חוקרים מאוניברסיטת סאות'המפטון ערכו סקירת מחקרים שהעלתה כי קיים קשר בין שימוש בתרופות לטיפול בדיכאון לבין סיכון מוגבר להתפתחות של סוכרת סוג 2. עם זאת, החוקרים לא בטוחים שהתרופות הן הגורם הישיר לסוכרת.

מספר מחקרים בחנו את הקשר בין נוגדי דיכאון לסיכון להתפתחות של סוכרת, אך התוצאות לא היו עקביות. בניתוח הנתונים הנוכחי, שפורסם בכתב העת Diabetes Care, נכללו 22 מחקרים קודמים ו-3 סקירות קודמות.

נמצא כי באופן כללי, אנשים שנטלו נוגדי דיכאון היו בסיכון מוגבר לסוכרת. השוני הגדול באופן בו בוצעו המחקרים לא אפשר לחוקרים לכמת את ההשפעה.

המחקר אומנם מצביע על קשר, אך לא מדובר בהכרח בקשר של סיבה-תוצאה. משמע שלא ניתן לומר אם הטיפול התרופתי, בפני עצמו, גורם להתפתחות של סוכרת.

לדברי החוקרים קיימים מספר הסברים אפשריים לקשר שבין נוגדי דיכאון לסיכון לסוכרת. הסבר אחד הוא שקיימים נוגדי דיכאון העשויים לתרום לעליה במשקל - שהיא בפני עצמה גורם סיכון משמעותי לסוכרת. עם זאת, מספר מחקרים שבחנו את הקשר בין התרופות לסוכרת, מצאו סיכון מוגבר גם לאחר שנלקחו בחשבון גורמים מתערבים כמו שינויים במשקל, מה שמרמז על כך שעשויים להיות גורמים אחרים המעורבים בקשר.

החוקרים אומרים כי רופאים שרושמים נוגדי דיכאון למטופלים, במיוחד אם מדובר בשימוש ארוך טווח, צריכים להיות מודעים לסיכון, לעקוב אחר התפתחות של סוכרת ולעודד את המטופלים להקטין את הסיכון למחלה באמצעות אורח חיים בריא הכולל תזונה נכונה ופעילות גופנית.

החוקרים מוסיפים כי נדרשים מחקרים נוספים, שיבחנו את ההשפעה שיש לכל סוג ספציפי של נוגדי דיכאון על הסיכון להתפתחות של סוכרת ואת המנגנון העומד מאחורי הקשר.

Diabetes Care. 2013, 36(10), 3337-3345

תרגום ועריכה: ד"ר דינה ראלט