מסתכלים על השנה האחרונה בתסכול

על המתים והחטופים

על זחיחות ומחטפים

לא ניתן לתסכול להוביל אותנו

נסתכל על השנה שחלפה בגאווה

על הכוחות שמצאנו להתמודד עם קשיים

על האחדות שמצאנו כנגד השיסויים

על העם המתפקד, סך הכל לא רע.

נפנה מבטינו קדימה, לשנה שתבוא

אתגרים מאופק לאופק

חששות מן החדשות

פחדים ושנת נדודים

ויחד עימם

אנו עומדים זקופים

כואבים ועם זאת נחושים

מחזיקים ידיים

במעגלי עוצמה בכל מקום ומקום

אין לנו ארץ אחרת,

אין לנו חיים אחרים

שנה טובה

שתאפשר לנו להתמודד עם השדים שלנו

ולא עם של כולם

שתאפשר לנו להרגיש טוב עם הצרות שלנו

ולא עם של כולם

שתגרום לנו לדעת

שאנחנו זה כולם

אחד אחד לנסות לשפר יחסים עם בני משפחתי. הודות לזה שיש לי אח ואחות, בעל, ארבע ילדים, ושישה נכדים זה יפה מאוד יכול למלא את שאר חיי ובא לא נשכח הקשר הכי חשוב שלי עם עצמי. לילה טוב. 

מישהו התחיל לדבר איתי אתמול דרך האינסטגרם שהאמת נשמע ממש חמוד ועל ההתחלה סיפרתי לו שאני פוסט טראומתית בעקבות פגיעה מינית והוא באמת הראה לי שהוא הכי מבין והכי מכיל!! 

מפה לשם דיברתי איתו בצהריים בטלפון, ופתאום משהו בשיחה ערער... 

הוא שאל אם אני מטופלת בכדורים וגם בשיחות ואמרתי לו שכן ומניסיון כושל שלו עם כדורים (ביגלל חרדה ודיכאון לפני שנתיים) הוא "ממליץ" לי להפסיק איתם לגמריי ולא לחזור אליהם (חודש אני בלעדיהם... אבל זה סיפור אחר) וגם המליץ על השיחות כפי שהוא אמר "אני חושב שכדאי גם לשיחות שתפסיקי בהדרגה עוד חודש חודשיים כי אני פה" ... 

המשכנו לדבר והוא עבר לזה שהוא רוצה להפגש יום חמישי הקרוב ואמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה ואשמח שזה יהיה עוד כמה ימים... מאותו רגע הוא פשוט לא הפסיק להגיד לי שזה מרגיש לו שאני קשה והוא לא מבין מה הבעיה להפגש וכו ....

מצד אחד יכולה להבין אותו אבל מצד שני זה ממש קשה לי ולא יודעת מה לעשות....

ויצאתי עכשיו מהפסיכולוגית שלי וסיפרתי לה על זה והרגשתי שהיא כן באה לתמוך בי ונתנה לי הרגשה שזה בסדר לחכות עוד כמה ימים ואמרה "לא התחתנת איתו שהוא מחוייב לך לדברים שהוא לא יודע עליהם משיחה של יום וחצי" ...

גם אמרתי לה שמקרה דומה קרה לי באפריל האחרון שעם גבר שהכרתי דרך האינסטגרם והיה נראה חמוד והכל אבל בסוף לחץ עליי להפגש ואז תקף אותי.... וגם לו סיפרתי על הרגע הראשון שאני עם פוסט טראומה בעקבות פגיעה מינית.... 

מרגישה ממש ממש רע ופשוט בוכה באוטו ולא יודעת מה להגיד לו.... 

