קצת דכאון הרבה חרדה מלא בלבול וכאבים שאין להם שם
מלא פעמים כשאני לא מצליחה לדבר או להסביר לעצמי או למטפלת מה קורה לי בלב מה הרגשתי עכשיו או למה לעזעזל נגמר לי האויר
אני כותבת
ובכתיבה מגלה מלא דברים שלא ידעתי
זה כמו קסם
כמו לעבור מחושך לאור
והכרת המחלה היא חצי מהתרופה שזה המון
אין עדיין פוסטים בבלוג.
פצפוץ
פעם לילה פעם יום