חייל מילואים שמשפר את הקשר עם ילדיו לאחר טראומות מלחמה, חולת סרטן שהחלימה ומחליטה להקים ארגון צדקה למען חולים אחרים וניצולי שואה שמאריכים חיים, מה משותף לכל אלה? היכולת להשיג דבר מה חיובי מתוך טראומה קשה, או כפי שמוכרת התופעה בשמה המקצועי - צמיחה פוסט טראומטית.

המונח 'צמיחה פוסט טראומטית', שהוצג לראשונה בשנת 1996 על ידי צמד החוקרים האמריקאים ריצ'רד טדשי ולורנס קלהון, מתייחס לשינויים חיוביים בתפיסותיו ובחייו של נפגע שפיתח הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) כתוצאה מחשיפה לאירוע טראומטי בעברו, הבאים לידי ביטוי בתפיסות חיוביות, משמעות קיומית חזקה יותר ומערכת יחסים עמוקה יותר עם אחרים. אין מדובר בהכרח בהחלמה מהפוסט טראומה - צמיחה פוסט טראומטית עשויה להתפתח גם בקרב אנשים שעדיין מתמודדים עם סימני לחץ ומצוקה על רקע חשיפה לאירוע טראומטי בעבר.

השיר שבא אחרי מלחמה

בשנים האחרונות מתחזקים התיאורים על צמיחה פוסט טראומטית בקרב נפגעי פוסט טראומה מאירועי לחימה וטרור. מחקר שהתפרסם באוקטובר 2013 בכתב העת Health and Quality of Life Outcomes בחן את תגובתם של 197 עובדי ממשל בנורבגיה בתגובה לאירוע הטרור המתגלגל שפקד את בירת המדינה אוסלו ביולי 2011, שהחל בפיצוץ מכונית תופת במתחם הממשלה - ממנו נהרגו שמונה איש. מדיווחי הנבדקים, שכולם נכחו במקום בשעת הפיצוץ, נמצא כי סימנים לצמיחה פוסט טראומטית, המתבטאת בחיזוק נפשי, היו גבוהים יותר דווקא בקרב אלו שחוו לחץ רב יותר לאחר האירוע ופיתחו פוסט טראומה בעוצמה חזקה יותר. לממצא גם השלכה חיובית, ולפיו דווקא אנשים שנפגעים מבחינה נפשית ברמה גבוהה כתוצאה מחשיפה לטרור, הם בעלי הסיכויים הגבוהים יותר לפתח צמיחה פוסט טראומטית כתוצאה מהטראומה שחוו.

צמיחה פוסט טראומטית תוארה בשנת 2010 גם על ידי חוקרים מפקיסטן בקרב 52 אנשים ששרדו פיגוע התאבדות בצפון מדינה. נמצא כי מעל למחצית מהנחשפים לטראומה פיתחו רמות גבוהות של צמיחה פוסט טראומטית, שבאה לידי ביטוי ביחסים קרובים יותר לזולת, חוזק עצמי גבוה יותר, פתיחה לאופקים חדשים מבחנה תעסוקתית ואישית ודיווח על שינוי רוחני ועל הוקרה לחיים.

