מחקר חדש שנערך בארבעה מטופלים בתרדמת, ללא פעילות מוחית, חשף ממצאים מפתיעים: סימנים לתודעה רגע לפני המוות. המחקר החדש שממצאיו פורסמו בכתב העת היוקרתי PNAS נערך על ידי ד״ר ג׳ימו בורג'ין מאוניברסיטת מישיגן שחוקרת קורלציות עצביות של התודעה.

שלושה מהנבדקים שנכללו במחקר סבלו מפגיעה מוחית חמורה בשל חוסר בחמצן על רקע דום לב ממושך. למרות שעברו החייאה שהחזירה את ליבם לפעום, הנזק המוחי היה חמור. הנבדק הרביעי סבל מדימום מוחי גדול. כל הארבעה היו במצב של תרדמת, שאינם מגיבים לגירויים חיצוניים ועם הציון הנמוך ביותר של פעילות מוחית, ללא כל סימן להכרה או תגובה לגירויים.

בני משפחותיהם של הנבדקים החליטו לנתקם מצינור ההנשמה שמחזיק אותם בחיים והסכימו שהחוקרים יעקבו אחר פעילות המוח שלהם באמצעות EEG לפני ובעת שליבם נדם.

בשניים מתוך ארבעת הנבדקים, רגע לפני המוות, עלתה הפעילות המוחית בתדרי גמא גבוהים שמקושרים עם הכרה. העלייה בפעילות המוחית התרחשה באזורים וצמתים בקורטקס הסומטוסנסורי הקשורים לחוויה של תודעה, לרבות בחיבור בין האונות הטמפורליות, הפריאטליות והאוקסיפיטליות בחלק האחורי של המוח. הפעילות המוחית גם לא נראתה מקרית, אלא אופיינה בדפוסים חשמליים מסודרים, שמזכירים מאוד דפוסים שנצפו בבני אדם בעת חלימה וכן בחולי אפילפסיה שמדווחים על תחושות של חוויות ״מחוץ לגוף״ או הזיות. אותם סימנים של הכרה כאמור, לא היו קיימים לפני שהנבדקים נותקו מהמכשירים שהחזיקו אותם בחיים.

המחקר לא עונה על שאלות כמו מה עבר על הנבדקים באותם רגעים, מה קורה כאשר אנחנו מתים או על החיים לאחר המוות, אך הוא מספק עדויות לפעילות מוחית שיכולה להיות ההתבטאות הפיזיולוגית של ״חוויית של כמעט מוות״ שרבים שהיו קרובים למוות מדווחים עליה – בין אם מדובר בעלייה לאור לבן, מפגש עם קרוב שנפטר או צפייה בחיים שחולפים מול העיניים. כעת החוקרים מתכננים להרחיב את המחקר כדי להרחיב את הידע על מוות ומודעות.

 Proceedings of the National Academy of Science. DOI: 10.1073/pnas.2216268120