האם שימוש כרוני בתרופות עם פעילות אנטיכולינרגית מעלה את הסיכון להפרעות קוגנטיביות ובמיוחד לשכיחות מחלת האלצהיימר? האם מטופלים אשר מפסיקים את השימוש בתרופה הם עדיין באותה קבוצת סיכון כמו אלה הממשיכים ליטול אותם?

כדי לענות על השאלות הללו ועוד רבות אחרות בוצע מחקר שכלל קשישים החיים בקהילה בני 65 שנים ומעלה. מתוך 9077 נחקרים ראשוניים איסוף הנתונים התבצע מ-6912  נחקרים ללא הפרעות קוגנטיביות ברקע. בדיקת הנחקרים נעשתה בתחילת המחקר; שנתיים ו-4 שנים לאחר מכן. בדיקת הסטטוס הקוגנטיבי שלהם נעשתה על סמך מבחנים רבים; ביניהם גם MMSE (Mini Mental State Examination).

מתוך 6912 משתתפים 86.4% לא דיווחו על שימוש כלשהו בתרופות אנטיכולינרגיות במהלך הניסוי; 2.5% דיווחו על השימוש רק בתחילת הניסוי והפסיקו לאחר מכן (קבוצת ''לא משתמשים''); 4.6% דיווחו על שימוש בתרופה בתחילת הניסוי במהלך השנתיים הבאות (קבוצת ''משתמשים'').

נשים וגברים בקבוצת ''המשתמשים'' הראו ירידה קוגנטיבית ניכרת יותר לעומת קבוצת ''לא משתמשים''. מסקנת החוקרים היא כי שימוש ממושך בתרופות עם פעילות אנטיכולינרגית מעלה סיכון לדמנציה או מחלת אלצהיימר.

נקודה למחשבה

על השימוש בתרופות אנטיכולינרגיות בקרב מטופלים קשישים דובר לא פעם והסיכון שכרוך בשימוש בתרופות אלה ידוע לעוסקים בתחום הרפואה. תרופות אנטיכולינרגיות גורמות לא רק לדליריום והפרעות קוגנטיביות זמניות אלא משפיעות גם מערכת השתן והמעיים. יש לעבור בקפידה על רשימת התרופות אותן נוטל המטופל שישוב מולנו לפני קביעת אבחנה של דמנציה או אלצהיימר.

Arch Intern Med. 2009 Jul 27;169(14):1317-24

תרגום ועריכה: אנה רייזמן