בישראל נחקרת בעשור האחרון צמיחה פוסט טראומטית לעומקה על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת תל אביב בראשות פרופ' זהבה סולומון, כלת פרס ישראל לחקר עבודה סוציאלית. במחקר המשותף לד"ר אביטל לאופר מהמכללה האקדמית יהודה ושומרון, מרכז אדלר ואוניברסיטת תל אביב ולפרופ' סולומון, שהתפרסם בקיץ 2006 בכתב העת "מגמות", נבחנה באמצעות שאלונים השפעת החשיפה לטרור בקרב תלמידים בכיתות ז' עד ט' ב-11 בתי ספר ברחבי הארץ. בעיבוד הנתונים התברר כי 42% מהצעירים סבלו מתסמינים פוסט טראומטיים בדרגה קלה עד חמורה מאוד. בהמשך נמצא כי ככל שהצעירים הרבו לדווח על תסמינים פוסט טראומטיים כתוצאה מחשיפה לטרור והרבו לחוש פחד, כך הם גם דיווחו יותר על תחושות של צמיחה פוסט טראומטית. כן נמצא כי מתבגרים דתיים מדווחים על סימני צמיחה פוסט טראומטית יותר מאשר מתבגרים חילוניים ומסורתיים, ובנות מדווחות על צמיחה יותר מבנים. ההשפעה החיובית של האמונה וההשתייכות הדתית על צמיחה פוסט טראומטית מיוחסת במחקר לתמיכה חברתית גבוהה יותר בקהילה הדתית וכן לתחושה מוגברת של תמיכת האל העשויה להשפיע לטובה על תחושת השליטה והערך העצמי של המתמודד.

ראיות להשפעות החיוביות של טראומה בשדה הקרב קיימות עוד משנת 1980, בטרם הוצג המונח צמיחה פוסט טראומטית, במחקר שהופיע בשנת 1980 בכתב העת Archives of General Psychiatry, ומצא כי בקרב טייסים שנפלו בשבי במלחמת וייטנאם ועונו קשות על ידי לוחמים מצפון וייטנאם, 61.1% דיווחו על תהליך פסיכולוגי חיובי לאחר השבי, לרבות עלייה בביטחון העצמי, שינויים חיוביים באישיות ומתן ערך גבוה יותר לחיים. עוד נמצא כי ככל שהעינוי שעבר הטייס היה קשה יותר, כך השינוי החיובי עליו דיווח בהמשך, בתום המלחמה, היה משמעותי יותר. מחקר שהופיע בשנת 2006 בכתב העת Loss and Trauma מצא כי בקרב חיילים אמריקאים שלחמו במפרץ הפרסי במלחמת עיראק, ככל שהחייל תפס את האיומים עליו כחזקים יוותר, כך הוא דיווח בהמשך על צמיחה פוסט טראומטית משמעותית יותר.

משפחה בצמיחה

מחקר ישראלי-אמריקאי שהופיע בדצמבר 2012 בכתב העת Journal of Loss and Traima, בהובלת צוות חוקרים מאוניברסיטת בר אילן ומאיו קליניק בארה"ב, בחן 195 סטודנטים ישראלים בגילי 18 עד 34 שהתגוררו באזורים מוכי טרור באינתיפאדת אל עקצא, מהם 35% נחשפו באופן ישיר לאירוע טרור, ל-66% היה קרוב משפחה שנחשף לטרור ול-43% היה חבר שנחשף לאירוע טרור. נמצא כי דווקא חשיפה לטרור של קרוב משפחה השפיעה ברמה המשמעותית ביותר מבחינה סטטיסטית על התפתחות צמיחה פוסט טראומטית כתוצאה מתגובת לחץ. לפי החוקרים, הממצאים מראים כי צמיחה פוסט טראומטית לא תתפתח בהכרח בקרב אלו שנפגעו ישירות מטרור, אלא דווקא בקרב מי שתופסים באופן סובייקטיבי את החשיפה לאירוע טרור כטראומטי, אפילו אם לא נחשפו ישירות אלא דרך חוויות של קרוב משפחה.

צמיחה מדור לדור

תופעה מעניינת אובחנה במסגרת מחקרי מעקב המבוצעים בראשותה של פרופ' סולומון מאז שנות השמונים, ועוקבים אחר חיילים שנחשפו בשנת 1982 למלחמת לבנון הראשונה וחיילים שלחמו בשנת 1973 במלחמת יום כיפור. בעבודות אלו התברר כי צמיחה פוסט טראומטית עשויה לעבור בין דורות, בדומה למעבר בן דורי של פוסט טראומה שכבר תואר במחקרים רבים - למשל במעבר של טראומת השואה בין דורות.

