תסמונת התעלה הקרפלית (Carpal Tunnel Syndrome) היא תופעה רפואית שנגרמת כתוצאה מלחץ שמופעל על עצב התווך, הקרוי גם העצב המדיאני – עצב מרכזי בידיים שמעצבב בכל יד שרירים באמה ובכף היד.

התעלה הקרפלית, ובעברית 'מנהרת שורש כף היד', מהווה מעבר צר ברוחב של כ-2.5 ס"מ התחום בעצמות שורש כף היד וברצועות בכף היד. כשמופעל לחץ על העצב המדיאני מתפתחת התסמונת שמאופיינת בתסמיני הירדמות, עקצוץ, חולשה ו/או כאבים בשורש כף היד ולעתים ביד כולה, לרבות הזרוע.

התסמונת תוארה לראשונה על ידי הכירורג הבריטי סר ג'יימס פאג'ה עוד בשנת 1854. היא עלולה להיגרם על רקע מאמץ מתמשך של מפרק כף היד, לרבות במקצועות מסוימים, ולאחרונה מתפרסמים מחקרים שמצביעים על סיכון מוגבר גם בעבודה ממושכת מול מחשב, וכן כתוצאה מפגיעה אנטומית ומחלות.

התסמונת לרוב מתחילה ביד אחת, אולם כשהיא מחמירה, הלחץ גובר על היד השנייה, ולכן לדברי ד"ר ליאור פז, מנהל היחידה לכירורגיה של היד במרכז הרפואי מאיר מקבוצת הכללית, "מטופלים רבים סובלים מהתסמונת בשתי הידיים".

תסמונת התעלה הקרפלית דורשת טיפול בשלב מוקדם ככל האפשר לאחר הופעת התסמינים – כדי למנוע נזק בלתי הפיך לעצב התווך ושרירי היד וכף היד. טיפול הולם עשוי להקל בתסמינים ולהשיב את פרק כף היד והיד כולה לתפקוד מלא.

התסמינים של תסמונת התעלה הקרפלית

התסמינים של תסמונת התעלה הקרפלית לרוב מתפתחים בהדרגה ועשויים לכלול:

תסמינים עצביים ביד

תחושות הירדמות, נימול ו/או עקצוץ בכף היד והאצבעות. התסמינים משפיעים על האגודל ושלוש האצבעות לצדו או חלקן, לרבות האצבע, האמה ו/או הקמיצה, אך ללא מעורבות של הזרת שאיננה מעוצבבת על ידי העצב המדיאני.

באצבעות המעורבות עשויה להתפתח תחושת הירדמות או כאב צורם המדמה זרם חשמלי. תחושות אלה שמהוות למעשה כאב נוירופתי ממקור עצבי עשויות לנדוד במעלה היד עד הכתף. 

(צילום: shutterstock)

תסמינים אלה נוטים להתגבר בלילות ואף עלולים להעיר את המטופל משינה ולהוביל להתפתחות הפרעות שינה. התסמינים נוטים לפרוץ גם עם היקיצה מהשינה או כתוצאה ממאמץ המופעל על מפרק כף היד בתנועות חוזרות או אחיזה בחפץ כלשהו, ובעיקר טלפון נייד, ספר או הגה הרכב.

מטופלים רבים נוטים בשלבים הראשונים של התסמונת "לנער" את הידיים כדי להקל בתסמינים, אולם תחושות הירדמות בכף היד עשויות עם הזמן להפוך ולקבועות ומצריכות פנייה לטיפול רפואי כדי למנוע נזקים לטווח הארוך.

חולשה ביד

עם הזמן, התסמונת עשויה להוביל להיחלשות משמעותית של היד עד כדי מצב של הפלת חפצים, וזאת על רקע תחושות הירדמות ביד ובעיקר בשרירי כרית האגודל שנשלטים על ידי העצב המדיאני.

כאב

כאב בכף היד, שלעיתים עלול להקרין ליד כולה, לרבות האמה, הזרוע ו/או הכתף בצד הרלוונטי.

כשמאפייני התסמונת משבשים את התפקוד וביצוע משימות יומיומיות, וכן במידה והם מפריעים לשינה – יש לפנות לטיפול רפואי. ללא טיפול הולם, התסמונת עלולה להוביל עם הזמן לפגיעה בלתי הפיכה בעצב המדיאני ובעצבים ושרירים ביד ובכף היד.

