בשנים האחרונות מתועדת בישראל עלייה משמעותית במספר המטופלים בתרופות הרגעה ושינה, ועלייה זו ניכרת במיוחד בקבוצות הגיל המבוגרות ביותר. מגמה זו נצפית במספר מדינות מערביות אחרות, אך לא בכולן. בשנים האחרונות, סביב מגפת הקורונה וביתר שאת בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, חלו עליות חדות וזמניות בשימוש בתרופות אלו, אך אין עדיין נתונים המצביעים על כך שלאירועי קיצון שכאלה יש השפעה ארוכת טווח על מגמות השימוש בתרופות הרגעה ושינה.

בבואנו לדון על התמכרות לתרופות הרגעה ושינה, אנו מתייחסים בעיקר לתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (הכוללת שמות מוכרים כמו בונדורמין, לוריבן וקלונקס) או ממשפחת תרופות ה-Z (הכוללת תרופות כגון אמביין, זודורם וסטילנוקס). יש חומרים ממכרים נוספים הנכללים בקטגוריית תרופות השינה, למשל – GHB הידוע בכינוי "G" או "ג'ינה", או תרופות ממשפחת הברביטורטים שהיו פופולריות בעבר, אך היום ממעטים לרשומן.

חשוב להדגיש כי הטיפולים התרופתיים העיקריים לחרדה הם נוגדי דיכאון שאינם ממכרים. יש גם תרופות רבות אחרות המסייעות לשינה ו/או להרגעה אשר אינן שייכות לקבוצות תרופות אלו ואינן ממכרות.

בספר האבחנות העדכני של איגוד הפסיכיאטריים האמריקאי ה-DSM-5 ישנה כלולה האבחנה ל'הפרעת שימוש בחומרים מטשטשים, מרדימים או נוגדי חרדה', ובלעז: Sedative, Hypnotic or Anxiolytic Use Disorder.

לדברי ד"ר נדב שליט, פסיכיאטר מומחה במרכז הישראלי להתמכרויות ICA, "בדומה להפרעות שימוש בחומרים אחרים, גם הפרעה זו מוגדרת על ידי שילוב של מספר תסמינים, כולל חוסר שליטה בשימוש, פגיעה תפקודית, מצוקה נפשית, סיכון גופני ותסמיני תלות פיזיולוגית הכוללים סבילות (צורך במינונים הולכים וגוברים לאורך זמן) ותסמיני גמילה בעת הפסקת שימוש בתרופה".

מהם מאפייני ההתמכרות לתרופות חרדה וכדורי שינה? ואיך ניתן להתמודד עמה? – בכך עוסקת הכתבה הבאה.

תסמיני חרדה כרוניים ושימוש בתרופות הרגעה

תסמיני חרדה מתעוררים לעתים קרובות באופן טבעי בתגובה לאירועי חיים שונים, אך במקרים מסוימים עלולה להתפתח הפרעת חרדה כרונית המתאפיינת בתסמיני חרדה חוזרים ומתמשכים המובילים למצוקה ניכרת ולפגיעה מתמשכת בתפקוד.

קיימות מספר הפרעות המוגדרות כהפרעות חרדה, אך תסמיני חרדה מופיעים גם במגוון רחב של הפרעות נפשיות אחרות כגון הפרעה טורדנית-כפייתית OCD, דיכאון והפרעה פוסט-טראומטית.

חרדה עשויה להחוות באופן שונה אצל אנשים שונים, אך לעתים קרובות תכלול תחושת מתח נפשי מוגבר, אי-שקט, תסמינים גופניים כגון עלייה בדופק ובקצב הנשימה, הזעה, בחילה, כאב ראש ותחושת חנק או "גולה" בגרון. הפרעות חרדה מובילות לעתים קרובות גם להפרעות שינה כרוניות.

לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO), הפרעות חרדה הן בין ההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר, ומוערך כי סובלים מהן כ-4% מאוכלוסיית העולם, שהם למעלה מ-300 מיליון איש. למרות שקיימים טיפולים יעילים להפרעות חרדה, הארגון מעריך כי רק כרבע (27.6%) מהמתמודדים עימן מקבלים טיפול כלשהו. בישראל, לפי נתוני סקר הבריאות הלאומי לשנים 2020-2018 (סקר INHIS-4), 5.9% מהגברים ו-11.1% מהנשים באוכלוסייה הבוגרת מתמודדים עם הפרעות חרדה או דיכאון.

