היעד המרכזי לחולים עם סוכרת הוא איזון ברמות הסוכר בדם הנמדדות בבדיקות תקופתיות להמוגלובין מסוכרר בדם (HbA1C) – שמשמש מדד אמין לאומדן רמות הסוכר בדם בשלושת החודשים האחרונים.

בשנים האחרונות מחקרים שונים קשרו בין סוכרת לבין התפתחות דיכאון – אם כי טיבו של הקשר לא ברור, כשחלק מהעבודות מדגימות כיצד דיכאון עשוי להוות גורם סיכון להתפתחות סוכרת, ואחרות מצביעות דווקא על קשר הפוך של סיכון מוגבר לפתח דיכאון בקרב סוכרתיים. עתה מתברר כי בקרב חולי סוכרת סוג 2 בגיל המבוגר - מעל גיל 65,  תנודות תכופות ברמות ההמוגלובין המסוכרר בדם מעידות על סיכון מוגבר לדיכאון. 

צוות החוקרים מהמרכז הרפואי שיבא, אוניברסיטת תל אביב ומכבי שירותי בריאות, בשיתוף חוקרים אמריקאים מבית הספר לרפואה במרכז הרפואי מאונט סיני בניו יורק, בחנו את הקשר בין רמות ההמוגלובין המסוכרר בדם של סוכרתיים מבוגרים לבין תסמינים המעידים על מצוקה נפשית. המחקר כלל 837 נבדקים מעל גיל 65, בגיל 73 בממוצע, המשתתפים במחקר מעקב ישראלי על סוכרת וירידה במצב הקוגניטיבי (מחקר IDCD) שהחל בשנת 1998. מאחר ובדיקות המוגלובין מסוכרר מומלצות לכל חולה סוכרת אחת ל-3-4 חודשים, במסגרת המעקב אחר המשתתפים שנמשך 8.7 שנים בממוצע, נאספו מכל נבדק בממוצע 18 תוצאות של בדיקת המוגלובין מסוכרר, ונבדק הקשר בין תוצאותיהן לבין מתח נפשי, על פי שאלון להערכת דיכאון בגיל המבוגר (GDS, קיצור של Geriatric Depression Scale).

עשירית מהנבדקים במחקר אובחנו עם דיכאון, כשהציון בשאלון עמד על 6 נקודות ומעלה. נמצא כי למרות שהרמה הממוצעת של תוצאות בדיקות ההמוגלובין המסוכרר בדם לאורך שנות המעקב לא הייתה קשורה בסיכון לדיכאון, הרי שהשינויים ברמות ההמוגלובין המסוכרר נקשרו בדיכאון. כל עלייה לאורך המעקב של 1% בפיזור תוצאות ההמוגלובין המסוכרר (שנאמד במדד הסטטיסטי של 'סטיית תקן') הוסיף ב-31% לסיכון של המטופל לפתח תסמיני דיכאון. הקשר בין תנודות בהמוגלובין המסוכרר לבין דיכאון תועד בכל רמה של המוגלובין מסוכרר, אולם היה חזק יותר בקרב אנשים שנמדדו אצלם רמות המוגלובין מסוכרר גבוהות מ-7%.

במחקר השתתפו ד"ר רמית רבונה שפרינגר, פרופ' אנטוני היימן, ד"ר ג'יימס שמידלר, ארין מושייר, ד"ר אליזבת' גואררו ברואה, ד"ר ליאלי סולימני, פרופ' מארי סאנו, פרופ' דרק לרוייט, רחל פרייס, רות צוקרן, פרופ' ג'רמי סילברמן ופרפ' מיכל שניידר בארי, וממצאיו מדווחים בגיליון יוני 2017 של כתב העת Diabetes Care.

קשר דו סיטרי

בשיחה עם סוכנויות ידיעות הדגישה החוקרת הראשית ד"ר רבונה שפרינגר כי "הממצאים מצביעים על כך ששמירה על רמות מאוזנות של סוכר בדם בגיל המבוגר עשויה להוות כלי חשוב במניעת תסמיני דיכאון". עם זאת, החוקרים מדגישים כי לא ברור עדיין האם התנודות ברמות הסוכר מהוות גורם סיכון לדיכאון או שנגרמות בעטיו, אולם המחקר ממשיך גם בימים אלה כדי לבחון את טיב הקשר שזוהה בין התופעות.

לפי אומדנים ממחקרים, הסיכון של אנשים עם סוכרת סוג 2 לפתח דיכאון גבוה פי 2 מהסיכון באוכלוסייה הכללית. בעוד ששינויים ברמות ההמוגלובין המסוכרר בדם לאורך השנים נקשר עם סיבוכים שונים של סוכרת, כמו מחלות לב וכלי דם, הפרעות ראייה, סיבוכים בכליות ונוירופתיה סוכרתית, עד כה לא היו ממצאים ברורים באשר לקשר בין חוסר איזון של הסוכר בדם להתפתחות דיכאון.

עבודות שונות בעבר ניסו להתחקות אחר הקשר בין סוכרת לדיכאון. סקירת מחקרים שפורסמה בדצמבר 2013 על ידי חוקרים מבריטניה קשרה בין שימוש בתרופות לטיפול בדיכאון לבין סיכון מוגבר להתפתחות של סוכרת סוג 2, אם כי החוקרים לא קבעו כי התרופות בהכרח הן הגורם הישיר לסוכרת.

מחקרים שהוצגו בכנס בנושא סוכרת שנערך בארה"ב בשנת 2009 העלו כי דיכאון הוא גורם סיכון משמעותי יותר לסוכרת מאשר סוכרת לדיכאון, והתיאוריה המרכזית שמסבירה את הקשר היא תאורית הורמון הלחץ קורטיזול, המהווה הורמון משמעותי במטבוליזם של סוכר ורגישות לאינסולין. לפי תיאוריה זו, במצבי לחץ כדוגמת דיכאון רמתו של הקורטיזול עולה, ובמקביל חלה עלייה במסת השומן ובתנגודת לאינסולין ועמה עלייה בסיכון לסוכרת.

Diabetes Care, doi: 10.2337/dc16-2754