מחקר קטן שנערך באמצעות הדמיות מוח הראה כי בניגוד למשקאות המומתקים בגלוקוז, כששותים משקאות ממותקים בפרוקטוז, השינויים שמתעוררים במוח לא מובילים לתחושת שובע, מה שעלול להוביל לאכילת יתר.

למרות שהם מכילים אותה כמות קלוריות, לא כל הסוכרים נוצרו שווים, מכיוון שהם מתפרקים בצורה שונה בגוף.

הסוכר הלבן שאנחנו ממתיקים באמצעותו כוס תה או מכינים איתו עוגה ביתית נקרא סוכרוז. סוכר זה מכיל גלוקוז ופרוקטוז ברמה שווה. אבל בתעשיית המזון הממתיק הנפוץ ביותר אינו סוכרוז – אלא סירופ תירס מועשר בפרוקטוז, שיש עדויות לכך שהוא עשוי להסב נזקים נוספים מעבר לנזקי הסוכר הרגיל. כיום רוב המשקאות הקלים והמזונות המתועשים מיוצרים עם סירופ תירס מועשר בפרוקטוז. 

במחקר החדש, חוקרים מאוניברסיטת ייל ביקשו לבחון איך משפיע הפרוקטוז לעומת הגלוקוז על איזור המוח האחראי על שובע.

לשם כך הם נעזרו בהדמיות מוח באמצעות מכשירי MRI פונקציונאלי. הבדיקה מתבססת על העובדה כי אזורים קטנים בקליפת המוח צורכים יותר אנרגיה וחמצן בעוברם למצב פעיל. הדרישה לאנרגיה מסופקת על ידי שינויים בזרימת הדם המחומצן לאותם אזורים, שמכשיר fMRI יכול למדוד.

הדמיות המוח בוצעו ב-20 מתנדבים צעירים שמשקלם תקין, לפני ואחרי שהם שתו משקה דובדבנים ממותק בפרוקטוז או גלוקוז בשני מפגשים שהתרחשו בהפרש של מספר שבועות.

הנבדקים התבקשו לדווח על מידת השובע והרעב שלהם, בנוסף נלקחו מהם דגימות דם ובוצעו הדמיות מוח בהן נבדקה בין היתר התגובה באזור ההיפותלמוס במוח – אזור הקשור לוויסות רעב ושובע. 

מתוצאות המחקר שפורסמו בכתב העת היוקרתי JAMA עולה שהיה הבדל משמעותי בפעילות המוח לאחר שתיית הגלוקוז בהשוואה לפרוקטוז.

15 דקות לאחר השתייה, הגלוקוז הפחית את הפעילות המוחית באזור ההיפותלמוס. לעומת זאת הפרוקטוז הגביר אותה. זה מראה כי הגלוקוז משרה שובע בעוד שהפרוקטוז לא משרה שובע.

ממצא זה השתלב היטב עם הדיווחים של המשתתפים שלא ידעו מה הם שותים, אבל דיווחו על שובע רק אחרי שתיית משקה הגלוקוז.

בנוסף, מבדיקות הדם עלה כי בהשוואה לגלוקוז, הפרוקטוז הוביל להפרשה פחות גבוהה של אינסולין בגוף.

כעת החוקרים מתכננים לבצע ניסוי דומה באנשים שמנים.

JAMA. 2013, 309(1), 63-70

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט