במחקר שנעשה בעכברים ואשר תוצאותיו התפרסמו בגליון אחרון של Proceedings of the National Academy of Sciences התגלה כי נוגדנים אלה קריטיים לתיקון הנזק העצבי במערכת העצבים ההיקפית.

ההנחה של חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד היא שהעדר נוגדנים אלה במערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה) עלול להיות הסיבה המרכזית מדוע נזק עצבי לא מתוקן באופן טבעי בבני אדם.

 

"אף אחד לא ידע מדוע, אבל תאי העצב במערכת העצבים המרכזית אינם מתחדשים לאחר פגיעה, ואילו אלה במערכת העצבים ההיקפית כן מתחדשים ", אומר ד"ר בן ברס, פרופסור לנוירוביולוגיה. אותו ואת שותפיו למחקר סיקרן הבדל מרכזי אחד בין שתי מערכות עצבים: לנוגדנים אלה יש גישה מוגבלת למוח ולחוט השדרה (איברים אלו מוקפים במה שנקרא מחסום דם-מוח או דם-חוט השדרה) בעוד שיש להם גישה מוכנה ובלתי מוגבלת למערכת העצבים ההיקפית.

"אחרי הפציעה, המיאלין הפגוע מתנקה במהירות בפריפריה אבל לא במערכת עצבים מרכזית". למעשה במוחו או בחוט השדרה של האדם שנפגע המיאלין שנפגע פשוט נמצא שם במשך כל חייו של האדם מבלי לתפקד. לעומת זאת, מיאלין במערכת עצבים פריפרית מתנקה בתוך שבוע או פחות.

למרות שתפקידם של נוגדנים אלה בסילוק תאי דם אדומים "זקנים" ידוע מזמן, זו הפעם הראשונה שמתגלה תפקיד חדש שקשור לתיקון פציעה בתאי עצב. הנוגדנים נקשרים אל המיאלין וכך "מתייגים" אותו כפגוע עבור מאקרופגים שיפנו אותו מאתר הפציעה. המילה מאקרופגים, פירשה ביוונית היא "אכלן גדול". הם שוטטים הגוף למציאתם וטריפתם של חיידקים ותאים פגועים.  

התגלית הזאת עשויה להוביל בעתיד לטיפולים חדשים לאחר אירוע מוחי או פגיעה בחוט שדרה.

מתוך-ScienceDaily

תרגום ועריכה: אנה רייזמן