תסמונת המעי הרגיז (IBS, קיצור של Irritable Bowel Syndrome) המכונה לעתים גם 'תסמונת המעי הרגיש' היא תסמונת שכיחה שמהווה למעשה אבחנה כוללת לתסמינים במערכת העיכול שנגרמים על רקע פגיעה בתפקוד המעי.

למעשה, תסמונת זו נכללת בקבוצת המחלות התפקודיות של מערכת העיכול, כאשר במידה והתסמינים מעידים על פגיעה במעלה מערכת העיכול ומתבטאים בתחושת מלאות בקיבה, צרבת וגרעפסים – האבחנה היא של 'דיספפסיה פונקציונאלית', וכשהתסמינים מעידים על פגיעה במעי ובעיקר במעי הגס, ומתבטאים בכאבי בטן, התכווצויות, נפיחות בטנית, גזים ושלשולים ו/או עצירות – תאובחן תסמונת המעי הרגיז. במרבית המקרים מופיעים כל התסמינים הללו יחד ולסירוגין.

"תסמונת המעי הרגיז היא כרונית, ושבה ומופיעה בדפוס של התלקחויות, בעיקר בתקופות המלוות בלחץ ומתח נפשי וגופני", מסבירה ד"ר תמנע נפתלי, מומחית לרפואת גסטרו ומנהלת השירות למחלות מעי דלקתיות במרכז הרפואי מאיר מקבוצת הכללית.

מאפייני התסמונת לרוב באים לידי ביטוי בדרגה קלה עד מתונה, ובמצבים אלה ניתן לעתים להשיג הפוגות בהתקפי התסמונת באמצעות התאמת אורח חיים בריא והתערבות תרופתית מינימאלית. בשיעור מצומצם מהמקרים התסמונת מתבטאת בתסמינים קשים שדורשים טיפול תרופתי והתערבותי אינטנסיבי.

בהבדל ממחלות מעי דלקתיות כגון קרוהן וקוליטיס כיבית – תסמונת המעי הרתזונהגיז אינה גורמת לשינויים מבניים ברקמות מערכת העיכול, ועל כן גם אינה מעלה את הסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס.

"חשוב להבין כי תסמונת המעי הרגיז אינה קשה, ואינה מסכנת חיים, אלא מהווה מצב כרוני שיש ללמוד לחיות אתו לאורך זמן", מבהירה ד"ר נפתלי.

תסמינים של תסמונת המעי הרגיז

התסמינים האופייניים לתסמונת המעי הרגיז עשויים לכלול:

• כאבי בטן, התכווצויות ונפיחויות בבטן שלרוב מוקלים (לפחות באופן חלקי) עם תנועתיות של המעי
• ריבוי גזים
• שלשולים ו/או עצירות, לעתים לסירוגין

לרוב התסמונת מופיעה בדפוסים של התלקחויות והפוגות, כשישנם מועדים בהם התסמינים משתפרים ואף נעלמים.

תסמינים קשים של תסמונת המעי הרגיז שדורשים פנייה לטיפול רפואי כוללים:

• אובדן משקל
• שלשולים בלילות שגורמים להפרעות שינה
• דימום רקטלי
• מחסור בברזל ואנמיה
• הקאות בלתי מוסברות
• קשיי בליעה
• כאב מתמיד בבטן שאינו מוקל בעקבות גזים או ללא תנועתיות של מערכת העיכול

השכיחות של תסמונת המעי הרגיז

ההערכה כי בין 5% ל־25% מהאוכלוסייה הבוגרת בעולם סובלים מתסמיני המעי הרגיש, ולפי עבודות, נשים סובלות מהתסמונת יותר מגברים. רק כשליש מהאנשים עם תסמינים במערכת העיכול שמאפיינים את התסמונת – יפנו לרופא במטרה לאבחן את התופעה ובניסיון לטפל בה.

מטה אנליזה בנושא שפורסמה ביולי 2012 בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology מצביעה על שוני רב בשכיחות התופעה המאובחנת במדינות שונות, בין 1.1% ל-45% עם שיעורי היארעות של 11.2%. בבחינת 81 מאמרים בנושא בהשתתפות 260,960 נבדקים, השכיחות של תסמונת המעי הרגיז גבוהה יותר ב-67% בקרב נשים בהשוואה לגברים ושכיחותה נמוכה ב-25% בקרב מבוגרים מעל גיל 50, בהשוואה לצעירים יותר.