בקבוצת החיילים ממלחמת לבנון בוצעו מעקבים בשלוש נקודות זמן: מיד לאחר המלחמה, שנתיים לאחר המלחמה ובשנת 2002. מתוך 669 חיילים שנבדקו, 19% (127) היו דור שני לניצולי שואה, ומתוכם 45.6% פיתחו פוסט טראומה, בהשוואה ל-42.7% בקרב שאר החיילים. כעבור שנתיים 40.3% מקרב החיילים שהם דור שני לניצולי שואה אובחנו עם פוסט טראומה בהשוואה ל-21.8% בלבד בקרב שאר החיילים. אולם בבדיקה השלישית שבוצעה בקרב 422 נבדקים בשנת 2002 התהפכו הממצאים במפתיע: 32.9% מקרב החיילים שהם דור שני לניצולי שואה עוד הציגו סימני פוסט טראומה, אולם השיעור היה גבוה יותר והאמיר ל-41.4% בקרב מי שלא היו דור שני לשואה - מה שמצביע על האפשרות כי דווקא אלו שהיו דור שני לשואה הצליחו לפתח עם הזמן מנגנון של צמיחה פוסט טראומטית באופן יעיל יותר מאלו שלא היו דור שני לשואה.

בעבודה על קבוצת המעקב השנייה אחר החיילים ממלחמת יום כיפור, שממצאיה תועדו במארס 2011 בכתב העת Journal of Clinical Psychology, ההפתעה הייתה גדולה עוד יותר : בכל שלוש תקופות זמן לאורך המעקב, בשנים 1991, 2003 ו-2008 היה שיעור החיילים שפיתחו פוסט טראומה גבוה יותר בקרב אלו שאינם דור שני לניצולי שואה. בבדיקה בשנת 2008 אובחנו תסמיני פוסט טראומה בקרב 42.5% מהם, בהשוואה ל-32.4% בקרב דור שני לניצולים.

צמיחה לאומית

צמיחה פוסט טראומטית בתגובה לאירועי טרור יכולה להופיע גם ברמה הלאומית. כך, למשל, סקר לאומי שנערך בארה"ב ב-19-14 לספטמבר 2001, ימים ספורים לאחר מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, והתפרסם אותה שנה בכתב העת New England Journal of Medicine, מצא כי בקרב 560 משתתפים, 36% דיווחו כי הלכו לתרום דם כתוצאה מהמתקפה.

סקר נוסף שנערך בארה"ב ב-19-13 בספטמבר 2001, מיד לאחר המתקפה, על ידי צוות מאוניברסיטת שיקגו, מצא כי רוב הנבדקים - 59% מתוכם - ביצעו לפחות פעולה אחת של צדקה בתגובה לאירוע הטרור, לרבות תרומת כסף, תרומת דם או התנדבות בארגון.

מחקר נוסף שנערך לאחר מתקפת הטרור במדריד במארס 2004, והוצג ביולי 2006 בכנס האירופי השלישי לפסיכולוגיה חיובית בפורטוגל, העלה בקרב מרבית הנבדקים תחושות חיוביות של סולידריות (85%) ושייכות לקהילה (82%). כל אלו ראיות לצמיחה פוסט טראומטית.

