רזרבה שחלתית נמוכה (Diminished Ovarian Reserve – ובקיצור DOR) היא מצב רפואי שמלווה בכמות נמוכה של ביציות הנותרות בשחלות, בהשוואה לכמות הביציות המקובלת בהתאם לגיל האישה.

בהבדל מגברים שתאי הזרע שלהם מתחדשים לאורך החיים, נשים נולדות עם מספר קבוע של ביציות שאינו מתחדש, לרוב עם כ-2 מיליון ביציות או למעלה מכך. כמות הביציות ואיכותן יורדות עם השנים – תהליך שמלווה בירידה בפוריות האישה. בגיל ההתבגרות המינית לרוב נותרות לנשים כ-400-300 אלף ביציות. במחקרים נמצא כי קצב הפגיעה בכמות ואיכות הביציות גובר לאחר גיל 35 בממוצע, ובגיל 40 נותרות לנשים בממוצע כ-25,000 בביציות בלבד בשחלות, ולאחר גיל המעבר נותרות כבר פחות מ-1,000 ביציות. עבור חלק מהנשים – תהליך זה מתרחש בקצב מהיר במיוחד, מסיבות שונות, ורזרבת הביציות בשחלות נמוכה. לפי מחקרים, רזרבה שחלתית נמוכה מאובחנת אצל כ-10% עד 30% מהנשים שפונות לטיפולי פוריות.

רזרבה שחלתית נמוכה לרוב אינה מלווה בתסמינים אופייניים. במצב זה פוחתים הסיכויים להרות באופן ספונטאני.

לדברי פרופ' אבי בן הרוש, רופא מומחה למיילדות וגינקולוגיה ומנהל השירות לשימור פוריות ביחידה לפוריות והפריה חוץ גופית בבית החולים בילינסון, "לנשים עם רזרבה שחלתית נמוכה ניתן להציע טיפולי פוריות שונים – בהם טיפולי הפריה חוץ גופית או טיפולים לשימור הפוריות באמצעות הקפאת ביציות או עוברים".

חשוב לזכור כי מספר הביציות אינו מהווה את הגורם היחידי שמשפיע על הסיכוי של אישה להרות ולהביא ילדים לעולם, וסיכוי זה מושפע גם מאיכות הביציות, איכות זרע הגבר והתפקוד הכולל של מערכת הרבייה הנשית, תפקוד הורמונלי וגורמים נוספים.

תסמיני התופעה

עבור רוב הנשים, רזרבה שחלתית נמוכה איננה מלווה בתסמינים אופייניים, ומתפתחת כ'מצב שקט', כאשר התסמין העיקרי מתבטא בחוסר יכולת להיכנס להיריון, במידה ונעשים ניסיונות ספונטאניים להרות.

בחלק מהמקרים התופעה מלווה בקיצור המחזור החודשי, לרוב מ-28 ימים למספר נמוך מ-24 ימים.

בחלק מהמקרים עולה חשש ראשוני לרזרבה שחלתית נמוכה בבדיקת אולטרסאונד שגרתית של רופא נשים או בבדיקות דם של פרופיל הורמונלי שמבוצעות מסיבות שונות.

כשמתפתחת רזרבה שחלתית נמוכה על רקע אי ספיקה שחלתית ראשונית (POI – ראו בהמשך), עשויים להופיע תסמינים שונים ובעיקר:

• גלי חום
• אי סדירות של המחזור החודשי
• יובש בנרתיק

סיבות וגורמי סיכון

עלייה בגיל היא הגורם המרכזי להתפתחות רזרבה שחלתית נמוכה, שכן ככל שהאישה מבוגרת יותר – כך יורדת כמות ואיכות הביציות המצויות בשחלותיה. בספרות הרפואית מקובל להציב את גיל 35 כגיל הסף שאחריו עולה משמעותית הסיכון לתופעה.

לעתים התופעה מתפתחת מסיבה רפואית כלשהי, ולעתים גם לא ניתן להצביע על הסיבה להתפתחותה והיא מוגדרת 'אידיופתית'.

