מטרת מחקר ה"חתך" מהקבוצה של Hermida בספרד, היתה לבדוק השפעת זמן מתן התרופות על הניטור האמבולטורי של לחץ הדם ועל מאפיינים קליניים בקרב 1,794 חולי יל"ד שרובם היו עמידים לטיפול.

החולים נטלו את כל התרופות לאחר היקיצה (53%), או תרופה אחת או יותר גם לפני השינה. הניטור האמבולטורי בוצע במשך 48 שעות וכן נבדקה הפעילות הגופנית כל דקה ע"י אקטיגרפיה.

איזון לחץ הדם היה גבוה בצורה מובהקת באלו שנטלו גם טיפול לפני השינה וגם חלה ירידה מובהקת בממוצע לחץ הדם במשך 24 שעות ופער מובהק בזמן השינה. יחס ערנות/שינה באלו שנטלו גם תרופה לפני השינה היה גבוה באופן מובהק ב – 5.8% לעומת אלו שנטלו את כל התרופות בבוקר ושכיחות היעדר צניחת הלילה ירדה משמעותית מ – 83% ל – 40%.

בנוסף לשיפור בערכי לחץ הדם,  גם ערכי הגלוקוז, הכולסטרול, LDL, פיברינוגן והפרשת החלבון בשתן היו נמוכים באלו שנטלו תרופות גם לפני השינה.

Hermida RC, Ayala DE, Mojón A, et al. Effects of Time of Antihypertensive Treatment on Ambulatory Blood Pressure and Clinical Characteristics of Subjects With Resistant Hypertension. Am J Hypertens. 2009 Dec 31. [Epub ahead of print].

לכאורה, משך פעילותן של כל התרופות שמיוצרות כיום לטיפול ביל"ד אמור להימשך מעל 24 שעות, דבר שמביא להיענות טובה יותר לטיפול.

חולים רבים עמידים לטיפול (בעיקר סוכרתיים) כאשר הם נוטלים את כל התרופות בבוקר. בשיעור מסויים של חולים אלו (בעיקבות תוצאות המחקרים הקודמים של הקבוצה של Hermida) מצליחים לאזן את לחץ הדם ע"י חלוקת זמני נטילת התרופות.

במחקר זה, שהוא מסוג "חתך" נבדקו פרמטרים נוספים שהראו שלא רק שמצליחים להשיג איזון טוב יותר של לחץ הדם ע"י חלוקת זמן נטילת התרופות בחולים עמידים לטיפול, אלא גם מורידים בצורה מובהקת ביותר את שיעור היעדר צניחת הלילה (non-dipping) (ששכיחה בחולי יל"ד עמידים לטיפול) שכידוע היא גורם עצמאי לסיכון הקרדיו-וסקולרי.

ה"הפתעה" הנוספת היתה בהורדת רמת הסמנים שקשורים בסיכון הקרדיו-מטבולי ע"י חלוקת זמני הטיפול. למרות כל הממצאים המובהקים במחקר זה יש להתייחס בזהירות לתוצאות שמבוססות על מחקר "חתך" ולכן נצטרך לחכות לתוצאות מחקרים ארוכי-טווח כדי לראות האם יעילות שיטת טיפול זאת תתבטא בהורדת שיעור האירועים הקרדיו-וסקולריים.
 

מתוך האתר של החברה הישראלית ליתר לחץ דם

http://www.ish.org.il/jan2010.asp