משקל עודף והשמנת יתר מלווים בסטיגמה שלילית בציבור הרחב, בין השאר על רקע התפיסה השגויה שאנשים עם השמנה בוחרים במודע שלא לפעול כדי להשיל את המשקל העודף, וזאת בהתעלם מכך שסיבות שונות עלולות להוביל להשמנה, שחלקן אינן ניתנות לשליטה, בין השאר על רקע גורמים גנטיים.

מחקרים שונים העלו כי הסטיגמה ביחס להשמנה משפיעה גם על צוותים רפואיים, לרבות רופאים ואחיות. עתה מקבלת המגמה המדאיגה חיזוק ממחקר בינלאומי נוסף שהעלה כי רופאים אינם מעריכים כראוי את רצונם של מטופלים להשיל מעליהם את המשקל העודף.

במחקר נמצא כי אנשים עם השמנה מודעים לחשיבות הצורך לשמור על משקל תקין ומודעים לסיבוכי ההשמנה שחלקם עלולים להפוך עם השנים למסכני חיים, אולם נמנעים לפנות לעזרה רפואית ומעריכים שהמצב הוא באחריותם הבלעדית.

השמנה = מחלה

המחקר בשם ACTION-IO נערך כסקר אינטרנטי בקרב 15,502 אנשים בוגרים עם השמנה ו-2,785 צוותים רפואיים מ-11 מדינות, לרבות ישראל וכן אוסטרליה, צ'ילה, איטליה, יפן, מקסיקו, ערב הסיעודית, דרום קוריאה, איחוד האמירויות הערביות (UAE), ספרד ובריטניה, והוא בוצע בין השאר בהשתתפות ד"ר דרור דיקר – מנהל מחלקה פנימית ד' בבית חולים השרון ומהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב המשמש גם כיו"ר החבר הישראלית לחקר וטיפול בהשמנת יתר, לצד חוקרים מהמדינות השונות, לרבות מאוניברסיטאות East Anglia וליברפול שבבריטניה, אוניברסיטת טוקיו שביפן ואוניברסיטת דרום יילס החדשה שבאוסטרליה.

הנבדקים עם השמנה היו אנשים עם מדד השמנה BMI בערך של 30 יחידות ומעלה (או ערך של 25 יחידות ומעלה ביפן ודרום קוריאה – שם מוגדרת השמנה באופן שונה). הרופאים שנבדקו היו רופאי משפחה ורופאים מומחים (אנדוקרינולוגים, קרדיולוגים, פנימאים, רופאי גסטרו, גינקולוגים, תזונאים, ומומחי כבד), אשר בדקו במרפאתם לפחות 100 מטופלים בחודש האחרון, מהם 10 לפחות עם השמנה. בישראל נכללו בסקר 750 אנשים עם השמנה ו-169 רופאים.

הנבדקים נתבקשו להשיב על שאלון שפותח כדי לאמוד את יחסם כלפי תופעת ההשמנה. רוב הנבדקים – הן מקרב האנשים עם השמנה (68%) והן מקרב הרופאים (88%) הסכימו שהשמנה היא מחלה – וזאת בדומה לעמדה המקובלת כיום בממסד הרפואי המגדירה את התופעה כמחלה לכל דבר. בישראל השמנה הוכרזה במאי 2018 כמחלה כרונית על ידי ההסתדרות הרפואית, בדומה להכרזות דומות של ארגונים רפואיים בעולם בשנים האחרונות – הכרזות שמתפרסמות על רקע יעילותן של תרופות חדשות להורדה במשקל. רוב הנבדקים האמינו גם כי להשמנה יש השפעה רבה על מצב הבריאות הכללי (82% מהאנשים עם השמנה ו-76% מהרופאים).

יחד עם זאת, רוב האנשים עם השמנה (81%) נטלו אחריות מלאה על עודף המשקל שצברו בגופם וסברו כי הדבר נתון לשליטתם בלבד. מקרב הרופאים – רק 44% הסכימו כי השמנה עלולה שלא להיות בשליטתו של השמן על רקע גורמים גנטיים.

אמונות שגויות

החוקרים מצאו כי אמונות שקיימות בקרב צוותים רפואיים, ולפיהן למטופלים יש עניין ו/או מוטיבציה נמוכים להוריד ממשקלם – עשויות להוות מחסום בפני יוזמה מצד הרופא לדון על הנושא עם מטופלים רלוונטיים. מבין הרופאים שנבדקו, רק כשליש (31%) האמינו שלמטופליהם מוטיבציה להוריד במשקל. רק 75% מהרופאים יידעו את מטופליהם אם קיימת אצלם אבחנה של השמנת יתר ואילו 6% מהרופאים העידו כי מעולם לא מסרו למטופל אבחנה של השמנת יתר.