בישראל, במחקר שנערך במרכז הרפואי סורוקה וממצאיו פורסמו באפריל 2005 בכתב העת Neurogatroenterology and Motility, אשר בחן 981 נבדקים בוגרים יהודים בסקר טלפוני, כ-26% דיווחו על תסמינים במערכת העיכול שמאפיינים מעי רגיז, 32.1% מהנשים ו-17.7% מהגברים, אך שיעור המאובחנים בתסמונת היה נמוך משמעותית – 2.9% בלבד מהנבדקים אובחנו בה, 3.7% מהנשים ו-1.8% מהגברים. החוקרים מציינים כי חרף תנאי הלחץ השוררים במדינת ישראל, שיעורי תחלואה נמוכים בתסמונת המעי הרגיז, כפי שנצפו במחקר, עשויים להיות מוסברים בהיצמדות קפדנית יותר בקרב רופאים ישראלים לקריטריונים שמגדירים את התסמונת.

גורמים וגורמי סיכון לתסמונת המעי הרגיז

הגורמים הביולוגיים הישירים שמובילים להתפתחות תסמונת המעי הרגיז אינם ידועים לאשורם, ועד כה לא זוהה גורם ביולוגי ספציפי לתסמונת, אולם מחקרים מצביעים על מספר גורמים שעשויים להיות מעורבים בהתפתחותה:

התכווצות שרירי המעי: קירות המעי מרופדים בשכבות של שרירים שמתכווצים ככל שהמזון עובר לאורך מערכת העיכול. כשההתכווצויות ארוכות מהרגיל או עוצמתיות יותר – הן עלולות להוביל להתפתחות גזים, נפיחות ושלשולים. כשההתכווצויות חלשות מדי, הן מאטות את קצב מעבר המזון, ומובילות להיווצרות צואה יבשה וקשה ולעצירויות.

הפרעות במערכת העצבים: הפרעה בעצבים במערכת העיכול עלולה להוביל לאי נוחות כשהבטן נמתחת מגזים או צואה. גם קואורדינציה לקויה של העברת אותות בין המוח למערכת העיכול עשויה לגרום לתגובת יתר לתהליכים שמתרחשים במערכת העיכול, שמובילים לכאב, שלשולים ועצירות.

דלקתיות במערכת העיכול: לחלק מהאנשים עם תסמונת המעי הרגיז מאובחנת כמות גבוהה יותר של תאי מערכת החיסון במערכת העיכול, שעשויה להעיד על דלקתיות מוגברת, אולם בהבדל ממחלות מעי דלקתיות – ללא פגיעה נצפית ברקמות המעי.

זיהום חמור: תסמונת המעי הרגיז עשויה להתפתח על רקע התקף שלשולים עוצמתי כתוצאה מזיהום חיידקי או נגיפי – תופעה רפואית שמכונה 'גסטרואנטריטיס'. מטה אנליזה בנושא שפורסמה באוגוסט 2007 בכתב העת Alimentary Pharmacology & Therapeutics מעלה כי 10% מהסובלים מזיהום שתקף את מערכת העיכול עשויים לפתח את תסמונת המעי הרגיז, ואלו לרוב נוטים להיות צעירים יותר ואלו הסובלים ממצוקה נפשית. הסיכון להתפתחות מעי רגיז כתוצאה מזיהום במערכת העיכול גבוה פי 7.58 שלושה חודשים לאחר הזיהום, פי 5.18 כחצי שנה לאחר הזיהום, פי 6.37 שנה לאחר הזיהום ואף מתועד סיכון גבוה לתסמונת פי 3.85 כשנתיים עד שלוש שנים לאחר הזיהום.

שינויים בהרכב החיידקים במערכת העיכול: מחקרים חדשים שמתמקדים בהרכב החיידקים "הטובים" שמאכלסים את מערכת העיכול – המיקרוביום – מעלים כי אנשים עם תסמונת המעי הרגיז מאופיינים בהרכב פלורת חיידקים שונה מזה שמתועד בקרב אנשים בריאים. כמו כן, התסמונת אף עשויה להתפתח על רקע גדילת יתר של חיידקים "טובים" במעי הדק, תופעה המכונה SIBO  (קיצור של Small Intestine Bacterial Overgrowth).

מחלות מעי דלקתיות: על אף שמחלות מעי דלקתיות מסוג קרוהן וקוליטיס כיבית שונות מתסמונת המעי הרגיז בפתולוגיה שמאפיינת אותן, הרי שרבים מהמאובחנים עם מחלות מעי דלקתיות מאובחנים במקביל גם עם מעי רגיז. מטה אנליזה בנושא שפורסמה באוקטובר 2020 בכתב העת Lancet Gastroenterology & Hepatology מעלה כי בשלבי הפוגה אצל המאובחנים עם מחלת מעי דלקתית, 32.5% סובלים במקביל מתסמינים של מעי רגיז – 36.6% מחולי הקרוהן ו-28.7% מהחולים בקוליטיס כיבית, ואלו נוטים יותר לפתח גם דיכאון וחרדה. 