שכיחות של תסמונת התעלה הקרפלית

תסמונת התעלה הקרפלית נחשבת לשכיחה יחסית, ומתפתחת לפי ההערכות בקרב כ-1% מהאוכלוסייה ואף למעלה מכך, ושכיחה יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים.

התסמונת פורצת לרוב בגילי 40 עד 60, אולם עשויה להיות מאובחנת בכל גיל. במחקר משבדיה שבחן אוכלוסייה של כ-170 אלף בוגרים, שממצאיו פורסמו בשנת 1999 בכתב העת JAMA, אובחנו בתסמונת 3.8% מהנבדקים. על תסמינים שמאפיינים אותה מדווחים אף כ-20% מהאוכלוסייה.

בישראל, איסוף נתונים שבוצע בקופת חולים כללית בשנת 2013 העלה כי התסמונת אובחנה בקרב 34 אלף מבוטחים, כ-0.9% מכלל מבוטחי הקופה.

הסיבות לתסמונת התעלה הקרפלית

בהיבט הביולוגי, תסמונת התעלה הקרפלית נגרמת על רקע לחץ על עצב התווך – העצב המדיאני. תפקידו של עצב זה לספק תחושות לכף היד והאצבעות, למעט הזרת, וכן לשלוח אותות להנעת שרירים באזור כף היד.

ככלל, כל גירוי חיצוני שלוחץ או מפריע לעצב התווך עשוי לחולל את תסמונת התעלה הקרפלית, ובין השאר פגיעת טראומה באזור, ובעיקר במפרק כף היד, העלולה להוביל להיצרות התעלה הקרפלית ולגירוי עצב התווך וכן דלקתיות ונפיחות במפרק כף היד שעשויה אף היא להוביל לגירוי עצב התווך, בין השאר על רקע תחלואה כרונית, לרבות דלקת מפרקים שגרונתית או דלקות מפרקים אחרות.

מספר גורמי סיכון נקשרו לתסמונת התעלה הקרפלית, מאחר והם מעלים את הסיכון לפגיעה בעצב המדיאני, ובכללם נמנים:

גורמים אנטומיים

שבר במפרק כף היד, יציאה של המפרק ממקומו או דלקת במפרק (ארתריטיס) עלולים לפגוע בעצמות הקטנות שמקיפות את המפרק ולהוביל לגירוי חלל התעלה הקרפלית וללחץ על עצב התווך. התסמונת גם שכיחה יותר בקרב אנשים שנולדים עם תעלה קרפלית קטנה.

מין

נשים נוטות יותר לפתח את תסמונת התעלה הקרפלית בהשוואה לגברים, ככל הנראה מאחר שאצל נשים תעלה זו לרוב צרה יותר בהשוואה לגברים.

במאמר שפורסם במאי 2001 בכתב העת Epidemiology נבחנת הנחה כי שכיחות התסמונת שווה בין המינים, כשגברים לרוב נוטים לפנות לטיפול רק במידה והתסמינים חמורים.

מחלות

מחלות שפוגעות בעצבים עשויות להופיע במקביל להתפתחות התסמונת, לרבות סוכרת שמעלה את סיכון לנזקים בתפקוד עצבים – תופעה המכונה 'נוירופתיה סוכרתית'. במחקר אוסטרלי על מטופלים עם סוכרת סוג 2 שממצאיו פורסמו במארס 2008 בכתב העת Diabetes Care נמצא כי שכיחות התסמונת בקרב הסוכרתיים גבוהה פי 4.2 בהשוואה לשכיחותה באוכלוסייה הכללית. לדברי ד"ר פז, "סוכרת אינה גורמת לתסמונת, אך מדובר בשתי בעיות שיכולות להופיע במקביל, כשהאחת מחמירה את השנייה. אצל מטופל עם נוירופתיה סוכרתית ותסמונת התעלה הקרפלית – אם נטפל רק בתסמונת ללא טיפול בנוירופתיה, הבעיה אולי תשתפר אך לא תיפתר".