אלי, אלי

השראה משמעותית במיוחד ניתן למצוא בסיפורי צמיחה פוסט טראומטית בקרב ניצולי שואה, אחת הטראומות הקשות שידעה האנושות. מחקר של צוות מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון שהופיע בינואר 2011 בכתב העת Journal of Loss and Trauma בחן דפוסי התמודדות בקרב 97 ניצולים שנולדו לאחר 1930 ונחשפו לטראומת השואה כילדים, ומצא כי לאלו שחוו 'עוררות' גבוהה כתוצאה מהשואה, שהיא אחד המאפיינים לפוסט טראומה המתבטאת בחוסר ריכוז וקשיי שינה, היו גם סיכויים גבוהים יותר לחוות בהמשך צמיחה פוסט טראומטית. החוקרים מעריכים כי מנגנון העוררות, הדומה במאפייניו למנגנוני חרדה ופחד, הוביל את הניצולים לעשייה מוגברת שמצדה הניעה אותם לעבר צמיחה מתוך הטראומה. כמו כן נמצא כי לניצולים שיש מסביבם רשת חברתית תומכת סיכוי גבוה יותר לחוות צמיחה פוסט טראומטית, אם כי הקשר גם הפוך, וככל שהצמיחה הפוסט טראומטית מתפתחת, כך קל יותר לניצול לפתח רשת החברתית סביבו.

ביולי 2013 התפרסם בכתב העת PLoS ONE מחקר משותף לצוות מאוניברסיטת חיפה, המרכז הרפואי רמב"ם ואוניברסיטת ליידן בהולנד בקרב 55,220 עולים מפולין לישראל, שהשווה בין ניצולי שואה שעלו לאחר מלחמת העולם השנייה בשנים 1950-1945 (41,454 נבדקים) לבין עולים לפני 1939 שהוגדרו כקבוצת ביקורת. נמצא כי בניגוד לכל הסיכויים, תוחלת החיים של עולים מפולין ניצולי שואה הייתה בממוצע ארוכה יותר ב-6.5 חודשים בהשוואה לעולים מקבוצת הביקורת. בקרב גברים שחוו את השואה כילדים בגילי 10 עד 20 נרשמה תוחלת חיים ארוכה ב-18 חודשים (שנה וחצי) בהשוואה לגברים בגילים אלו שעלו לארץ מפולין לפני השואה. החוקרים טוענים כי ניתן להסביר את הממצאים בהתפתחותה של צמיחה פוסט טראומטית בקרב ניצולי השואה - הן צמיחה שהתפתחה בשלב ההתמודדות עם הזוועות בתקופת ילדותם באירופה והן כזו שהתפתחה בהמשך, אחרי המלחמה.

צמיחה מהמחלה

תופעת הצמיחה הפוסט טראומטית מתועדת בשנים האחרונות גם בקרב אנשים שפיתחו סימני לחץ ופוסט טראומה בתגובה למחלות, ובייחוד מחלות סוערות.

סרטן

מאמר ממרכז הסרטן של אוניברסיטת ייל בארה"ב שהתפרסם בקיץ 2013 בכתב העת Journal of Pediatric Oncology Nursing, מדווח על מחקרים מתשע מדינות מהשנים 1975 עד 2000 העוסקים בתחושות העצמה אישית בקרב ילדים שהחלימו מסרטן, מנקודת המבט של ממד הצמיחה הפוסט טראומטית. בסיכום ממצאים על 2,087 מחלימים זוהו מספר תהליכים החופפים צמיחה פוסט טראומטית, לרבות חיפוש ומציאת משמעות בעצם המחלה המחזקת את המחלים בחייו, בין השאר באמצעות התקרבות לדת; יצירת מערכת יחסים חזקה יותר במשפחה בין הילד המחלים לאחיו ואחיותיו ולהוריו; תחושה עמוקה יותר של הערכה לחיים; וכן שינוי בערכי חיים שדווחו על ידי רבים מהמחלימים והוריהם, הבאים לידי ביטוי בדאגה רבה יותר לענייני בריאות פיזית ונפשית ובשינוי באופנים בהם הם מחפשים חברים.

