שלום 2009 אני בן יפעת וכיום תושב גבעת אלה. בשנת 2000 עברתי ארוע בריאותי קשה ולאחריו שנים של שיקום אינטנסיבי שבסיועו הצלחתי להשתלב חזרה בחברה ובעבודה. את סיפורי העלתי על הכתב והוצאתי בספרי "שדרה כחוט השערה", הדף המצ"ב והתאור שמתחתיו, מצוטטים מתוך הפרסום של הספר באתרי האינטרנט "נגישות ישראל" המייצג את פורום הנכים בארץ ובאתר "בוקספר". ניתן להשיג את הספר אצלי תודה על ההתענינות בברכה ש. עדיני 054-6597144 [email protected] ==================================================================================== "...פקחתי עיניים, אמרו לי שהשעה בערך חמש בערב וזכרתי כי נכנסתי לניתוח בשבע בבוקר. המשיכו וסיפרו לי כי אני בחדר טיפול נמרץ, וכי הניתוח עבר בהצלחה. ליד המיטה זיהיתי את בני המשפחה, ד"ר לשם ועוד ראיתי רבים שהסתובבו שם ושאינני מכיר. הפריעה לי מסכת החמצן שעל פני ורציתי להושיט יד ולהסירה - אך שומו שמים: אין לי ידיים ! הידיים היו מכוסות מתחת לשמיכה, כמו כל גופי, אינני יכול להזיז אותן, והן בעצם לא חלק ממני. חיפשתי את הרגליים... אותו דבר: אין לי רגליים! לראשונה חטפתי הלם, ועדיין לא הבנתי מה קורה לי. גופי אינו איתי! הרגליים והידיים שאני רואה אינם חלק ממני, אני מסתכל על היד - והיא לא שלי... איני יכול לעשות בה שימוש, היא כאן, אבל היא לא כלום - בול עץ שמחובר לגוף ולא זז, וכאשר אינני רואה אותה, היא פשוט לא קיימת, איננה. ביקשתי לראות שנוגעים בי, ראיתי - ולא הרגשתי, ביקשתי לראות שמכאיבים לי, צעקתי שיכאיבו - אבל הם לא רצו. רציתי לקום ולהכאיב לעצמי לבד, אך פתאום הבנתי שזו אשליה, כי אינני יכול לקום ואינני יכול בכלל לזוז או להזיז איבר בגופי. אני לא אני וגופי לא גופי, אז מה פירוש "הניתוח הצליח"? ברגע זה, נר שביעי של חנוכה, בשעה שש בערב, הבנתי לראשונה - גם אם לא ידעתי את כל משמעות העניין - כי חיים חדשים לפני, וצריך להתחיל... " ( מתוך הספר – פרק א' ) סיפור מחלתו ושיקומו המופלא של שמואליק עדיני, אב לארבעה, קיבוצניק לשעבר, קצין הנדסה קרבית והנדסאי חשמל, מתומצת מגב הספר ומובא כאן : בשנת 1999 החלו מחושים שונים להפריע לתפקודו היומיומי של שמואליק עדיני. מיום ליום הפך למשותק ומוגבל יותר ויותר, עד כדי קושי רב לתפקד בכלל. בסוף שנת 2000, לאחר סבל רב, התברר בסריקת MRI כי במרכז חוט השדרה הצווארי, התפתח גידול המשתק אותו ועלול אף לגרום למותו. תוך שלושה שבועות מיום הגילוי בוצע ניתוח מסובך ומסוכן והוצא הגידול. לאחר הניתוח איבד שמואליק את רוב תחושות הגוף, ונאלץ ללמוד לחיות ולתפקד עם נכות של מאה אחוז. במהלך שיקום ארוך ומייגע, שכלל בין השאר רכיבה שיקומית על סוסים, פיזיוטרפיה, טיפול בטאיצ'י, קרניו סאקרל, פלדנקרייז ועוד, גילה שמואליק כי מצבו ותפקודו מעניינים מאד ומשמשים "בית ספר חי" לאנשי המקצוע השונים, ולכן החליט להעלות את סיפורו על הכתב. שמואליק מאמין שהספר יעזור לבריאים ולנזקקים כאחד להבין את מהות החיים והבריאות. כך כתב למכריו אחד שרכש וקרא את הספר : את שמוליק עדיני הכרתי לפני כמה שנים במהלך עבודתי. שמוליק שימש כמנהל בחברה לביצוע עבודות קבלניות בתחום החשמל שאתה אני עובד. מנהל ככל מנהל אחר - לטוב ולרע. בדיעבד, והגם שלא נתתי דעתי לכך, נודע לי ששמוליק "סוחב" אתו סיפור גבורה מדהים. סיפור של התמודדות עם נכות קשה שנכפתה עליו באמצע החיים ובלא כל אזהרה. נכות שהוא התמודד ומתמודד איתה ואשר על אף חומרתה, הוא המשיך בחייו ובעבודתו. אני מעביר אליכם לינק לאתר שבו מופיע תמצית סיפורו של שמוליק וכן אפשרות לרכוש ספר שכתב המתאר את סיפורו. אני רכשתי את הספר ומצאתי בו סיפור מדהים. מי שיכנס לאתר וילמד ממנו עוד משהו על החיים ומשמעותם - דיינו. ומי שימצא לנכון גם לרכוש את הספר, אולי יעשה בכך גם דבר מה נוסף להשתלבות ושיקום נכים בחברה.