הטיפול בהפרעות חרדה כולל טיפולים פסיכולוגיים ייעודיים, טיפולים תרופתיים ומגוון שינויים התנהגותיים כגון פעילות גופנית סדירה, הקפדה על שינה מספקת, פעילות חברתית, תרגולי קשיבות (מיינדפולנס) ועוד מגוון טכניקות להרגעה עצמית. אנשים רבים המתמודדים עם תסמיני חרדה נוטלים תרופות, ולפי נתוני משרד הבריאות, מבין הבוגרים בישראל 3% מהגברים ו-6.3% מהנשים מטופלים בתרופות לחרדה ולדיכאון.

הטיפול התרופתי בהפרעות חרדה נחלק לשתי קבוצות עיקריות – תרופות לנטילה יומיומית המספקות לאורך זמן הקלה בחומרת הפרעת החרדה (אך אינן מספקות הרגעה מיידית) ותרופות להרגעה מיידית.

באופן כללי לא מומלץ לטפל בתרופות להרגעה מיידית בלבד לאורך זמן, מאחר והן אינן מפחיתות את חומרת הפרעת החרדה (תדירות ההתקפים וחומרתם אינם משתנים), וקיים סיכון גבוה להיווצרות תלות בהן. במקרים מסוימים בהם אדם סובל מתסמיני חרדה בתדירות נמוכה, ניתן לשקול טיפול בלעדי בתרופות להרגעה מיידית, לשימוש לפי הצורך.

תרופות הקו הראשון לטיפול בהפרעות חרדה הינן נוגדי דיכאון ממשפחת ה-SSRI כמו אסציטלופרם (ציפרלקס), פרוקסטין (פאקסט, סרוקסט) או פלואוקסטין (פריזמה, פלוטין, פרוזאק). תרופות אלה מספקות הקלה לאחר מספר שבועות של טיפול ועל כן לעתים קרובות עם תחילת הטיפול בהן תירשם במקביל ולזמן מוגבל (עד חודש ימים) תרופה להקלה מיידית כגון תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, הכוללת בין השאר תרופות כמו קלונקס, לוריבן, קסנקס, בונדורמין, אסיבל או ואבן. שילוב זה של SSRI לטיפול ממושך יחד עם תרופות להקלה מיידית לזמן מוגבל הוא השכיח ביותר, אך במקרים רבים הטיפול בתרופות להרגעה מיידית נמשך מעבר לזמן המוגבל כפי שמומלץ, וזהו מצב אשר עלול להוביל להתפתחות תלות בתרופות ההרגעה.

פרט ל-SSRI ניתן להיעזר לעתים בתרופות ממשפחת ה-SNRI (כגון ויאפקס), טריקציקלים (כגון אנפרניל, אלטרול, ג'ילקס), נוגדי דיכאון אחרים כגון מירו או נוגדי פסיכוזה מסוימים כגון סרוקוול במינון נמוך – כל אלה תרופות שאינן יוצרות תלות, אך לא מספקות הקלה מיידית. יש תרופות נוספות המשמשות לטיפול בחרדה אשר שאינן ממכרות כגון בוספירון או לשיאה (Lasea) שהינה תרופה מבוססת לבנדר שהוכיחה יעילות בהקלה על תסמיני חרדה תוך שבועיים מתחילת נטילתה. לעתים נעשה שימוש גם בתרופות המורידות דופק ולחץ דם כגון פרופרנולול (דרלין, פרולול) בעיקר במקרים של חרדת קהל או חרדת ביצוע בהם ניתן ליטול את התרופה זמן קצר לפני המצב מעורר החרדה והיא תסייע בצמצום התסמינים הגופניים הקשורים לחרדה כגון עליית דופק, רעד והזעה. אפשרות נוספת לטיפול מיידי בחרדה עם תרופות שאינן יוצרות תלות הוא שימוש באנטי-היסטמינים כגון פרותיאזין (פנרגן) או בתרופה בשם קלונידין המשמשת אף היא להורדת לחץ דם.

מחקרים מדווחים בשנים האחרונות על עלייה בהיקף השימוש בתרופות לחרדה בעולם על רקע התפרצות מגפת הקורונה. בישראל נרשמה עלייה בשימוש בתרופות לחרדה מאז אירועי ה-7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל". לפי מחקר שנערך במכון המחקר של קופת חולים מכבי ופורסם באוקטובר 2024, בתקופות של מתיחות בטחונית ומבצעים צבאיים נרשמת בארץ עלייה של 28% בהיקף השימוש בתרופות לחרדה בעלות השפעה מהירה, ואילו אירועי ה-7 באוקטובר לוו בעלייה של 317% בסיכוי לקבל טיפול בתרופות אלה, בהשוואה לתקופות מקבילות עם יציבות ביטחונית. נתונים שנאספו במשרד הבריאות והוצגו בדו"ח מבקר המדינה בפברואר 2025 מצביעים על עלייה בהיקף הטיפול בתרופות בבריאות הנפש בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, כאשר ממוצע מנות התרופות הפסיכיאטריות מקבוצת נוגדי הדיכאון לכל אלף תושבים עלה ב-11.6% תוך שנתיים, מהרבעון האחרון של 2022 שהיה לאחר התפרצויות הקורונה המשמעותיות (1,802 יחידות) ועד הרבעון השלישי של 2024 (2,012 יחידות). ממוצע מנות התרופות נוגדות החרדה נותר יציב (סביב כ-300 יחידות).

