מה שלומכם קהילה? איך אתם?

אמל״ק - הרבה מומחים כותבים לכם איך להתמודד עם חרדה, כמה מילים על ״איך לא״. כדי לקטוע תחושת חרדה אנחנו נופלים לדפוסים של שימוש לא בריא בהרגלים ובחומרים (פלאפונים, אוכל, סמים), זה לא מרפה את החרדה ליותר מכמה רגעים בהווה, וגם מסבך אתכם ביום שאחרי.

אני רוצה לכתוב לכם כמה מילים על ויסות חרדה והתמכרויות.
המצב הנוכחי אופף אותנו בחוסר ודאות, בדאגות, באי שקט פנימי כואב. הנטייה הטבעית שלנו היא לחפש מזור לכאב הזה, גם אם הוא זמני. אני רוצה להעיר זרקור על דרכי ההתמודדות שעלולות לפגוע בנו בהמשך, ביום שאחרי הקורונה (שאני מבטיח לכם שיגיע).

קודם כל קצת הגדרות - התמכרות הינה פעילות/שימוש אשר אנו מאוד מושקעים בהם, המובילים אותנו לאיבוד שליטה, לפגיעה בתפקוד, בצורך לעלות כל הזמן במינונים, ברצון עז להמשיך, בתסמיני גמילה בהיעדר שימוש ובהטבה באותם התסמינים בשימוש חוזר ועוד...

את השימוש שמוביל להתמכרות אפשר לחלק לשימוש רגיל ושימוש לרעה. שניהם עשויים להביא להתמכרות חדשה, מה ההבדל ביניהם בעת הזו?
אם אני מנצל שעות הבידוד המשפחתי בימי הקורונה לזמן איכות עם אשתי, ושותה איתה כוס יין בערב, אין בכך שום בעיה, אלא אם כן אמשיך מדי יום, מדובר ב״שימוש רגיל״, אך אם אני שותה את אותה כוס יין מדי לילה כדי להנמיך את החרדה ולהרדם, מדובר בשימוש לרעה שבסופו של משבר עשוי להתגלגל להתמכרות.

מספר שימושים לרעה שבולטים במשבר הנוכחי:
1. צריכת חדשות! אם אתם רואים להתעדכן פעם ביום, הכל טוב זה חשוב. אם הטלויזיה עובדת נון סטופ כדי לתת תחושת שליטה במצב ולהרגיע את חרדתכם, מדובר בשימוש לרעה וכדאי להפסיקו. איך זה יראה ביום שאחרי? האם תהיו תלויים בטלויזיה? כנראה שלא באופן ישיר, אך הנזק ימצא את דרכו לשגרת חייכם.
2. פלאפונים - פושים של חדשות, ווטסאפים בקבוצות הגן, עדכונים מחברים לעבודה. אם אתם מוצאים עצמכם רצים לנייד על כל זמזום וצפצוף, בלי מטרה אחרת מלבד לחוות את אותה תחושת שליטה אשלייתית- אתם בבעיה. זה מונע מכם להיות ברגע, עם המשפחה, עם עצמכם, עם החיים עצמם. במקום זה אתם מוצפים במידע שהולך ועורם ערימות חדשות של חרדה.
3. אוכל. אוכל זה מנחם, אוכל זה ישראלי. אבל אם ידכם קלה על המקרר ומגירת החטיפים, ואתם זקוקים לערימה נאה של פחמימות כדי לצלוח את העדכונים היומיים, תזכרו שלפחמימות תסמיני גמילה לא קלים, וצפוי לכם מאבק עיקש מול עצמכם בחלוף המגיפה הנוכחית (ותחילתה של מגיפה חדשה לצערי, של השמנה ומחלות לב).
4. סמים - אם אתם רואים שממצב בו אתם מעשנים ג׳וינט פעם בשבוע עם חברים, עברתם לשימוש תדיר יותר (כי יש זמן, כי יש סיבות לחפש ״אוויר לנשימה״), שימו לב שמדובר במשבר שלא יחלוף בקרוב ושהתדירות של השימוש שלכם תמשיך ותעלה עד שכבר תתקשו להפסיק.

לסיכום, תזכרו שהכל צריך להיות במידה, והדרך להשיג שליטה אמיתית, כזו שתקטין את החרדה, היא בפיתוח שגרה תקינה, והרגלים בריאים, שיאפשרו לנו תפקוד לאורך המשבר וביציאה ממנו.

מאחל לכם רגעים קלים, אוטוטו זה מאחורינו.
ד״ר אילן וולקוב
מטפל בהתמכרויות
מתמחה במערך הפסיכיאטרי במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב)

בטעות עלתה ההודעה על פציעתי כעת ונצמדה בנעץ. הבנתי שהיקום שולח לי מסר על חובתי לעדכן אתכם.

