השימוש בתרופות נוגדות דלקת נגד כאבים (ללא סטרואידים) הניתנות ללא מרשם רופא נעשה לעיתים תדירות על ידי כולנו, ללא שימת דגש מיוחד על ההשלכות. למרות שמדובר בתרופות שיעילותן אינה מוטלת בספק, נטילה בלתי מבוקרת עלולה להוביל למחלות כליה חריפות.

חיילת צעירה הגיעה לחדר המיון של המרכז הרפואי הלל יפה כשהיא סובלת מבחילות והקאות, כאבי בטן קשים וחולשה. בתשאול שבוצע על ידי הרופא הסתבר כי על מנת להקל על כאבי בטן נטלה החיילת תרופה נוגדת דלקת שקנתה ברשת הפארם המקומית. החיילת שסבלה גם מיתר לחץ דם ומבצקות אובחנה כחולה באי ספיקת כליות חריפה, כתוצאה מנטילת התרופות נוגדות הדלקת שנטלה.

מקרה דומה התרחש אצל בחור צעיר, העוסק בפיתוח גוף, שנטל כדורים נגד כאבים במשך מספר ימים עקב כאבי שרירים. גם הוא הגיע לבית החולים עם תלונות דומות לאלו של החיילת. בביופסיה שנלקחה מהכליה, אובחנה פגיעה כליתית משמעותית.

בשני המקרים, חזר תפקוד הכליה לנורמה. עם זאת על שני המטופלים נאסר חד משמעית ליטול בעתיד משככי כאבים מקבוצות התרופות נוגדות הדלקת. הסיבה המרכזית - אדם אשר פיתח אי ספיקת כליה חריפה מסיבה כלשהי, נמצא כבר בסיכון מוגבר לפתח מחלת כליה בעתיד. בשני המקרים, התרופות נוגדות הדלקת גרמו לכשל הכליה ולכן נטילה חוזרת שלהן, גם במינון קטן עלולה לגרום שוב לפגיעה בכליה.

על איזה תרופות מדובר?

שני המקרים ממחישים בצורה הפשטנית ביותר את הבעייתיות הכרוכה בשימוש בתרופות נוגדות דלקת שאינן מכילות סטרואידים כתכשיר נגד כאבים, שימוש שהוא נפוץ ביותר.

חלק מהתרופות האלה ניתנות לרכישה ברשתות הפארם ללא מרשם רופא (לדוגמא נקסין, נורופן, אדוויל, וולטרן) וחלקן ניתנות רק על ידי מרשם רופא, אך גם הן נפוצות מאוד (כמו ארקוקסיה ואתופן). הגם שתכשירים אלו יעילים ובדרך כלל בטוחים לשימוש, חשוב מאוד להבין ששימוש בלתי מבוקר או מתאים בהם עלול להיות כרוך בתופעות לוואי קשות.

כיצד התרופות עלולות להזיק לכליה?

אחת מתופעות הלוואי הקשות ביותר של נטילת תרופות אלה, הינה פגיעה כליתית מסוגי שונים, פגיעה שעלולה להתבטא באחת מהתסמונות הבאות: אי ספיקת כליה חריפה, הפרשה של חלבון בשתן, אגירת מים (ולכן בצקות), יתר לחץ דם ושינויים ברמות המלחים בדם.

ידוע על מספר מנגנונים שונים המביאים לפגיעות אלה. לדוגמא: שינויים בזרימת הדם בכליה המביאים לאי ספיקת כליה חריפה; פגיעה על רקע תגובה של מערכת החיסון ופגיעה הנובעת משינויים בהורמונים שונים המשפיעים על הכליה ותפקודה.

הפגיעה הכליתית בחלקה הינה תגובה של רגישות יתר של המטופל לתכשירים אלה. פגיעה זו אינה ניתנת לחיזוי מראש. אולם, בחלקה האחר, הפגיעה הכליתית צפויה, בגלל קיומם של גורמי סיכון עליהם נפרט בהמשך. הסיכוי לפגיעה בכליה תלוי גם במינון ובמשך הזמן של נטילת תכשירים אלה.

