על מישהו אחר או משהו אחר.

אז חייכו והחיים יחייכו אליכם בחזרה!!!!!!!!

זה אמיתי!!!

ניקיתי את הלב מכעס על אמא/ הקשר שלי עם אמא שלי.



התרגלתי עם השנים לא לשתף את אמא שלי כמעט בכלום. מתנהגת בנימוס (פחות או יותר...), עושה מה שמוטל עלי. אבל לא משתפת. אמא שלי מצידה היתה באה אלי בטענות כל הזמן: למה את לא מספרת כלום/ מזמינה אותי/ מתקשרת לדודות וכו\' וכו\'

זו היתה החוויה שלי ולא הבנתי מה רע בזה וכמה זה חבל. נראה לי תגובה טבעית להתנהגות שלה.

עם השנים וחלפו הרבה... אמא שלי היתה שנים בטיפול פסיכולוגי וגם אני (פחות ממנה) ויחסינו השתפרו פלאים! אני בשוק מעצמי על כך שהמשקעים נעלמו. איך נפתחתי, איך היא השתנתה, הקשר נעים, הדדי.

ברור שעצם היותי אמא בעצמי גם למתבגרים כבר, גם גורם להבין יותר אותה כאמא ולראות דברים אחרת.

תמיד ברחתי מקשר קרוב אתה, נרתעתי מלקבל ממנה נשיקה או חיבוק. ממש!כעסתי עליה...

והיום אין זכר לכך ב\"ה.

מאחלת לכולם!

שולח: ליאת צ\'פרק שלו,

נושא: תיקון סיפור

התחלה חדשה - לידה חדשה!

(\"לחזור מהמתים\")



לפני כמעט כ 20 שנה, התקיימה בביה\"ח \"הקריה\" \'לידה\'!

אשר בה נולד לבית \"משפחת שלו\",תינוק קטן,יפה ומקסים.

על הלידה -יש סיפור שמעניין בפני עצמו,לא מעט!

אני אספר מתוכו משהו קטן, חחחח פיצי קטנטןןן.

שכמעט ולא חזרתי הביתה,לספר לכם את הסיפור ה\"נפלא הזה\"! היום!

עם בטן.כשכרסי בין שיניי,שבוע 42 ו...יום.

כן!!!!

נשמע הזויי?גם לי!

אבל...אחרי ביקור של יום יום,כשאני כמעט 12שעות בביקורת במחלקה-מיון.

ולמרות כל ה\'זרוזים\'-\"כשכל יד היא יד\" אבל! כנראה שלא הספיק לעשות זרוז ללידה עצמה!

אני מוצאת את עצמי יום חמישי בשעה 18:00 ו... כשעדיין אין \'לתינוקי\',חשק לצאת!

וכל זה קורה,בשבוע 41 ו שבעה ימים.

מצג רוחבי!- שלפי איך שזה נראה,כנראה שהוא התהפך ברגע האחרון!

אבל אין שום תזוזה שמראה שאני מתכוננת ללידה.

אז...

הגיע הרופא מילד למסור לי שלמרות כל זמן ההמתנה!

ו...גם !

זה שהיה בביה\"ח יום \'משוגע\'- נו,...את זה אני יכולה להבין(כל הזמן היה שם יום משוגע!)

שבגלל זה,לא ניתן לראות אם יש התקדמות.

\"אבל הכי חשוב אומר הרופא -

\"ליאת,

עד עכשיו היית מיועדת לקסרי בגלל המצג!

נראה שיש הסתובבות אבל לא לגמרי!

מה שנראה שכמעט בטוח! שתלדי קסרי!מביא אותי לחשוב יחד איתך\".....הופס ,אופס!!! \"מפחיד\"!!!

ו...אז! הוא אומר..

\"מה שמפחיד אותנו כרגע זה הריאות שלך!-את בקושי נושמת!

יש לך חום גבוה! הריאות מלאים!

ככה לא תוכלי לעמוד בלידה\"

\"אני נותן לך אנטיביוטיקה(לא מוקסיפן כי אני רגישה)

ולפחות עד יום שבת נצליח אולי להשיג משהו!\"

\"ביום שבת,על הבוקר בשעה 6:00 את מתייצבת אחרי שיש מעט הטבה לפחות\"-

אה שכחתי!