עוד על הפרעות חרדה

עוד על תרופות להפרעות חרדה

הפרעות שינה כרוניות ושימוש בכדורי שינה

הפרעות שינה אף הן רווחות באוכלוסייה הישראלית, וכך גם השימוש בכדורי שינה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מיולי 2024 שפורסמו במסגרת הסקר החברתי לשנת 2023 המתבסס על מדגם של 6,474 ישראלים בגילי 20 ומעלה, כחמישית (18%) מדווחים על נדודי שינה לפחות שלושה לילות בשבוע, נשים (22%) יותר מגברים (15%), ובגילי 65 ומעלה מדובר כבר על קרוב לשליש מהנבדקים (29%). עוד נמצא בסקר כי כרבע (24%) מהנבדקים מרגישים עייפים מדי במשך היום מכדי לתפקד במיטבם. 42% מהישראלים שהתראיינו לסקר לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר דיווחו על נדודי שינה לפחות פעם בשבוע, בהשוואה ל-31% מהישראלים שהתראיינו לסקר לפני המתקפה.

לפי נתונים נוספים מתוך הסקר החברתי לשנת 2017, 7% מהבוגרים בישראל נוטלים כדורי שינה במרשם רופא, בהם מעל לשליש (35%) מהמבוגרים בגילי 75 ומעלה, ו-4% נוטלים כדורים אלה כמעט בכל לילה במנגנון שעשוי לרמז על תלות, בהם כרבע (23%) מהמבוגרים בגילי 75 ומעלה.

הפרעות שינה כוללות מגוון מצבים כגון עודף שינה או התנהגויות חריגות מתוך שינה כגון סהרוריות ("הליכת ירח") , אך בכתבה זו נתמקד בהפרעה השכיחה ביותר: נדודי שינה –אינסומניה, שהיא הגורם המוביל לשימוש בתרופות לשינה. מקובל לסווג נדודי שינה ל'אינסומניה תחילית' בה קיים קושי להירדם; 'אינסומניה אמצעית' בה קיים קושי לשמר שינה רציפה לאורך הלילה; ו'אינסומניה סופית' – יקיצה מוקדמת מבלי שיש יכולת לשוב ולהירדם. לעתים קרובות אנשים מתמודדים עם שילוב של שניים או יותר מתתי-סוגים אלה. באופן כללי, שכיחות נדודי שינה עולה עם הגיל.

מעבר למצוקה שנדודי שינה גורמים במהלך הלילה, מיעוט שינה כרוני כרוך בפגיעה משמעותית בתפקוד, במצב הנפשי, במצב הגופני ובאופן כללי לירידה משמעותית באיכות החיים.

אף שההנחיות המקצועיות ממליצות להעדיף גישות לא-תרופתיות כקו טיפול ראשון בהפרעות שינה ולצמצם שימוש בתרופות שינה, בפועל השימוש בהן נרחב מאוד. כאשר מתפתחת הפרעת שינה, יש לבחון תחילה גורמים אפשריים כגון מצב נפשי, הפרעות נשימה בשינה, שינויים סביבתיים שהשפיעו על איכות השינה ועוד. לאחר שלילת גורמים ניתנים לטיפול, מומלץ להתמקד בשיפור "היגיינת השינה" – מכלול הרגלים התומכים בשינה תקינה, כמו הימנעות מקפאין בשעות הערב, שמירה על סביבת שינה נוחה, חשוכה וקרירה, ופעילות גופנית סדירה.

במקרים מסוימים, יש לטפל בגורמי הרקע המשפיעים על השינה, כגון דיכאון, חרדה, כאב כרוני או דום נשימה בשינה. בנוסף, קיים טיפול פסיכולוגי ייעודי לנדודי שינה – טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שהוכח כיעיל לאורך זמן. עם זאת, בפועל מטופלים רבים מבקשים פתרון מיידי, ולעיתים גם מערכת הבריאות רואה במתן תרופות לשינה פתרון נוח וזמין בשלבים מוקדמים של הטיפול.