במחקר מטאיוואן שפורסם בספטמבר 2017 בכתב העת Thyroid נמצא כי אצל נשים עם רזרבה שחלתית נמוכה ללא סיבה ידועה ניתן לאתר כמויות גבוהות של נוגדנים לבלוטת התריס (מסוג TPOAb) שעשויים להעיד על פעילות אוטואימונית כלשהי. 

אחת הסיבות לרזרבה שחלתית נמוכה היא 'גיל מעבר מוקדם', ובמינוח הרפואי 'אי ספיקה שחלתית ראשונית' (Primary Ovarian Insufficiency – ובקיצור POI). תופעה זו מוגדרת רפואית במצב של העדר וסת למשך ארבעה חודשים לפחות; ערכים גבוהים של ההורמון FSH בבדיקות דם (ערך גבוה מ-25 יחידות בינלאומיות IU לליטר בשתי מדידות נפרדות בהפרש של חודש לפחות); ורמות נמוכות של אסטרוגן בדם (היפואסטרוגניזם). מצב זה מכונה לעתים ברפואה גם 'כשל שחלתי מוקדם' ו'כשל שחלתי ראשוני'. במצב זה הכשל השחלתי עדיין לא בלתי הפיך, וקיים סיכוי נמוך להיריון ספונטאני, כאשר 50% מהנשים חוות פעילות שחלתית בלתי סדירה ו-5% עד 10% מסוגלות להרות וללדת. מצב זה מתפתח על רקע דלדול מאגר הזקיקים השחלתיים או ליקוי בתפקוד הזקיקים על רקע גורמי סיכון שונים. חשוב לציין כי רזרבה שחלתית נמוכה כשלעצמה אינה מהווה אינדיקציה ברורה לירידה באיכות הביציות – ואינה משמשת בהכרח עדות לכניסה קרובה לגיל המעבר.

גורמי הסיכון המובילים לרזרבה שחלתית נמוכה, כוללים:

• תסמונות גנטיות

תסמונות גנטיות שונות נקשרו להתפתחות רזרבה שחלתית נמוכה, בעיקר כאלו שקשורים בגנים על גבי כרומוזום המין X. מטה אנליזה בנושא מארה"ב, שפורסמה באוקטובר 2020 בכתב העת F & S Reviews, מצאה בין השאר קשר בין התופעה למוטציות ספציפיות בגנים המסומנים באותיות FMR1, FMR2, BMP15, GDF9, FSHR ו-NOBOX. יש מחקרים שמזהים סיכון יתר להתפתחות רזרבה שחלתית נמוכה לנשים נשאיות המוטציות בגנים BRCA1 ו-BRCA2 שנקשרות לסיכון גבוה להתפתחות סרטן השד וסרטן השחלות, אם כי במטה אנליזה זו הסיכון העודף של נשים אלה לא היה מובהק סטטיסטית.

• טיפולי כימותרפיה והקרנות לסרטן

טיפולים לסרטן מסוג כימותרפיה והקרנות (רדיותרפיה) עלולים לפגוע בכמות הביציות בשחלות ולהוביל לדלדול מספרן ולרזרבה שחלתית נמוכה. במחקר מצומצם משבדיה שבחן את היקף התופעה בקרב עשרות נשים שעברו טיפולים לסרטן בילדותן, שממצאיו פורסמו בנובמבר 2021 בכתב העת AOGS, נמצא כי  ל-33% רזרבה שחלתית נמוכה בהתבסס על רמות ההורמון AMH שמעיד על רזרבת הביציות בשחלות (ראו בהמשך הכתבה).

• תרופות ביולוגיות ותרופות נוספות

בשנים האחרונות מתהדק הקשר בין טיפולים בתרופות ביולוגיות המשמשות כיום לטיפול במחלות דלקתיות כרוניות – כמו דלקות מפרקים או מחלות מעי דלקתיות מסוג קרוהן וקוליטיס כיבית, לבין עלייה בסיכון לרזרבה שחלתית נמוכה.

תרופות נוספות שנקשרו במחקרים לעלייה בסיכון לפגיע ברזרבה השחלתית כוללות את התרופה 'תלידומיד' שמשמשת לטיפול בסוגים מסוימים של סרטן כמו מיאלומה נפוצה, מחלות דלקתיות כמו קרוהן וצרעת.

