פסוריאזיס של הקרקפת (Scalp Psoriasis) היא מחלה המתבטאת בנגעים עוריים שמאפיינים את מחלת הפסוריאזיס המתפתחים בקרקפת הראש, מתחת לשיער ועל העורף. בקרב הסובלים מהמחלה, עור הקרקפת עלול להכיל נגעים יבשים-חלקים או מחוספסים וכן נגעים מקובעים או מתקלפים.

השכיחות של פסוריאזיס בקרקפת 

שכיחות מחלת הפסוריאזיס בקרב האוכלוסייה נעה בין אחוז אחד לשלושה אחוז. לפי אומדנים אפידמיולוגיים, קרקפת היא אחד האזורים המרכזיים בהם מתפתחים נגעים עוריים בקרב חולי פסוריאזיס. לפחות מחצית מהמאובחנים עם פסוריאזיס סובלים מהמחלה גם בקרקפת. כמו כן, ההערכות כי 40% מהסובלים מפסוריאזיס של הקרקפת מתמודדים גם עם פסוריאזיס של הציפורניים וכי 25% סובלים במקביל גם מפסוריאזיס בפנים.

לפי הערכות קבוצת המחקר לפסוריאזיס של הקרקפת באסיה, כפי שדווחו בפברואר 2014 בכתב העת Journal of Dermatological Treatment, מקרב 0.3% מתושבי אסיה הסובלים מפסוריאזיס, ל-75% עד 90% יש נגעים בקרקפת, שיכולים לפגוע באיכות החיים.

תסמינים של פסוריאזיס בקרקפת 

התסמינים המאפיינים פסוריאזיס של הקרקפת הם נגעים עוריים אדומים ונגעים דמויי קשקשים עם קרום, המתקלפים באופן נרחב בקרקפת, המתחילים לרוב באזור העורף או ברקמת הראש בסמוך לגבות או באזור החיבור שבין המצח לשיער. ברוב המקרים הקשקשת מתפשטת לאזור שמאחורי האוזניים.

נגעי הפסוריאזיס מלווים לרוב בתחושות כאב, צריבה וגרד, וכן יש להם השפעה על דימוי הגוף בהיותם פוגעים במראה האסתטי של הפנים והראש.

צורת הנגעים בפסוריאזיס של הקרקפת מאפשרת לרוב לרופאי עור לבצע אבחנה מבדלת בין מחלה זו לבין סבוריאה דרמטיטיס (דלקת עור חלבית) של הקרקפת. אמנם לשתי האבחנות הטיפולים דומים, אך התגובה לטיפולים לרוב טובה יותר בקרב המאובחנים עם סבוריאה דרמטיטיס בהשוואה למאובחנים עם פסוריאזיס. עור קרקפת אדמומי יכוסה בקרב חולי פסוריאזיס לרוב בפתיתים וקשקשת כסופה, ואילו בקרב חולי סבוריאה דרמטיטיס יכוסה בקשקשת שומנית בגווני לבן-צהוב.

מחקר שנערך בדרום קוריאה בקרב 80 אנשים עם פסוריאזיס של הקרקפת העריך את תסמיני המחלה על פי מדד לחומרת המחלה הקרוי PSSI המבוסס על תסמינים קליניים. במחקר שפורסם בדצמבר 2014 בכתב העת Annals of Dermatology התברר כי 80% מהחולים סובלים מתחושת עקצוץ תמידית הפוגעת באיכות החיים ברמות שונות. נמצא כי בבדיקה לצפיפות סיבים עצביים מתחת לשכבת האפידרמיס של העור, בדיקה אבחונית המבוצעת באמצעות ביופסיה, ככל שהבדיקה מצביעה על צפיפות גבוהה יותר – כך תסמיני העקצוץ עליהם מדווחים החולים חמורים יותר. 

תסמיני פסוריאזיס של הקרקפת עלולים להשפיע באופן משמעותי בהיבט הנפשי. סקר שנערך בקרב 1,023 חולי פסוריאזיס של הקרקפת בהולנד, שדווח עוד בשנת 1998 בכתב העת Dermatology, העלה כי 57% מהחולים מתלוננים על בעיות נפשיות וחברתיות בעקבות המחלה בשלבי חיים מסוימים.