מחלות אוטואימוניות שנגרמות על רקע שיבוש בתפקוד המערכת החיסונית ומאופיינות בדלקתיות עשויות להעלות את הסיכון להתפתחות תסמונת התעלה הקרפלית, ובכללן דלקת מפרקים שגרונתית, וזאת לרוב על רקע דלקתיות ברמה המקיפה את גידי מפרק כף היד, שמובילה ללחץ על עצב התווך. לדברי ד"ר פז, "כשנוצרת דלקת מסוג 'סינוביטיס' – מתפתחת נפיחות ברקמה בתעלה הקרפלית והתסמונת עלולה להתפתח".

מחלות כרוניות נוספות נקשרו לעלייה בסיכון להתפתחות תסמונת התעלה הקרפלית, לרבות הפרעות בתפקוד בלוטת התריס, סיבוכים בתפקוד הכליות ובצקת לימפטית (לימפדמה). מחקר מפולין שפורסם בספטמבר 2011 בכתב העת Medical Science Monitor העלה כי בקרב מטופלי דיאליזה שכיחות התופעה מגיעה עד 10.4% מהמטופלים, ככל הנראה עקב פגיעה בעצב המדיאני על רקע ריבוי חיבורים למכשיר הדיאליזה.

תרופות

מספר מחקרים קושרים בין טיפול בתרופה ארימידקס (אנאסטרוזול) המשמשת כטיפול משלים לנשים עם סרטן שד הורמונאלי למשך חמש שנים, לבין סיכון מוגבר להתפתחות תסמונת התעלה הקרפלית.

ממצאים ממחקר בינלאומי שבוצע בקרב חולות בסרטן השד, שפורסמו בינואר 2016 בכתב העת Journal of Clinical Oncology, העלו כי שכיחות התסמונת בקרב המטופלות בארימידקס גבוהה פי 2.16 בהשוואה לחולות אחרות.

השמנה

השמנה מהווה גורם סיכון להתפתחות תסמונת התעלה הקרפלית. מטה אנליזה בנושא שפורסמה בדצמבר 2015 בכתב העת Obesity Reviews מעלה כי בקרב אנשים עם עודף משקל שכיחות התסמונת גבוהה ב-47%, ואילו השמנת יתר מעלה פי 2.02 את הסיכון לתופעה.

צבירת נוזלים

צבירת נוזלים עשויה להשפיע על לחץ על עצב התווך ובתעלה הקרפלית, לרבות בתקופות הריון וסביב הפסקת הווסת (מנופאוזה). כשהתסמונת מתפתחת על רקע הריון – לרוב המצב מסתדר מעצמו לאחר הלידה.

גורמים תעסוקתיים

גורמים תעסוקתיים נקשרו בעבודות רבות להתפתחות תסמונת התעלה הקרפלית, ומקצועות רבים זוהו בסיכון לתופעה. עוד בנושא

גנטיקה

גנטיקה נבחנת במספר מחקרים כגורם נוסף שעשוי להעלות את הסיכון לתסמונת התעלה הקרפלית, וכמה עבודות תיעדו קשר בין מוטציות גנטיות שונות לבין התפתחותה.

כך, מחקר מדרום אפריקה שפורסם באפריל 2015 בכתב העת Clinical Rheumatology זיהה שינויים ספציפיים בגן COL5A1 המקודד לחלבון המהווה חלק מקולגן מסוג 5 – אחד מהמרכיבים העיקריים של סיבי הרצועות והגידים – אשר מגבירים את הנטייה לתסמונת.

כיום ההנחה בקהילה הרפואית והמדעית כי ברוב המקרים תסמונת התעלה הקרפלית מתפתחת שלא כתוצאה מגורם אחד, אלא על רקע שילוב של גורמים.

יש לציין מצב נוסף בשם 'רדקולופתיה צווארית' – לחץ על העצב בעמוד השדרה הצווארי אשר יכול לחקות את התסמונת עם תסמינים זהים. לעתים קיים מצב של פגיעה כפולה המכונה Double Hit – הן באזור עמוד השדרה הצווארי והן בתעלה הקרפלית, ורק טיפול בשתי התופעות יוביל להפסקת התסמינים.

