פסוריאזיס היא מחלת עור כרונית, שלאורך השנים נמצא כי עלולות להתלוות לה מחלות כרוניות נוספות בסיכון מוגבר, לרבות דלקת מפרקים פסוריאטית, מחלות לב וכלי דם, סוכרת והשמנה, מחלות מעי דלקתיות וקיימים אף מחקרים המצביעים על סיכון מוגבר למחלות עיניים ומחלות כליה וכבד. כמו כן, מספר עבודות בשנים האחרונות קושרות בין פסוריאזיס לסיכון מוגבר לירידה בצפיפות העצם והתפתחות אוסטיאופורוזיס החושפת את הגוף לסיכון מוגבר לשברים.

עתה מצא מחקר אמריקאי כי קיים קשר הדוק בין פסוריאזיס ודלקת מפרקים פסוריאטית לבין התפתחות שברים בעצמות, כשהסיכון לשברים גדל ככל שחומרת הפסוריאזיס גוברת.

החוקרים מאוניברסיטת פנסילבניה, בשיתוף חוקרים מבית החולים הכללי של מסצ'וסטס בבוסטון ומאוניברסיטת איסלנד, ביצעו איסוף נתונים מתוך מאגר רפואי בריטי הכולל מעל למיליון נבדקים בוגרים בגילי 18 עד 89 שעברו מעקב לתקופה של שש שנים בממוצע, ועיבדו נתונים על 158,323 אנשים עם פסוריאזיס, 9,788 אנשים עם עם דלקת מפרקים פסוריאטית ו-821,834 בריאים ששימשו כקבוצת ביקורת. ככלל, נמנו בקרב כלל הנבדקים שהשתתפו במחקר 49,168 אירועים של שברים בעצמות באזורים שונים בגוף.

ניתוח סטטיסטי שנטרל גורמים שעלולים להתערב בממצאים ולהשפיע על הסיכון לשברים - לרבות נטילת תרופות, משקל עודף ועישון סיגריות - העלה כי דלקת מפרקים פסוריאטית מעלה ב-26% את הסיכון הכולל לשברים מכל סוג, ב-7% את הסיכון לשבר בצוואר הירך וב-17% את הסיכון לשברים בחוליות עמוד השדרה.

גם מחלת הפסוריאזיס העלתה את הסיכון לשברים – סיכון שגדל ככל שהמחלה היתה חמורה יותר: פסוריאזיס ברמה מתונה (mild psoriasis) העלתה ב-7% את הסיכון הכולל לשברים, ב-13% את הסיכון לשבר בצוואר הירך וב-17% את הסיכון לשברים בחוליות עמוד השדרה, ואילו פסוריאזיס חמורה (severe psoriasis) מעלה ב-26% את הסיכון הכולל לשברים, ב-21% את הסיכון הספציפי לשבר בצוואר הירך, וכן מעלה פי 2.23 את הסיכון לשברים בחוליות עמוד השדרה. הממצאים מדווחים בגיליון ינואר 2017 של כתב העת Annals of the Rheumatic Diseases.

עוד נמצא במחקר כי אנשים עם פסוריאזיס ודלקת מפרקים פסוריאטית נטו יותר לקבל טיפול בתרופות לדיכאון בהשוואה לבריאים, וכן אנשים עם פסוריאזיס נטו יותר להיות מעשני סיגריות בהווה – בהשוואה לבריאים ואנשים עם דלקת מפרקים פסוריאטית ופסוריאזיס חמורה נטו יותר להיות צרכנים כבדים של משקאות אלכוהוליים.

כתוב בעור

עבודות נוספות מהעבר מחזקות את ממצאי המחקר הנוכחי. כך, למשל, מחקר מאיטליה שפורסם בספטמבר 2014 בכתב העת Journal of Dermatology העלה כי קיים קשר בין משך האבחנה בפסוריאזיס לבין פגיעה בצפיפות העצם, כאשר אנשים שמאובחנים עם אוסטיאופורוזיס סובלים מנגעי פסוריאזיס בעור לתקופת זמן ממושכת ביותר שנאמדה במחקר ב-17 שנים, בהשוואה ל-8.8 שנים בקרב חולי פסוריאזיס עם צפיפות עצם תקינה.

כמו כן, מחקר איטלקי קודם שפורסם בדצמבר 2012 בכתב העת Archives of Osteoporosis העלה כי במאגר של 76 אנשים עם פסוריאזיס מדרום המדינה, 24% פיתחו אוסטאופניה (osteopenia), כלומר ירידה בצפיפות העצם המבשרת על אוסטיאופורוזיס – בגיל 42 בממוצע, ואילו 5% קיבלו אבחנה רשמית של אוסטיאופורוזיס – בגיל 50 בממוצע. בקרב חולים שמאובחנים עם דלקת מפרקים פסוריאטית זוהתה שכיחות גבוהה יותר של אוסטאופניה (46%) ואוסטאופורוזיס (17%). על רקע הקשר שזוהה, חוקרים ממליצים לחולי פסוריאזיס לעבור בדיקות תקופתיות לצפיפות העצם כדי לזהות מבעוד מועד התפתחות של אוסטיאופורוזיס ולמנוע את הידרדרות המחלה.

כמו כן, פסוריאזיס אינה בעיית העור היחידה שנקשרה בעבודות לסיכון מוגבר לשברים בעצמות. אמנם במחקר הנוכחי לא מספקים החוקרים הסבר אפשרי לקשר זה, אולם חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת ייל מצאו בשנת 2011 כי כמות הקמטים בפנים ועומקם עשויים להוות בקרב נשים מבוגרות סמן המנבא סיכון מוגבר לשברים בעצמות, וזאת על רקע חלבונים משותפים המשמשים לבניית שכבות העור ועצמות הגוף – מה שעשוי להסביר גם את הקשר בין נגעים פסוריאטיים וסיכון מוגבר לשברים בעצמות.

Annals of the Rheumatic Diseases, doi:10.1136/annrheumdis-2016-210441