מדידת לחץ הדם הפכה ברבות השנים לאחת הפעולות השגרתיות במוסדות רפואיים – הן במרפאות קהילה והן בבתי חולים, ככלי שמסייע לאמוד את מצבו הרפואי של המטופל בעת הפנייה לטיפול.

בשנים האחרונות אף הוגדרו מדידות לחץ דם כחלק ממדדי האיכות שמקודמים בקרב רופאי הקהילה, ולפי נתוני דו"ח תוכנית המדדים של משרד הבריאות והמכון הלאומי לחקר שירותי בריאות, נכון לשנת 2018 מתועדים באופן נרחב ערכי לחץ הדם בתיקים הרפואיים של בוגרים ישראלים ב-92.5% מהתיקים הרפואיים של ישראלים בגילי 54-20 וב-80.8% מהתיקים של ישראלים בגילי 74-55.

למרות הנחיות רפואיות הממליצות על מדידת לחץ הדם בשתי הזרועות במטרה לקבל אומדן מדויק של לחץ הדם האמיתי – ברוב המוסדות הרפואיים עדיין נהוג למדוד את לחץ הדם באחת הזרועות בלבד.

עתה מגלה מחקר בריטי חדש כי ההמלצה למדוד את לחץ הדם בשתי הזרועות חשובה ביותר. המחקר העלה כי שינויים בין ערכי המדידה בזרוע הימנית לערכים שמתקבלים במדידה בזרוע השמאלית עשויים להתריע מפני עלייה בסיכון לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם.

עלייה של עד 12% בתחלואה קרדיו וסקולארית

החוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת אקסטר ניתחו נתונים במסגרת מטה אנליזה המונה 24 מחקרים במסגרתם בוצעה קריאה של לחץ הדם בשתי הזרועות בקרב 53,827 מטופלים בוגרים, נשים וגברים כאחד. במסגרת המחקרים נמדד לחץ הדם בזרוע אחת ואחר כך בזרוע השנייה.

במחקר נכללו רק נתוני מטופלים שנבדקו במרפאות כלליות, ולא נכללו נבדקים חולי לב שנבדקו במרפאות ייחודיות לטיפול בסיבוכים לבביים.  

ככלל, ניתוח הנתונים העלה כי לאורך תקופת המעקב שנמשכה כעשר שנים נמנו 4,939 מקרי תמותה מכל הסיבות בקרב כעשירית (9.2%) מהמטופלים, וכן 1,435 מקרי תמותה הקשורים למחלות לב וכלי דם (בקרב 3% מהמטופלים) וסך של 5,800 אירועי לב וכלי דם קטלניים ולא קטלניים בקרב כעשירית (11.3%) מהמטופלים, ובכללם מקרים של התקפי לב, שבץ מוחי ותעוקת חזה (אנגינה פקטוריס).

לאחר שכלול הנתונים ונטרול משתנים מתערבים כגון גיל, מין, עישון, ואבחון בסוכרת ויתר לחץ דם – המהווים גורמי סיכון מוכרים למחלות לב וכלי דם, נמצא כי במשך עשר שנים, פער של 5 מ"מ כספית בקריאת לחץ הדם הסיסטולי בין זרוע שמאל לזרוע ימין קשור בעלייה של 5% בסיכון לתמותה מכל סיבה ועלייה של 6% בסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם. חישוב סטטיסטי העלה כי פער של 10 יחידות מ"מ כספית מוביל לעלייה של 4% עד 12% בסיכון לפתח אירועים קרדיו וסקולאריים קטלניים ולא קטלניים בעשר השנים הבאות, בהסתמך על מחשבונים שונים המעריכים את הסיכון העתידי לתחלואה לבבית.

כמו כן נמצא כי גורמי הסיכון הקלאסיים ללחץ דם גבוה מובילים לסיכון מוגבר לתמותה ממחלות לב וכלי דם, לרבות גיל מבוגר (המעלה ב-13% את הסיכון לתמותה), גברים (המצויים בסיכון גבוה ב-65% לתמותה בהשוואה לנשים), עישון סיגריות (מעלה ב-66% את הסיכון לתמותה), השתייכות לקבוצת מיעוטים אתנית (מעלה עד 45% את הסיכון לתמותה), אבחון ביתר לחץ דם (מעלה ב-51% את הסיכון לתמותה) ואבחון בסוכרת (מעלה ב-87% את הסיכון לתמותה).

במחקר השתתפו גם חוקרים ממרכזים רפואיים ואקדמיים בספרד, גרמניה, שבדיה, דנמרק, ארה"ב, בריטניה, סין, הולנד וצרפת. הוא מומן על ידי המכון הלאומי לחקר הבריאות בבריטניה (NIHR), וממצאיו מדווחים בגיליון דצמבר 2020 של כתב העת Hypertension.

מדידה בזרוע אחת ואז בשנייה

החוקרים מסכמים כי פערים בערכי לחץ דם הנמדדים בשתי הזרועות מזהים גורם סיכון נוסף לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם מעבר לגורמי הסיכון המוכרים למחלות אלה שנאמדים במחשבונים הקיימים לקביעת הסיכון למחלות אלה.

