לא לחינם העיניים מוכרות כמראה של הגוף והנפש. מצב העיניים עשוי להעיד הן על מצוקות נפשיות והן על מצבים של תחלואה פיזית. מחלות רבות עשויות להתבטא בין השאר בשינויים בעיניים ופגיעות ביכולת הראייה. כך, אדמומיות, דמע וגרד בעיניים עשויים להעיד על חבלות טראומה, זיהומים ואלרגיות; יובש בעיניים עשוי להיות תסמין של גיל מבוגר, אך גם להעיד על שינויים הורמונאליים ומחלות סיסטמיות שונות, ובכללן מחלות אוטואימוניות כמו דלקות מפרקים אוטואימוניות וכן סוכרת; קפיצות עפעפיים (מיוקימיה) עשויות להעיד על חוסר שעות שינה ולחץ מוגבר; ומצבים פתאומיים של ראייה מטושטשת עשויים להעיד על הפרעות בזרימת הדם לעיניים ולמוח ובכללן גם מחלות לב וכלי דם.

מספר מחקרים בעבר גם הצביעו על קשרים בין מחלות נוירולוגיות שונות שמתבטאות בתפקוד לקוי של מערכת העצבים לבין הפרעות בראייה. עתה מצאו חוקרים כי באופן ספציפי – מחלות עיניים עשויות להצביע על סיכון מוגבר לירידה קוגניטיבית ודמנציה בגיל המבוגר.

בסיכון גבוה: תחלואה משולבת

החוקרים מסין, מהאקדמיה למדעי הרפואה בעיר גואנגג'ואו, בשיתוף המרכז לחקר העין בעיר מלבורן שבאוסטרליה, ביקשו לבחון קשרים בין מצבים מסוימים בעיניים לבין ירידה קוגניטיבית ודמנציה. המחקר התבסס על מאגר נתונים שכלל 12,364 נבדקים תושבי בריטניה בגילי 73-55 שמשתתפים במחקר מעקב (מעקב UK Biobank).

הנבדקים עברו הערכה רפואית בשנים 2010-2006 והערכות נוספות עד תחילת 2021. מכלל הנבדקים, 2,304 תועדו עם דמנציה, ובהם 945 חולי אלצהיימר ו-513 מקרים של דמנציה וסקולארית הנגרמת על רקע אוטם בכלי הדם במוח ו/או שבץ מוחי. המקרים תועדו על סמך דיווחים עצמאיים, מסמכי אשפוזים בבתי חולים ותיעוד סיבות מוות. כמו כן, עוד בבדיקה הראשונית אובחנו 126 נבדקים עם ניוון מקולרי גילי, 493 נבדקים עם עכירות בעדשה – קטרקט, 99 נבדקים עם רטינופתיה סוכרתית - דהיינו פגיעה בכלי הדם ברשתית שמאפיינת חולי סוכרת, ו-199 נבדקים עם גלאוקומה המתבטאת בפגיעה בעצב הראייה ובלחץ תוך עיני מוגבר.

בנוסף למחלות עיניים, גם מספר מחלות ומצבים כרוניים שאובחנו בהערכה הראשונית היו קשורים בסיכון מוגבר לפתח דמנציה בהערכות רפואיות חוזרות, ובעיקר מחלות שכבר שהוכחו בעבר בעבודות רבות כגורמי סיכון לדמנציה, לרבות סוכרת סוג 2, מחלות לב, שבץ מוחי ודיכאון.

כשנותחו שילובים של גורמי הסיכון, נמצא כי מטופלים שאובחנו עם ניוון מקולרי גילי ותחלואה כרונית נלווית בבדיקה הראשונית היו בסיכון הגבוה ביותר פי 2.73 לפתח בהמשך דמנציה. בניתוח פרטני, ניוון מקולרי ושבץ יחד העלו ב-75% את הסיכון לדמנציה; ניוון מקולרי ומחלות לב העלו פי 2.01 את הסיכון לדמנציה; ניוון מקולרי והשמנה העלו ב-77% את הסיכון לדמנציה; ניוון מקולרי ויתר לחץ דם העלו ב-43% את הסיכון לדמנציה; ניוון מקולרי וסוכרת העלו פי 2.84 את הסיכון לדמנציה; וניוון מקולרי ודיכאון העלו פי 2.27 את הסיכון לדמנציה.