*****תפסיקי לעשן! ומיד!*****

האמת...שזה התאים לי!

לא הפסקת- העישון!

עישנתי כל ההריון הזה.גם לא האמנתי שהפסיק היום!

פשוט להיות בבית,להתכרבל בשמיכה-ולעבור את הכמה ימים של שפעת,דלקת ריאות.או מה שזה לא יהיה!

*******************************************

* סיפור הלידה מעניין מאד בפני עצמו :) *

*******************************************

נולד תינוק יפייפה,

ברור!

ציפורניים שאפשר יש לשים לק :)

הברית היה בחג הפסח (\"חג הניקיון\")

זה היה חג ,שמיום שישי כבר הכל מוכן.כי במוצ\"ש זה ערב חג- כאמור החג הוא יום הברית!

חלק 2

לאחר הלידה בערך כחודש.עברתי מת\"א לאשקלון.שם גרים הוריי.הם גם שמרו וטיפלו בילדה הגדולה שהייתה בת 7 אז.

שכרנו וילה דו משפחתית.מהממת חדשה.שרק נרכשה!

עדיין לא גרו שם.

שטיחים מקיר לקיר.שטח ענק בחצר עם גדר ושער!

ועוד שטח,מאחור,עוד שטח מהצד...הרבה מאד שטח,...ללכת ולתלות כביסה,זה בערך4-5 מטר.

כשהכל הרבה הרבה חול!

בחוץ-מהשער לבית היה שביל פיצפון. אדם ברוחב 60ס\"מ יצא מהשורות.

חוץ מזה שזה כיף לשבת בחוץ,כבר היה אפריל,אוטוטו מאי-ירד עדיין גשם.הבוץ שברובו חמרה(חול אדום) עושה הרבה בלאגן,הצפות!

החלטנו...

אני ובן זוגי שנבנה,משטח פרגולה.

התיעצנו עם כמה קבלנים-המחיר היה השמיים.

קנינו חומר משתלבות.ו..ניסינו למצוא פועל(היו הרבה שעסקו בזה) זה היה אזור חדש שעדיין מפתחים.

חודשיים...אחרי הלידה

השכבתי את הילדה לישון.

התינוק,היה ילד מפתיע! משעה 19:00 כבר היה מגלה סימנים של חוסר סבלנות,שבדיעבד גילינו שזה רצון לישון...יכול היה לישן לילה שלם.

החלטתי...

שפשוט עובדים עלינו! והתחלתי לטפל בהכנה של בנית המשטח,\"לבד\".

בחוץ נעים! מתגלים סימנים להתקרבותו של הקיץ.

ישבנו לנו על המדרגות בחוץ.

שפכנו חול כמו שאמרו לנו! ישרנו התחלנו להכין את השטח.

שתינו לנו קפה עם סיגריות-זה היה זמן איכות!

מידיי פעם נכנסים לתת מבט בילדים,\"שהיו האמת ישנים כמו מלאכים\"

לתינוק-היתה נורה ליד מיטתו.

השעה הייתה מאוחרת.אנחנו עוד מעט צריכים לעלות לישון.עדיין לא עייפים.מה שעשינו בחוץ העלה את האדרנלין נראה שאנחנו הולכים למשוך כמה שעות.

הכנו עוד קפה

עישנו עוד סיגריה והתחלנו לבדוק,איך זה הולך(להרכיב משתלבות)

בצד האחורי של הבית.הכלבים\"גדולים\" נובחים ועלולים מאד להעיר את הילדים.\"הכלבים של השכנים\"

בשעה 22:00 ואפילו 22:30 הם נבחו כל כך חזק! שאמרתי לעצמי,זהו! הם יעירו לי אותו.

היה נדמה לי שאני שומעת השתעלות,כמו של התינוק...

נכנסתי הביתה.חלפתי על פני מטבח,מקלחת...הגעתי לפתח החדר!