כמו כן זוהו מספר גורמי סיכון להתפתחות מעי רגיז שמגדילים את הסיכון לתסמונת, ובכללם:

גיל צעיר: תסמונת המעי הרגיז פורצת לראשונה בקרב בוגרים צעירים עד גיל 50, ונדיר שהיא מופיעה לראשונה בגילי 70-60 ומעלה.

נשים: לנשים כאמור סיכון מוגבר להתפתחות תסמונת המעי הרגיז, ומחקרים העלו כי טיפול הורמונאלי באסטרוגן, לרבות בגלולות למניעת הריון או כטיפול בגיל המעבר – מגדילים את הסיכון לתסמונת. מכאן, יתכן כי שינויים אנדוקריניים מהווים אף הם גורם סיכון להתפתחות התסמונת.

גנטיקה: מחקרים העלו כי היסטוריה משפחתית של תסמונת המעי הרגיז מעלה את הסיכון לתופעה. לפי מחקר נרחב משבדיה שממצאיו פורסמו בפברואר 2015 בכתב העת Gut, לאחים ואחיות של חולים עם מעי רגיז יש סיכוי גבוה ב-75% לאבחון בתסמונת ולילדי חולים סיכוי גבוה ב-82% להתפתחותה. עבודות שונות זיהו שינויים גנטיים שמקושרים לסיכון מוגבר למעי רגיז, לרבות מוטציות בגנים TNFSF15, TLR9, HTR3E ו-NPSR1. עם זאת, יש להדגיש כי אין כיום בדיקות גנטיות שמבוצעות בשגרה למטופלים עם חשד לתסמונת המעי הרגיז כבדיקות אבחנתיות, ובדיקות מסוג זה מבוצעות במסגרת מחקרים בלבד.

לדברי ד"ר נפתלי, "ישנן משפחות שבהן מאובחנים רבים מבני המשפחה עם תסמונת המעי הרגיז, ולא ניתן לדעת האם מדובר בסיכון גנטי, בחשיפה סביבתית משותפת לכל בני המשפחה או במצב התנהגותי נרכש – כיוון שילד ששומע שהוריו מתלוננים על כאבי בטן עשוי אף הוא להתלונן יותר על כאבים מסוג זה".

מצוקה נפשית: מחקרים חדשים מצביעים על כך שלא רק הפרעות בתפקוד מערכת העיכול מובילות למעי רגיז, אלא גם הפרעות בתפקוד מערכת העצבים המרכזית במוח. על רקע זאת, ישנן עבודות שקושרות בין אבחנות פסיכיאטריות שונות לבין סיכון מוגבר להתפתחות התסמונת, לרבות דיכאון, חרדה והפרעות נפשיות נוספות. לפי עבודות, כ-40% עד 60% מהאנשים עם מעי רגיז מאובחנים במקביל עם הפרעה פסיכיאטרית כלשהי. נמצא כי נפגעי תקיפה מינית, פיזית או רגשית נמצאים אף הם בסיכון מוגבר להתפתחות התסמונת. מחקר בארה"ב שבוצע בקרב 337 נשים יוצאות הצבא האמריקאי, וממצאיו פורסמו באוגוסט 2010 בכתב העת Alimentary Pharmacology & Therapeutics העלה כי כשליש סובלות ממעי רגיז, והסיכון לתסמונת גבוה ב-85% עד פי 2.6 בקרב נשים שנחשפו בעברן לטראומה. עבודות חדשות מצביעות על כך כי שינויים בהרכב החיידקים במעי (המיקרוביום) עשויים להוביל להתפתחותן של הפרעות פסיכיאטריות שמגדילות את הסיכון לתסמונת. יש לציין כי מחקרים מצביעים גם על קשר הפוך בין מעי רגיז לבין התפתחות מצוקה נפשית.

טריגרים להתלקחות תסמונת המעי הרגיז

תסמינים של תסמונת המעי הרגיז עלולים להתפרץ על רקע גורמים שונים:

מזונות

מחקרים מצביעים על קשר בין אכילת מזונות מסוימים לבין סיכון מוגבר להתפרצות תסמונת המעי הרגיז, וזאת למרות שהקשר הביולוגי בין אלרגיות למזונות לבין תסמונת המעי הרגיז אינו ברור, ובפועל – אלרגיה למזון לא הוכחה כגורם להתפתחות התסמונת.

בין המזונות שנקשרו בעבודות להתלקחויות של התסמונת בקרב מי שכבר סובלים ממנה נמנים חיטה (קמח), חלב ניגר ומוצרי חלב, פירות הדר, קטניות, כרוב ומשקאות מוגזים.