לתרופות שינה יש מגבלות: במקרים רבים הן מאבדות מיעילותן עם הזמן, וחלקן – בעיקר בנזודיאזפינים ותרופות ממשפחת ה-Z עלולות להוביל להתפתחות תלות גופנית בתוך שבועות ספורים. לכן, ההנחיה היא לרשום תרופות אלו לשימוש מוגבל בזמן ולא כפתרון כרוני. עם זאת, במצבים של נדודי שינה קצרי-טווח, למשל עקב סטרס זמני, שימוש בתרופות אלה עשוי להיות יעיל מאוד ולאפשר שינה תקינה עד חלוף גורם הסטרס, כאשר יש לשים דגש עם תחילת הטיפול על כך שמדובר בטיפול לזמן מוגבל בלבד.

בשנים האחרונות מתועדת בעולם עלייה בשיעור בכדורי שינה על רקע מגפת הקורונה, ובישראל מדווח על עלייה נוספת על רקע מתקפת ה-7 באוקטובר. הנתונים שהוצגו בדו"ח מבקר המדינה בפברואר 2025 מצביעים על עלייה בהיקף הטיפול בתרופות בבריאות הנפש בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר, כאשר ממוצע מנות כדורי השינה לכל אלף תושבים עלה ב-19% תוך שנתיים, מהרבעון האחרון של 2022 שהיה לאחר התפרצויות הקורונה המשמעותיות (688 יחידות) ועד הרבעון השלישי של 2024 (820 יחידות).

עוד על הפרעות שינה

עוד על כדורי שינה

איך מתפתחת התמכרות לתרופות הרגעה ושינה?

תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים ותרופות Z יוצרות תלות פיזיולוגית, כלומר הגוף מסתגל לנוכחותן, ולאחר תקופה של שימוש רצוף – הפסקתן עלולה להוביל לתסמיני גמילה. נטילה יומיומית של תרופות אלו למשך שבועיים בלבד עשויה להספיק על מנת שנראה תסמיני גמילה מסוימים בעת הפסקת נטילת התרופה. תסמיני גמילה אלו כוללים בין השאר חרדה, מתח, עצבנות, ונדודי שינה, כך שגם אם הבעיה הראשונית שבעטיה החלה נטילת התרופה כבר נפתרה, עלולה לשוב בעת ניסיון הפסקת התרופה (לדוגמא – לילה ללא שינה, או חזרה של תסמיני חרדה).

עם זאת, חשוב להבחין בין תלות להתמכרות. אדם יכול להיות תלוי בתרופה במובן הפיזיולוגי – כלומר, לאחר תקופה של שימוש קבוע הגוף עבר הסתגלות לתרופה והפסקתה תגרום לתסמיני גמילה. עם זאת, ניתן להיות תלויים בתרופה מסוימת תוך שהיא שומרת על יעילותה, ניטלת במינון קבוע ולא מובילה למצוקה או פגיעה תפקודית כלשהי. לעומת זאת, התמכרות כרוכה באובדן שליטה על השימוש בתרופה, באופן שלעתים קרובות חורג מההנחיות הרפואיות. במרבית המקרים שימוש שכזה נובע מהפרעות כלשהן ברקע, כגון חרדה, דיכאון, הפרעה פוסט-טראומטית ועוד.

היקף התופעה

הפרעת שימוש בתרופות הרגעה וכדורי שינה (Sedative/Hypnotic Use Disorder) הפכה שכיחה יותר בשנים האחרונות, כאשר נצפתה עלייה משמעותית בשימוש בתרופות אלה במהלך משבר הקורונה. במקביל לעלייה בשימוש, יש גם עדויות מחקריות לעלייה בשכיחות התמכרות לתרופות אלה.

בישראל חלה עלייה משמעותית בשימוש בתרופות אלו בעקבות מתקפת ה-7 לאוקטובר, אך עדיין לא ברור אם הדבר הוביל או יוביל בהמשך לעלייה בשכיחות התמכרות לתרופות.

מחקר שבחן את היקף התופעה בארה"ב בקרב מתבגרים ובוגרים צעירים על רקע נתונים לאומיים של הביטוח הרפואי לאוכלוסיות מוחלשות 'מדיקייד', שממצאיו פורסמו בינואר 2025 בכתב העת Addiction, מצא כי התופעה עלתה בשכיחותה משנת 2001 לשנת 2019 בשיעור של פי 4 בהיקף מתבגרים (מ-0.01% ל-0.04% מהאוכלוסייה) וכמעט פי 5 בקרב בוגרים צעירים עד גיל 30 (מ-0.05% ל-0.24%), וזאת עוד טרם מגפת הקורונה.