• ניתוח בשחלות

מספר מחקרים מזהים סיכון גבוה יותר לרזרבה שחלתית נמוכה לנשים שעברו ניתוחים בשחלות, לרבות ניתוחיים להסרת ציסטות שחלתיות שמתפתחות מסיבות שונות.

• אנדומטריוזיס

מחקרים בשנים האחרונות מזהים קשר להתפתחות רזרבה שחלתית נמוכה בקרב נשים שמאובחנות עם אנדומטריוזיס –  מחלה דלקתית מתקדמת (פרוגרסיבית) כרונית בקרב נשים שמלווה לרוב בכאבים, אשר מתבטאת בנוכחות חריגה של רקמות רירית הרחם המכונות ברפואה 'אנדומטריום', שבאופן נורמאלי מצפות את הרחם מבפנים.

• מחלות אוטואימוניות ודלקתיות

מספר מחלות ומצבים רפואיים אוטואימוניים ודלקתיים (אוטואינפלמטוריים) נקשרו עם סיכון מוגבר לרזרבה שחלתית נמוכה. עם זאת, נכון להיום הראיות על קשר זה אינן חד משמעיות.

כך, לדוגמא, מחקר מסין שפורסם בפברואר 2023 בכתב העת Journal of Ovarian Research מצא כי אצל נשים שמאובחנות עם קרוהן פעילות דלקתית מוגברת מהווה גורם עצמאי שמעלה פי 4.31 את הסיכון לרזרבה שחלתית נמוכה.

עם זאת, מחקרים עד כה אמנם זיהו סימנים מסוימים לרזרבה שחלתית נמוכה אצל נשים עם טרשת נפוצה – מחלה אוטואימונית כרונית פרוגרסיבית, אולם לא נמצא כי יש למחלה השפעה על הסיכויים של המאובחנות בה להרות באופן ספונטאני.

מספר מחקרים מזהים רזרבה שחלתית נמוכה יותר אצל נשים עם דלקות מפרקים אוטואימוניות, בהתבסס על רמות ההורמון AMH, אולם עבודות אחרות לא זיהו השפעה כלשהי של מדד זה על סיכוי נמוך יותר להיריון אצל המאובחנות במחלות אלה.

• עישון סיגריות

לפי נייר עמדה של החברה האמריקאית לרפואת פריון (ASRM) שעודכן בשנת 2023, עישון סיגריות וטבק הוא הגורם המרכזי הקשור לאורח חיים שמאיץ עלייה בסיכון לרזרבה שחלתית נמוכה. במחקר אמריקאי שפורסם בדצמבר 2022 בכתב העת PLOS ONE נמצא כי כל עישון של סיגריה נוספת כרוך בעלייה של 8% בסיכון לרזרבה שחלתית נמוכה.

• זיהום אוויר

מספר מחקרים קושרים בין חשיפה למזהמים באוויר לבין עלייה בסיכון לרזרבה שחלתית נמוכה. חוקרים מפינלנד ושבדיה דיווחו באוקטובר 2021 בכתב העת Environment International על קשר בין חשיפה למזהמים שונים ובהם הקסה-כלורו-בנזן ותרכובות אורגניות מסוג PCB (ביפנילים עתירי כלור) המשמשים בתעשיות שונות, לבין רזרבה שחלתית נמוכה. מזהמים נפוצים מסוג PFAS (חומרים אורגניים מופלרים) נקשרו אף הם במספר מחקרים לעלייה בסיכון לפגיעה בתפקוד השחלות ולרזרבה שחלתית נמוכה.

לחץ ומתח נפשי מוגבר לא הוכחו באופן חותך במחקרים כגורם סיכון לרזרבה שחלתית נמוכה. אמנם יש עבודות שמצביעות על קשר סטטיסטי בין לחץ נפשי מוגבר לתופעה, אולם ניתן להסביר קשר זה בכיוון ההפוך, שכן רזרבה שחלתית נמוכה שמלווה בקשיי פוריות מהווה גורם סיכון משמעותי למתחים נפשיים.

