כמחצית מן האנשים המאובחנים עם טרשת נפוצה יפתחו כחלק ממהלך המחלה קושי קוגניטיבי. מחקרים שנערכו בעבר הצביעו על רמות שונות של קשר בין רמת הפגיעות הקונטיביות לבין רמת איכות החיים, החל מהשפעה חזקה ומשמעותית עד מחקרים שטענו כי הקשר אינו קיים.

מחקר חדש שם לו למטרה להעריך את השפעת הפגיעות הקוגניטיביות על דיווח עצמי של המטופלים באשר לאיכות חייהם, כאשר הוא מתחשב במשתנים מתערבים, גורמים אחרים שיכולים לתווך ולהשפיע על קשר זה.

124 נבדקים השתפו במחקר שם נלקחו מהם נתונים סוציו דמוגרפים (כמו גיל, רמת השכלה ומצב משפחתי), מידע קליני (סוג הטרשת, משך מחלה ו- EDSS), הוערכו רמות הדיכאון, עייפות ואיכות חיים, בנוסף לאבחון הקשיים הקוגניטיביים.

התוצאות הראו כי בין 37%-78% מן הנבדקים אובחנו כבעלי קשיים קוגניטיביים (תלוי בקריטריון לפגיעה קוגניטיבית בו השתמשו). לא נמצא קשר בין הפגיעות הקוגניטיביות לאיכות החיים, אך כן נמצא קשר בין הפגיעות הקוגניטיביות למשתנים: מצב משפחתי, EDSS ודיכאון.

למרות שפגיעה קוגניטיבית בטרשת נפוצה, הינה סימפטום משמעותי וחשוב, נראה כי הקשר עם איכות החיים אינו חד משמעי ומוחלט. המחקר הנוכחי הראה את הקשרים למשתנים אחרים, המצב המשפחתי, EDSS ודיכאון, אשר כנראה מתווכים ומתערבים בקשר בין הקוגניציה לאיכות החיים. מכיוון שמחקרים שונים הצביעו על רמות שונות של קשרים וחלקם הגיעו למסקנות סותרות, ממליצים עורכי המחקר להמשיך ולבחון נושא זה במחקר גדול ומקיף יותר שיכלול מגוון רחב של יכולות קוגניטיביות, גם את השימוש ביכולות קוגניטיביות בחיי היום-יום (הערכה השונה מאבחוני נייר ועיפרון הסטנדרטיים).

מתוך ה- BMC Neurology

תרגום ועריכה: ערן ברקוביץ'.