סריקות MRI של 40 אתלטים מקצועיים המתאמנים לקראת אירועי ספורט תחרותיים ואינטנסיביים כמו טריאתלון או מרוצי אופניים קשים, הראו כי ברובם שריר הלב היה מתוח. למרות שליבם של רובם השתקם לחלוטין לאחר שבוע, בחמישה יש חשש לנזקים קבועים.

החוקרים מאוניברסיטת מלבורן באוסטרליה בחנו את מצבם של הספורטאים כשבועיים לפני המרוצים שלהם, מיד לאחר המרוצים, ואז שוב כשבוע לאחר מכן.

נמצא כי מיד לאחר המרוץ, הצורה של לבבות הספורטאים השתנתה. החדר הימני של הלב נראה מורחב והוא לא עבד כפי שהיה בשבועות שלפני המרוץ. גם הרמות של כימיקלים המופקים על-ידי הלב בתגובה למתיחות מופרזות עלו. לא נצפו שינויים בחדר השמאלי של הלב.

שבוע לאחר מכן, ליבם של רוב הספורטאים חזר לכפי שהיה לפני המרוץ. אבל, בחמישה מתוך ארבעים הספורטאים, אלו שהתחרו והתאמנו זמן רב יותר מהאחרים, היו סימנים להצטלקויות של רקמת הלב – נזק שעשוי להיות תמידי, ותפקוד החדר הימני נותר פגום בהשוואה למצבו לפני המרוץ.

החוקרים, שפרסמו את ממצאיהם בכתב העת European Heart Journal, מסבירים כי השינויים הללו עלולים לגרום לבעיות לבביות כמו הפרעת קצב.

יחד עם זאת, הם מדגישים כי אין לפרש את הממצאים כאילו שפעילות אירובית אינה בריאה. חשוב להבין כי היתרונות הבריאותיים של פעילות גופנית אירובית מוכחים מעבר לכל ספק. הספורטאים שנבדקו במחקר התחרו באירועים למרחקים ארוכים והתאמנו במשך יותר מעשר שעות בשבוע. לדברי החוקרים, ברוב האתלטים, שילוב של אימונים ראויים ותקופת התאוששות נאותה אמורים לשפר את תפקוד הלב. בנוסף, הם מציינים כי יש צורך במחקרים נוספים בתחום, בעיקר מחקרים ארוכי טווח.

זהו לא המחקר הראשון שקושר בין ריצת מרתון לנזק לבבי. במחקר שפורסם בשנה שעברה חוקרים בדקו באמצעות MRI את תפקוד הלב של 20 רצים חובבנים בריאים לפני ואחרי ריצה של 26 מיילים ומצאו כי ריצת מרתון עלולה לפגוע בליבם של רצים שאינם מספיק בכושר, באופן שידרשו שלושה חודשים עד שישתקם.

Eur Heart J 2011; DOI: 10.1093/eurheartj/ehr397