מניעת רזרבה שחלתית נמוכה

כיום אין אפשרות מעשית למנוע התפתחות של רזרבה שחלתית נמוכה, מאחר ורוב גורמי הסיכון לתופעה אינם ניתנים לשליטה.

עם זאת, הימנעות מחשיפה לעישון סיגריות (לרבות חשיפה לעישון פסיבי) ולמזהמי אוויר מסייעת לשפר את איכות הזקיקים בשחלות ובכך תורמת למניעת התופעה. כמו כן, אורח חיים בריא ומשקל תקין עשויים לסייע בשיפור מצבה הבריאותי של האישה, אם כי לא הוכחה תרומתם הישירה לשיפור הרזרבה השחלתית.

מאחר ולא ניתן למנוע ירידה ברזרבה שחלתית חשוב לזהות נשים בסיכון גבוה (כמו במצבים גנטיים משפחתיים) או לאחר טיפולים אונקולוגים ולהציע בגיל צעיר הערכה של רזרבה שחלתית ואף טיפולים לשימור פוריות.

ישנה מחלוקת לגבי הצורך בהערכה שגרתית של רזרבה שחלתית בנשים צעירות ללא גורמי סיכון, ומאיזה גיל להציע הערכה זו. מצד אחד- גילוי מוקדם יכול לאפשר בחירה של הקפאת ביציות בכמות ובאיכות גדולים יותר בגיל צעיר, ומצד שני ישנו חשש לגרימת לחץ (סטרס) עודף בנשים צעירות. כמו בתחומים רבים ברפואה, חשוב שמידע נכון וזמין יאפשר לנשים שמעוניינות בכך את היכולת לבחור לבצע הקפאת ביציות במקרים מתאימים.

שכיחות התופעה

ככלל, אצל 10% עד 30% מהנשים והזוגות שפונים לטיפולי פוריות מאובחנת אצל הנשים רזרבה שחלתית נמוכה.

ההערכה כי בגיל צעיר כ-10% מהנשים חוות מצב של רזרבה שחלתית נמוכה, ושכיחות התופעה גדלה משמעותית לאחר גיל 35 ומגיעה לכ-50% מהנשים בגיל 44 ואף למעלה מכך.

לפי מחקר נרחב מדרום קוריאה, שכלל 13,351 נשים וממצאיו פורסמו באוגוסט 2023 בכתב העת Journal of Clinical Medicine, שיעור הנשים רזרבה שחלתית נמוכה זינק מ-3.8% בגילי 24-20, 6% בגילי 29-25 ו-11% בגילי 34-30 ל-28.6% בגילי 39-35, ובהמשך ל-69.3% בגילי 44-40 ו-95% בגילי 45 ומעלה.

בישראל לא בוצע מחקר מקיף לאמוד את היקף התופעה, אולם בעבודה נרחבת שבחנה את היקף הנערות המתבגרות שמפתחות 'אי ספיקה שחלתית מוקדמת, שממצאיה פורסמו במאי 2020 בכתב העת Journal of Adolescent Health, נמצא כי היקף התופעה שמהווה סיבה מרכזית להופעה של רזרבה שחלתית נמוכה – יותר מאשר הוכפל בישראל במשך עשור, משיעור של 2 לכל מאה אלף מתבגרות בשנים 2008-2000 לשיעור של 4.5 למאה אלף בשנים 2016-2009. במחקר שהסתמך על נתונים שדווחו מכלל המחלקות לאנדוקרינולוגית ילדים בבתי החולים בישראל, נקבע כי העלייה מדאיגה, וייתכן כי מקורה בעלייה במודעות לתופעה ובנגישות לבדיקות שמזהות מוטציות גנטיות שנקשרו לתופעה, לצד עלייה אפשרית בחשיפה לגורמי סיכון סביבתיים כמו מזהמים שונים ועלייה בהיקף התחלואה במחלות אוטואימוניות.

איך מאבחנים?