בישראל, מחקר של משרד הבריאות שפורסם בדצמבר 2017 בכתב העת Pharmacoepidemiology and Drug Safety זיהה אף הוא עלייה בשימוש בתרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים וקבוצה Z המשמשות להשראת הרגעה ושינה, שהתבטאה בעלייה של פי 2.2 בכמות הניפוקים בישראל לאורך שמונה שנים, משנת 2005 (10.22 יחידות מרשם לאלף תושבים ליום) לשנת 2013 (22.49 יחידות). עלייה זו בהיקף השימוש מרמזת על סיכון מוגבר להתפתחות התמכרות באוכלוסייה הכללית.

במחקר שפורסם באוגוסט 2016 בכתב העת Sleep Disorders נמצא בהתבסס על נתוני המבוטחים בקופת חולים כללית המבטחת כמחצית מאוכלוסיית ישראל, כי שיעור המבוטחים הבוגרים שנוטלים כדורי שינה מקבוצת הבנזודיאזפינים וקבוצת Z עמד על 8.7% בשנת 2000 ועלה ל-9.6% בשנת 2010, כאשר כמעט רבע מתוכם צוידו במרשמים לתרופות אלה למשך מעל לשישה חודשים בכל אחת מהשנים שנבדקו – מה שמרמז על שימוש קבוע הכרוך בסיכון גבוה לתלות. קרוב למחצית מהמשתמשים בשנת 2010 דיווחו על נטילת כמה סוגים של כדורי שינה (45.2%) בהשוואה לרבע בלבד בשנת 2000 (22%). בעשר השנים שנבדקו תועדה מגמה של ירידה בהיקף השימוש בבנזודיאזפינים לצד עלייה בשימוש בתרופות Z.   

במסגרת מחקר השוואתי שנערך בשבע מדינות אירופה ובישראל, וממצאיו פורסמו באפריל 2021 בכתב העת BMC Geriatrics (מחקר EU Shelter) הייתה ישראל ממוקמת כשיאנית בשיעור המשתמשים בתרופות מקבוצות הבנזודיאזפינים ותרופות Z מבין המבוגרים מעל גיל 65 השוהים בבתי אבות: 44.1% מהישראלים המבוגרים בבתי אבות שנכללו במחקר נטלו תרופות אלה, שיעור דומה למבוגרים מבתי אבות צרפת (44%) ומעל למתועד בקרב שוהים בבתי אבות בהולנד (26.5%), איטליה (24.1%), פינלנד (21.1%), צ'כיה (20.2%), בריטניה (17.4% וגרמניה (14.5%).  חשוב לציין בהקשר זה כי מחקרים רבים מראים כי שימוש בתרופות אלו בקרב קשישים כרוך בסיכון מוגבר לנפילות, פגיעה קוגניטיבית ולעלייה בתמותה.

מאפייני התמכרות לתרופות הרגעה ושינה

תרופות הרגעה ושינה מספקות בתחילת השימוש בהן מענה מהיר ויעיל מאוד לתסמיני חרדה, תחושת מתח וקשיי שינה. בנוסף, לעתים משתמשים מתארים תחושת רגיעה עמוקה, הפוגה במחשבות טורדניות ואף תחושת אופוריה קלה. מאפיינים אלה עשויים לעודד שימוש חוזר ונשנה בתרופות אלה, בעיקר אם תסמיני החרדה ו/או קשיי השינה מתמשכים וחמורים. גם המתמודדים עם הפרעות שימוש בחומרים אחרים נוטים לשימוש מוגבר בתרופות שינה והרגעה – בין אם כאמצעי להגברת השפעות חומרים אחרים כמו אופיאטים או אלכוהול (שילוב שכרוך בסיכון מוגבר משמעותית למוות ממנת יתר), ובין אם כאמצעי להפחתת השפעת חומרים אחרים כגון ממריצים או חומרים פסיכדליים.

לעתים נוצר מעגל של שימוש בממריצים ותרופות הרגעה (“Uppers & Downers”) בו יש שימוש בממריצים במינון מוגבר, אך אלו מובילים לתסמיני חרדה וקשיי שינה ולכן משלבים שימוש בתרופות הרגעה, שפוגמות בתפקוד, בערנות ובריכוז, ועל כן נדרשים לעוד ממריצים וחוזר חלילה. לאור זאת, מרבית המטופלים שמפתחים הפרעת שימוש בתרופות הרגעה ושינה מתמודדים הרקע עם הפרעה נוספת – בין אם הפרעת חרדה, נדודי שינה או התמכרות לחומרים אחרים.