ביולי 2013 דיווחו חוקרים אוסטרלים מאוניברסיטת מלבורן בכתב העת European Journal of Cancer Care על תחושות צמיחה פוסט טראומטית בקרב מחלימים מסרטן שהצליחו להתמודד עם המחלה, ומרגישים בעקבות הניצחון על הסרטן יציאה לדרך חיים מחוזקת ומשמעותית יותר. החוקרים הוסיפו כי נמצא שצמיחה פוסט טראומטית, ככל שהיא חזקה יותר, מנבאת טוב יותר את התועלת למחלימים מסרטן מטיפולי רפואה משלימה המוצעים להם בבתי החולים לשיפור איכות חייהם.

מחלות לב

ביוני 2013 דיווחו חוקרים ישראלים מהמחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים איכילוב על סימני צמיחה פוסט טראומטית בקרב חולים שעברו אירועי לב. במחקר שהתפרסם בכתב העת journal of clinical Psychology in Medical Settings דווח כי מתוך 82 חולי לב בגילי 82-46 שנאלצו לעבור ניתוח מעקפים על רקע התקפי לב, 71.2% דיווחו בהמשך על תחושות של צמיחה פוסט טראומטית ומציאת משמעות חזקה יותר לחיים. עוד נמצא כי בדומה לממצאים ממחקרים על תופעות אחרות, דווקא אלו שחוו לחץ פוסט טראומטי כתוצאה מהאירוע הלבבי (17.1% מהנבדקים) פיתחו צמיחה פוסט טראומטית חזקה יותר.

שבץ מוחי

חוקרים מבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת קרדיף בבריטניה דיווחו בספטמבר 2013 על ממצאי מחקר שנערך בקרב 71 קרובי משפחה לנפגעי שבץ מוחי, הסובלים ברובם מפוסט טראומה לאחר אירוע השבץ והצורך לטפל בקרוב באדיקות. במחקר שהתפרסם בכתב העת British Journal of Health Psychology נמצא כי רובם המכריע (70) חווים צמיחה הבאה לידי ביטוי בחוזק נפשי ומשמעות חדשה לחיים, וזאת גוברת ככל שמתאפשרת לקרובים המטפלים תמיכה חברתית בעצמם.

השתלות כליה

במחקר שהתפרסם באפריל 2014 בכתב העת Clinical Transplantation דיווחו חוקרים מאוניברסיטת אוהיו על תחושות צמיחה פוסט טראומטית בקרב מושתלי כליה, האופייניים בעיקר לנשים מושתלות, למושתלים שהיו להם מערכות חבריות תומכות חזקות יותר לאחר ההשתלה ולמושתלים שנטו לפתח התקפי פאניקה לאחר ההשתלה, וצמחו מהם למצוא משמעות חזקה יותר לחיים.

אסונות נוספים

גם נפגעי טראומות מפגיעות חיצוניות עשויים לפתח ברבות הימים צמיחה פוסט טראומטית. באוגוסט 2010 דווח מחקר מהולנד בכתב העת journal of traumatic Stress כי בקרב מדגם של 678 נפגעי טראומה כתוצאה מאלימות ניתן למצוא תופעה של צמיחה פוסט טראומטית, התחזקת ככל שעוצמת הפוסט טראומה כתוצאה ממקרי האלימות הייתה חזקה יותר.

מחקר שהתפרסם ביוני 2007 ברבעון Psychiatric Quarterly על ידי חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת מיזורי בקרב 100 נפגעות תקיפה מינית, ש-90 מתוכן פיתחו פוסט טראומה ו-50% פיתחו תסמיני דיכאון, קבע כי אין בהכרח קשר בין חומרת הלחץ שחוו כתוצאה מהפגיעה לבין התפתותה של צמיחה פוסט טראומטית, וכי אלו יכולים לשכון יחדיו אצל אותה נפגעת. במחקר דווח על נפגעות שחוו חיזוק במשמעות לחיים כתוצאה מהפגיעה ויציאה לדרך חיים חדשה, לצד המשך תחושת הלחץ והחרדה הפוסט טראומטית כתוצאה מהאירוע.

