ישנו קושי מחקרי לעקוב אחר ההשפעה המצטברת של פעילות גופנית על מהלך מחלת הטרשת הנפוצה, אך מרבית העדויות הקיימות מצביעות על האטה בהתקדמות המחלה בקרב מטופלים עם כושר גופני גבוה יותר. כך עולה מסקירת הספרות המדעית שערכו חוקרים מדנמרק. 

בעבר הרחוק הומלץ לאנשים עם טרשת נפוצה לא לעסוק בפעילות גופנית מכיוון שראו כי בטווח המיידי קיימת החמרה בסימפטומים ובעייפות. בשני העשורים האחרונים כבר מוסכם ומומלץ לעסוק בפעילות גופנית, בשל היתרונות הגופניים והפסיכולוגים מהם נהנים אנשים עם טרשת נפוצה העוסקים בספורט או פעילות שיקומית באופן קבוע.

מאמר חדש שפורסם בכתב העת Therapeutic Advances in Neurological אסף את הניסויים והדיווחים שבדקו את השפעת הפעילות הגופנית על אנשים עם טרשת נפוצה בכדי לקבוע האם - מעבר ליתרונות הידועים - בכוחה של הפעילות הגופנית גם להאט את התקדמות המחלה. 

לאחר סינון והערכה מדוקדקים של המחקרים בנושא, סקרו החוקרים 27 מאמרים רלוונטיים שהביאו לתוצאות הבאות:

 
1. מחקרים שבחנו את השפעתה של פעילות גופנית שנמשכה בין 3-26 שבועות על המדד לרמת הנכות
(ה- EDSS), הראו שאין שיפור במצב הנוירולוגי בעקבות פעילות גופנית.

2. מחקרים שבחנו את הקשר בין כושר גופני לבין ממצאים הנראים בסריקות MRI ו- fMRI, הראו כי אנשים שכושרם הגופני גבוה יותר, גם יכולתם הקוגניטיבית טובה יותר ומוחם מתנוון פחות (גם החומר האפור וגם החומר הלבן שמורים יותר) בהשוואה לאנשים עם טרשת נפוצה שכושרם הגופני נמוך.

3. במחקרים שבחנו דיווח עצמי של אנשים עם טרשת נפוצה, נמצא כי אנשים המדווחים על פעילות גופנית קבועה חווים התקדמות איטית יותר של המחלה (כפי שמתבטאת בכמות וחומרת הסימפטומים, היכולות התפקודיות או הנכות). לא נמצא קשר בין פעילות גופנית וכמות או תדירות ההתקפים.

4. מחקרים שבחנו עכברי מעבדה עם מחלה הדומה לטרשת נפוצה מצאו שקיימת השפעה חיובית לפעילות גופנית על מהלך המחלה.

לסיכום, רובם המוחלט של הממצאים מראים שבנוסף ליתרונות הידועים והמוכחים של הפעילות הגופנית, כנראה ויש ביכולתה גם להאט את התקדמות המחלה.

המתנגדים לממצאים טוענים כי הממצאים אינם מובהקים דיים ושלא נמצא שיפור משמעותי כאשר משתמשים במדד ה- EDSS המקובל. 

Therapeutic Advances in Neurological Disorders (2012); 5(2), 81–95