כאשר אנו דנים בתרופות מרשם, לעתים קרובות השלב המקדים להתמכרות ("הפרעת שימוש") הוא שימוש לא מותאם (Misuse) – מצב בו נעשה שימוש בתרופה הניתנת במרשם שלא לפי ההמלצות הרפואיות. שימוש לא מותאם מאופיין בלפחות אחד מהנ"ל:

• שימוש במינון גבוה מהרשום או בתדירות גבוהה מהרשום
• שימוש לאורך זמן ארוך מהרשום
• שימוש לצרכים מעבר לרשום (למשל – נטילת תרופה כאמצעי להפחתת עכבות באירוע חברתי, אף שנרשמה במקור לטיפול בבעיית שינה)
• שימוש באופן שונה מהרשום – למשל הסנפת כדורים מרוסקים
• שימוש ממושך בתרופות הרגעה ושינה עלול לגרום למגוון השפעות שליליות, גם במינונים טיפוליים

שימוש ממושך בתרופות הרגעה ושינה עלול לגרום למגוון השפעות שליליות, גם במינונים טיפוליים:

• השפעה קוגניטיבית: פגיעה בריכוז, האטה בחשיבה ופגיעה בזיכרון לטווח קצר.

• שיבוש בתפקוד המוטורי: חוסר יציבות בהליכה (אטקסיה), ירידה ברפלקסים ותנועות לא רצוניות בעיניים (ניסטגמוס), ובנוסף – שכיחות מוגברת של נפילות בקשישים.

• פגיעה בתפקוד היומיומי: שימוש בתרופות אלה פוגע ביכולת לנהוג (בדומה לאלכוהול), מביא לעלייה בשכיחות תאונות במקום העבודה ופוגע בתפקוד היומיומי הכללי, בעיקר בקרב קשישים.

• סיכון להרעלה: נטילת מינון גבוה מדי, במיוחד בשילוב עם אלכוהול או חומרים אחרים המדכאים את מערכת העצבים המרכזית, עלולה להוביל לערפול הכרה, קשיי נשימה ואף דום נשימתי.

בנוסף למאפיינים הייחודיים לשימוש בתרופות הרגעה ושינה, התמכרות לתרופות אלה כרוכה בנזקים האופייניים לכלל ההתמכרויות, כולל:

• אובדן שליטה: קושי להפסיק את השימוש, נטילת התרופה במינונים גבוהים מהמומלץ או לתקופה ממושכת מהנדרש.

• פגיעה תפקודית: השימוש מוביל להפרעה בתפקוד בעבודה, בלימודים, עם המשפחה או בקשרים חברתיים.

• עיסוק כפייתי סביב התרופה: התמודדות עם תשוקה עזה לשימוש בתרופה, השקעת זמן רב בהשגת התרופה, שימוש בה או התאוששות מהשפעותיה.

• שימוש למרות נזקים: המשך השימוש בתרופה למרות מודעות להשפעותיה השליליות, נפשיות וגופניות כאחת, או שימוש תוך סיכון עצמי או סיכון הזולת (כגון נהיגה תחת השפעת תרופות).

• תלות פיזיולוגית: צורך במינונים הולכים ועולים (סבילות) והתמודדות עם תסמיני גמילה בעת הפסקת השימוש.

תרופות הרגעה ושינה מספקות בתחילת השימוש מענה מהיר ויעיל, תחושת רגיעה ואופוריה – מאפיינים שעשויים לעודד שימוש חוזר (צילום: Shutterstock)

מאפייני תסמיני גמילה

תלות פיזיולוגית בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים ותרופות ה-Z  מתפתחת במקרים רבים, ומשמעותה היא שהפסקת השימוש בתרופה עלולה להוביל לתסמיני גמילה. תסמינים אלו שכיחים בקרב מטופלים שנוטלים את התרופות לאורך זמן, והם עשויים להופיע גם כאשר השימוש היה בהתאם להנחיות רפואיות. תסמיני גמילה אינם מעידים בהכרח על התמכרות, אלא על הסתגלות הגוף לנוכחות התרופה – תופעה מוכרת בכל שימוש כרוני בתרופות מסוג זה. שימוש בתרופות אלו למעלה משבועיים ברצף דורש הפחתה הדרגתית במינון לצורך צמצום תסמיני גמילה.

תסמיני הגמילה עשויים לכלול חרדה, נדודי שינה, הזעה, רעד, חוסר מנוחה, בחילות, הפרעות תחושה (כגון רגישות יתר לאור ולקול), דופק מואץ ולחץ דם משתנה. במקרים חמורים יותר, במיוחד לאחר שימוש ממושך במינון גבוה או בקרב אוכלוסיות בסיכון מוגבר, עלולים להופיע פרכוסים ודליריום – מצב בלבול חריף שאף מעלה את הסיכון לתמותה. לאור זאת, גמילה מתרופות אלו דורשת הנחיה וליווי רפואי.