בגלל החומרה האפשרית של הפגיעה הכליתית, חשוב ביותר להבין כיצד ניתן למנוע פגיעה זאת על ידי הכרת גורמי הסיכון מצד אחד, ושימוש מצומצם ככל האפשר בתכשירים אלה בעיקר באוכלוסיות בסיכון.

מיהן האוכלוסיות הנמצאות בסיכון לפגיעה כלייתית בשל נטילת נוגדי דלקת?

הפגיעה הכליתית עקב נטילת נוגדי דלקת מופיעה על פי רוב באוכלוסייה מבוגרת (מעל גיל 65), במיוחד בקרב אלו הסובלים ממחלות כגון אי ספיקת לב, אלו הנוטלים תכשירים להורדת לחץ הדם וכמובן אנשים עם מחלת כליה קיימת. אבל, חשוב להבין, שגם אנשים צעירים אינם חסינים מפני הפגיעה של תרופות אלה.

גם אנשים הסובלים משלשולים והקאות ואינם ניזונים כראוי, מסיבות שונות, עלולים לפתח מחלת כליה לאחר נטילת תרופות אלו. לדוגמא: אדם החולה בשפעת, שאינו שותה כראוי ושתאבונו נפגע כתוצאה מהמחלה, נטילת תרופות נוגדות דלקת נגד כאבים עלולות לגרום לכשל כלייתי, בנוסף למחלה הקיימת. גם מצב של התייבשות קלה מאוד, ובמקביל שימוש בתרופות נוגדות הדלקת יכול להביא להתפתחותה של מחלת כליה.

איך מזהים פגיעה כליתית?

בחלק גדול מהמקרים לא יופיעו בהכרח תסמינים המעידים על הפגיעה. מהבחינה הזו ברור שישנם מקרים רבים של אנשים שנטלו את התרופות הללו ומעולם לא אובחנו. הפגיעה יכולה להיות קלה וחולפת אך יכולה גם להיות פגיעה קבועה בדרגות חומרה שונות.

תסמינים אפשריים של פגיעה כליתית הם:

- הופעה של בצקות: נפיחות בפנים, מסביב לעיניים, התנפחות הבטן ובצקות ברגליים.

- הפחתה בכמות מתן השתן, שינויים בצבעו והופעה של קצף על פני השתן (המעידה על נוכחות חלבון בשתן).

- עליה בלחץ דם.

- הרגשה כללית רעה – בחילות, הקאות, עייפות וחוסר תיאבון.

איך נמנעים מהתפתחותה של מחלת כליה בהקשר של השימוש בנוגדי הדלקת?

• בכל מקרה, לא מומלץ לקחת תכשירים אלה במינון גבוה או לתקופה ממושכת.

• יש להימנע משימוש בתכשירים אלה במצב של גרעון בנוזלים (התייבשות).

• לאנשים שנמנים עם קבוצות הסיכון, מומלץ לשקול היטב ובכובד ראש את השימוש בתכשירים אלה ולא ליטול אותם ללא הנחייה רפואית מפורשת. במידה שהוחלט על ידי הרופא כי יש מקום לנטילת תכשירים מקבוצה זו, יש לצמצם את המינון ולבצע מעקב רפואי מסודר.

• לאנשים עם מחלת כליה – אין לקחת תכשירים מקבוצה זו בשום מקרה.

• עבור החולים במחלות כליה, וגם עבור האחרים, כאשר יש צורך לעשות שימוש בתכשירים נגד כאבים, ניתן להשתמש, בביטחון יחסי, בתרופות המכילות את מרכיב הפראצטאמול (הקיים לדוגמא באקמול, דקסמול וכדומה). כמובן שרצוי להימנע מנטילת תכשירי נוגדי כאב עצמאית ולהתייעץ עם רופא המשפחה קודם לכן.

הכותבת היא מנהלת המכון הנפרולוגי במרכז הרפואי הלל יפה