תקציר העלילה: לפני כשנה וקצת נסעתי לטיול בפרו. זוג מבוגר סיפר לי על טיול מקסים שעשה בטרקטורונים. שינסתי מותני ואת מותני משפחתי ונרשמנו לטיול.

כל אחד בטרקטורון שלו. המקום היה קסום , האוויר ניפלא ולרגע אחד חשתי בפיסגה של היקום. ברגע השני הטרקטורון שלי עלה על מהמורה ועפתי לתהום.

תהום בגובה של ארבע קומות - ומתחת סלעים משוננים.

הבטתי בסלעים וידעתי שאלו הדקות האחרונות שלי. הזמן נמתח כמו שעות - שם למעלה נפרדתי מכולם.....ואז בחבטה קשה ניתכתי לסלעים.

הצליחו להוציא אותי משם - איש לא מבין איך שרדתי . אני יודעת - נאבקתי. קשה. כי לא רציתי להישמט מהחיים שם ליד משפחתי.

מצבי היה קשה. לא הצליחו להביא אותי לארץ ושם בפרו עברתי 17 שעות של ניתוחים ומשם לארץ - אישפוז... ושיקום.

אני עד עכשיו לא מבינה מה קרה. נחשבת לפצועה קשה אבל חיה עובדת נוסעת פועלת חושבת. 

כן. זו בחירה וזה גם מאבק וחיפוש.... חיפוש מתמיד לתשובות. לכאבים, למגבלות - אבל אני לא חיה רק את זה בגדול אני חיה את החיים.

אשמח לספר לכם עוד מהתובנות של מי שחווה רגע לפני.... והרבה אחרי אם זה מה שמעניין.

אוהבת 

אורית

כשהחגים כבר כמעט כאן ושנה חדשה עומדת בפתח זו תמיד הזדמנות טובה להחלטות חשובות, שינויים גדולים או קטנים ואפילו הגשמת מטרות.
בואו נכתוב את כל ההחלטות שלנו לשנה החדשה המתקרבת!
בהצלחה ושנה טובה,
צוות אתר כמוני.

נוטלים כדורים נוגדי דכאון ויש לכם שאלה? רוצים להפסיק את השימוש ומתלבטים כיצד? אילו טיפולים חלופיים קיימים?
ד"ר ירדן לוינסקי, מומחה בפסיכיאטריה וסגן המנהל הרפואי במחוז דן-פ"ת של שירותי בריאות כללית, יתארח באתרנו וישיב על שאלותיכם ביום ב', ה-4.9.
כתבו כבר כעת את שאלתכם בשירשור זה!>>

חברי קהילה יקרים,
במסגרת החזון שלנו באתר "כמוני" שמנו לנו למטרה להביא לכם את המידע המקיף, הנחוץ, המדוייק והמהימן ביותר, שיסייע בהתמודדות היומיומית עם המחלה ועם קבלת החלטות שונות הכרוכות בה. אנו מבקשים להתייעץ עמכם בנוגע למידע שהייתם רוצים שנביא לכם, מעבר למידע הקיים - זה יכול להיות אירוח בקהילה של מומחה בתחום מסויים, או מדריך כתוב בתחום ספציפי, או ייעוץ בנושא ספציפי.
אנא כתבו לנו בתגובות לשרשור זה, איזה מידע נוסף הייתם רוצים לקבל מאיתנו.
תודה על שתוף הפעולה וימים טובים!
שלכם,
צוות אתר כמוני.

קהילה יקרה שלי.
שנים אני מלווה אתכם במכאוביכם ועכשיו אני מרגישה שאני צריכה לשתף אתכם בשלי.....
בטיול טרקטורונים תמים בריו הטרקטורון שלי עלה על מהמורה ועף לתהום. אני חושבת ( זה מה שאומרים) שעפתי לגבה של 5 מטרים. שם ראיתי את המוות, ידעתי שאני צונחת אל מותי.
בחיים לא אשכח את רעש העצמות המתפוצצות ואת ההתגלגלות המהירה במורד עד שעץ או אבן עצרו אותי.
נשארתי עוד שעה על האדמה מנסה בכל כוחי לנשום להיצמד לחיים להזרים דם לשברים.
אחר כך כבר אספו אותי ובדרך לא דרך הגעתי לבית חולים בלימה עברתי סדרת ניתוחים עצומה וכעת אני אמורה לרכז מאמצי בשיקום. וואו כמה שזה קשה.
אני מתמקדת בלתת אהבה - כך גם אני מקבלת... להתרכז בצעד הקטנטן הבא.
אז אני איתכם...... איפה שאני
עדייין אוהבת ותומכת אבל מחוסרת קליטה.
אוהבת
אורית