הגורמים המרכזיים המשפיעים על חומרת תסמיני הגמילה הם משך השימוש, המינון שניטל, קצב הפחתת התרופה והמצב הרפואי והנפשי ברקע. במקרים של נטילת תרופות בעלות טווח השפעה קצר יותר, תסמיני הגמילה נוטים להופיע מוקדם יותר וביתר חדות, אך גם בתרופות ארוכות טווח תהליך הגמילה עלול להיות ממושך וקשה. בהתאם למשך ההשפעה של התרופות הניטלות, תסמיני הגמילה יחלו להופיע בין יום ל-7 ימים לאחר נטילת המנה האחרונה.

כשמפסיקים תרופות אלו בליווי רפואי, הפחתת מינון התרופות מתבצעת באופן מדורג לאורך שבועות או חודשים, לעיתים תוך שימוש בתרופות חלופיות שאינן ממכרות. כשיש צורך בהורדת מינון מהירה יותר, נדרש לרוב ליווי במסגרת אשפוז.

קשר להתמכרויות נוספות

התמכרות לתרופות הרגעה וכדורי שינה נלווית במקרים רבים להתמכרויות נוספות. לפי המחקר האמריקאי שמבוסס על נתונים לאומיים לשנים 2019-2001, רוב המאובחנים עם הפרעת שימוש בתרופות חרדה וכדורי שינה מתמודדים במקביל עם הפרעות נוספות של שימוש/ התמכרות לחומרים, בהם 76% מהמתבגרים ו-91% מהבוגרים הצעירים.

ההתמכרות הנלווית השכיחה ביותר אצל מתבגרים הייתה התמכרות לקנביס (61.9%), ואחריה התמכרות לאלכוהול (19.4%), התמכרות לחומרים ותרופות ממריצות (15%) ומשככי כאבים אופיאטים (10.2%). ההתמכרות הנלווית השכיחה ביותר אצל בוגרים צעירים הייתה התמכרות לאופיאטים (66.6%) ואחריה לחומרים ותרופות ממריצות (46.9%), קנביס (41.8%) ולאלכוהול (35.1%).

מדוע כה רבים מהמתמודדים עם התמכרות לתרופות שינה מתמודדים עם הפרעות נוספות? בדומה להתמכרויות אחרות, קיים מרכיב גנטי המגביר את הסיכון הכללי להתמכרות לחומרים. אך במקרה של בנזודיאזפינים ותרופות ה-Z החפיפה עם התמכרויות אחרות ותחלואה נפשית גבוהה משמעותית בהשוואה לרוב החומרים האחרים. למעשה, התמכרות בלעדית לבנזודיאזפינים איננה שכיחה, ורוב הסובלים מהפרעת שימוש בתרופות אלה מתמודדים במקביל עם שימוש בחומרים אחרים או הפרעה נפשית.

אחת הסיבות האפשריות לכך היא שהחיזוק (reinforcement) שמעניקות תרופות השינה וההרגעה אינו יצירת תחושה חיובית עוצמתית, אלא בעיקר הפסקת התחושות השליליות: הפחתת חרדה, שיפור זמני של השינה והפחתת מחשבות טורדניות. אמנם חלק מהתרופות גם מוריד עכבות ועשוי לעיתים לגרום לאופוריה מתונה, אך ישנם חומרים זמינים כגון אלכוהול שעושים זאת באופן יותר מידי. בנזודיאזפינים אינם מספקים גמול (reward) גבוה למי שחש בטוב, ולכן התמכרות אליהם כמעט תמיד מקושרת לצורך לטפל בתסמיני מתח, חרדה וחוסר שינה מתמשכים.

בהתאם לכך, לצד ההתמכרויות הנלוות, הפרעת שימוש בתרופות הרגעה ושינה נפוץ מאוד בקרב אנשים עם הפרעות חרדה, דיכאון, PTSD והפרעת קשב וריכוז (ADD/ADHD).

טיפולים בהפרעת שימוש בתרופות הרגעה ושינה

ההתמודדות עם הפרעת שימוש בתרופות הרגעה וכדורי שינה כולל הפחתה הדרגתית בליווי רפואי, טיפול תרופתי, טיפול פסיכולוגי, שינויים באורח החיים וקבוצות עזרה עצמית.

טיפול תרופתי

הטיפול המרכזי להפרעת שימוש בתרופות הרגעה וכדורי שינה הוא הפחתה מבוקרת והדרגתית של מינון התרופות, על מנת להימנע ככל הניתן מהתפתחות תסמיני גמילה. ההמלצה היא לעבור למינון שווה ערך של בנזודיאזפינים ארוכי טווח דוגמת אסיבל (דיאזפאם, Diazepam) והפחתה הדרגתית שלהם.

