כאב
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
פעילות גופנית מפחיתה כאב בקרב מתבגרים הסובלים מפיברומיאלגיה
מחקר שהתבצע במספר מרכזים רפואיים במדנת אוהיו, ארה"ב בדק קשר בין רמת פעילות גופנית לבין עוצמת כאב ותסמינים נפשיים בקרב מתבגרים הסובלים מפיברומיאלגיה ראשונית. את המחקר הובילו חוקרים מבית החולים לילדים בסינסינטי, התפרסם בכתב העת The Journal of Pain , בספטמבר 2010.
פיברומיאלגיה ראשונית של גיל הנעורים, מייצגת מצב כרוני המאובחן לראשונה בגיל הנעורים המוקדם ונפוץ בקרב בנות יותר מבנים. מצב זה מאופיין לרוב בסימפטומים רבים היכולים לבוא לידי ביטוי בכאב ממקור שריר שלד, ריבוי נקודות רגישות לכאב, הפרעות שינה, עייפות כרונית וסימנים נוספים היכולים להשפיע על התפקוד הפיזי, הנפשי והחברתי של בני הנוער. פעילות גופנית נחשבת כתורמת משמעותית לאיכות החיים ורמת התפקוד בקרב בני נוער הסובלים מפיברומיאלגיה.
מטרת המחקר בדיקת הקשר שבין רמות שונות של פעילות גופנית לבין עוצמת הכאב ומרכיבים תפקודיים ונפשיים בקרב בני נוער הסובלים מפיברומיאלגיה .
מדגם: 104 בני נוער בגילאי 11-18, מהם 89% נערות והוריהם. הנבדקים אובחנו בהתאם לקריטריונים מקובלים כסובלים מפיברומיאלגיה ראשונית של גיל הנעורים, ולפחות שלושה חודשים סבלו מכאב שמקורו שריר שלד (מוסקולסקלטל). לכל הנבדקים נמצאו בבדיקה לפחות 5 מתוך 8 נקודות רגישות כואבות -Tender Points, ובנוסף סבלו משלוש תופעות נוספות כמו: הפרעה באיכות השינה, עייפות כרונית, חרדה מתמשכת, מעי רגיז או כאב ראש כרוני.
הליך המחקר: במהלך שבוע, לנבדקים הוצמד מכשיר אקטיגרף באמצעות חגורת מותן מתחת לבגד.
האקטיגרף, מתרגם את כמות ועוצמת הפעילות הגופנית, באמצעות מד תאוצה רב כווני. המידע מתקבל באמצעות סנסור והנתונים הופכים לנתונים אנלוגיים הניתנים לפענוח.
רמת פעילות הגופנית של הנבדקים סווגה לארבע רמות: פעילות מנוחה: כמו שינה, מנוחה, ישיבה וצפייה בטלביזיה. פעילות קלה כמו משחק וידיאו, כתיבה או הקלדה במחשב. פעילות מתונה כמו זו הקשורה למטלות יום יומיות כשאיבה בשואב אבק, משחק בהולה-הופ ומשחקי חצר - "תופסת". פעילות נמרצת כמו ספורט, ריצה, קפיצת חבל ועוד.
המטפלים המליצו לנבדקים לבצע פעילות גופנית ברמה מתונה עד נמרצת מהלך 30 מידי יום.
הנבדקים דירגו את עוצמת הכאב היומית בסוף כל יוםבאמצעות יומן כאב. במקביל ההורים התבקשו לדרג גם את עוצמת הכאב השבועית של הילד
הנבדקים וההורים נשאלו אודות רמת הקושי בביצוע פעילויות יום יומיות כמו עליה במדרגות, הליכה ועוד ובנוסף אודות קיומם של סימפטומים דיכאוניים
תוצאות: רוב הנבדקים אופיינו בפעילות גופנית נמוכה. ככל שהגיל היה צעיר, כך רמת הפעילות הגופנית הייתה גבוהה, בקרב בנים יותר מבנות.
רק 23% מהנבדקים, ביצעו פעילות גופנית ברמה גבוהה עד מתונה במהלך 30 דקות מידי יום. מטופל אחד בלבד ביצע פעילות גופנית במהלך 60 דקות מידי יום.
ככלל, לא נמצא קשר מובהק בין עוצמת כאב גבוהה לבין רמת פעילות גופנית נמוכה.יתכן והדבר נובע ממשתנים מתערבים נוספים האופייניים לאוכלוסייה זו, כמו עייפות והפרעות שינה, התורמים לחוסר ההתעניינות בפעילות גופנית.
בקרב הקבוצה המאופיינת ברמת פעילות גופנית גבוהה, לא ניתן לקבוע בבירור, האם הפחתת הפעילות הגופנית גורמת לעליה בעוצמת הכאב, או העלייה בעוצמת הכאב גורמת להפחתת הפעילות הגופנית.
הורי בני נוער שילדיהם לא נכללו בקבוצת הילדים שקיימו פעילות גופנית ברמה מתונה עד נמרצת, דיווחו על רמות גבוהות של סימני דיכאון וקשיי תפקוד. בקרב קבוצת בני הנוער שקיימו פעילות גופנית נמרצת , עוצמות הכאב המדווחות היו נמוכות באופן משמעותי מהאחרים, והוריהם דיווחו על סימני דיכאון ברמה נמוכה .
מחקר זה הינו ראשון מסוגו המודד באמצעות אקטיגרף את הפעילות הגופנית בקרב בני נוער הסובלים מפיברומיאלגיה– במחשבה לקבלת נתונים אובייקטיביים תוך ניטרול הטיות הנובעות מהיעדר מהימנות של הדיווח העצמי בהקשר.