ברוך הלוי-סגל

אני אדם חולה אנוש. מחלתי חשוכת מרפא. שמה המדעי של המחלה היא מחלת האהבה. ואף על פי כן אינני מתכוון להחלים ממנה.



מצא אישה מצא טוב (משלי י\"ח כ\"ב)



יום ראשון, 08 לנובמבר 2009



ככה ייעשה לאישה שסילקה מתפריטי את שדה-המוקשים והעניקה לי שדה-ניחוחות, שדה של ריחות וטעמים וצבעים ומבחר מתכונים המעוררים כל חוש פנוי היישר לתוך הצלחת, בלי תחנות ביניים בכרס ובירכיים.





6.11.2009



לנאוה אשת חלומותי ומשאת-נפשי





היום מלאו ארבעים ותשע שנה לנישואינו היפים והטובים.



היום לפני ארבעים ותשע שנה אימצתי אותך אל ליבי

תחת החופה וחשתי את הלמות ליבך ואת סופת נשימותיך.



היום לפני ארבעים ותשע שנה תם המסע המיוסר של חיזוריי חסרי הסיכוי מול נחיל מחזריך שערגו ונכספו לחמודותיך.



שנה וחצי עקבתי אחריך בערגה ומבטי בזז אותך מכף רגל ועד ראש.



היית בעיני המחצית השנייה שלי ולא השלמתי עם השלמות האבודה.



האהבה הייתה הכלי היחיד שהיה לי במלחמתי לכיבוש ליבך.



היום, היום הזה ממש, לפני ארבעים ותשע שנה ניצחה האהבה.



היום הזה ממש, לפני כמעט חצי מאה חגגתי תחת החופה את הגדול בניצחונותיי בקרב על ליבך והותרתי בשדה הקרב הרבה לבבות שבורים שדימו לראות בך את מחציתם השנייה.



היום, היום הזה ממש, לפני ארבעים ותשע שנה, חשתי בעליל כאילו הסתובבתי ארבעים שנה במדבר עד שמצאתי נווה-מים להשיב את נפשי ולהירגע. את אינך יודעת מה מאוד יפייפית.



ארבעים ותשע שנה אנחנו במלכודת מתוקה מרופדת דבש, זוג אחד, לב אחד בקן-האוהבים מעתה ועד עולם.



עדיין בהלם-קרב על ליבך.

הלום-אהבה

ב ר ו ך

בין שאר הדרעקס שיש לי, אני סובלת ממיגרנות.

בשבוע שעבר תקפה אותי אחת ויצאתי אל בית המרקחת כדי לקנות את הכדור המטפל, בדרך חזרה עברתי דרך חניון מאולתר (כלומר שטח מדרכה שאנשים מרשים לעצמם לחנות בו) ונהג אחד יצא ברוורס בלי להסתכל לאחור. כשיש למיגרנוטים התקף, החושים שלהם מתחדדים, אחד מהם הוא חוש השמיעה.. אני שמעתי את הרכב מתחיל בנסיעה זה היה כל כך מהר עד כדי כך שכשהסתובבתי הספקתי לגעת ברכב עם היד וגם לראות את הנהג מסובב את הראש וקולט מה הוא עשה.. כמובן שהוא ברח משם במהירות.. אבל זאת פעם ראשונה בחיי שאני מודה למיגרנה שהצילה את חיי..

לי היה חלום להשתתף באולימפיאדה.

ב 11.9.2001 (!) עברתי השתלת כבד,

שפתחה בפני את האפשרות להשתתף באולימפיאדת המושתלים.

השתתפתי בשתי אולימפיאדות, ב 2003 וב 2005, וזכיתי ב - 4 מדליות,

בשחיה.

בגלל סרטן השד עברתי גם כריתה של שני השדיים,

בזכות זה אני שטוחה והידרו-דינאמית,

ואולי גם זה עזר לי לזכות במדליות ;-)



בשבילי אופטימיות היא לראות את הכוס המלאה כולה

בהפרש של שנתיים עברתי סרטן שד ימין ושמאל אני מחלחימה משנת 2008.לא נתתי לעצמי הנחות בעבודה,חזרתי אחרי שבוע אבל בבית בעלי החליט לעזור לי בהמון דברים ובזמן הפנוי חזרתי לצייר לקרוא ספרים ולעזור לחברות שעברו ועדיין עוברות מחלות .מאחלת לכולם שיצאו מהכל חזקים וטובים

אני אומנם יש לי סרטן השד .וחולב במחלות אוטואימוניות .

הדבר החיובי לסרטן זה .לא צריך פן כשיש אירוע.



אני רק עכשיו עברתי ניתוח כריתה שד .מנסה לאכול בריא לפחות. וקצת מנסה לצאת קצת מהבית כל מה שיש הומור

היתחלתי לאהוב הופעות ולהישתדל לצאת שקודם לא היה לי את זה .

בדיוק כתבתי על זה פוסט.כנסו, קראו ומקסימום תיהנו במקומי מארוחה בת\"א. לבריאות! :)

http://www.camoni.co.il/index.php?idr=168

אני עם שיתוק ילדים מילדות, על הדרך חליתי גם בדלקת פרקים, וכן ישנה החמרה ותופעות של פוסט פוליו. מצב שהביא אותי ללמוד ליצנות רפואית, ולצאת להתנדב עם קבוצות אוכלוסיה שונות..ולשמח אחרים.

כבר ציינתי שבילדותי סבלתי מאסטמה,וברוך ה\',נפטרתי ממנה;אלא שיש לכך ספיחים לא הכי נעימים.