תסמונת התעלה הקרפלית כמחלת מקצוע

מקצועות רבים נקשרו לסיכון מוגבר לתסמונת התעלה הקרפלית. בין השאר נמצא כי התסמונת שכיחה יותר בקרב מקצועות שכרוכים בעבודה עם כלים שגורמים לרעד חוזר בידיים או להפעלת מאמצים חוזרים על מפרק כף היד – כתוצאה מהלחץ המצטבר על העצב המדיאני, ובעיקר כשהעבודה מבוצעת בסביבה קרה/ ממוזגת.

בין המקצועות שנקשרו לתסמונת נכללים רופאים מנתחים, אחיות, עובדי אטליזים, עובדי ענף הבניין וגננים שמפעילים מסורי גינות וכן עובדי ניקיון, צבעים ואמנים פלסטיים.

לדברי ד"ר פז, "קיים ויכוח עולמי נרחב לגבי הקשר בין גורמים תעסוקתיים להתפתחות התסמונת, שחלקו קשור לסוגיות רפואיות וחלקו מטעמים משפטיים".

מספר מחקרים מזהים קשר בין עבודה ממושכת מול מחשב לבין התפתחות תסמונת התעלה הקרפלית, וזו תוארה בשכיחות גבוהה יותר בקרב עובדי משרדים, קלדנים, עובדי הייטק, גרפיקאים ועיתונאים-עורכי תוכן. עם זאת, הקשר בין עבודה ממושכת מול מחשב להתפתחות התסמונת עדיין נחשב לשנוי במחלוקת.

לפי עבודות שבוחנות קשר זה, השימוש בעכבר ולא במקלדת הוא ככל הנראה הגורם העיקרי להתפתחות התסמונת.

מחקר מצרפת שנסמך על מאגרים של שני מחקרי מעקב, וממצאיו פורסמו בשנת 2015 בכתב העת BMJ Open לא מצא קשר בין עבודה ממושכת מול מחשב במגוון עבודות שונות לבין עלייה בסיכון לתסמונת.

לפי דו"ח רישום המחלות התעסוקתיות בישראל לשנת 2017, במקום הרביעי בשכיחות המחלות התעסוקתיות שדווחו באותה שנה נכללו מחלות במערכת העצבים, כ-12.5% מכלל המחלות התעסוקתיות, ומבין 236 מקרים בקטגוריה זו, הרוב המכריע – 225 איש – אובחנו עם תסמונת התעלה הקרפלית, כ-10.5% מכלל המאובחנים שדווחו לרשם המחלות התעסוקתיות במשרד הבריאות באותה השנה.

מחקר ישראלי מהמחלקה לרפואה תעסוקתית באוניברסיטת בן-גוריון, שפורסם באוגוסט 2001 בכתב העת IMAJ, זיהה שכיחות גבוהה יותר של התופעה בקרב קלדנים ומזכירות, אחיות, עובדי ייצור ועקרות בית.

קצבת נכות לתסמונת התעלה הקרפלית

תסמונת התעלה הקרפלית מוכרת בישראל על ידי המוסד לביטוח לאומי כמחלת מקצוע שעשויה לזכות בקצבת נכות מעבודה – קצבה שנגזרת מהשכר בעבודה וניתנת לכל החיים (בהבדל מקצבת נכות כללית), וזאת לפי קריטריונים המוגדרים ברשימת מחלות המקצוע חלק א' לפי פריט 26: "דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, כף היד או המרפק, בעבודות המחייבות תנועות חד-גוניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי העניין, החוזרות ונשנות ברציפות ", או ברשימה חלק ב' לפי פריט 14: "מחלות עצמות, פרקים,  שרירים, כלי דם או עצבים של הגפיים – הנגרמות על ידי עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים", וזאת בכפוף להוכחות כי תנאי עבודתו עומדים בקריטריונים אלה ובכפוף לוועדה רפואית.

התסמונת מאפשרת הכרה באחוזי נכות כללית או נכות מעבודה, באחוזי נכות הנעים בין 5% במקרה של שיתוק חלקי קל ביותר של העצב המדיאני ועד ל-60% בגין שיתוק מלא של העצב.

בנוסף, ישנם מטופלים שהוכרו עם נכות בעבודה על רקע תסמונת התעלה הקרפלית באצבעות לפי "תורת המיקרוטראומה", על סמך פסקי דין של בית הדין לעבודה, שקבעו כי נזק שאירע כתוצאה מהצטברות פגיעות זעירות אחדות שגרמו כולן יחד לנזק סופי – עשויות להוות עילה להכרה בתאונת עבודה.

