הטיפול התרופתי המקובל כיום להפרעת פוסט טראומה (PTSD) כולל בעיקר תרופות נוגדות דיכאון וחרדה ממשפחות שונות, ובעיקר ממשפחת מעכבי הספיגה מחדש של כימיקל הסרוטונין במוח (SSRI), לרבות פרוזק, סרוקסט, רסיטל וציפרלקס.

אולם למרות שמדובר במשפחת תרופות נרחבת, יעילותו של הטיפול התרופתי לחולי פוסט טראומה עומדת כיום לפי מחקרים על כ-60% מהחולים בלבד, ורק עד כ-30% מגיעים לריפוי מוחלט בעזרת תרופות. נתונים עגומים אלה היוו בסיס למחקר ישראלי שניסה לבחון הרכב תרופתי חדש לטיפול בפוסט טראומה, בניסיון לשפר את אחוזי ההצלחה של הטיפול - טיפול המבוסס על שילוב תרופות פסיכיאטריות.

שילוב מספר משפחות של תרופות כבר נמצא יעיל במחקרים למצבים נפשיים מורכבים הכוללים אבחנה במספר מצוקות נפשיות במקביל, למשל דיכאון יחד עם התמכרות לסמים.

במחקר שנערך בבית הספר לרפואה של הטכניון בחיפה והמרכז הרפואי העמק בעפולה נבחן שילוב תרופתי של מתילפנידאט - החומר הפעיל בתרופות ריטלין וקונצרטה, יחד עם אחד מנוגדי הדיכאון המשמשים כיום בטיפול המסורתי - התרופה פלואוקסטין (המשווקת בישראל בין השאר כפרוזק, פריזמה או פלוטין) או דסיפרמין (המשווקת בארץ בין השאר כדפרקסן). הטיפול נבחן במודל של עכברים שגודלו בתנאי פוסט טראומה, לאחר שנחשפו לשוק חשמלי המדמה אירוע טראומטי.

במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Translational Psychiatry, נמצא כי ביחס לטיפול בתרופות לדיכאון בלבד, כעבור חודש מהחשיפה לאירוע הטראומטי הובילה הוספת ריטלין לשיפור גבוה יותר באופן משמעותי בשלושה תסמינים מרכזיים המאפיינים פוסט טראומה הניתנים להבחנה גם בעכברים: חוויה מחדש של הטראומה (re-experiencing), הימנעות ממקור הטראומה (avoidance) ועוררות יתר (hyper arousal). כמו כן, לאחר חשיפת העכברים ללחץ, שילוב של תרופות נגד דיכאון וריטלין הוביל לירידה גדולה יותר ברמות הציטוקינים, בהשוואה לתרופות נגד דיכאון בלבד - ממצא המעיד על יעילות השילוב התרופתי בטיפול בתסמיני לחץ.

שילוב הריטלין גם הוביל לירידה גדולה יותר ברמות רכיבים מסוג אינטרלוקין של המערכת החיסונית בנוזל הדם - IL-1β ו-IL-6 אצל העכברים - ממצא המעיד על יעילות הטיפול כנגד תגובה דלקתית של הגוף המתלווה לעתים לפוסט טראומה. עבודה קודמת שתומכת בממצאים והתפרסמה בדצמבר 2010 רמזה על קשר בין מחלות דלקתיות של המעי לבין פוסט טראומה.

פוסט טראומה והסחות דעת

במחקר הנוכחי השיפור המשמעותי ביותר נצפה בשילוב של ריטלין עם תרופת הדסיפרמין. החוקרים מסכמים כי הממצאים רומזים על האפשרות כי שילוב זה יוביל לתועלת רבה יותר של הטיפול בתרופות בקרב נפגעי פוסט טראומה.

ליתרון שזוהה במחקר בשילוב ריטלין בטיפול התרופתי המקובל לפוסט טראומה יש מספר הסברים אפשריים, ובראשם קשר אפשרי בין תסמיני הפרעות קשב וריכוז לתסמיני פוסט טראומה. החוקרים מציינים כי נפגעי פוסט טראומה לעתים קרובות ניתנים בקלות להסחות דעת וסובלים מקשיים בריכוז, וכן קיימים מספר דיווחים בספרות הרפואית על אבחנה משולבת בפוסט טראומה והפרעות קשב וריכוז, לרבות מחקר אמריקאי שהתפרסם באוגוסט 2012 בכתב העת comprehensive Psychiatry וזיהה במדגם של 222 חיילים מהחזית מצבא ארה"ב כי 54.5% פיתחו פוסט טראומה בעקבות חשיפה לאירועים טראומטיים בשדה הקרב ו-11.5% מתוכם אובחנו גם עם תסמיני הפרעת קשב וריכוז.

בנוסף, מבחינה ביולוגית עבודות קודמות רומזות על מסלולים דומים במוח המאפיינים הפרעות נפשיות מסוג פוסט טראומה וקשב וריכוז, לרבות קשר אפשרי בין כשל בפעילותם של מוליכים עצביים במוח מסוג דופמין ונוראפינפרין לבין תסמונת פוסט טראומה, בעוד שריטלין ידוע כתרופה החוסמת את פעילותם של מוליכים אלה. ממצאי המחקר הנוכחי גם מחזקים עבודות קודמות שזיהו תכונות אנטי דלקתיות בתרופות נוגדות דיכאון, כמו גם לתרופות להפרעות קשב וריכוז.

Translational Psychiatry: doi:10.1038/tp.2014.82