השמנה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
שוב: תרופות לצרבת נקשרו לדמנציה
מחקר חדש מצביע על קשר בין שימוש בתרופות פופולאריות לרפלוקס קיבתי ושטי מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים (PPI) לבין סיכון מוגבר לדמנציה, ובמיוחד לדמנציה בגילים צעירים יותר. הממצאים בנושא הולכים ומצטברים
הסיכון לפתח דמנציה לפני גיל 90 גבוה יותר בקרב אנשים עם היסטוריה של שימוש בתרופות לרפלוקס קיבתי ושטי מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים (PPI). נראה כי שימוש בתרופות מהקבוצה מעלה במיוחד את הסיכון לפתח דמנציה לפני גיל 70. כך עולה ממחקר חדש שפורסם בכתב העת Alzheimer's and Dementia.
החוקרים מבית החולים המלכותי הדני Rigshospitalet התבססו על ארבעה מאגרי נתונים בדנמרק כדי לאסוף מידע על אבחנות של דמנציה ומרשמים לתרופות מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים בקרב כמעט שני מיליון נבדקים בני 60 עד 75 בין השנים 2000 ו-2018. זמן המעקב החציוני אחר הנבדקים היה 10.3 שנים. במהלך התקופה 5% פיתחו דמנציה, כשהגיל החציוני בעת האבחנה עמד על 79. 21.2% בקרב הנבדקים שפיתחו דמנציה ו-18.9% בקבוצת הביקורת דיווחו על היסטוריה של שימוש בתרופות מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים.
הקשר בין היסטוריה של שימוש בתרופות מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים לבין סיכון מוגבר להתפתחות דנמציה היה חזק יותר בקרב צעירים יותר: החוקרים חישבו כי בבני 69-60 הסיכון לפתח דמנציה מכל סוג היה גבוה יותר ב-36% בקרב אלו שהיה להם רקע של שימוש בתרופות מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים, בקרב בני 79-70 לאלו שהשתמשו בתרופות מהקבוצה היה סיכון גבוה ב-12% לפתח דמנציה ובקרב אלו שהיו בני 89-80 הסיכון לפתח דמנציה היה גבוה ב-6% בנבדקים שהשתמשו בתרופות לצרבת מהקבוצה. לאחר גיל 90 כבר לא נמצא קשר בין שימוש בתרופות נגד צרבת לסיכון מוגבר להתפתחות דמנציה.
הקשר בין שימוש בתרופות מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים לבין סיכון מוגבר להתפתחות דמנציה לפני גיל 90 היה משמעותי, ללא קשר לגיל בו החל הטיפול בתרופות נגד צרבת.
העדויות מצטברות
ממצאי המחקר מתווספים למחקרים נוספים שמצטברים לאחרונה, שמעלים את האפשרות שלתרופות למניעת צרבת מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים (PPI) עשוי להיות קשר לסיכון מוגבר למספר מצבים רפואיים, ובהם גם פגיעה קוגניטיבית.
באוגוסט השנה פורסם מחקר בכתב העת Neurology שהעלה כי אנשים שנטלו תרופות לטיפול בצרבת במשך יותר מ-4.4 שנים היו בסיכון גבוה ב-33% לפתח דמנציה בהשוואה לאנשים שמעולם לא נטלו את התרופות. החוקרים לא מצאו סיכון מוגבר מובהק לדמנציה בקרב אנשים שנטלו את התרופות במשך פחות מ-4.4 שנים.
מחקר תצפיתי שפורסם בשנת 2016 במהדורה המקוונת של כתב העת המדעי JAMA Neurology העלה כי לאנשים שטופלו ב-PPI סיכון גבוה ב-44% לדמנציה, בהשוואה לאנשים שלא נטלו תרופות מהמשפחה. החוקרים הגרמנים הסבירו אז עם פרסום הממצאים כי קיים גם הסבר ביולוגי שיכול אולי לעמוד מאחורי הקשר – מחקרים הראו כי תרופות מהמשפחה יכולות לעבור את מחסום הדם-מוח ולהיות פעילות במערכת העצבים המרכזית. מחקרים שנערכו בבעלי חיים הראו כי התרופות יכולות להשפיע על ייצור והתנוונות של החלבון עמילואיד-בטא במוח וכך להשפיע על הסיכון לדנמציה. בבני אדם נמצא כי התרופות עשויות להפחית רמות של רכיבים תזונתיים בגוף, בהם B12 - שרמות נמוכות שלו נקשרו לירידה קוגניטיבית.
רק כשיש הכרח רפואי
התרופות ממשפחת מעכבי משאבות פרוטונים (או מעכבי משאבות מימן) מפחיתות ייצור של חומצות בדופן הקיבה וכך מונעות תחושת צרבת המלווה רפלוקס קיבתי ושטי (Gastroesophageal reflux disease ובקיצור GERD), כיבי קיבה ובעיות נוספות הקשורות לחומציות במערכת העיכול, ולכן גם מפחיתות את הסיכון לסרטן הוושט.
בתרופות מקבוצת מעכבי משאבות פרוטונים כלולות תרופות המכילות את החומרים הפעילים אומפרזול (לוסק, פרילוסק, אומפרדקס Z), אסומפראזול (נקסיום), לנסופרזול (לנטון, פרבאסיד, לנסופרזול-טבע), פנטופרזול (קונטרולוק, פנטואבניר, אולסרון, פנטולוק, פרוטוניקס), דקסלנסופרזול (דקסילנט) ורבפרזול (אסיפקס, פריאט).
התרופות הן מהתרופות הפופולאריות ביותר בעולם, ונפוצות במיוחד באוכלוסייה המבוגרת. מחקרים אף הראו כי במקרים רבים הן ניטלות ללא צורך. התרופות אומנם נחשבות לתרופות בטוחות מאוד, אך כמו כל טיפול, התרופות אינן נטולות תופעות לוואי וסיכונים, וייתכן שחלק מהם רק מתחילים להתגלות.
המחקרים שמצביעים על הסיכונים האפשריים מחדדים את המסר לפיו כשניתן, יש לטפל ברפלוקס קיבתי ושטי ראשית באמצעות שינויים באורח החיים, ובעיקר ירידה במשקל והקפדה על תזונה בריאה ולא ליטול את הטיפול אם אין לכך הכרח רפואי.
במאי 2017 פורסמו הנחיות קליניות שמורות מתי וכיצד להפסיק את הטיפול ב-PPIs במטרה לשמר את התועלת הרפואית ולהימנע מנזקים. לפי ההנחיות שנכתבו על ידי חוקרים מאוניברסיטת אוטווה בקנדה, מבוגרים המטופלים בתרופות לצרבת בשל רפלוקס, כיב פפטי או דלקת בוושט למשך ארבע שבועות לפחות, והשיגו הפסקה של התסמינים שבעטיים החלו ליטול את אותן התרופות – צריכים לשנות את הטיפול התרופתי: להפסיק לחלוטין את נטילת התרופה באופן יומיומי, ולהמשיך וליטול אותה רק כשיש צורך, כלומר רק כשמתחילים לחוש בסימני צרבת או לחילופין להפחית את המינון. ההנחיות אינן מיועדות לחולים במחלת ושט ע"ש ברט – המהווה גורם סיכון לסרטן הוושט, וכן במצבים של דלקת חמורה בוושט או כיבים מדממים במערכת העיכול. כמו כן, ישנם אנשים שזקוקים לטיפול בתרופות לצרבת כשקיימת הערכה רפואית לסיכון מוגבר לאולקוס מסיבות שונות.