לפי נתוני הביטוח הלאומי, בשנת 2013 הוכרו 5,516 מבוטחים עם תסמונת התעלה הקרפלית לקבלת קצבת נכות כללית ו-855 הוכרו לקבלת קצבת נכות מעבודה.

אבחון תסמונת התעלה הקרפלית

אבחון תסמונת התעלה הקרפלית כרוך לרוב בבדיקה קלינית הכוללת בירור של התסמינים האופייניים. הבדיקה עשויה להתבצע אצל רופא המשפחה או אורתופד (וישנם אף מומחים ייעודיים לאורתופדיה של כף היד) ולעתים קיימת מעורבות של נוירולוג ו/או ראומטולוג, לפי הצורך.

במהלך הבדיקה בוחן הרופא את התחושות באצבעות ואת חוזק השרירים בידיים. אצל מטופלים רבים – כיפוף מפרק כף היד, יישורו, הרמתו מעל הראש או הפעלה של לחץ קל עשויים לעורר את התסמינים. בין השאר מקובלים 'מבחן טינל' (Tinel) שכולל הקשה באזור התעלה הקרפלית לבדיקת הופעת תסמינים ו'מבחן פאלן' (Phalen) לכיפוף שתי כפות הידיים זו נגד זו למשך חצי דקה עד דקה תוך בדיקת הופעת תסמינים האופייניים לתסמונת.

לעתים מתבצעת גם בדיקה לעצב האולנרי (עצב הגרמיד) שאחראי על התחושה בשתי האצבעות הקטנות בכף היד – הקמיצה והזרת, כדי לוודא שהתסמינים נגרמים ספציפית על רקע לחץ על העצב המדיאני ולשלול את האפשרות לקיומה של נוירופתיה מפושטת.

לצורך האבחנה מסתייע הנוירולוג לעתים בבדיקות נוספות לאישוש האבחנה – בדיקות שאינן מחויבות לצורך האבחנה, לפי הקווים המנחים של האיגוד האמריקאי לכירורגיה של היד:

אלקטרומיוגרפיה: בדיקת אלקטרומיוגרפיה (EMG) מודדת את עוצמתם ומהירותם של האותות שמשודרים דרך עצבים היקפיים בשרירי הגוף. במהלך הבדיקה שמבוצעת תחת שימוש במשחה מאלחשת, מוחדרת מחט-אלקטרודה דקיקה לשרירים ספציפיים באמצעותה נרשמת הפעילות החשמלית שנוצרת בסיבי השריר בעת כיווצם ושחרורם. הבדיקה מזהה נזקים לשרירים ששולטים על עצב התווך ועשויה לשלול מצבי תחלואה נוספים שגורמים לתסמינים דומים.

הולכה עצבית: בדיקת הולכה עצבית (NCV) מודדת את קצב הולכת האותות העצביים באמצעות שתי אלקטרודות המוצמדות לכף היד ולפרק כף היד. בהמשך מועבר שוק חשמלי קל שעובר דרך עצב התווך ונבדק האם הולכת האות מואטת בתעלה הקרפלית.

רנטגן: בדיקת רנטגן של מפרק כף היד הפגוע לרוב משמשת לשלילת מחלות אחרות שמלוות בכאב במפרק, לרבות דלקות מפרקים או שברים.

בדיקות דם: בדיקות דם משמשות לעתים כדי לאבחן מצבי תחלואה שנקשרו לתסמונת התעלה הקרפלית, לרבות סוכרת, דלקת מפרקים שגרונתית ותת פעילות של בלוטת התריס.

לדברי ד"ר פז, "רופאים נוטים להשתמש בבדיקות העזר גם כדי לבחון האם חלה החמרה או הטבה במצב הרפואי בעקבות הטיפול".