בנוסף, רטינופתיה סוכרתית בשילוב תחלואה כרונית העלו ב-50% עד פי 3.24 את הסיכון לדמנציה. בניתוח פרטני, רטינופתיה סוכרתית ושבץ מוחי יחד העלו פי 2.93 את הסיכון לדמנציה; רטינופתיה סוכרתית ומחלות לב העלו את הסיכון פי 3.38; רטינופתיה סוכרתית והשמנה העלו ב-86% את הסיכון לדמנציה; רטינופתיה סוכרתית ויתר לחץ דם העלו ב-53% את הסיכון לדמנציה; ורטינופתיה סוכרתית ודיכאון העלו את הסיכון לדמנציה פי 2.44.

כמו כן, קטרקט ומחלות כרוניות נלוות העלה ב-19% עד פי 2.29 את הסיכון לדמנציה. החוקרים מסכמים כי מטופלים עם בעיות עיניים עשויים להימצא בסיכון מוגבר לדמנציה, ואלה הסובלים מבעיות עיניים ומחלות סיסטמיות יחד אף מצויים בסיכון גבוה יותר להידרדרות קוגניטיבית.

המחקר מומן על ידי הגוף המייעץ לממשלת בריטניה בנושאי בריאות ורווחה (NIGB) וקרן מחקר של שירותי הבריאות הלאומיים בממלכה הבריטית (NHS), וממצאיו מדווחים בגיליון אוקטובר 2021 של כתב העת British Journal of Ophthalmology.

סימנים בדרוזן

החוקרים לא בחנו את טיבו של הקשר בין בעיות בעיניים לדמנציה, אולם ישנן מספר הערכות כיצד סיבוכים בראייה עשויים להשפיע על ירידה קוגניטיבית.

ראשית, מחלות עיניים נקשרו במחקרים קודמים לגורמי סיכון מוכחים לדמנציה, לרבות סוכרת, שבץ מוחי, מחלות לב, יתר לחץ דם ודיכאון, שנבחנו גם בעבודה הנוכחית, וכן נקשרו לגורמי סיכון נוספים משותפים עם דמנציה כגון גיל מבוגר, רמת השכלה נמוכה, עישון סיגריות ופעילות גופנית מועטה. בנוסף, מחקרים בחיות הדגימו כי מניעת ראייה מובילה לירידה בפעילות מסלולים סנסוריים (חישתיים) בגוף, והשפעה זו קשורה בפגיעה קוגניטיבית ואף בפגיעה אפשרית במבנה המוח.

כמו כן, מספר מחקרים זיהו ריכוזים של החלבון 'עמילואיד בטא' (Amyloid-Beta) בדרוזן – נקודות צהבהבות באזור המקולה שמאפיינות מאובחנים בניוון מקולרי יבש ומעידות על משקעי חומר חוץ תאי. עמילואיד בטא הוא אותו חלבון שמצוי בריכוזים גבוהים במוח אצל אנשים עם דמנציה. התופעה דווחה בין השאר על ידי חוקרים אמריקאים במאי 2003 בכתב העת Molecular Vision.

העבודה הנוכחית מחזקת עדויות ממחקרים מצומצמים קודמים שזיהו קשר בין מחלות עיניים לפגיעה קוגניטיבית ודמנציה, אם כי הממצאים שהתקבלו עד כה אינם חד משמעיים. כך, למשל, מחקר מהולנד שפורסם בנובמבר 1999 בכתב העת American Journal of Epidemiology מצא כבר אז כי ניוון מקולרי גילי מעלה פי 2.1 את הסיכון לאלצהיימר במסגרת מעקב מצומצם שנמשך 25.2 חודשים. מחקר אמריקאי שפורסם בינואר 2019 בכתב העת Alzheimer's & Dementia מצא כי ניוון מקולרי מעלה ב-20% את הסיכון לפתח אלצהיימר ורטינופתיה סוכרתית מעלה ב-50% את הסיכון למחלה, במעקב ממוצע שנמשך שמונה שנים. לעומת זאת, מחקר נוסף מבריטניה שפורסם בינואר 2014 בכתב העת JAMA Ophthalmology לא זיהה עליה בסיכון לדמנציה בקרב מאובחנים עם ניוון מקולרי גילי, ואף מצא כי אבחון בדמנציה מפחית מהסיכוי להיות מטופל בבית חולים עקב ניוון מקולרי גילי.

British Journal of Ophthalmology, doi: 10.1136/bjophthalmol-2021-319508