מאחר והתסמונת נקשרה להפרעות בספיגה של רכיבי מזון מסוימים – חוקרים ממליצים על שילוב בדיקות לאבחון הפרעות מסוג זה בתהליך האבחנה של מעי רגיז, למשל ביצוע בדיקה לאי סבילות ללקטוז.

לחץ נפשי

עבודות רבות קושרות בין לחץ ומתח נפשי לבין התלקחות התסמינים של מעי רגיז. במאמר שפורסם באוקטובר 2014 בכתב העת World Journal of Gastroenterology נטען כי תסמונת המעי הרגיז מהווה למעשה הפרה באיזון שבין המוח למערכת העיכול, וכתוצאה מכך – לחצים שמשפיעים על פעילות מערכת העצבים המרכזית במוח מובילים לשיבוש בתפקוד מערכת העיכול ולהחמרת תסמינים.

הורמונים

 לנשים שכיחות גבוהה יותר של תסמונת המעי הרגיז – מה שעשוי להעיד כאמור על מעורבות הורמונאלית בתסמינים.

בעוד שקשר ביולוגי בין רמות הורמונים להתפתחות התסמונת עדיין נחקר וטרם התבסס, נמצא במחקרים כי התלקחויות של מעי רגיז שכיחות יותר אצל נשים סביב המחזור החודשי. מאמר בנושא שפורסם באוגוסט 2015 בכתב העת Endocrinology Report מונה ראיות לשינויים בתנועתיות במעי סביב ימי המחזור החודשי שמתבטאים בהאטה בתהליך עיכול המזון.

סיבוכים של תסמונת המעי הרגיז

לתסמונת המעי הרגיז נקשרו מספר סיבוכים רפואיים:

טחורים

עצירות כרונית או לחילופין שלשולים תכופים עלולים להוביל להתפתחות טחורים.

מצוקה נפשית

הקשר בין מתח נפשי לתסמונת המעי הרגיז דו-כיווני, ומחקרים מעלים כי התסמונת עצמה עשויה להוביל להתפתחות דיכאון וחרדה (ובמקביל, אבחנות פסיכיאטריות כאמור עשויות לגרום להתפתחותה). מטה אנליזה בנושא שפורסמה ביוני 2019 בכתב העת Alimentary Pharmacology and Therapeutics מעלה כי לאנשים עם תסמונת המעי הרגיז סיכון גבוה פי 3.11 לסבול מתסמיני חרדה וסיכון גבוה פי 3.04 לסבול מתסמיני דיכאון.

פגיעה באיכות החיים

מחקרים מצביעים על ירידה משמעותית באיכות חייהם של מי שמאובחנים עם תסמונת המעי הרגיז, לרבות אובדן ימי עבודה בשכיחות גבוהה עד פי 3 יותר מאשר באוכלוסייה הכללית.

מחקר אמריקאי שפורסם באוגוסט 2019 בכתב העת Clinical Gastroenterology and Hepatology מצא כי בקרב 1,885 מאובחנים בעבודה ו/או לימודים, התסמונת הובילה להיעדרויות מהעבודה/ הלימודים למשך יום וחצי בממוצע לחודש ופגעה בתפוקות בעבודה/ בלימודים למשך 8 ימים בממוצע לחודש. מעל למחצית מהנבדקים דיווחו על תסמינים שמקשים מאוד על חיי היומיום. כדי להוביל להקלה בתסמינים, רוב הנבדקים העידו כי היו מוכנים לשינויים משמעותיים באיכות החיים למשך חודש, כאשר מעל למחצית מסרו על נכונותם לוותר על אלכוהול (61%) וקפאין (55%), מעל לשליש (40%) היו מוותרים על יחסי מין, כרבע (24.5%) היו מוותרים על שימוש בטלפון נייד וכחמישית (21.5%) היו מוותרים על חיבור לאינטרנט למשך חודש לו היה הדבר מוביל לשיפור במצבם.

אבחון תסמונת המעי הרגיז

תסמונת המעי הרגיז אינה מאובחנת כיום על סמך מבדק בודד, אלא בהתאם לבדיקה קלינית אצל הרופא, הכוללת דיווח על תסמינים והיסטוריה רפואית אישית ומשפחתית.

לפי 'קריטריוני רומא' – יוזמה בינלאומית המשמשת בעולם הרפואה לאבחון מחלות בדרכי העיכול – תסמונת המעי הרגיז מאובחנת כשמתפתחים כאבי בטן חוזרים או חוסר נוחות בטנית לפחות שלושה ימים בחודש בשלושת החודשים האחרונים, במקביל לשתיים לפחות מהתופעות הבאות: הקלה עם פעולת מעיים, התחלת התסמינים קשורה בשינוי בתדירות פעולות מעיים או התחלת התסמינים קשורה בשינוי מרקם הצואה וצורתה.