אבחון רזרבה שחלתית נמוכה לפי הקריטריונים שהוגדרו במשרד הבריאות המאפשרים מימון של טיפולי שימור פוריות במסגרת סל הבריאות מתבצע על בסיס שילוב של תוצאות חריגות בשתיים מתוך שלוש בדיקות רפואיות שמטרתן להעריך כמה ביציות נותרו בשחלות. בדיקות אלה לרוב משמשות גם לצורך הערכה מקדימה לפני טיפולים הורמונאליים המקדימים טיפולי שאיבת ביציות לצורך הפריה חוץ גופית או שימור פוריות באמצעות הקפאת ביציות או עוברים.

הבדיקות כוללות:

• בדיקות דם לרמות ההורמון AMH (הורמון אנטי מולריאני, ובלעז: Anti-Mullerian Hormone)

הורמון זה מופרש מזקיקים קטנים בשחלה ותפקידו לשמור על מאגר הזקיקים הקטנים ולעכב יציאה של זקיקים רבים מהמאגר השמור להתפתחות שבסופה הם מתים. הזקיק הוא למעשה כיס קטן המלא נוזלים שמקיף את הביצית ומגן עליה. רמות ההורמון מושפעות מכמות הזקיקים הקטנים הקיימים בשחלה, ולכן הורמון זה מהווה מדד להערכת כמות הזקיקים הקטנים ורמת הרזרבה השחלתית. ככלל, ככל האישה צעירה יותר – כך ערכי רמות ה-AMH שימדדו בדמה יהיו גבוהים יותר.

בדיקה זו מבוצעת ללא תלות במועד הווסת.

לפי הגדרות סל הבריאות בישראל, רזרבה שחלתית נמוכה מאובחנת כשרמות ההורמון AMH נמוכות מהאחוזון ה-25% המקובל באוכלוסייה בהתאם לעקומות מסוימות שמוגדרות בתקנות.

• בדיקות דם לרמות ההורמון FSH (הורמון מעורר זקיק, ובלעז: Follicular Stimulation Hormone)

הורמון זה מופרש מבלוטת יותרת המוח הקדמית ואחראי על התפתחות והבשלה של זקיק בשחלות מדי חודש, במועד המחזור החודשי. כשתפקוד השחלות יורד – רמת ההורמון FSH עולה, ולכן משמש הורמון זה כמדד לתפקוד הרזרבה השחלתית כשהוא מאובחן ברמות גבוהות מהנורמה.

בדיקה זו מבוצעת בימים הראשונים לאחר הווסת (בימים 4-2 לאחר קבלת הווסת), ולפי הגדרות סל הבריאות בישראל, רזרבה שחלתית נמוכה מאובחנת כשתוצאותיה גבוהות מ-10 יחידות.

• אולטרסאונד ואגינלי

בדיקה זו היא בדיקת אולטרסאונד שמבוצעת באמצעות מכשיר סטנדרטי הכולל מתמר לסריקה של איברי האגן ומערכת הרבייה הנשית, לרבות הרחם וצוואר הרחם. הבדיקה מאפשרת להעריך את כמות ואיכות הזקיקים בשחלות – מדד המכונה AFC (קיצור של Antral Follicle Count). לנשים עם רזרבה שחלתית נמוכה נמדדים ערכים נמוכים של המדד AFC בהשוואה לנשים עם תפקוד שחלתי תקין. לפי תנאי סל הבריאות, כשהבדיקה מצביעה על מספר מוגבל של פחות משבעה זקיקים בלבד בשתי השחלות הנצפים באולטרסאונד – היא מעידה על רזרבה שחלתית נמוכה.

כאשר ששתיים מתוך שלוש הבדיקות הללו מזהות חריגות, וגיל האישה עד 39 – וללא שני ילדים – היא מאובחנת עם רזרבה שחלתית נמוכה במסגרת תנאי סל הבריאות בישראל, וזכאית לטיפולי שימור פוריות בסל שכוללים עד ארבע שאיבות ביציות ועד 20 ביציות להקפאה, וההפשרה לצורך הפריית הביציות והחזרת עובר לרחם מתאפשרת עד גיל 54.