תסמיני פסוריאזיס של הקרקפת לרוב מחמירים ונעלמים בתקופות שונות, ומתאפיינים בתקופות של התלקחות. מחקר מיוון שכלל 784 חולי פסוריאזיס, מרביתם עם פסוריאזיס של הקרקפת, וממצאיו פורסמו באביב 2010 בכתב העת European Journal of Dermatology, העלה כי המחלה מלווה לרוב בממוצע של 2.6 התלקחויות בשנה.

במחקר מיוון נמנה ממוצע של 2.4 ביקורים של חולה פסוריאזיס אצל רופאי עור בכל שנה. לפי המחקר ההולנדי, מטופל עם פסוריאזיס של הקרקפת מבקר בממוצע 5 פעמים בשנה אצל רופא עור. 

טיפול בפסוריאזיס של הקרקפת 

מבין הטיפולים התרופתיים לפסוריאזיס, אין טיפול ייעודי לפסוריאזיס של הקרקפת, גם לא מקרב הטיפולים הביולוגים החדשניים למחלה המיועדים לחולים עם נגעים מפושטים בעור ולא לנגעים ממוקדים בקרקפת בלבד. הטיפול התרופתי המותאם לחולים עם נגעים בקרקפת כולל לרוב שימוש בסטרואידים בזמן התלקחויות.

הטיפול בפסוריאזיס של הקרקפת מתמקד בעיקר בטיפול הקרוי 'קרטוליטי' – דהיינו טיפול המכוון להסרת שכבת העור החיצונית והקשקשת, וזאת באמצעות משחות טיפוליות או שמפו מיוחד (שמן רפואי עם מרכך), שאינם כלולים בסל הבריאות הציבורי.

בישראל משווקים בין השאר התכשירים אלפוסיל (Alphosyl) הרשום במשרד הבריאות כתכשיר רפואי ופסואיזי (PsoEasy) המכיל חומרים טבעיים. בנוסף מומלצות לחולים משחות רפואיות מקומיות כגון דייבונקס (Daivonex), דיתרנול (Dithranol) או אנתרלין (Anthralin), שמריחתן על העור מסייעת בהורדת הקשקשת.

בין החומרים הפעילים בתכשירים שנמצאו בעבודות כמשפרים את נגעי העור בקרב חולי פסוריאזיס של הקרקפת: חומצה סליצילית (salicylic acid) המופקת מהחומר סליצין, המצוי ברמות גבוהות בקליפת עץ הערבה, המשמשת לשיכוך כאבים ולריפוי מחלות עור נוספות כגון אקנה, יבלות וקשקשת, וכן זפת הפחם ובלעז קולטר (coal tar) - נוזל שחור המהווה תערובת שמכילה לרוב מעל ל-200 חומרים, ובייחוד תערובות פחמן, פנולים ותרכובות אורגניות טבעיות הטרוציקליות. בין השאר ניתן למצוא תכשירי שמפו זפת, המופק מפחם ומעצים נפוצים כמו עצי אורן, המסייע להפחתת הקשקשת והגירוי בעור הקרקפת.

מחקר בקרב 43 מומחים לרפואה בסקוטלנד אודות הטיפולים לפסוריאזיס של הקרקפת, שממצאיו דווחו בינואר 2011 בכתב העת Current Medical Research and Opinion, העלה כי תכשירים עם זפת פחם היו בשימוש הנרחב ביותר להקלה על תסמיני המחלה.

השימוש בשמפו ובמשחות טיפוליות לפסוריאזיס של הקרקפת דורש התמדה ומריחה עקבית תוך הפרדה זהירה של השיער לאורך הקצוות, באופן שיטתי, ובמטרה להגיע לכלל הנגעים שנוצרו על גבי עור הקרקפת. כמו כן, לחולים מומלץ על סירוק יומיומי של השיער, שימוש בתסרוקות המכסות את רוב הקרקפת בשיער כדי להסוות נגעים וכן שימוש בחולצות צבעוניות המסוות נשירת קשקשת.