פרפקציוניזם קשור להפרעות אכילה. למעשה, פרפקציוניזם שקשור בגוף מרומז באחד מהקריטריונים לקיומה של הפרעת אכילה מסוג בולמיה או אנורקסיה, שהוא – הערכה עצמית נקבעת יתר על המידה בהתבסס על משקל ומראה [מושלמים].

באופן מחקרי יש עדויות לכך שפרפקציוניזם הינו גבוה בקרב אלה אשר סובלים מהפרעות אכילה בהשוואה לקבוצת ביקורת של אנשים בריאים. פרפקציוניזם נמצא כגורם סיכון לסימפטומים בולימיים וגורם מנבא לאנורקסיה. כך שפרפקציוניזם משחק תפקיד באתיולוגיה, בשימור ובטיפול של הפרעות אכילה.

אבל מה קורה לפרפקציוניזם כאשר אדם מחלים מהפרעת אכילה? הפרפקציוניזם פוחת או נשאר גבוה וגורם לסכנה של נסיגה?

סקירת ספרות בנושא מסכמת שאנשים שמחלימים מהפרעת אכילה שומרים על רמות גבוהות של פרפקציוניזם. תוצאות של מחקרים תומכות בכך שפרפקציוניזם זה לא מצב זמני שקשור בשלב הפעיל של הפרעת האכילה, ושיש לפרפקציוניזם תפקיד כגורם סיכון ל"צלקת".

המחקר הנוכחי משווה שלבים שונים של הפרעת אכילה ומימדים וביטויים שונים של פרפקציוניזם.
במחקר הנוכחי החלמה מהפרעת אכילה מוגדרת ע"י שימוש במדדים פיזיים, התנהגותיים ופסיכולוגיים. כמו כן נעשתה אבחנה בין החלמה מלאה להחלמה חלקית. שתי קבוצות אלה הושוו לקבוצה של אנשים שכרגע מאובחנים כסובלים מהפרעת אכילה פעילה ומול קבוצת ביקורת של אנשים בריאים. הקבוצות הושוו על מגוון המשגות של פרפקציוניזם, כולל מדדים של אישיות פרפקציוניסטית, סגנון הצגה – עצמית פרפקציוניסטי ומחשבה/קוגניציה פרפקציוניסטית.

ההשערה של המחקר הייתה שכאשר מגדירים החלמה באופן כזה ספציפי, לאנשים בהחלמה מלאה יהיו רמות נמוכות יותר של פרפקציוניזם בהשוואה לקבוצת החולים עם הפרעה פעילה, ושלקבוצת ההחלמה החלקית יהיו רמות זהות לקבוצת ההפרעה הפעילה.

במחקר השתתפו נשים צעירות: 53 מאובחנות כסובלות מהפרעת אכילה פעילה, 15 אשר מוגדרות בהחלמה חלקית, 20 בהחלמה מלאה וקבוצת ביקורת של 67 נבדקים בריאים. המשתתפים מלאו שאלוני הערכה של תכונות פרפקציוניסטיות (הצבת סטנדרטים גבוהים במיוחד עבור עצמי והרגשה שגם האחרים מצפים למושלמות ממני), של פרפקציוניזם שקשור לסגנון הצגה עצמית (ניסיון להציג את עצמי כחסר פגמים בפני אחרים) ושל תדירות המחשבות הפרפקציוניסטיות. כמו כן הם עברו ראיון אבחוני כדי לקבוע את השלב של הפרעת האכילה בו הן נמצאות.

תוצאות המחקר הראו דפוס יציב שבו הנבדקות שהיו בקבוצת ההחלמה המלאה וקבוצת הביקורת היו בעלות רמות זהות של פרפקציוניזם, שהיו נמוכות בצורה משמעותית מהפרפקציוניזם של קבוצת ההחלמה החלקית ושל המטופלות עם הפרעה פעילה.

אם כך המחקר מראה תוצאות הפוכות למחקרים קודמים שעסקו בנושא, ועל כן מדגיש את החשיבות של הגדרה מדויקת של החלמה ושל המימדים של פרפקציוניזם בהפרעות אכילה. כלומר, כאשר החלמה מוגדרת בדרך שמבטיחה החלמה פיזית, התנהגותית ופסיכולוגית, כפי שנעשה במחקר הנוכחי, מתקבל דפוס ממצאים שונה ממחקרים קודמים.

ייתכן ומטופלות בהחלמה מלאה חוות ירידה/הפחתה בפרפקציוניזם לאורך זמן אשר מאפשרת השגה של מצב החלמה יותר כוללני ומלא. מתוך פרספקטיבה זאת, טיפול וחוויות אשר עוזרים להפחית פרפקציוניזם הינם המפתח ליכולת להשיג החלמה מלאה.

תרגמה וערכה מיכל אפק

מתוך: 
Perfectionism Across Stages of Recovery from Eating Disorders

 International journal of eating disorders, 2010, 43(2), 139-148