צמצום הלחץ המופעל על מפרק כף היד

כדי להפחית את הלחץ על העצב המדיאני ולמנוע את התפתחות תסמונת התעלה הקרפלית, וכן בשלבי הטיפול המוקדמים בתסמונת, לפני ניתוח – מקובל לאמץ טיפים שביכולתם לצמצם את הלחץ המופעל על מפרק כף היד:

עדינות: לשחרר אחיזה חזקה בחפצים. כך, למשל, בעבודה במחשב או לעובדים עם קופה רושמת מומלץ ללחוץ על המקשים בעדינות. בעת כתיבה ממושכת, חשוב להשתמש בעיפרון/ עט גדול דיו שמאפשר אחיזה קלה ודיו שזורם בקלות ואינו דורש לחץ רב של כלי הכתיבה על דף/ מחברת.

הפסקות: לקחת הפסקות קצרות וקבועות. בעבודה שכרוכה בהנעה רבה של מפרק כף היד חשוב לקחת מדי פעם הפסקות קבועות כדי למתוח ולכופף את היד ומפרק כף היד ולשחרר לחץ אפשרי על התעלה הקרפלית ועצב התווך. המלצה זו חשובה בעיקר בקרב העובדים עם מכשירים רועדים, למשל עובדי תעשייה ועובדי מוסכים, וכן העובדים עם כלים שדורשים הפעלת כוח רב, למשל עובדי ניקיון וצבעים.

תנועה ושחרור: להקפיד על תנועות מפרקי כפות הידיים, להימנע מכיפוף המפרק באופן דרסטי כלפי מעלה או כלפי מטה. מומלץ להקפיד על מפרק משוחרר כל העת.

התאמת המחשב ועכבר: להתאים ארגונומית את המחשב, כאשר חשוב שהמחשב יהיה בגובה המרפק או מעט נמוך יותר. להתאים גם עכבר למחשב שהוא נוח לשימוש והנעתו אינה כרוכה בהפעלת מאמץ על מפרק כף היד.

שיפור היציבה: במהלך עבודה או בישיבה ממושכת, יציבה לא נכונה עשויה להוביל לזריקת הכתפיים קדימה ולקיצור הצוואר ושרירי הכתפיים וללחץ על עצבי הצוואר, שעלול להשפיע גם על לחץ על מפרקי כפות הידיים ועצבי התווך בכל אחת מהידיים, לצד כאבים בצוואר. 

חום: לשמור על ידיים חמימות. עבודה בסביבה קרה מעלה את הסיכון לכאבי ידיים ונוקשות במפרקי כפות הידיים. לעובדים בסביבה משרדית ממוזגת הנוטים לפתח את תסמונת התעלה הקרפלית מומלץ לשקול לבישת כפפות ללא אצבעות ששומרות על כף היד חמימה.

שינה: להימנע משינה על כפות הידיים.

הטיפולים בתסמונת התעלה הקרפלית

תסמונת התעלה הקרפלית דורשת טיפול בשלב מוקדם ככל האפשר לאחר הופעת התסמינים – כדי למנוע נזק בלתי הפיך לעצב התווך ושרירי היד וכף היד.

טיפולים לא ניתוחיים 

בשלב הראשון, הטיפול בתסמונת כולל לרוב פעולות עצמיות להפחתת הלחץ על העצבים:

• הפסקות מרובות במקום העבודה ובבית מפעולות שמפעילות מאמץ על היד וכף היד.
• הימנעות מפעולות שמחריפות את תסמיני התסמונת.
• הנחת מטלית קרה/ קוביות קרח על שורש כף היד כדי להפחית נפיחות.

עוד על צמצום הלחץ המופעל על המפרק

אם מדובר בתסמונת קלה וקצרת מועד – הטיפול המקובל כולל גם סד המשמש לקיבוע שורש כף היד שמונע תנודות חריפות בשורש כף היד – מה שהוכח כמפחית מתחושות עקצוץ ונמלול בידיים וביכולתו להקל על תסמינים לשימוש בלילה או בשעות היום בעבודה הכרוכה במאמץ למפרק כף היד, לרבות עבודה מול מחשב. לדברי ד"ר פז, "הסד מונע את הלחץ על העצב בשינה ומאפשר למטופל להתאושש ביום למחרת". לנשים הרות עם תסמונת התעלה הקרפלית הטיפול באמצעות סד מועדף – מאחר והוא מונע את הצורך בנטילת תרופות.