תהליך האבחנה של תסמונת המעי הרגיז כולל לרוב שלילה של אבחנות אחרות, לרבות מחלות מעי דלקתיות וגידולים.

בדיקות דם: את הסובלים מתסמונת המעי הרגיז המתבטאת בשלשולים תכופים נהוג להפנות לבדיקות נוגדנים בדם לבירור רגישות לגלוטן – כדי לשלול אבחנה של צליאק. חרף ניסיונות לפיתוח בדיקת דם שתצליח באמצעות זיהוי של נוגדנים שונים להבחין בין תסמונת המעי הרגיז למחלות מעי דלקתיות – בדיקה שכזו עדיין איננה בנמצא. במאי 2015 דווח בכתב העת PLoS ONE על בדיקה לסמנים בדם שמסייעת באבחון מעי רגיז, אך גם זו לא נכנסה עדיין לשימוש שוטף.

בדיקות צואה: בדיקות צואה משמשות לבירור האפשרות להידבקות בזיהום או להימצאות חומצות מרה המיוצרות בכבד שמעידות על סיבוכים בדרכי העיכול שעלולים לגרום להפרעות בספיגת רכיבי המזון ולתת תזונה.

בדיקות נשיפה: בדיקת נשיפה עשויה לקבוע האם קיימת התרבות יתר של חיידקים במעי הדק שעלולה לעכב את תהליך העיכול ולהוביל לתסמיני מעי רגיז, ובייחוד לכאבי בטן. מצב זה שכיח בקרב אנשים שעברו ניתוחים בדרכי העיכול, לרבות ניתוחים בריאטריים וכן חולי סוכרת ומחלות נוספות שמשפיעות על עיכוב בתהליך העיכול. במצבים אלה מקובל לטפל באנטיביוטיקה, כפי שמוסבר בהמשך הכתבה. בדיקות נשיפה נוספת שכיחות מבוצעות לצורך אבחון הפרעות בפירוק סוכרים שעשויות להוביל להופעת תסמיני מעי רגיז, לרבות הפרעה בפירוק סוכר החלב – לקטוז והפרעה בפירוק סוכר הפירות – פרוקטוז.

בדיקת סיגמודיסקופיה: סיגמודיסקופיה היא בדיקה פנימית של המקטע הסופי במעי הגס (המעי הגס השמאלי) והרקטום על ידי צינורית גמישה המכונה 'סיגמודיסקופ'. בבדיקה זו המכונה בעגה העממית 'קולונוסקופיה קצרה' המכשיר מצויד בקצהו במצלמה ותאורה, ומסייע לאבחון מבנים חריגים בדרכי העיכול שעשויים להעיד על קיומה של מחלת מעי דלקתית.

בדיקת קולונוסקופיה: בדיקת קולונוסקופיה באמצעות צינורית גמישה לבחינת כל אורכו של המעי הגס נדרשת לעתים אף היא בשלב האבחון של תסמונת המעי הרגיז לשלילת מחלות אחרות במערכת העיכול. קולונוסקופיה משמשת כבדיקה מרכזית לאבחון סרטן המעי הגס.

בדיקות הדמיה: בדיקות הדמיה נוספות, לרבות בדיקת רנטגן וצילום בריום המבוצע לאחר שתייה/ חוקן של תמיסת מלחי בריום – מאפשרות לזהות מצבים פתולוגים נוספים במערכת העיכול, לרבות דלקתיות, היצרויות וחסימות.

גסטרוסקופיה: בדיקת גסטרוסקופיה של מערכת העיכול העליונה המבוצעת באמצעות אנדוסקופ המוחדר דרך הפה והוושט לכיוון הקיבה מאפשרת לקבוע אבחנה של צליאק בקרב מטופלים עם כאבי בטן לא מוסברים וחשד שנגרמים על רקע צליאק.

הטיפול בתסמונת המעי הרגיז

טיפול בתסמונת המעי הרגיז גם אם אינו מוביל לריפוי – מאפשר להפחית את עוצמת התסמינים ולשפר משמעותית את איכות החיים. למרות זאת, יש אנשים שסובלים מתסמינים במערכת העיכול שמעידים על מעי רגיז אך מתמודדים עמם לבד מבלי לפנות לאבחון וללא התערבות רפואית.

תסמיני מעי רגיז מטופלים באמצעות שיטות להפחתת לחצים, הימנעות ממזונות שעלולים לגרום להתלקחויות ושינויים בהרגלי חיים, תוך התאמות בתזונה ובדגש על אימוץ הרגלי אורח חיים בריא, ובשילוב תרופות ללא מרשם ותרופות מרשם לפי הצורך.