במהלך הפחתת מינון תרופת השינה וההרגעה נעזרים לעתים בתרופות אחרות להרגעה ולשינה שלא מייצרות תלות, למשל מלטונין או סירקדין (מלטונין בשחרור מושהה), נוגדי דיכאון ונוגדי פסיכוזה בעלי אפקט מרדים, אנטי-היסטמינים מרדימים או תרופות שינה מהדור החדש אשר פועלות על קולטני אורקסין (תרופות DORA). עבור מטופלים בסיכון או כאשר הגמילה מתבצעת בקצב מהיר במסגרת אשפוז, נעזרים לעתים בתרופות נוגדות פרכוסים כגון טגרטול (Carbamazepine), גאבאפנטין או פרגבלין (ליריקה) על מנת לצמצם סיכון לתסמיני גמילה חמורים.

במקרים של הרעלת בנזודיאזפינים משתמשים בבתי חולים בתרופה פלומזניל (Flumazenil) החוסמת הקולטן עליו פועלות תרופות אלו. זו לא תרופה שניתן לרכוש באופן עצמאי והשימוש בה כרוך בסיכונים משמעותיים, בעיקר לפרכוס כתוצאה מהשראת תסמיני גמילה חריפים. השימוש בה מוגבל למצבים בהם קיים דיכוי נשימה משמעותי כתוצאה ממנת יתר של בנזודיאזפינים. בשנים האחרונות התקבלו דיווחים על שימוש בתרופה זו במינון נמוך כעזר לגמילה, אך לאור הסיכונים הכרוכים בשימוש בה, נכון להיום השימוש בה למטרה זו מתבצע רק במסגרת מחקרית.

טיפול נפשי

לצד הטיפול התרופתי, ניתן להציע טיפולים נפשיים תומכים למצבים של הפרעת שימוש בתרופות הרגעה וכדורי שינה, למשל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), טיפול בקבלה ומחויבות (ACT) וטיפולים המתבססים על הגישה המוטיבציונית (Motivational interview). יש גם טיפולי CBT ייעודיים לנדודי שינה (CBT-I).

בנוסף, ניתן להיעזר בטיפולים קבוצתיים למתמודדים עם התמכרויות ובמקרים רלוונטיים בטיפול זוגי/ משפחתי. לאור השכיחות הגבוהה של תחלואה נפשית בקרב מתמודדים עם התמכרות לתרופות הרגעה ושינה, יש בדרך כלל מקום גם לטיפולים נפשיים המתייחסים להפרעות הנפשיות ברקע, כגון חרדה, דיכאון ו-PTSD.

קבוצות עזרה עצמית

בדומה להתמודדות עם התמכרויות אחרות, ניתן להיעזר בקבוצות עזרה עצמית גם להתמכרות לתרופות הרגעה וכדורי שינה.

בישראל שכיחות ביותר הן קבוצות NA (Narcotics Anonymous). לקבוצות אלה יתרונות משמעותיים, ובעיקר אנונימיות וזמינות גבוהה – קיימות קבוצות ברחבי הארץ וכן קבוצות מקוונות (אונליין) לאורך היממה מדי יום, כולל קבוצות ייעודיות לדוברי שפות שונות וקבוצות ייעודיות לנשים.

אורח חיים בריא

מחקרים מצאו כי במהלך הטיפול בהתמכרות לתרופות הרגעה וכדורי שינה, אורח חיים בריא בדגש על פעילות גופנית סדירה עשויים לסייע להפחתת תחושת הכמיהה (craving) לתרופות אלה.

במארס 2024 הציגו חוקרים מקנדה בכתב העת Mental Health and Physical Activity ראיות ליעילות ההקפדה על פעילות גופנית סדירה בהתמודדות מוצלחת יותר עם הפרעות התמכרות שונות, ובהן התמכרות לתרופות הרגעה וכדורי שינה. בין השאר הוצגו עדויות להשפעות מיטיבות של אימוני הליכה מהירה וריצה, שיעורים אירוביים, פעילות ספורט בחוץ ואפילו אימונים אישיים בחדר הכושר על תלות והתמכרות לתרופות אלה.

התערבות מרכזית נוספת היא שמירה על היגיינת שינה. הכוונה למערך הרגלים והתנהגויות המקדם שינה תקינה, כגון הימנעות מקפאין וניקוטין בשעות הערב, שמירה על סביבת שינה מיטיבה (חשוכה, שקטה, קרירה), הימנעות ממסכים במיטה ועוד מגוון המלצות.

עוד המלצות לשיפור איכות השינה

ד"ר נדב שליט הוא פסיכיאטר מומחה במרכז הישראלי להתמכרויות ICA

עדכון אחרון: מארס 2025