###\"מיד הרגשתי שמשהו לא בסדר!!! מהאור שליד המיטה.השתקפו לי פניו של בני התינוק.###

\"פנים חיוורות.מעט \'כחול בהיר\'משהו בפה שנראה כמו פליטה,או קצף! או השתקפות מהקילה שמסתירה\"

תוך כדי שהבנתי שמשהו לא בסדר\"צרחתי בכל כוחי..\'קוביייי\" ומיד אספתי את התינוק תוך כדי שאני בודקת סימנים וכבר מבינה שהוא אינו נושם.

רצה איתו! צועקת לקובי שיבוא מההההה!.מנשימה את התינוק בנשימות קטנות,עם עיסוי בבית החזה!

נותנת לקובי הוראות.איך לעשות את זה הכי מהר!...\"רוצה להתפרק כי אני אמא \"! ממשיכה להנשים!

ה...דרך \"ס י ו ט \" נמשכת כמו נצח! ואני אינני יודעת אם אני עושה בסדר!

הרי אני אחות-אבל אני אמא-וגם אף פעם לא עשיתי החייאה לתינוק!

ביקשתי מ\"הבורא לשמוע אותי ולעזור לי\"

ו...הנה!!!עברנו את שער ביה\"ח וכמעט עוצרים!

פתאום אני מרגישה-\'חיים בידיים שלי\'-\'נשימה איטית,אבל-נשימה\' \'מעט את קצב הלב\'

*אני! לא יודעת,איך באמת תפקדתי!אני יכולה לאמר לכם,שגם היום,20 שנה אחרי-כל גופי מכווץ-כואב-זוכר כל רגע מהתחושה הזו! ומודה לאלוהים שהיה לזה תוצאה אחרת*

גל אור !בני בן ה20 ש\' יהיה בשבוע הבא משרת כמעט שנתיים \'בכפיר\'

היה מאושפז שבוע ימים-בטיפול נמרץ,ללא בגדים.מלא אלקטרודות.-מונשם מורדם.

והדבר הכי חשוב!!!!?!!!!

אסור לי!!! להיות לידו כל הזמן!! לא לחבק אותו!-מקסימום להתפלל בשבילו!

*כי! מאד יכול להיות ש...\"אני\"!!! כמעט הרגתי אותו !!!!! (\"גם אבא שלו\"!- אבל אני רוב הזמן איתו!)*

בכיתי!-אבל איך?

----התשובה הפשוטה ביותר! \"הריח שלך\"!!!

הרופא הסביר לי דברים ,שהאמת ידעתי...\'רק שלא ממש הפנמתי\'-\"אסור לעשן\"!

[\"אני לא עישנתי בבית-חשבתי שזה מספיק\"]

עשן הסיגריה נדבק על גופינו,בגדינו,שערות,ידיים ציפורנייםו...

להיות איתו בטיפול נמרץ עם חלוק,אחרי- רחצה,חפיפה,בגדים נקיים,לא ממש מספיק!

מבחינת הסטטיסטיקה-הוא היה נכנס תחת קטגוריה של\"מות עריסה \"

הרופא-\"אמר לי שלא תמיד זוכים ל\"נס\"

***\"אני זכיתי\"!!!!

***הפסקתי לעשן!!!!!

***קיבלתי במתנה את בני בחזרה!!!!

***הרווחתי הרבה יותר -כשהפסקתי מההרגל שכל כך אהבתי וכמעט הרס אותי!!

*************אלוהים אוהב אותי**************

ההרגל שלי..

שמי רז, אני מנותח מעקף קיבה מזה כ – 5 שנים.

בתחילת הדרך, בימים בהם מגששים את הדרך החדשה, מצאתי את עצמי חווה תחושות ומחשבות שלא הכרתי בעבר. למשל, האם לא אוכל לאכול יותר, האם נגזר עליי לא לאכול יותר, את המאכלים שאהבתי כל הזמן?

הימים עברו ואיתם המחשבות, אף הן התגברו.

לאט לאט, הרגשתי את עצמי דועך מכל בחינה אפשרית – הן בריאותית והן בפן של העשייה העצמית שלי ששאפה לאפס בעקבות הדיכאון שהייתי שרוי בו במשך זמן רב.