אורח חיים בריא

סיבים תזונתיים: מומלצת תזונה עשירה בסיבים תזונתיים. עם זאת, מומלץ לבחון בזהירות מהם הסיבים התזונתיים המועילים לכל מטופל: סיבים תזונתיים מקלים על עצירות מחד אולם עלולים להחמיר גזים ועוויתות בבטן מאידך. לכן חשוב כי כל מאובחן בתסמונת המעי הרגיז יבחן סוגי מזון שונים שמכילים סיבים תזונתיים, לרבות פירות, ירקות ודגנים מלאים – כדי לבדוק לאלו סיבים ספציפית הוא רגיש יותר.

מזונות פרוביוטיים: מומלץ לצרוך מזונות פרוביוטיים שהוכחו במספר מחקרים כמקלים על תסמיני המעי הרגיז – בהיוועצות עם דיאטנים/ תזונאים. 

נוזלים: מומלצת שתיית כמויות גדולות של נוזלים. 

תזמון האכילה: מומלץ להקפיד על אכילה מסודרת בשעות קבועות, באופן שמסייע להסדרת פעילות מערכת העיכול במחזוריות קבועה.

פעילות גופנית: מומלץ לבצע פעילות גופנית סדירה אשר מקלה על המתח הנפשי ומסדירה את פעילות מערכת העיכול.

שינה: מומלץ ככל הניתן להקפיד על שינה איכותית ועל שעות השינה המומלצות לפי גיל. 

הפחתת מתחים 

מחקרים מורים כי שיטות שונות להפחתת מתחים עשויות להועיל במניעת התפתחות תסמונת המעי הרגיז או להפחתה בסיכון להתלקחויות והקלה בתסמינים בקרב המאובחנים:

יעוץ נפשי: פסיכותרפיה הוכחה כגורם שמוביל לשיפור משמעותי בתסמינים. מחקר אמריקאי מקיץ 2010 מצא כי טיפול בהבעה, הכולל כתיבה של הרגשות, עשוי להקל בתסמינים של מעי רגיז.

ביופידבק: מספר מחקרים מצאו תועלת בשיטות ביופידבק לשחרור מתחים בשרירי הגוף ולהקלה בתסמינים. בשיטה זו לומד המטופל כיצד לשחרר את גופו באמצעות משוב חוזר שמתקבל מסנסורים אלקטרוניים בתגובה לפעולותיו.

תרגילי הרגעות: פעילות גופנית ובעיקר תרגילים להקלה במתח הגוף, לרבות הרפיית שרירי הגוף מהרגליים כלפי מעלה – עד לעיניים והגולגולת – עשויים להיטיב עם תסמינים.

שיטות משלימות להפחתת לחצים: שיטות ברפואה משלימה שמטרתן הפחתת מתחים נפשיים ודאגות, לרבות מדיטציה ושיטת מיינדפולנס – הוכחו כמועילות כנגד תסמונת המעי הרגיז.

הימנעות ממזונות שמובילים להתלקחויות

בתיאום עם הרופא המטפל/ הדיאטנית, מומלץ לעתים להימנע ממזונות שעלולים להוביל להתפרצות התסמינים, בהתאם לתסמינים האינדיבידואליים של המטופל:

התאמה תזונתית

לסובלים מריבוי גזים מומלץ לעתים להימנע ממזונות המכילים כמות גבוהה של גזים (פחמן דו חמצני), לרבות משקאות מוגזים, משקאות אלכוהוליים, קפאין, פירות טריים (שאינם מבושלים/ אפויים) וירקות מסוימים – ובייחוד כרוב, כרובית וברוקולי.

מחקרים מורים כי חלק מהמאובחנים עם תסמונת המעי הרגיז אף חווים הקלה בשלשולים אם הם נמנעים מאכילת מזונות המכילים גלוטן – המצוי בחיטה, שעורה ושיפון – גם אם הם אינם מאובחנים עם צליאק.

ההתאמות התזונתיות הפרטניות לכל מטופל נעשות לרוב על ידי דיאטנים/ תזונאים אליהם מופנים מטופלים שאובחנו בתסמונת המעי הרגיז לפי הצורך.

דיאטת FODMAPs

דיאטת ה'פוד מאפ' (FODMAPs) היא דיאטה שפותחה באוסטרליה המותאמת לאנשים עם סיבוכים במערכת העיכול, לרבות תסמונת המעי הרגיז וכן מחלות מעי דלקתיות.