ה\"מחלה\" הכרונית הנלווית לאסטמה היא רגישות בדרכי הנשימה,או במילים אחרות:אלרגיה.

הרגישות שלי מתבטאת בנזלת מימית ,עקצוצים בעיניים,התעטשויות,יובש בשפתיים,ושיעול כתוצאה מחשיפה למיני אבקנים,אבק בית,שערות של חתולים,ובמיוחד עובש.בילדותי גרנו במושב,ובקיץ עבדנו בקטיף עגבניות ומלפפונים.אני זוכרת את העבודה כסיוט ,בעיקר בגלל הנזלת הבלתי פוסקת ,בעקבות השאיפה של האלרגנים המצויים בפריחת המלפפונים והעגבניות.גם את הטיול השנתי בכיתה ח\' אני זוכרת כחוויה מסוייטת בגלל דליפת האף בשל הטיול בחיק הטבע.

בעבר,לאחר בדיקות לאבחון אלרגנים,נאמר לי שאני רגישה כמעט לכל הדברים,והומלץ לי לקבל זריקה שנתית.

מובן שדחיתי את ההצעה בשל העדפתי לאורח חיים טבעי.להפתעתי,עוצמת התסמינים הולכת ונחלשת עם השנים, כך שכיום אני מגדלת שלושה חתולים ולא ממש סובלת מכך.גם הרגישות לפריחת האורנים באביב,שבעבר גרמה לי להתקף אלרגיה,כמעט שחלפה לה עם השנים,למרות שביתי מוקף עצים.בעבר ,סבלתימ\"דגדוג\" באף שגרם לי לנזלת טורדנית,כל בוקר עם חדירת קרני השמש הראשונות;גם מזה נפטרתי,לשמחתי.אך עדיין יש לי רגישות לקור,למיני אבקות,ולעוד מחוללי \"נזילות\" אפיות,המחייבות אותי להצטייד בטישו לכל אשר אפנה.בביתי פזורות חבילות טישו בכל חדר,וכמו כן, בכל התיקים המגירות והכיסים שלי מצויות מטפחות אף בכוננות ספיגה.

המצב עד כדי כך \"חמור\",שאישי טוען שנולדתי עם נייר ביד: בכל פעם שהאומלל רוצה לאחוז בידי הוא מוצא שהיא תפוסה,כך שהלכה הרומנטיקה.

נזכרתי בקוריוז מנעוריי:(בגיל16)כל יום חמישי היה עליי לנקות את חדרי;בין השאר הייתי מברישה את החלון מאבק,שהיה גורם לי להתעטשויות ודליפת אף.יום אחד עלה לי רעיון יצירתי:לכסות את אפי ביריעת בד,כך שרק עיניי יהיו גלויות;באותו היום בא לבקרני חברי שהיה חייל,לא טרחתי להסיר את ה\"רעלה\" לכבודו, והוא שאל בדאגה:

\"מה קרה לך?\"עניתי לו בבדיחות הדעת,על פי מערכון \"המציל \" של הגשש החיוור:

\"קפצתי ראש למדרכה,ושברתי את האף\",הוא בתמימותו הגיב בבהלה,ואני המשכתי לזרום עם הבדיחה,כשאני מתגלגלת מצחוק.לא סיפרתי לו את האמת,ונהניתי מהבהלה שאחזה בו .אני חושבת שעד היום הוא משוכנע באמיתות הסיפור,אם הוא עדיין חי וזוכר...

אני חולת סכרת נעורים מגיל 5 עם סיבוכי סכרת והרבה אשפוזים בגיל הנעורים,למרות המחלהתמיד רציתי להוכיח לעצמי שאני ילדה רגילה והתחלתי להאמין שהמחלה זה מבחן מלמעלה שרק מחזק אותי. מגיל 12 התחלתי לשחק טניס שולחן באליפויות הארץ ובליגה ואף זכיתי בספורטאית מצטיינת מספר שנים , כמובן שעל הצבא בשום אופן לא ווירתי - למרות הפטור הרפואי שהיה לי ,התעקשתי שהצבא יקבל אותי אליו בתור חיילת מתנדבת וכרגע אני בת 21 סטודנטית לתואר ראשון.מאחלת לכולם שלא יוורו על החלומות והשאיפות שלהם וימשיכו להנות ולשמוח בחלקם למרות שלפעמים קשה.

קיבלתי הערה בונה על צירוף קישור לא נכון, ולכן מצ\"ב הפוסט הרלוונטי: http://www.camoni.co.il/index.php?idr=168

בס\"ד

חשבתי על חצי הכוס המלאה והנה, כשאני מגיע לביקור אצל רפואה יועצת באחד מסניפי קופ\"ח הכללית אני פטור מתשלום עקב אחוזי הנכות הגבוהים שנרשמו לי.

וזה גם חצי הכוס המלאה.

ההחלמה ממחלה כל שהיא היא הנחמה שמצפה למי שמגיע אליה. זה כמו המנוחה לאחר ריצת מרתון או אחרי מאה בריכות שחייה. זו שתחושה שאדם בריא לא יבין. כאילו שמאור עינייך חוזר אליך אחרי שאיבדת אותו. כל הגוף שלך משחרר לך חומרים לזרם הדם שנותנים תחושה עילאית של אושר וטעם לחיים. אני מחזק את ידיהם של כל החולים להחזיק מעמד בדרך המתישה של המחלה שבסופה מצפה לכם חוף מרהיב ומיוחד עם תחושות שמחה וניצחון . מקבלים גם מדליה מהחיים ומהסובבים אתכם שאוהבים אותכם מאוד. (מניסיון) , בברכת רפואה שלימה והחלמה מהירה.