מספר עבודות מדווחות על צמיחה פוסט טראומטית כתוצאה מתאונות דרכים. במחקר מבריטניה שאבחן את התופעה בקרב 158 ילדים בגילי 18-7 שחוו תאונות דרכים, שהתפרסם באוגוסט 2004 בכתב העת Journal of Traumatic Stress, נמצא כי 67 מבין הילדים (42%) פיתחו סימני צמיחה פוסט טראומטית, שבאו לידי ביטוי בעיקר במחשבות שלהם לגבי החיים, וזאת לצד התפתחות הפרעה פוסט טראומטית בעקבות תאונת הדרכים שהופיעה בקרב 25 (37%) מהילדים.

מספר מחקרים זיהו צמיחה פוסט טראומטית בקרב ניצולי אסונות טבע כדוגמת שיטפונות ורעידות אדמה. כך, למשל, מחקר מספרד משנת 2005 שהתפרסם בכתב העת Journal of Anxiety Disorders ובחן תגובות בקרב 115 ניצולי רעידת האדמה הקשה שפקדה את אל סלבדור בינואר 2001, זיהה תחושות חיוביות המצביעות על צמיחה פוסט טראומטית, לרבות למידה חיובית מהאירוע (66.7%), תחושה גוברת של יעילות עצמית (67%), יצירת חברים חדשים לאחר האסון (79.8%) ומציאת משאבים המאפשרים התמודדות נפשית חזקה יותר עם החיים (68.1%). כמו כן, 13.9% מהמדגם דיווחו כי הם מרגישים קרובים יותר לאנשים אחרים לאחר האסון, 12.1% דיווחו על חיזוק דתי, 10.4% דיווחו כי הם חסונים יותר, ואף מלמדים את ילדיהם שלא לפחד מרעידות אדמה ו-2.6% דיווחו כי הם יותר אופטימיים לאחר האסון.

כך ניתן לעודד צמיחה פוסט טראומטית

עבודה שהתפרסמה בינואר 2011 בכתב העת American Psychologist בראשותו של טדשי, שטווה את המונח 'צמיחה פוסט טראומטית', מבקשת להציע מספר צעדים לעידוד צמיחה פוסט טראומטית בקרב אנשים המתמודדים עם טראומה, בדגש על חיילים שפיתחו טראומה בשדה הקרב, במסגרת תכנית ייחודית שפותחה עבור צבא ארה"ב.

• המלצה ראשונה מבקשת לראות בתגובה לטראומה כמבשרת של צמיחה פוסט טראומטית, כאמצעי להעצמת תחושת הצמיחה. על הלוחמים להבין בשלב הראשון כיצד ההשפעה השלילית של החוויה הפוסט טראומטית שהם חווים נושאת בחובה גם יסודות לצמיחה עתידית. על הלוחמים גם להכיר בעובדה שתגובות פיזיולוגיות ופסיכולוגיות לאירוע טראומה הן נורמאליות ולא מעידות על בעיה כלשהי בחייל ובזהותו.

• המלצה שנייה כוללת את הצורך באימון כדי למנוע תגובות של חוסר שליטה במערכת העצבים הסימפטטית (קצב לב מוגבר, לחץ דם גבוה) כתוצאה מלחץ הנובע מחשיפה לאירוע הטראומטי, ועידוד תהליכי חשיבה הכוללים שיקול דעת בניגוד להרהורים.

• בשלב השלישי מומלץ להתמקד בתהליכי בנייה של חשיפה עצמית, באמצעות תמיכה נפשית ללוחם המעודדת אותו לפתח סיפור ברור אודות הטראומה אליה נחשף, ובייחוד החוויות לאחר החשיפה לטראומה, העשויות לעודד חשיבה בכיוון של צמיחה פוסט טראומטית. כמו כן כולל שלב זה השקעת מאמץ בלוחם כדי לסייע לו ללמוד כיצד להשתמש בקשרים חברתיים לצורך העצמה אישית וכיצד לפתח קשרים הן עם משפחתו, הן עם משפחת עמיתיו הלוחמים והן עם משפחת החיילים שאיבד במלחמה שיש באפשרותו לכבד את זכרם.