הדיאטה מורכבת וניתנת על ידי דיאטנים/ תזונאים, והיא מבוססת על הימנעות מסוגי פחמימות שמכבידים על הקיבה ומאלצים פעילות מוגברת של ה"חיידקים הטובים" במערכת העיכול באופן שמביא להתפרצות תסמינים. לפי מחקרים, הדיאטה מצליחה להוביל להקלה בקרב 86% מהמאובחנים עם מעי רגיז.

בדיאטה זו אשר פועלת בשיטת האלימינציה מוציאים מהתפריט מאכלים "חשודים" שמכילים פחמימות מסוימות (למשל פרוקטוז, לקטוז, סורביטול ועוד), ובודקים אם התסמינים משתפרים. בדיאטה זו גם יש צורך להגביל את כמות הסיבים התזונתיים היומית.

סוגי הפחמימות שיש לנסות ולהוריד מהתפריט בדיאטת 'פוד מאפ' כוללים פרוקטוז המצוי בפירות, לקטוז המצוי בחלב, פרקטנים המצויים בחיטה, שום ובצל, גלאקטנים המצויים בקטניות ופוליאולים המצויים באבוקדו ושזיפים וכן משמשים כרכיבים בממתקים למיניהם.

בששת השבועות הראשונים נהוג להוריד את כל המזונות הללו, ואז להתחיל לשלב אותם בהדרגה בתפריט, פחמימה אחת בכל פעם, כדי לבדוק האם קיימת רגישות לסוג מסוים של פחמימה.

דיאטת אלימינציה

דיאטה חלופית ל-FODMAPs שמותאמת לעתים למטופלים עם מעי רגיז ונחשבת לפחות מורכבת היא דיאטת אלימינציה שבה עוברים לתזונה בלעדית של עוף מכובס (המבושל לאורך זמן במים וללא תבלינים) ואורז, שנחשבים למזונות שאינם חשודים בגרימת גזים ותסמינים במערכת העיכול, ובהמשך מוסיפים בכל מספר ימים מזון/ קבוצת מזונות ובוחנים מה עשוי לעורר תסמיני מעי רגיז, כדי לדעת מאלו מזונות מומלץ למטופל להימנע.

המלצות תזונה עדכניות למתמודדים עם תסמונת המעי הרגיז

תרופות לתסמונת המעי הרגיז

למאובחנים בתסמונת המעי הרגיז מומלץ לעתים לשלב טיפול בתרופות, בהכוונת הרופא המטפל.

תרופות ללא מרשם 

בשלב הראשון יותאמו תרופות ללא מרשם:

סיבים תזונתיים: משלשלים יוצרי נפח המבוססים על סיבים תזונתיים, הנמכרים ללא מרשם, עשויים להקל בתסמיני עצירות, למשל אבקה/ טבליות של סיבי פסיליום (מוציויטל, מטמוציל, קונסיל, אגיקור). למטופלים בתוספים אלה חשוב לשתות הרבה נוזלים (בעיקר מים) כדי למנוע חסימה במערכת העיכול.

תרופות נוגדות שלשולים: במצבים של ריבוי שלשולים, ניתן להשתמש בתרופות נגד שלשולים שנמכרות ללא מרשם רופא (כמו אימודיום, סטופיט, קלבטן, HydroAdd, ביטניX, לורמיד, פטטולייט, טסקטן וג'לסקטן).

תרופות סופחות גזים: במצבים של ריבוי גזים, ניתן להשתמש בתרופות נגד גזים ללא מרשם, לרבות כדורי פחם פעיל וקרבוקסילן. קיימת תרופה בשם קולפרמין שמכילה שמן מנטה ומקלה על כאבי בטן וגזים, אשר נמכרת ללא מרשם רופא, ומותאמת לחלק מהמטופלים.

תרופות מרשם 

בהמשך, במידה והתסמינים אינם נעלמים – ניתן להסתייע בתרופות מרשם:

משלשלים: במצבים שבהם סיבים תזונתיים אינם מקלים על היציאות ומתפתחת עצירות קשה – ניתן להסתייע בתרופות מרשם מקבוצת המשלשלים המכילות את החומרים הפעילים מגנזיום הידרוקסיד (מאלוקס) או פוליאתילן גליקול (נורמלקס, פנלקס, רנולקס).

נוגדי שלשולים: במקרים בהם נוגדי שלשולים ללא מרשם אינם מסייעים להקלה, ניתן לבחון טיפול בתרופות במרשם רופא מקבוצת 'קושרי חומצות מרה', הנקשרות לחומצות המרה ומופרשות בצואה, תרופות המשמשות גם להורדת כולסטרול. תרופות אלה עלולות להוביל לעתים לנפיחות בטנית.