אולטרסאונד ואגינלי משמש לקביעת מדד AFC – אחד המרכיבים באבחון רזרבה שחלתית נמוכה (צילום: Shutterstock)

בדיקות נוספות

במסגרת הערכה של "פרופיל הורמונלי" – בדיקת הדם שמבוצעת ביום השני עד הרביעי למחזור הוסת, נבדקות גם רמות של אסטרוגן בדם. באופן כללי רמת האסטרוגן בתחילת הווסת אמורה להיות נמוכה (טרם התפתחות זקיק בשל בשחלה שמפריש אסטרוגן). במקרים מסוימים של רזרבה שחלתית נמוכה, ישנה גדילה מאוד מוקדמת של זקיק בשל בשחלה, וניתן לזהות רמות גבוהות מהצפוי של אסטרוגן בתחילת המחזור. במקרים אלה הביוץ מוקדם וחל קיצור של הזמן בין דמם מחזור אחד לשני (למשל 25 ימים במקום 30).

מידע נוסף על הרזרבה השחלתית מתקבל במהלך טיפול תרופתי של זריקות שמכילות את הורמון ה-FSH שגורם להתפתחות זקיקים בשחלות. במצב של רזרבה שחלתית נמוכה מתפתח מספר קטן מהצפוי של זקיקים בשחלה (תגובה נמוכה).

איך מטפלים?

אין כיום שיטה מדעית-רפואית שמאפשרת ייצור כמות נוספת של ביציות לנשים עם רזרבה שחלתית נמוכה.

במידה ומאובחנת רזרבה שחלתית נמוכה – יש כיום מקום לשקול אפשרויות שונות כדי לשפר את הסיכויים להיריון ולידה, בין אם באמצעות ניסיונות חוזרים להיריון ספונטאני; טיפולי הפריה חוץ גופית; טיפולי שימור פוריות הכוללים הקפאת ביציות או עוברים לשימוש עתידי; או תרומת ביצית.

לדברי פרופ' בן הרוש, "בבסיס ההחלטה חשובות כוונותיה העתידיות של המטופלת. אם האישה אובחנה עם רזרבה שחלתית נמוכה בגיל צעיר – ניתן להציע מיד טיפולי שימור פוריות לפני שממשיכים בניסיון להשגת הריון ספונטני או בטיפול פריון. במידה ולא מעוניינים בשימור פוריות ניתן להציע טיפולי פריון שונים כמו הזרעות והפריה חוץ גופית, בהתאם לגיל האישה ונתונים רפואיים נוספים. במצב של כשל שחלתי מוחלט ניתן להציע תרומת ביציות".

• היריון ספונטאני: לכאורה גם נשים שמאובחנות עם רזרבה שחלתית נמוכה עשויות בסיכויים נמוכים להרות באופן ספונטאני, ולכן בתנאים מסוימים יומלץ לנסות להיכנס להיריון באופן טבעי.

• הפריה חוץ גופית: טיפולי הפריה חוץ גופית (IVF) מהווים את אחד הפתרונות המומלצים בניסיון לקדם היריון באופן מידי לנשים שאובחנו עם רזרבה שחלתית נמוכה המתקשות להרות באופן טבעי.  טיפולים אלה מבוצעים במחזורי טיפול, כשבכל מחזור עוברת האישה בדיקות מקדימות, טיפול הורמונאלי ושאיבת ביציות שבהמשך מופרות עם זרע ומוחזרות לגופה בהחדרה ישירות לחלל הרחם, בתקווה שייקלטו ויקדמו היריון. מחקר מסין שפורסם באפריל 2024 בכתב העת BMC Women's Health מצא כי לנשים עם רזרבה שחלתית נמוכה שעוברות טיפולי הפריה חוץ גופית יש סיכויים נמוכים יותר להריונות מוצלחים בהשוואה לנשים שעברו טיפולי הפריה ללא תופעה זו, ובכלל זה סיכון נמוך יותר להיווצרות עוברים מופרים לאחר הטיפול (59.8% לעומת 61.4%), סיכוי נמוך יותר להיריון (47.9% לעומת 53.6%) וסיכוי נמוך יותר ללידת חי (40.6% לעומת 45.7%). לעומת זאת, יש מחקרים שלא מזהים השפעה של רזרבה שחלתית מוקדמת על הסיכויים להרות לאחר טיפולי הפריה חוץ גופית.