כמו כן, בשלבים מוקדמים של התסמונת מקובל להסתייע בתרופות לשיכוך כאבים מקבוצת NSAIDs שעשויות להקל לטווח קצר על כאבים, אם כי אין עדויות כי הן מסייעות להקלה במצב לאורך זמן.

כמו כן מקובל בשלבים מוקדמים לבצע הזרקת סטרואידים ישירות לתעלה הקרפלית להקלה בכאבים, לעתים בהכוונה של אולטרה סאונד. הזרקת סטרואידים מפחיתה דלקתיות ונפיחויות ומסייעת להקל על הלחץ על עצב התווך. סטרואידים בנטילה דרך הפה לא הוכחו כיעילים לטיפול בתסמונת.

בשלבים המוקדמים ניתן גם להסתייע בשיטות של רפואה משלימה ובייחוד בטיפים להפחתת הלחץ על העצבים ובשיטות של פיזיותרפיה.

מספר מחקרים מצביעים על היעילות של תרגילי מתיחות יוגה בפלג הגוף העליון בהפחתת הכאבים וחיזוק האחיזה למטופלים עם תסמונת התעלה הקרפלית. 

טיפול בתרופות למצבים כרוניים נלווים עשוי אף הוא להקל גם על תסמונת התעלה הקרפלית, לרבות טיפול בתרופות לדלקת מפרקים שגרונתית או למחלה דלקתית אחרת, לפי הצורך.

פיזיותרפיה

כשמתפתחת תסמונת התעלה הקרפלית בשלבים הראשונים והקלים שלה – ישנם מחקרים שמצביעים על יעילותם של טיפולים בשיטות פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק להפחתת תסמינים ולעתים עד כדי היעלמותם.

לדברי יאסר עלי, מנהל מכון הפיזיותרפיה 'לב הקריה' במחוז חיפה של שירותי בריאות כללית בקרית אתא, "במקרים קשים אין ברירה אלא לעבור ניתוחים, ומדובר לרוב בניתוח מוצלח שפותר את הבעיה. יחד עם זאת, במקרים קלים פיזיותרפיה יכולה לעזור ולפעמים בהצלחה רבה".

טיפולי הפיזיותרפיה לסובלים מתסמונת התעלה הקרפלית מותאמים אישית לכל מטופל, בהתאם לעוצמת התסמינים וגורמים נוספים. הטיפולים כוללים:

תרגילי מתיחות: לדברי עלי, "כדי לנייד את העצב בצורה טובה יותר ולמנוע לחץ, אנו מבצעים מתיחה של כל מערכת העצבים בגפה העליונה שבה מופיעה התסמונת, מהצוואר והמפרק ועד לשורש כף היד, כדי להפחית את הבצקת והלחץ על העצבים". בתעלה הקרפלית עוברים לצד העצב עוד 9 גידים שמפרידים בין האצבעות, ולדברי עלי, "תרגילי המתיחה מיועדים גם לגידים אלה, כדי למנוע היווצרות 'קונטרקטורה' – קיצור של הגידים ונוקשות וקשיי תפקוד באצבעות כף היד". לרוב יצויד המטופל בתוכנית מותאמת אישית לביצוע תרגילים באופן קבוע גם בביתו.

עיסוי: לעתים משולב בטיפול הפיזיותרפי בתסמונת גם עיסוי מקומי בכף היד כדי להפחית את הבצקת והלחץ על העצב המדיאני ולשחרר את הרקמות הרכות.

גירוי חשמלי: לעתים משולב בטיפול גירוי חשמלי של אזור כף היד באמצעות מכשיר TENS על ידי הצמדת אלקטרודות באופן חיצוני שנותנות זרמים חשמליים שמובילים להשפעות פיזיולוגיות ושביכולתם גם להפחית תחושות כאב בשורש כף היד. טיפול זה אינו מיועד לסובלים מבעיות לבביות.

טיפול באולטרה סאונד: הטיפול באולטרה סאונד מאפשר למעשה עיסוי של רקמות התעלה הקרפלית באופן פנימי על ידי גלי 'על קול' שנפלטים ממכשיר האולטרה סאונד. הטיפול מעלה את הטמפרטורה באזור היד הפגועה ועשוי לסייע בהקלה על הכאב ובהפחתת תסמינים נוספים. לדברי עלי, "הטיפול באולטרה סאונד משפר את חילוף החומרים ומסייע לפנות את הבצקת ולהוריד את הנפיחות והלחץ על העצב".

