סריקת ה- MRI חיונית לאבחנה של טרשת נפוצה, מחלה הפוגעת במערכת העצבים המרכזית. כ- 90% מן האבחנות של טרשת נפוצה מתבססות כעת על ממצאי ה- MRI, זאת בזכות הרגישות הגבוהה של המכשיר לסימנים של דלקתיות ופגיעה במיאלין.

מספר מחקרים הראו שאבחון מוקדם יכול להשפיע על האפקטיביות של הטיפול התרופתי. לכן הכרות מעמיקה וניסיון באסטרטגיות האבחון הן קריטיות. כיום מנסים גם לזהות סימנים בתוצאות ההדמיה היכולים להעיד על יעילות הטיפול התרופתי, עוד טרם, מסקנות אלו יכולות להיקבע באמצעות הממצאים הקליניים.

"מתוך ניסיוני בשטח, הדבר החשוב ביותר הוא ההכרות עם הקריטריונים לאבחון", כך אמר ד"ר אלכס רובירה, ראש מחלקת ה- MRI בבית החולים האוניברסיטאי בברצלונה. "ברוב מדינות אירופה, הקריטריון הנדרש להתחלת הטיפול לטרשת נפוצה הוא לבסס את האבחנה, זאת ניתן לעשות רק באמצעות ה- MRI. בכדי להימנע מאבחנה שגויה, עלינו להכיר את המאפיינים הטיפוסיים של מחלה זו וכיצד להתאים אליהם את ההדמייה".

הדמייה המובילה לאבחנה של טרשת נפוצה מבוססת על סריקת MRI שגרתית. ממצאים הנקראים T2 מצביעים לרדיולוג על נוכחות נגעים, שישנו תהליך דלקתי, פגיעה במיאלין, gliosis (התגובה של המוח לנזק), פגיעה באקסון ואפילו רה-מיאלנזיציה (חידוש המיאלין). מידע זה משמש את הרדיולוג להערכת הנזק הכולל בעקבות מחלת הטרשת הנפוצה. ממצאים הנקראים T1 משמשים לזיהוי נגעים שפעילים כרגע, בזמן הבדיקה.

אבחנה מוצקה לרוב אינה מתקבלת, אלא לאחר שנמצאו ממצאים קליניים המצביעים על פגיעה במערכת העצבים המרכזית לאחר תחילתם של הסימפטומים הראשוניים. זה יכול לקחת מספר שנים עד שמשיגים קריטריון זה. MRI חוזר, מן הצד השני, יכול לזהות נגעים חדשים "שקטים" ובכך לזרז את הליך האבחנה. או לחילופין, וחשוב בדיוק באותה מידה, ה- MRI החוזר יכול לשלול טרשת נפוצה ולהצביע על סיבה אחרת לסימפטומים של המטופל.

לאחר שהתבצעה האבחנה של טרשת נפוצה, הערך של בדיקת ה- MRI למטופלים עם טרשת נפוצה מתערער. הרדיולוגים רוצים להשתמש ב- MRI בכדי לעקוב אחר התקדמות המחלה, ואולי אפילו לחזות תקופות של הפוגה או החמרה, אבל קשה בינתיים לחזות תוצאות טיפוליות או מהלך מחלה באמצעות ממצאי ה- MRI הקונבנציונאלים בלבד. מה שרואים בסריקת ה- MRI, לא בהכרח מייצג או מעיד על מצבו של המטופל.

הסיבה העיקרית לפרדוקס הקליני-רדיולוגי נובע מהמורכבות של הטרשת הנפוצה. מספר גורמים משפיעים על חומרת המחלה, ולא כל המידע הרלוונטי ניתן לצפייה בסריקת ה- MRI בלבד. סריקת ה- MRI הקונבנציואנלית יכולה לזהות נגעים של טרשת נפוצה, אבל הם מעניקים מידע דל לגבי השינויים שמתרחשים בתוך הנגעים הללו או רמת הפגיעה ברקמות המוח שנראות "כביכול נורמאליות". יש צורך בשיטות הדמייה נוספות מתוחכמות ויקרות יותר בכדי לקבל את התמונה המלאה כמו: MR spectroscopy (MRS), diffusion tensor imaging (DTI), and functional MRI (fMRI.

"הטרשת הנפוצה אינה רק תהליך דלקתי מוקדי המביא לפגיעה במיאלין, כפי שנהגנו בעבר לחשוב. ישנם תהליכים רבים נוספים שמתרחשים במחלה זו", כך אמר פרופ' מסימו פיליפי, מנהל מחלקת ההדמייה באוניברסיטת סאן רפאלו במילאן. "הטרשת הנפוצה היא חידה מורכבת שעדיין לא הצלחנו לפצח לגמרי.

החוקרים קוראים להשתמש בטכניקות הדמיה מתקדמות ומתוחכמות יותר בכדי לשפר את ההבנה המחקרית ואת הטיפול באנשים עם טרשת נפוצה.

מתוך ה- THE MULTIPLE SCLEROSIS RESOURCE

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.