הקשר הסבוך שבין תפקוד לקוי של הכליות לבין טרשת עורקים, המהווה גורם מרכזי להתקפי לב ומחלות לב, עשוי לבוא לידי ביטוי במהלך היריון, המוכר כתקופה של שינויים ביולוגיים סוערים בגוף האישה.

סיבוכים מטבוליים אחרים של ההיריון שהוגדרו רפואית כ'יתר לחץ דם היריוני' ו'סוכרת היריונית' כבר הוכחו כגורמי סיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם לאחר הלידה.

כבר בשבועות הראשונים להיריון נרשמת עלייה של יותר מ-50% בתפוקת סינון הדם בכליות, המובילה לירידה צפויה ברמות רכיבים בדם המשמשים סמנים לתפקוד הכליות – קריאטינין ואוריאה.

חוקרים ישראלים מהמרכז הרפואי סורוקה ואוניברסיטת בן גוריון ביקשו לבחון את הקשר בין פגיעה בתפקוד הכליות בהיריון - שבאה לידי ביטוי בכשל בהגדלת תפוקת הכליה כתגובה להיריון המתפתח המתבטא ברמות גבוהות של קריאטינין ואוריאה, לבין סיכון מוגבר לפתח טרשת עורקים ומחלות לב בהמשך החיים.

המחקר בוצע מתוך מאגר של 26,960 יולדות בסורוקה לאורך השנים 2012-2000 שבתיקיהן הרפואיים מתועדות בדיקות לתפקוד הכליות, לרבות בדיקות למדידת רמת הקריאטינין בדם – בדיקה שגרתית לתפקודי כליה למדידת מדידת תוצר פירוק של השרירים הקרוי קריאטינין המסונן בכליות ומופרש דרך השתן, ורמתו בדם מצביעה על תפקוד הכליות בסילוקו מהגוף (4,945 נבדקות) וכן בדיקה לרמת אוריאה בדם שבוחנת את קצב ההפרשה מהגוף של תוצרי חלבונים, כשרמות גבוהות של אוריאה מעידות על פגיעה בתפקוד כליות (4,932 נבדקות).

סיכון גבוה לאשפוז

מקרב הנבדקות זוהו 1,143 נשים שאושפזו במהלך תקופת המחקר, כעבור חמש שנים בממוצע, עם סיבוכים הקשורים להצטברות טרשת עורקים, הכוללים אירועים לבביים, שבץ מוחי ואירועים חריפים נוספים, לרבות הפרת איזון בקרב סוכרתיות המובילה לחמצת סוכרתית (קטואצידוזיס) סיבוך היפראוסמולרי של מחלת הסוכרת שמתבטא בזינוק חריג ומסכן חיים ברמות הגלוקוז בדם וכן אירוע חריף של יתר לחץ דם.

נמצא כי יולדות שאושפזו במהלך תקופת מעקב של חמש שנים בממוצע עם סיבוך של טרשת עורקים היו מבוגרות יותר (בגיל 34.5 עד 35 בממוצע, בהשוואה לגיל 33 בממוצע בקרב יולדות שלא אושפזו) ואחוז גבוה יותר מתוכן פיתחו בהיריון סוכרת הריונית (34% עד 35% בהשוואה ל-12.6%), ושיעור גבוה יותר מתוכן היו עם השמנת יתר (2.4% עד 2.6% לעומת 1%).

החוקרים זיהו כי רמת קריאטינין גבוהה בדם, שבאה לידי ביטוי בערכים של 89 μmol/l (מיקרומולים לליטר) ומעלה, העלתה פי 3.14 את הסיכון לאשפוז מסיבה כלשהי כעבור חמש שנים בממוצע, העלתה פי 5.79 את הסיכון לאשפוז עם אירוע חריף על רקע טרשת עורקים והעלתה פי 2.91 את הסיכון הספציפי להתקף לב או שבץ מוחי. גם רמת קריאטינין שנחשבת לגבולית, בערכים של 88-72 יחידות, העלתה ב-46% את הסיכון לאשפוז עם אירוע חריף על רקע טרשת עורקים.