לשם פתרון הבעיה, נעזרתי ברופאים רבים, חברים אשר עשו לפניי ניתוח בריאטרי וכמובן, חיפושים אין סופיים ברשת האינטרנט אך בזמנו המידע שהיה על הניתוחים, לא היה נפוץ כשם שהיום ולכן, היה קשה למצוא מידע מהימן ואמיתי.

לאחר ששבעתי מרופאים, חיפושים בלתי נדלים אחר פתרון וכמובן, ניסיונות אין ספור,

החלטתי לעצור את כל החיפושים והתהליכים שהייתי שרוי בהם במשך שנה וחצי ולבחון, מה הכי טוב עבורי ומה יקדם אותי לעבר המטרה שאז הייתה לי, לצאת לדרך חדשה ולשים את כל המכאובים והתהיות בצד ולהתרכז בעיקר.

החלטתי לאחר זמן רב בו לא עסקתי בספורט מסיבות רפואיות ולא הייתי פעיל גופנית, להתחיל ספורט, לקחת אחריות אישית על החיים שלי בנחישות יתר ולעזור הן לרופאים והן לעצמי למצוא את הבעיה ולצאת לדרכי החדשה והנכונה.

לאחר תקופה, גילו את הבעיה שיש לי ולאט לאט, התחילו במתן פתרונות, שחלקם עזרו וחלקם לא.

בנוסף, לא הייתי מסוגל לשתות כלל מים כמים ולאט לאט עם הזמן, לקחתי יוזמה אישית והתחלתי לנסות לשתות מים למרות כאבים שהיו לי כתוצאה מכך על מנת, שהגוף יתרגל למים ולא למיץ וכו\'.

עשיתי ועדיין עושה שימוש, באפליקציה אשר מזכירה לי לשתות כל זמן מדוד ולפי זה, אני משתדל לשתות ולעמוד בכמות אשר אני חייב לעמוד בה.

כיום, המסע שלי נמשך אך המצב נראה טוב יותר בהרבה מאשר מה שהיה לפני זמן רב ולאחר כל הקשיים שעברתי וחוויתי.

אין ספק, שאם לא הייתי משנה את הרגל השתייה, לא הייתי מאמץ ספורט כדרך חיים ולא הייתי משנה את הגישה שלי ואת הראייה למצב שלי, לא הייתי מתקדם ונותן לגוף שלי את הכלים להבריא.

חלה חדשה - לידה חדשה!

(\"לחזור מהמתים\")



לפני כמעט כ 20 שנה, התקיימה בביה\"ח \"הקריה\" \'לידה\'! אשר בה נולד לבית משפחת שלו,תינוק קטן,יפה ומקסים.

על הלידה -יש סיפור שמעניין בפני עצמו. לא מעט! אני אספר מתוכו משהו קטן, חחחח פיצי קטנטןןן.

שכמעט ולא חזרתי הביתה,לספר לכם את הסיפור ה\"נפלא הזה\"! היום.

עם בטן.כשכרסי בין שיניי,שבוע 42 ו...יום.

כן!!!!

נשמע הזויי,גם לי! אבל...אחרי ביקור של יום יום,כשאני כמעט 12שעות בביקורת במחלקה-מיון.

ולמרות כל ה\'זרוזים\'-\"כשכל יד היא יד\" אבל! כנראה שלא הספיק לעשות זרוז ללידה עצמה!

אני מוצאת את עצמי יום חמישי בשעה 18:00 ו... כשעדיין אין \'לתינוקי\',חשק לצאת! וכל זה קורה,בשבוע 41 ו שיבעה ימים.

מצג רוחבי!- שלפי איך שזה נראה,כנראה שהוא התהפך ברגע האחרון!

אבל אין שום תזוזה שמראה שאני מתכוננת ללידה.



אז...



הגיע הרופא מילד למסור לי שלמרות כל זמן ההמתנה! ו...גם זה שהיה בביה\"ח יום \'משוגע\'- נו,...את זה אני יכולה להבין(כל הזמן היה שם יום משוגע!)



שבגלל זה,לא ניתן לראות אם יש התקדמות.



