רוני שואלת: כיצד מסבירים לנער בן 17 (!) שאחיו התאום חולה הקרוהן זקוק כרגע לתשומת לב רבה יותר? על פניו, בשיחה פנים אל פנים, אין שום קנאה והמצב ברור, אך לא כך מתגלה בשיחה עם קרובי משפחה רחוקים יותר (סבתא ודודים).

מדובר בנער חכם וחברותי ואנחנו די אובדי עצות.

 

אודי דנקר משיב: קנאה הינה רגש טבעי במצב של משבר במשפחה. מסר ראשון חשוב הוא הלגיטימציה לכל הרגשות כגון: כעס, אשמה, בושה, עייפות, שחיקה, דאגה, וקנאה. בין תאומים קיימות עוצמות רגשיות עזות יותר בשל הקרבה והתחרות על המקום הייחודי של כל אחד.

בן המשפחה החולה אכן לעיתים זקוק ליותר התייחסות, תשומת לב, סיוע, והשקעה. מזון מיוחד, מנוחה, בדיקות וביקורים אצל רופאים. מצב הדורש התגייסות של בני המשפחה וויתור מצד האחים.

אני בעד שיח ישיר וכן בנושא. גם אם זה לא נאמר "בפנים". לציין ששמעתם מקרובי המשפחה ואתם מבינים את הרגשות שהתעוררו בשל השינוי באורח החיים במשפחה.

רצוי גם לשאול את האח מה הוא מבקש מכם ההורים ומה הוא מציע כדי שהמשפחה תתמודד ביתר הצלחה עם המצב.

 

יש לכם מה להוסיף לדיון? הכנסו לפורום