טרשת נפוצה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
פגיעה באחיזת היד באנשים עם טרשת נפוצה
טרשת נפוצה עלולה לפגוע באחיזת היד. מחקר קטן מצא שהאחיזה נפגמת בעיקר כשרמת הפגיעה הנוירולוגית גבוהה
טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית כרונית. אצל אנשים עם טרשת נפוצה תאי מערכת החיסון תוקפים את המיאלין - החומר המבודד ומגן על סיבי העצב במערכת העצבים המרכזית (המוח וחוט השדרה). משמעות האיבוד של החומר המבודד היא פגיעה ביכולת העצבים להעביר מידע. פגיעה זו מובילה לתסמינים שונים, בהתאם למיקום בו נגרם הנזק למיאלין.
בבדיקות הנוירולוגיות שנערכות למטופלים, כמו גם בתחום המחקרי, ניתן דגש רב ליכולת ההליכה של אנשים הסובלים מהמחלה. אך אנשים עם טרשת נפוצה יכולים לסבול גם מפגיעה בחלק הגוף העליון, בזרועות ובכפות הידיים.
לפגיעה זו עלולה להיות השפעה על תפקודים רבים כגון הרמה או החזקה של ספל, טלפון, צלחת וכדומה. בנוסף, אנשים עם יכולת אחיזה והרמה חלשות נאלצים להשתמש ביותר כוח בכדי לבצע מטלות יומיומיות, מה שמגביר את תחושת העייפות וחולשת השרירים.
חוקרים מאוניברסיטת האסלט בבלגיה ביקשו לשפוך קצת אור על הפגיעות באחיזת היד בקרב אנשים עם טרשת נפוצה. הם בחנו אם יש הבדלים בכוח האחיזה בין היד הדומיננטית ליד הלא-דומיננטית והאם כוח האחיזה משתנה ככל שהמחלה מתקדמת.
לטובת המחקר גויסו 30 נבדקים עם טרשת נפוצה שהושוו ל-16 נבדקים בריאים. לכל הנבדקים הוערכו מספר מדדים בהם רמת הפגיעה הנוירולוגית על-פי מדד ה-EDSS, רמת העייפות, כוח השרירים ואחיזת היד. אחיזת היד הוערכה באמצעות מכשיר ייעודי המצביע על כוח האחיזה ברגע שנלחץ באמצעות כף היד. הנבדקים התבקשו ללחוץ את המכשיר 15 פעמים חזק ככל שיכלו (אחיזה דינמית) ולהחזיק את המכשיר במצב לחיצה למשך 30 שניות (אחיזה סטטית).
מתוך כל הנבדקים עם טרשת נפוצה ל-17 הייתה תוצאת EDSS נמוכה מ-6 ולכן הוגדרו עם פגיעה מתונה עד בינונית. 13 הנבדקים הנותרים נמצאו עם רמת EDSS הגבוהה מ-6 ולכן הוגדרו במחקר כבעלי פגיעה חמורה.
לפי הממצאים, שפורסמו בכתב העת Journal of Rehabilitation Medicine, בקרב הנבדקים עם טרשת נפוצה לא נמצא הבדל בכוח האחיזה בין היד הדומיננטית ליד שאינה דומיננטית.
המחקר לא מצא הבדלים בכוח האחיזה הדינמית בין אנשים בריאים לאנשים הסובלים מטרשת נפוצה. החוקרים גם לא מצאו הבדל בכוח האחיזה הסטטית בין אנשים בריאים לבין אנשים עם טרשת נפוצה הסובלים מפגיעה מתונה עד בינונית. נבדקים בשתי קבוצות אלה הצליחו לשמור על אחיזה חזקה לאורך זמן.
לעומת זאת, אנשים עם טרשת נפוצה הסובלים מפגיעה חמורה התעייפו מהר יותר כאשר הם ניסו לשמור על אחיזה חזקה לאורך זמן. ככל שחלפו השניות האחיזה שלהם הלכה ונחלשה.
אנשים עם פגיעה חמורה גם הפעילו פחות כוח באחיזה המקסימלית שלהם – הם הפעילו כוח השווה ל-23.5 ק"ג בממוצע, בהשוואה ל-32.9 ק"ג בממוצע בקבוצת הפגיעה המתונה עד בינונית ו-37.9 ק"ג בממוצע בקבוצת הנבדקים הבריאים. גם כאן ההבדל בין קבוצת הפגיעה המתונה וקבוצת הנבדקים ללא טרשת נפוצה אינו משמעותי.
המחקר הראה כי השרירים הנדרשים לאחיזה חזקה לאורך זמן מתעייפים ונחלשים במהירות בקרב אנשים עם פגיעה חמורה בעקבות מחלת הטרשת הנפוצה, בהשוואה לאנשים עם פגיעה מתונה עד בינונית.
החוקרים מקווים כי הנוירולוגים והחוקרים יתנו יותר תשומת לב לחלקו העליון של הגוף, מכיוון שהוא חיוני לתפקודים רבים כמו אכילה, שתייה ואף אחיזה של מקל הליכה או כל אביזר אחר.
J Rehabil Med. 2014 Sep 30. doi: 10.2340/16501977-1897
ערן ברקוביץ
אכן התמקדות בסימפטומים או חיפוש אחר סימפטומים מוסיימים, יכולים להגביר את הסיכוי שנחוש אותם. כבר בתגובתך ניתן לראות שאתה מבין כי ייתכן ותשומת הלב לסימפטום אינה נובעת מהחמרה, אלא מכיוון שקראת עליו. אני מקווה שהבנת מקור התחושות יעזור גם להרגשה הטובה.
שרות פנצטה
כל פעם כשאני קורא על סמפטום חדש שלא הכרתי, אחרי זמן מה אני מתחיל להרגיש אותו, כאילו ואני מנבא לי צרות ככה שבגלל זה אני לא מרגיש נוח עם כל המחקרים האלו כנראה.
ערן ברקוביץ
מטרת המחקר העלאת המודעות. אני חושב שישנו ערך בפרסומו לא רק בקרב נוירולוגים, אלא גם בקרב אנשים עם טרשת נפוצה מכיוון שזהו סימפטום (ככל הסימפטומים) שזיהוי מוקדם יכול להביא להאטת ההתדרדרות אולי אפילו לעצירה. גם אני שם לב, כפי שהחוקרים טוענים, כי יש התמקדות בעיקר ביכולות ההליכה ושאר הסימפטומים נדחקים הצידה.
אני יכול להבין שאין זה מעודד לשים דגש על עוד פגיעה אפשרית בעקבות המחלה, אך מאמין שיש לכך ערך אם תאפשר זיהוי מוקדם יותר.
שרות פנצטה
זה נכון, מה עוזר לי המחקר הזה? למה עושים מחקרים כאלו אם אין בהם תועלת?
אולי אני לא רואה נכון - רק שלא יעשו עכשיו מחקר על ראייה לא נכונה...