אם אישה בגיל 20 תתחיל לאכול בריא, היא יכולה להאריך את תוחלת החיים שלה במעט יותר מ-10 שנים. גבר שיעבור לתזונה בריאה באותו הגיל יכול להוסיף 13 שנים לחייו. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת PLOS Medicine.

חוקרים נורווגים מאוניברסיטת ברגן יצרו מודל של מה שעשוי לקרות לתוחלת החיים של גברים ונשים אם הם יחליפו תזונה מערבית טיפוסית שמבוססת על הרבה בשר אדום ומזונות מעובדים בתזונה אופטימלית שמבוססת על צריכה של הרבה פירות וירקות, קטניות, דגנים מלאים ואגוזים.

נמצא כי גם בקרב אנשים מבוגרים לשינויי התזונה השפעות גדולות. אישה שמתחילה לאכול בריא בגיל 60 עדיין יכולה להאריך את תוחלת החיים שלה ב-8 שנים וגבר שיבצע את השינויים עשוי לזכות כמעט ב-9 שנים נוספות לחיים. בקרב בני 80, נשים וגברים שישנו את התזונה המערבית שלהם לתזונה בריאה המבוססת על הצומח ירוויחו 3.5 שנות חיים נוספות.

עוד נמצא כי מעבר מתזונה מערבית לתזונה סבירה – שמדורגת באמצע בין תזונה מערבית לבין התזונה האופטימאלית – משפיעה גם היא על תוחלת החיים, ותוסיף לפי חישובי החוקרים בממוצע קצת מעל 6 שנים לאישה בגיל 20 וקצת מעל 7 שנים לגבר בן 20.

רוצים שינוי? כך תעשו זאת 

מודל המחקר התבסס על נתונים ממחקר הנטל הגלובלי של מחלות – בסיס נתונים שעקב אחר 286 סיבות למוות, 369 מחלות ופציעות ו-87 גורמי סיכון ב-204 מדינות וטריטוריות ברחבי העולם, ובאמצעותו החוקרים פיתחו מחשבון שמאפשר להעריך את ההשפעה של שינויים תזונתיים מסוימים על תוחלת החיים בהתאם למין וגיל.

מהמחקר עולה כי הרווחים הגדולים ביותר לתוחלת החיים נבעו מאכילה של יותר קטניות שכוללות שעועית, אפונה ועדשים; אחרי כן צריכה של דגנים מלאים וצריכת אגוזים כמו שקדים, אגוזי מלך, פקאנים ופיסטוקים.

השינוי שדורג רביעי במידת ההשפעה על תוחלת החיים הוא אכילה של פחות בשר אדום ומעובד. בשר אדום ובמיוחד בשר מעובד כמו נקניקים ונקניקיות נקשרו למחלות רבות ובראשן מחלות לב וכלי דם וסרטן הקיבה וארגון הבריאות העולמי אף סיווג בשר מעובד כגורם מסרטן בשנת 2015.

מספר דיאטות מאפשרות לשלב יותר תזונה מהצומח ולהפחית בשר אדום ובהן:

התזונה הים תיכונית (לחצו כאן לכל מה שצריך לדעת על תזונה ים תיכונית)

דיאטת דש (לחצו כאן לכל מה שצריך לדעת על דיאטת דש שפותחה במקור ליתר לחץ דם)

דיאטת פלקסיטריאן (לחצו כאן לכל מה שצריך לדעת על דיאטת פלקסיטריאן – הדיאטה הצמחונית הגמישה)

PLoS Med 19(2): e1003889