כמו כן, רמות חריגות של אוריאה בדם שנמדדו בערכים של 15mmol/l (מילימולים לליטר) ומעלה העלו פי 3.94 את הסיכון לאשפוז מסיבה כלשהי כעבור חמש שנים בממוצע, העלו פי 4.72 את הסיכון לאשפוז עם אירוע חריף הקשור בטרשת עורקים ופי 3.33 את הסיכון הספציפי לאירוע לב או שבץ מוחי.

בנוסף, רמות אוריאה של 7mmol/l (מילימולים לליטר) או פחות נמצאו כגורם עצמאי המגן מפני אשפוז, ומוביל לירידה של 38% בסיכון לאשפוז עם אירוע חריף כלשהו הקשור בטרשת עורקים.

אתגר מטבולי

החוקרים מסבירים את הקשר שזוהה בתפיסת ההיריון כאתגר מטבולי פיזיולוגי המצריך התאמה לפעילות מוגברת ברמת תפקוד הכליות, כלי הדם והמערכת המטבולית בכללותה, וכשקיים קושי בהתאמה זו, עלולים להיגרם סיבוכים כגון סוכרת הריונית ולחץ דם הריוני או תפקוד לקוי של הכליות, המהווים סמנים לסיבוכים עתידיים בתפקוד כלי הדם בהמשך החיים.

הקשר שנמצא במחקר בין תפקוד לקוי של כליות לסיכון עתידי לאירועי לב ושבץ מוחי זוהה גם בערכים מינימאליים של כשל בכליות, מה שמצביע על מנגנון ביולוגי ברור שקושר בין שני המצבים שלטענת החוקרים טרם תועד בעבר.

ממצאי המחקר, לטענת החוקרים, מאפשרים להתייחס לתפקודי כליה לקויים המתגלים בבדיקות דם בהיריון כסמן שמנבא טרשת עורקים בעתיד, במטרה לזהות נשים בסיכון לטרשת עורקים בגיל צעיר ולהציע להן טיפול לשינוי אורחות החיים – לרבות התאמת תזונה בריאה ופעילות גופנית – להפחתת הסיכון למחלות לב. המסקנה משיקה להנחיה רשמית של החברה האמריקאית לקרדיולוגיה (ACS) משנת 2011, הקוראת לבחון את ההיסטוריה הרפואית של נשים במהלך הריונן במסגרת הערכת הסיכון שלהן לפתח מחלות לב וכלי דם.

במחקר השתתפו ד"ר טליה וולק, פרופ' אילנה שהם-ורדי, רוסלן סרגיינקו ופרופ' אייל שיינר, וממצאיו פורסמו בגיליון יולי 2015 של כתב העת Nephrology.

הקשר בין תפקודי כליות לתפקוד הלב כבר הוכח בעבודות רבות בעבר, אם כי המנגנון הקושר בין תפקוד לקוי של הכליות בהיריון להתפתחות בהמשך של טרשת עורקים טרם תועד בעבר. בין השאר כבר ידוע כי תפקוד לקוי של הכליות עשוי להחמיר אי ספיקת לב: מאחר וכליות מפצות על אי ספיקת לב על ידי אגירת מים ומלחים והגדלה של נפח הדם, תפקודן הלקוי גורם לייצור הורמונים שמשמר את קצב זרימת הדם אליהן, למרות הפחתה באספקת הדם מהלב, וכך עולה הסיכון להצטברות נוזלים וגודש והחמרה באי ספיקת הלב.

כמו כן, בקרב אנשים עם תחלואה כפולה במחלת כליות ויתר לחץ דם, לרוב תפקוד לקוי של הכליות הוא הגורם הראשון שהוביל בהמשך ללחץ דם גבוה. מחקר שפורסם במאי 2015 בקרב מאות אלפי מטופלים, מצא כי סמנים ביולוגיים בדם להערכת תפקוד הכליות – מדד לתפקוד הכליות בסינון הדם (GFR) ורמת האלבומין בדם – עשויים לשמש כמנבאים מדויקים של הסיכון למחלות לב.

Nephrology, DOI: 10.1111/nep.12575