בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בהיקף הילדים המאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז ומטופלים בתרופות. לפי הערכות, בין 3% ל-12% מהילדים סובלים מהפרעת קשב וריכוז, והיא שכיחה יותר בקרב בנים, אם כי ייתכן שמזוהה יותר עם בנים עקב רכיב ההיפראקטיביות שניכר בהתנהגותם, והפער נובע מכך שקשה יותר לזהותה אצל בנות.

מחקר שנערך בקופת חולים כללית, שממצאיו שפורסמו בתקשורת בספטמבר 2017, מצא כי 8% מהילדים בגילי 6 עד 12 ברחבי הארץ מאובחנים עם הפרעות קשב וריכוז, עם שיעור מאובחנים גבוה במיוחד בטבריה (10.4%), מודיעין (9.1%), אשקלון (8.7%), חיפה (8.5%) והרצליה (8.4%). מחקר שפורסם באביב 2014, המבוסס על נתונים של משרד הבריאות, מתאר מגמת עלייה פי 2.4 בשימוש בתרופות לטיפול בהפרעות קשב בישראל במשך שמונה שנים. 

בחלוף הזמן יוחסו לתרופות הממריצות להפרעות קשב וריכוז תופעות לוואי שונות, ובין השאר האטה בתהליכי גדילה, אם כי ממצאים בנושא אינם חד משמעיים.

עתה מצאו חוקרים ישראלים ראיות לכך שילדים שמטופלים בתרופות אלה חווים ירידה בהפרשה של הורמון גדילה והכימיקל המוחי דופמין לאחר פעילות גופנית. מה משמעות הדבר?

עיכוב זמני בגדילה

החוקרים ממחלקת ילדים במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא והמכללה האקדמית וינגייט ביקשו לבחון את התגובה ההורמונאלית לפעילות גופנית אצל ילדים עם הפרעות קשב וריכוז המטופלים תרופתית.

במחקר השתתפו 20 ילדים – בהם 12 בנים ושמונה בנות בגילי 9 עד 13 שהיו מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז, ועברו מעקב בפרק זמן של 4.3 שנים בממוצע. במחקר השתתפו עשרה ילדים שאובחנו עם הפרעות קשב וריכוז וטופלו בתרופות ממריצות שמכילות את החומר הפעיל 'מתילפנידאט' המצוי בתרופות ריטלין וקונצרטה ובמדבקות דיטרנה, לצד עשרה ילדים ללא אבחנה ששימשו כקבוצת ביקורת. הנבדקים עברו תצפיות לתסמיני הפרעות קשב וריכוז ואימונים גופניים פעמיים בשבוע, ונאספו מהם דגימות דם לרמות הורמונים שונים, ובייחוד הורמון גדילה ודופמין במספר מועדים שונים, לרבות לפני הפעילות הגופנית, מיד בסיומה, וכן חצי שעה ושעה לאחר הפעילות.

המחקר מצא כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, ילדים שאובחנו עם הפרעות קשב וריכוז וטופלו בתרופות ממריצות הציגו הפרשה נמוכה יותר של הורמון גדילה ודופמין לאחר פעילות גופנית. עוד נמצא כי הפרשת הורמון הגדילה אמנם הייתה גבוהה יותר לאחר הפעילות – במידה והילדים נטלו את התרופות לפני הפעילות, אולם גם במצב זה הפרשת ההורמון הייתה נמוכה יותר מזו שנמדדה אצל ילדים מקבוצת הביקורת.

החוקרים מסיקים כי הירידה בהפרשת ההורמונים עשויה להסביר תהליכי עיכוב בגדילה שמיוחסים למטופלים להפרעות קשב וריכוז, כאשר 'מתילפנידאט' ממתן את התגובה של פעילות גופנית, אשר לרוב אמורה להתבטא בעלייה בהפרשת הורמון גדילה. עם זאת, החוקרים מציינים כי ברוב המקרים הגוה הסופי של בוגרים אינו יורד בעקבות נטילת תרופות ממריצות להפרעות קשב וריכוז – העיכובים בגדילה הם לרוב זמניים.

החוקרים קוראים להמשיך ולהעמיק בבחינת ההשפעות של פעילות גופנית על התגובה הגופנית לתרופות להפרעות קשב וריכוז בילדות.

במחקר השתתפו פרופ' דן נמט, ד"ר סיגל בן זקן ופרופ' אלון אליקים, וממצאיו מדווחים בגיליון יוני 2024 של כתב העת Growth Hormone & IGF Research של החברות הבינלאומיות לחקר הורמון גדילה וההורמון IGF.

ממצאים סותרים

הקשר בין נטילת תרופות להפרעות קשב וריכוז לבין השפעות על תהליך הגדילה אינו חד משמעי, ושנוי במחלוקת במחקרים שונים. מחד, יש מחקרים עוד משנות ה-90 שמצביעים על עיכובים בגדילה של ילדים שמטופלים בריטלין להפרעות קשב וריכוז, בעיקר אצל בנים. מנגד, מחקר אמריקאי מאוניברסיטת הרווארד שפורסם בסתיו 2014 לא זיהה השפעה של תרופות להפרעות קשב וריכוז על עיכוב הגדילה ועל הגובה הסופי של ילדים שטופלו תרופתית.

חוקרים איטלקיים שבחנו לעומק את הסוגייה דיווחו במטה אנליזה שפורסמה בינואר 2021 בכתב העת Neuroscience & Behavioral Reviews כי לנטילת תרופות להפרעות קשב וריכוז יש השפעה גם על ירידה במשקל בשנה הראשונה לטיפול וגם על עיכוב בצמיחה לגובה בשנתיים עד שנתיים וחצי הראשונות לטיפול.

לצד הממצאים על הפרשות הורמון גדילה ודופמין, החוקרים בעבודה הנוכחית לא הצליחו לקבוע האם לטיפול בתרופות הממריצות הייתה השפעה כלשהי על הביצועים הספורטיביים של ילדים שביצעו אימונים גופניים במסגרת המחקר, והם מבהירים כי יש להמשיך ולהעמיק בבחינת הנושא בעתיד.

Growth Hormone & IGF Research, doi: 10.1016/j.ghir.2024.101596