\"אבל הכי חשוב אומר הרופא -\"ליאת,עד עכשיו היית מיועדת לקסרי בגלל המצג! נראה שיש הסתובבות אבל לא לגמרי!



מה שנראה שכמעט בטוח תלדי קסרי.מביא אותי לחשוב יחד איתך\".....הופס ,אופס!!! \"מפחיד\"!!!



והוא אומר \"מה שמפחיד אותנו כרגע זה הריאות שלך!-את בקושי נושמת!



יש לך חום גבוה! הריאות מלאים! ככה לא תוכלי לעמוד בלידה\"



\"אני נותן לך אנטיביוטיקה(לא מוקסיפן כי אני רגישה) ולפחות עד יום שבת נצליח אולי להשיג משהו!\"



\"ביום שבת,על הבוקר בשעה 6:00 את מתייצבת אחרי שיש מעט הטבה לפחות\"- \"אה שכחתי\"****** \"תפסיקי לעשן! ומיד!\"************



האמת...שזה התאים לי.לא הפסקת- העישון! עישנתי כל ההריון הזה.גם לא האמנתי שהפסיק היום!



פשוט להיות בבית,להתכרבל בשמיכה-ולעבור את הכמה ימים של שפעת,דלקת ריאות.או מה שזה לא יהיה!



*********************************************************************************************************************



* סיפור הלידה מעניין מאד בפני עצמו :) *



*********************************************************************************************************************





נולד תינוק יפייפה,ברור.ציפורניים שאפשר יש לשים לק :)



הברית הייה בחג הפסח (\"חג הניקיון\") זה היה חג ,שמיום שישי כבר הכל מוכן.כי במוצ\"ש זה ערב חג- כאמור החג הוא יום הברית!





חלק 2



לאחר הלידה בערך כחודש.עברתי מת\"א לאשקלון.שם גרים הוריי.הם גם שמרו וטיפלו בילדה הגדולה שהייתה בת 7 אז.



שכרנו וילה דו משפחתית.מהממת חדשה.שרק נרכשה! עדיין לא גרו שם-שטיחים מקיר לקיר.שטח ענק בחצר עם גדר ושער.



עוד שטח,מאחור,עוד שטח מהצד...הרבה מאד שטח,...ללכת ולתלות כביסה,זה בערך4-5 מטר.



כשהכל הרבה הרבה חול.



בחוץ-מהשער לבית היה שביל פיצפון-אדם ברוחב 60ס\"מ יצא מהשורות.



חוץ מזה שזה כיף לשבת בחוץ,כבר היה אפריל,אוטוטו מאי-ירד עדיין גשם.הבוץ שברובו חמרה(חול אדום) עושה הרבה בלאגן,הצפות!



החלטנו...



אני ובן זוגי שנבנה,משטח פרגולה.



התיעצנו עם כמה קבלנים-המחיר היה השמיים.



קנינו חומר משתלבות.ו..ניסינו למצוא פועל(היו הרבה שעסקו בזה) זה היה אזור חדש שעדיין מפתחים.



חודשיים...אחרי הלידה



השכבתי את הילדה לישון.



התינוק,היה ילד מפתיע! משעה 19:00 כבר היה מגלה סימנים של חוסר סבלנות,שבדיעבד גילינו שזה רצון לישון...יכול היה לישן לילה שלם.



החלטתי...



שפשוט עובדים עלינו! והתחלתי לטפל בהכנה של בנית המשטח,\"לבד\".



בחוץ נעים! מתגלים סימנים להתקרבותו של הקיץ.



ישבנו לנו על המדרגות בחוץ.



שפכנו חול כמו שאמרו לנו! ישרנו התחלנו להכין את השטח.



שתינו לנו קפה עם סיגריות-זה היה זמן איכות!



מידיי פעם נכנסים לתת מבט בילדים,\"שהיו האמת ישנים כמו מלאכים\"



לתינוק-היתה נורה ליד מיטתו.



השעה הייתה מאוחרת.אנחנו עוד מעט צריכים לעלות לישון.עדיין לא עייפים.מה שעשינו בחוץ העלה את האדרנלין נראה שאנחנו הולכים למשוך כמה שעות.