כשהשמנה כבר נידונה במפגש בין הרופא למטופל, המחקר העלה כי רופאים הציעו בעיקר שינויים באורח החיים לצורך הורדה במשקל ולא נטו להפנות את המטופלים למרפאות מומחים ולבדיקות מעקב.

כמחצית מהנבדקים עם השמנה דאגו להשפעות המשקל העודף על בריאותם (46%) והפגינו מוטיבציה להוריד ממשקלם (48%). יחד עם זאת, המחקר העלה כי רבים מהנבדקים נמנעו מלהעלות את הנושא ביוזמתם במפגש עם הרופא, וכי חולפות שש שנים בממוצע (וחציון של שלוש שנים) בין הזמן שבו הנבדקים עם השמנה החלו להתמודד עם משקלם העודף ועד שפנו לעזרה רפואית.

ממצא מטריד נוסף, לא האנשים עם השמנה ולא הרופאים הראו ביטחון ביעילות הטיפולים השונים הקיימים לתופעה. פחות מ-40% האמינו ביעילות התרופות להשמנה ופחות מ-50% האמינו ביעילותן של דיאטות. פחות מ-40% מהרופאים האמינו שניתוח בריאטרי מהווה פתרון אפשרי להשמנת יתר קשה.

הזדמנות ליזום התערבויות

ממצאי המחקר דומים לממצאים שנאספו ממחקר מקביל בשם ACTION שנערך בארה"ב וממצאיו פורסמו באוקטובר 2017 בכתב העת Obesity. עם זאת, רופאים אמריקאים נטו יותר מעמיתיהם במדינות האחרות לדון על השמנה עם מטופלים (74% לעומת 54%), אף יחד עם זאת פחות נטו לאבחן מטופלים בהשמנה (55% לעומת 67%).

החוקרים במחקר הנוכחי הבינלאומי מסכמים כי על פי הממצאים, יש צורך להעלות את ההבנה לגבי השמנה ולשפר את הנגישות למידע אודות המקור הפיזיולוגי והניהול הקליני של השמנה. "הממצאים ולפיהם נבדקים עם השמנה דווקא בעלי מוטיבציה להוריד ממשקלם מספקת הזדמנות לצוותים רפואיים ליזום שיחות והתערבויות בשלב מוקדם לשמירה על משקל גוף תקין", קבעו החוקרים.

המחקר נתמך על ידי חברת תרופות (נובונורדיסק), וממצאיו הוצגו בקונגרס השנתי האירופי להשמנה (ECO) שנערך בשבוע שעבר בגלזגו שבסקוטלנד, ומדווחים בגיליון אפריל 2019 של כתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism.

אין זו העבודה הראשונה שמצביעה על הסטיגמה כלפי השמנה, גם בקהילה הרפואית. במחקר אמריקאי שנערך באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, וממצאיו דווחו בנובמבר 2009 בכתב העת Journal of General Internal Medicine, נמצא כי ככל שמדד ההשמנה של המטופל גבוה יותר – כך רופאים פחות נוטים לכבד אותו.

מחצית מהאנשים עם עודף משקל או השמנה שהשיבו על משאל מיוחד של אתר 'כמוני' שנערך בנובמבר 2018 דיווחו כי נמנעו מללכת לרופאים מחשש ליחס שלהם למשקל. 62% אמרו כי קרה שהם חשו שרופא לא מתייחס לתלונות שלהם ברצינות בגלל המשקל שלהם, 66% חשו שרופא שפט אותם באופן בלתי הוגן בשל המשקל שלהם ו-36% דיווחו שרופא התבדח על המשקל שלהם או הקניט אותם בגלל המשקל.

התפיסות השליליות באוכלוסייה ובממסד הרפואי כלפי שמנים עשויות להשפיע לרעה על הטיפול בתופעת ההשמנה, שמימדיה הולכים ומתעצמים. מחקרים רבים הוכיחו כי אחוז ניכר מהמטופלים יוותרו על ביקורי רופא, מעקב רפואי ואפילו על בדיקות חשובות, לרבות בדיקות לגילוי מוקדם של סרטן, אם הם מרגישים שהרופא מחזיק בדעות שליליות על המשקל שלהם.

בארה"ב קרא בספטמבר 2018 כוח המשימה האמריקאי לשירותי מניעה (USPSTF) במאמר בכתב העת JAMA לרופאים אמריקאים להפנות באופן יזום מטופלים עם השמנה להתערבויות טיפוליות התנהגותיות – מהלך שהוגדר בעל תועלת לטיפול הכולל בהשמנה, אם כי ההערכות בפועל כי הפניות יזומות מבוצעות כיום רק במיעוט מהמקרים.

Diabetes, Obesity and Metabolism, doi: 10.1111/dom.13752