• בשלב הרביעי מומלץ לסייע לחייל לפתח סיפור לטראומה שעבר הכולל בתוכו מוטיבים של צמיחה פוסט טראומטית, בייחוד באמצעות פיתוח מטרות חדשות לחיים, חוזק עצמי, שינוי רוחני ומציאת משמעות חדשה והזדמנויות חדשות לחיים.

• ובשלב החמישי והאחרון מומלץ לסייע לחייל לפתח 'עקרונות לחיים' שהם יציבים וחסינים לשינויים, שיסייעו לו לצמוח מהטראומה, לאפשר לו לקבל את הצמיחה מבלי לחוש אשמה ולאפשר לו ליצור זהות חברתית חדשה כניצול טראומה, וכל אלה תוך השראה מהקונספט של יון ורומא העתיקה לגיבור כאדם רגיל שחווה חוויות בלתי רגילות, שורד אותן וחוזר לעולם היומיומי כדי לחוות את האמת החדשה שגילה לגבי החיים.

האם זו רק משאלת לב?

בעוד הראיות על צמיחה פוסט טראומטית ממשיכות להצטבר בספרות הרפואית, קיימים גם חוקרים המותחים ביקורת על האבחון הגובר של התופעה, ומציגים ממצאים פחות מעודדים באשר למקורה.

במחקר שנערך על ידי צוות בראשות ד"ר סטיבן לוין מאוניברסיטת בר אילן ופרופ' סולומון מאוניברסיטת תל אביב, שהתפרסם באוגוסט 2009 בכתב העת Journal of Traumatic Stress נבחן הקשר בין צמיחה פוסט טראומטית לבין תופעה נוספת המאפיינת אירועי טראומה - חוסן (resilience) הגורמת להתחסנות של אנשים מפני התפתחותה של פוסט טראומה מלכתחילה, לאחר חשיפה לאירוע טראומטי. בבדיקה שבוצעה בקרב 2,908 מתבגרים ישראלים שנחשפו לאירועי טרור ו-588 אזרחים וחיילים שנחשפו לטראומה במלחמת לבנון השנייה, נמצא באופן מעניין כי שתי התופעות מנוגדות אחת לשנייה, וצמיחה פוסט טראומטית לא צפויה להתפתח בקרב אנשים שפיתחו דפוס של חוסן בתגובה לטראומה, אלא דווקא בקרב אלו שמפתחים דפוס של פגיעות ביחס לאירוע הטראומטי.

אמנם אחד ההסברים לתופעה, לפי החוקרים, נעוץ ביכולת לראות צמיחה פוסט טראומטית כתהליך של חיפוש משמעות כתוצאה מהאירוע הטראומטי, בעוד שאנשים שמפגינים חוסן בתגובה טראומות אינם נוטים לחפש משמעות לאירועים אלו בהמשך. אולם הסבר נוסף אפשרי לתופעה, שאף נטען על ידי מספר חוקרים נוספים בעשור החולף, רואה בצמיחה פוסט טראומטית אשליה קוגניטיבית של 'משאלת לב' (wishful thinking), כשבקרב אנשים פגיעים במיוחד האירוע הטראומטי יוצר חוסר איזון שדוחף אותם לעבר אופטימיות לא מציאותית. ואילו אנשים עם חוסן לטראומה, שמקפידים לשמור על איזון פנימי, פשוט אינם נדרשים לפנות למחשבות לא מציאותיות של אופטימיות. הנושא ממשיך לעורר מחלוקות בקרב חוקרים, בעוד נמשך החיפוש אחר הקול האוטנטי של נפגעי טראומה החווים צמיחה מתוך האירוע שחוו.