הכנו עוד קפה



עישנו עוד סיגריה והתחלנו לבדוק,איך זה הולך(להרכיב משתלבות)



בצד האחורי של הבית.הכלבים\"גדולים\" נובחים ועלולים מאד להעיר את הילדים.\"כלבים של השכנים\"



בשעה 22:00 ואפילו 22:30 הם נבחו כל כך חזק! שאמרתי לעצמי,זהו! הם יעירו לי אותו.



היה נדמה לי שאני שומעת השתעלות,כמו של התינוק...



נכנסתי הביתה.חלפתי על פני מטבח,מקלחת...הגעתי לפתח החדר!



##########\"מיד הרגשתי שמשהו לא בסדר!!! מהאור שליד המיטה.השתקפו לי פניו של בני התינוק.##########



\"פנים חיוורות.מעט \'כחול בהיר\'משהו בפה שנראה כמו פליטה,או קצף! או השתקפות מהקילה שמסתירה\"



תוך כדי שהבנתי שמשהו לא בסדר\"צרחתי בכל כוחי..\'קוביייי\" ומיד אספתי את התינוק תוך כדי שאני בודקת סימנים וכבר מבינה שהוא אינו נושם.



רצה איתו! צועקת לקובי שיבוא מההההה!.מנשימה את התינוק בנשימות קטנות,עם עיסוי בבית החזה!



נותנת לקובי הוראות.איך לעשות את זה הכי מהר!\"רוצה להתפרק כי אני אמא \"! ממשיכה להנשים! ה...דרך \"ס י ו ט \" נמשכת כמו נצח! ואני אינני יודעת אם אני עושה בסדר!



הרי אני אחות-אבל אני אמא-וגם אף פעם לא עשיתי החייאה לתינוק!



ביקשתי מ\"הבורא לשמוע אותי ולעזור לי\"



ו...הנה!!!עברנו את שער ביה\"ח וכמעט עוצרים!



פתאום אני מרגישה-\'חיים בידיים שלי\'-\'נשימה איטית,אבל-נשימה\' \'מעט את קצב הלב\'



*****אני לא יודעת,איך באמת תפקדתי!אני יכולה לאמר לכם,שגם היום,20 שנה אחרי-כל גופי מכווץ-כואב-זוכר כל רגע מהתחושה הזו! ומודה לאלוהים שהיה לזה תוצאה אחרת*****



גל אור בני בן ה20 ש\' יהיה בשבוע הבא משרת כמעט שנתיים \'בכפיר\'



היה מאושפז שבוע ימים-בטיפול נמרץ,ללא בגדים.מלא אלקטרודות.-מונשם מורדם.



והדבר הכי חשוב!!!!?!!!!



אסור לי להיות לידו כל הזמן!! לא לחבק אותו!-מקסימום להתפלל בשבילו!



************כי מאד יכול להיות ש...\"אני\"!!! כמעט הרגתי אותו !!!!! (\"גם אבא שלו\"!- אבל אני רוב הזמן איתו!)**************



בכיתי!-אבל איך?



----התשובה הפשוטה ביותר! \"הריח שלך\"!!!



הרופא הסביר לי דברים שהאמת ידעתי...\'רק שלא הממש הפנמתי\'-\"אסור לעשן\"! [\"אני לא עישנתי בבית-חשבתי שזה מספיק\"]



עשן הסיגריה נדבק על גופינו,בגדינו,שערות,ידיים ציפורנייםו...



להיות איתו בטיפול נמרץ עם חלוק,אחרי- רחצה,חפיפה,בגדים נקיים,לא ממש מספיק!



מבחינת הסטטיסטיקה-הוא היה נכנס תחת קטגוריה של\"מות עריסה \"



הרופא-\"אמר לי שלא תמיד זוכים ל\"נס\"



************************************************\"אני זכיתי\"!!!!



**********הפסכתי לעשן!!!!!



*********קיבלתי במתנה את בני בחזרה!!!!



**********הרווחתי הרבה יותר -כשהפסקתי מההרגל שכל כך אהבתי וכמעט הרס אותי!!***************** אלוהים אוהב אותי