תרופות למניעת עוויתות במערכת העיכול: מספר תרופות מרשם מסייעות למנוע עוויתות במערכת העיכול בקרב מאובחנים עם תסמונת המעי הרגיז, לרבות תרופות המרפות את השריר החלק במעי (תרופות אנטיספסמודיות) ובהן מבברין (קולוטל) ותרופות מקבוצת האנטיכולינרגים המסייעות אף הן למניעת עוויתות בטן, ומשמשות בין השאר גם לטיפול בשלפוחית רגיזה. תרופות אלו עשויות לסייע לאנשים שסובלים מהתקפי שלשול, אך הן עלולות להחמיר את העצירות. בקבוצה זו נמנים דיציקלומין (נוטנסיל ובנטיל) ונירבקסל כלורדיאזפוקסיד (המשלבת גם חומר נוגד חרדה מקבוצת הבנזודיאזיפינים). תרופות אלה עלולות לעתים לגרום לעצירות, יובש בפה וראייה מטושטשת.

נוגדי דיכאון מקבוצת הטריציקלים: תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת הטריציקלים פועלות במנגנון כפול – ומסייעות הן למצוקה נפשית שלרוב נלווית לתסמונת המעי הרגיז והן לדיכוי פעילותם של נוירונים ששולטים על המעי באופן שמקל בכאבי הבטן. הטיפול בהן לתסמונת המעי הרגיז הוא לרוב במינונים נמוכים של התרופות אימיפראמין, דסיפראמין (דפרקסן) ונורטריפטילין (נורטילין). תופעות הלוואי כוללות סחרחורות, ראייה מטושטשת ויובש בפה, וניתן להקל בהן אם נוטלים את התרופה לפני השינה.

נוגדי דיכאון מקבוצת SSRI: נוגדי הדיכאון מהדור החדש מקבוצת SSRI שמעכבים את הספיגה מחדש של הסרוטונין במוח משמשים גם לטיפול במצוקה נפשית וכן הוכחו כמועילים לשיכוך כאבי בטן ועצירות, ובכלל זה בייחוד תרופות עם החומרים הפעילים פלואוקסטין (פרוזק, פריזמה, פלוטין) ופרוקסטין/פקסיל (סרוקסט, פאקסט, פרוטין, פרוקסטין).

אנטיביוטיקה: תרופות אנטיביוטיות ספציפיות הוכחו כיעילות לטיפול בתסמונת המעי הרגיז שנגרם על רקע גדילת יתר של חיידקים טובים במעי אשר מובילה לתסיסה ולנפיחות בבטן, ובייחוד התרופה ריפקסימין (זיפקסן, קסיפקסן, נורמיקס, ספירקסין). שני מחקרים בשנת 2011 העלו כי מאובחנים בתסמונת המעי הרגיז חוו שיפור משמעותי בתסמינים תוך שבועיים לאחר נטילת ריפקסימין.

תרופות ייעודיות לתסמונת המעי הרגיז: מספר תרופות מהדור החדש אושרו בשנים האחרונות באופן ייעודי לתסמונת המעי הרגיז, ומרביתן אינן משווקות בישראל. בשנים האחרונות נרשמה בארץ תרופה אחת בקבוצה זו – פרוקלופרייד (רזולור) שמגבירה את תנועתיות המעיים ומקלה בעצירות, והיא אינה כלולה בסל הבריאות הממלכתי. התרופה פועלת תוך היקשרות לקולטן ספציפי לסרוטונין המצוי במעי (הקולטן HT4-5).

בין התרופות הנוספות שנחקרו באופן ייעודי לתסמונת המעי הרגיז שאינן משווקות בישראל: אלוסטרון (לוטרונקס) שנמכרת בחלק מבתי המרקחת תחת אישור טופס 29ג', המאושרת לשימוש בנשים בלבד עם תסמונת המעי הרגיז שלא הגיבו לטיפולים אחרים ונקשרה גם לתופעות לוואי מורכבות; אלוקסדולין (ויברזי) המקלה על שלשולים אצל אנשים עם תסמונת המעי הרגיז ומגבירה את טונוס השרירים ברקטום, אולם עלולה לגרום לבחילות ועצירות קלה ואף נקשרה בשנים האחרונות לדלקת בלבלב; ולוביפרוסטון (אמיטיזה) ולינקלוטיד (לינזס) – שתיהן נמכרות בחלק מבתי המרקחת תחת אישור טופס 29ג' ומאושרות לנשים בלבד עם מעי רגיז ועצירות, ולרוב מומלצות רק לאחר שטיפולים אחרים לא הציגו יעילות.

* ד"ר תמנע נפתלי היא מומחית לרפואת גסטרו ומנהלת השירות למחלות מעי דלקתיות במרכז הרפואי מאיר מקבוצת הכללית

עדכון אחרון: נובמבר 2020