ילדים בודדים חסרי חברים בסכנה של השתבללות לתוך דיכאון לכשיגדלו, כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת קונקורדיה שבמונטריאול קנדה.

אפילו חבר אחד עשוי למנוע מילדים אלו את ההשפעה ארוכת הטווח של בדידותם על מצבם הנפשי. ההשפעה ארוכת הטווח של ילדים מבודדים יכולה להימשך באופן שלילי" אומר וויליאם בקובסקי מכותבי המאמר.
"במהלך הזמן מצאנו כי ילדים מבודדים מראים עצבות גדלה והולכת ורמה גבוהה יותר של תחושות דיכאוניות.".

המחקר פורסם בעיתון התפתחות ופסיכופתולוגיה כשיתוף בין אוניברסיטת קונקורדיה, אוניברסיטת פלורידה ואוניברסיטת ורמונט.
החוקרים בדקו 101 בנים לפני גיל ההתבגרות ביחד עם 130 בנות באותו גיל, בבית ספר קטן במדינת מיין במשך שלוש שנים.

הם בדקו אם בקרב ילדים מבודדים נוצר כדור שלג הגדל לתוך דיכאון בהמשך.
הילדים נשאלו אם הם מעדיפים להיות לבד או האם הם מגדירים עצמם כביישנים.

החוקרים בדקו גם ילדים בעלי מיומנויות בינאישיות לא טובות שהוחרמו ע"י ילדים אחרים.

ילדים שהיו גם בודדים וגם הוחרמו היו בסיכון הרבה יותר גדול לדיכאון, מאשר ילדים אחרים.

אולם גם ילדים אלו דיווחו על פחות תחושות דיכאון אם היה להם לפחות חבר אחד. "רעות הינה הדבר החשוב ביותר לאלה שיש להם פחות קשרים חברתיים." אומר באירוניה ברוקובסקי.

המורים בכיתות הנמוכות יכולים לעזור לאלה בסיכון גבוה לדיכאון ע"י בניית קהילתיות חזקה בתוך הכיתה. חברות עשויה אף להפחית חרדות בקרב ילדים, מה שמוביל למניעת התפתחות דיכאון בבגרותם.

"רעות הינה דבר טוב שיכול להוות נטל" אומר בוקובסקי. "המחקר שלנו מאשר את הערך של החברות המהווה שיריון מפני התנסות חברתית שלילית."

וכמו ששלמה יידוב שר: מבדידות האנשים יוצאים קשים. מעטים יוצאים ממנה נשכרים. אחד חושב על אהבה, שני מביט בנשמה...

Dev Psychopathol. 2010, 22(4), 749-757
 

תרגום ועריכה: יעקב ברמץ