לרוב מקובל להציע למטופלים שילוב של מספר שיטות כדי להגיע ליעילות מקסימלית.

ניתוחים לתסמונת התעלה הקרפלית

במצבים שבהם תסמינים של תסמונת התעלה הקרפלית מחמירים ולא מגיבים לטיפול התרופתי השמרני בהזרקות סטרואידים ולשימוש בסד – נדרש לשקול ניתוח להקלה בלחץ על העצב המדיאני, ניתוח שבמהלכו לרוב נחתכת רקמת החיבור (ליגמנט) שלוחצת על העצב.

קיימות שתי שיטות לניתוחים אלה, אשר מבוצעים לרוב בהרדמה מקומית או אזורית:

ניתוח פתוח

ניתוח פתוח הוא הניתוח השכיח ברוב המכריע של בתי החולים בישראל לטיפול בתסמונת התעלה הקרפלית, במהלכו מבוצע חתך בחלקה החיצוני של כף היד מעל התעלה, ודרכו נחתכת רצועת החיבור שמהווה את גג התעלה הקרפלית ולוחצת על עצב התווך כדי לשחרר את העצב ולהגדיל את נפח התעלה. ניתוח זה כרוך בצלקת בכף היד ובהחלמה של מספר שבועות.

ניתוח אנדוסקופי

ניתוח אנדוסקופי המבוצע באמצעות 'אנדוסקופ' – מכשיר אופטי שמוחדר לתעלה הקרפלית שבו מצלמה זעירה לתצפית על התעלה. המנתח חותך את רקמת החבור דרך 2-1 חתכים זעירים ביד או במפרק כף היד. בחלק מהמקרים נעשה שימוש באולטרה סאונד במקום באנדוסקופ להכוונת המנתח לרקמה שיש לחתוך. ניתוח אנדוסקופי מבוצע כיום בשכיחות גבוהה בארה"ב, מאחר והוא כרוך בפחות כאבים ובתקופת התאוששות קצרה יותר של מספר ימים בלבד, והוא כרוך בצלקת מצומצמת יותר, אך בישראל נכון לשנת 2020, מרבית בתי החולים מבצעים כאמור ניתוחים פתוחים.

למטופלים הסובלים מהתסמונת בשתי הידיים – יבוצע הניתוח בשתי הידיים במקביל.

הניתוחים לטיפול בתסמונת התעלה הקרפלית כרוכים בסיכונים, לרבות שחרור חלקי בלבד של העצב – על רקע חיתוך חלקי של רקמת החי/בור הלוחצת עליו, זיהומים, הצטברות רקמה צלקתית באזור הניתוח ופגיעה בעצבים ובכלי דם באזור.

לאחר הניתוח, הרצועה שנחתכה צומחת בהדרגה מחדש באופן שאינו לוחץ על העצב,  ולרוב מבלי ללחוץ מחדש על העצב. לדברי ד"ר פז, תהליך זה לרוב מתרחש באיטיות – תוך מספר חודשים, במהלכם המטופל עשוי להרגיש חולשה ביד הרלוונטית, אולם כבר חלוף מספר שבועות העור באזור הניתוח מחלים.

בהמשך, לאחר צמיחת רקמת החיבור החדשה, הרופא יעודד שימוש מדורג ביד עד להחזרתה לתפקוד נורמאלי תוך הימנעות מתנועות קיצוניות מדי של היד ומפרק כף היד.

תהליך השיקום מהניתוח לעתים עצמוני ולעתים משולב בטיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, לפי הצורך, ולרוב הוא מלווה בהדרכה ארגונומית להתאמת סביבת העבודה והימנעות מהפעלת לחץ מיותר על כף היד במצבים שונים בעבודה ובבית – כדי למנוע חזרה של התסמונת.

*ד"ר ליאור פז הוא מנהל היחידה לכירורגיה של היד במרכז הרפואי מאיר מקבוצת הכללית

*יאסר עלי הוא מנהל מכון הפיזיותרפיה 'לב הקריה' במחוז חיפה של שירותי בריאות כללית בקרית אתא

עדכון אחרון: נובמבר 2020