• הקפאת ביציות ועוברים: בטיפולים המומלצים כיום עוברת האישה טיפול הורמונאלי לגירוי השחלות לצורך הבשלת כמות גבוהה של זקיקים ככל שניתן, ובהמשך מתבצעת שאיבת ביציות, ואלו שנשאבו מוקפאות. בהמשך, לאחר שהאישה מחליטה שרצונה להרות – הביציות מופשרות, מופרות באמצעות זרע (זרע מבן זוג או תורם מוכר או אנונימי, בהתאם למה שבחרה האישה) – והעוברים המופרים מוחדרים לרחם האישה בניסיון לקדם היריון. בעבר היה מקובל להציע לנשים טיפולי הקפאת עוברים, שאחוזי ההצלחה שלהם היו גבוהים יותר, אולם לאחר פיתוח שיטת ההקפאה המהירה של ביציות המכונה 'ויטריפיקציה', שיטה שמונעת היווצרות גבישי קרח בביצית – שיעורי ההצלחה בהשגת היריון לאחר הקפאת ביציות ועוברים כיום דומים, ולכן מומלצת יותר הקפאת ביצית שאינה מגבילה את האישה לבחירה בשותף העתידי להורות כבר בשלב ההקפאה ושנים לפני שהחליטה להביא ילדים לעולם.

• תרומת ביצית: בטיפולי תרומת ביצית האישה משתמשת בתרומה ממאגר ביציות, אשר מופרית בזרע (שמקורו בבן הזוג או הורה אחר או תורם זרע), כאשר העוברים שנוצרים מוחדרים לרחם בניסיון לקדם היריון.

הקפאת ביציות לצורך היריון עתידי היא אחת השיטות להתמודדות עם רזרבה שחלתית נמוכה (צילום: Shutterstock)

המלצות נוספות לשיפור הרזרבה השחלתית

תוספי תזונה: מספר מחקרים רומזים על שיפור אפשרי ברזרבה השחלתית לאחר נטילת תוספי תזונה מסוימים, אם כי הנושא עדיין אינו חד משמעי ונתון לדיונים בספרות המקצועית. בין התוספים שנמצאו במחקרים מצומצמים כמועילים: התוסף DHEA, תוספים אנדרוגנים, ויטמינים שונים והתוסף 'קו אנזים Q10'.

אורח חיים בריא: ככלל, הימנעות מעישון סיגריות, תזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה ושמירה על איכות השינה – מסייעים לבריאות האישה, אם כי לא נמצאה הוכחה חד משמעית כי אלו משפיעים באופן ישיר על עלייה בכמות הביציות ושיפור הרזרבה השחלתית. במספר עבודות מצומצמות הוצגו ראיות שרומזות להשפעות מיטיבות של אורח חיים בריא על ספירת הביציות: מחקר אמריקאי שפורסם בפברואר 2022 בכתב העת Reproductive Biology and Endocrinology מצא כי היענות לתזונה הכוללת דגנים מלאים ודגים – בדומה לעקרונות התזונה הים תיכונית, לצד תוספי חומצה פולית, ויטמין D וויטמין B12, עשויה לשפר את הרזרבה השחלתית אצל נשים עם משקל עודף והשמנה, אם כי בעבודה זו לא הייתה לה השפעה על הרזרבה השחלתית של נשים שמשקלן תקין. מחקר מהודו שפורסם בחורף 2017 בכתב העת Journal of Human Reproductive Sciences מצא כי פעילות גופנית יומיומית מתונה בקרב נשים צעירות מתחת לגיל 30 עשויה לתרום לשיפור הרזרבה השחלתית, כפי שהתבטא במדד רמות ההורמון AMH. כמו כן, מצטברים רמזים על קשר בין שיפור איכות השינה לשיפור הרזרבה השחלתית – על רקע הקשר שתועד במחקרים בין עבודת משמרות לבין רזרבה שחלתית נמוכה.

פרופ' אבי בן הרוש הוא רופא מומחה למיילדות וגינקולוגיה ומנהל השירות לשימור פוריות ביחידה לפוריות והפריה חוץ גופית בבית החולים בילינסון

עדכון אחרון: יוני 2024