החוקרים אף מאתגרים את ההמלצה הנהוגה כיום, אשר לרוב אינה מיושמת במוסדות רפואיים – למדידה במקביל של לחץ הדם בשתי הידיים באמצעות שני שרוולים המוצמדים במקביל לשתי הזרועות. לטענת החוקרים המחקרים שנכללו בניתוח הנוכחי – שבהם נמדד לחץ הדם בזרוע אחת ובהמשך בזרוע השנייה – מניבים ממצאים שמאפשרים לחזות טוב יותר את הסיכון למחלות לב וכלי דם.

החוקרים מציעים על סמך הממצאים כי במדידה מסוג זה – קודם בזרוע אחת ובהמשך בשנייה – יש לקבוע רף עליון של פער ב-10 מ"מ כספית בערכי לחץ הדם הסיסטולי בין שתי הזרועות, כאשר מעבר לו הסיכון לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם הופך למשמעותי במיוחד ודורש התערבות רפואית.

ממצאי המחקר תומכים בממצאי עבודות קודמות שמצביעות על סיכון מוגבר לתחלואה ותמותה ממחלות לב וכלי דם בקרב מטופלים עם פערים משמעותיים בערכי לחץ הדם בין שתי הזרועות – מעל ל-10 מ"מ כספית. כך, מטה אנליזה שפורסמה ביוני 2018 בכתב העת Hypertension על ידי חוקרים מיפן מעלה כי פער של מעל ל-15 מ"מ כספית בערכי לחץ הדם בין שתי הזרועות במדידה סימולטנית מעלה פי 2.42 את הסיכון לפתח שבץ מוחי במעקב שנמשך 7.4 שנים.

עבודות שונות בספרות המקצועית מצביעות על יישום חלקי של ההמלצות הנהוגות כיום למדידה של לחץ דם בשתי הזרועות ככלי אבחנתי ברפואה. בהנחיות הקליניות בישראל לאבחון וטיפול ביתר לחץ דם של המכון לאיכות ברפואה בהסתדרות הרפואית, שעודכנו בשנת 2019, נקבע כי מדידת לחץ דם צריכה להיעשות באופן סימולטאני בשתי הזרועות במקביל, ובהמשך יש למדוד את הלחץ הדם במדידה חוזרת בזרוע שבה הערכים היו גבוהים יותר. במטופלים שמאובחנים עם יתר לחץ דם מומלץ למדוד בשתי הזרועות בכמה מצבים, הן בעמידה והן בשכיבה. המלצה דומה נהוגה על ידי ארגונים רפואיים נוספים במדינות המערב.

עם זאת, במחקר שנערך באוניברסיטת אוקספורד בקרב 401 רופאים ראשוניים בבריטניה, שממצאיו פורסמו בדצמבר 2007 בכתב העת British Journal of General Practice, נמצא כי 77% מהרופאים מודעים להמלצה למדוד לחץ דם בשתי הזרועות, אולם רק 30% מסכימים איתה ורק 13% מיישמים אותה בפועל.

בהיבט הביולוגי, פערים בערכי לחץ הדם בין שתי הזרועות עשויים להעיד על היצרות של אבי העורקים, ובמקרים של פער משמעותי בערכים בין הזרועות – מומלץ על ביצוע בדיקת אקו לב לאבחון אבי העורקים. כמו כן, מאמר שפורסם עוד באוגוסט 2001 בכתב העת British Medical Journal קובע כי פערים בלחץ הדם בין שתי הזרועות עשויים להתריע על קיומה של מחלת לב פריפרית.

ובתוך כך, מחקרים מעלים כי היקף התופעה של פערים במדידות לחץ הדם בין שתי הזרועות אינו בטל בשישים. לפי מחקר ישראלי שנערך בחיל הרפואה בצה"ל בקרב 877 חניכי קורס טייס, הנחשבים לצעירים ובריאים רפואית, שממצאיו פורסמו במאי 2013 בכתב העת Journal of Clinical Hypertension' פערים במדידות בין הזרועות של מעל ל-10 מ"מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי תועדו בקרב 12.6% מהנבדקים ופערים של מעל ל-10 מ"מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי תועדו בקרב 8.8% מהנבדקים.

בראיון לתקשורת האמריקאית צוטט החוקר הראשי במחקר הנוכחי ד"ר כריסטופר קלארק מבית הספר לרפואה באוניברסיטת אקסטר, באומרו כי "המחקר מעניק משמעות למספרים, ופער של 10 מ"מ כספית בקריאת לחץ הדם בין הזרועות – משמעותו גם סיכון גבוה ב-10% לתחלואה קרדיו וקסולארית". לדבריו, מדובר בממצא משמעותי דיו כדי לזהות מטופלים עם פערים משמעותיים בקריאות לחץ הדם בין הזרועות ולטפל בהם באופן אגרסיבי יותר.

Hypertension, Doi: 10.1161/HYPERTENSIONAHA.120.15997