הוא אמר לי: אבל באמת שאת טובה. למה את נראית כל כך מאוכזבת מעצמך? זהו נגמר מותר לחייך עכשיו. והוא התכוון לתחום ספציפי שאני עוסקת בו אחרי משהו שעשיתי טוב. ואני באמת נראית מיואשת מעבר לפרופורציה, והלחיים שלי חמות כל הזמן כאילו מבושה וכל רגע אתחיל לבכות. שומעים לי את זה בקול וכואב לי רציף מרוב המחנק הזה בגרון. ואמרתי לו איזה משהו כי אני לא יציבה רגשית בשביל לדבר בכנות. ואחר כך חשבתי על זה ועניתי לו שוב בראש שלי "זה לא משנה, כי כבר נכשלתי." אני לא יכולה להיות מובנת אבל זה איך שאני מרגישה. אובייקטיבית יש לי עתיד עם הרבה טוב מבטיח אבל אני יודעת שכבר נכשלתי. אני אוהבת את החיים ויש הרבה מה להעריך בהם, ונולדתי עם כמות מזל שלעולם לא אצליח לכפר ולגרום לה להגיע לי, ואני בעשיריון העליון של החיים, ומה הסיכוי להיות במקום הזה, מה שביב הסיכוי, ויש לי את זה, זה מדהים, זה מטריף, מה הסיכוי להיות בכלל בחיים, להיות על הכוכב הזה, ואם להיות בחיים אז עוד להיות בת אדם, ועוד הסיכוי להיוולד למדינה מפותחת, להיוולד להורים שאוהבים אותי, להיוולד בריאה ולא נראית רע בכלל, זה הכל כבר לוטו אחרי לוטו, ואני באמת רוצה מאוד לתת למחשבה הזאת להשתלט ולוותר על כל השאר. אבל הקושי הרגשי של הפוסט טראומה הוא גזר דין אני באמת לא מצליחה לחיות לצידו, ואין לי באמת עתיד בגללו, וזה הולך ומעוות אותי מבפנים, ואף אחד לא מאמין לי כי רוצים להאמין שאפשר להתגבר על זה למרות הכל ואני אומרת שכבר נראה לי שלא, שיש טרגדיות ויש גבול ויש יותר מדי ואנחנו חייבים להשלים עם זה, ולמרות הפלא, בגלל הכאב הפושט אנושיות הזה הלוואי שלא הייתי כאן.

זֶה רַק אֲנִי - שׁוֹמֵעַ אֶת הַצְּרָחוֹת?

זֶה רַק אֲנִי שֶׁשָּׂם לֵב - שֶׁהֵן הַהֵפֶךְ מִשְּׂמֵחוֹת?

רַק אֲנִי רוֹאֶה - אֶת אוֹקְיָנוֹס הַדְּמָעוֹת הַמְּלוּחוֹת?

הַאִם רַק אֲנִי מֵבִין - אֶת הַהַשְׁלָכוֹת?

.

וְזֶה כֹּל כָּךְ מְתַסְכֵּל,

לָמָּה הוּא לֹא לוֹמֵד - אֶת הַמּוּסָר הַשְׂכֵּל?

הַמַּשָּׂא שֶׁלּוֹ - גַּם כָּכָה יוֹתֵר מִדַּי שׁוֹקֵל,

לָמָּה הוּא מְנַסֶּה לֶאֱכֹל - יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהוּא יָכוֹל לְעַכֵּל?

הוּא מְנַסֶּה לַעֲזֹר - וּלְהָקֵל,

וְלִפְעָמִים בִּגְלַל זֶה - הַכֹּל מִתְקַלְקֵל.

.

כְּשֶׁאַתָּה מְנַסֶּה לַעֲזֹר - מֵעֵבֶר לִיכוֹלוֹתֶיךָ,

גַּם אִם תְּנַסֶּה - בְּכֹל כּוֹחוֹתֶיךָ,

אַתָּה תִּפֹּל - וְתַפִּיל גַּם אֶת רֵעֶיךָ,

לִפְעָמִים אִתְּךָ - וּלְעִתִּים מֵעָלֶיךָ אוֹ מִתַּחְתֶּיךָ.

.

אַתָּה צָרִיךְ לַעֲזֹר לְעַצְמֶךָ - לִפְנֵי שֶׁאַתָּה עוֹזֵר לַאֲחֵרִים,

הַרְבֵּה גִּבּוֹרִים בְּטֶרֶם עֵת נִקְבָּרִים,

כִּי הֵם הֵרִימוּ - מִשְׁקַל שֶׁהֵם לֹא יְכוֹלִים לְהָרִים.

וּכְשֶׁהֵם מִתְמוֹטְטִים וְנִשְׁבָּרִים,

לְאַף אָדָם - הֵם כְּבָר לֹא עוֹזְרִים.

.

תַּכְנִיס לְךָ טוֹב טוֹב לַגֻּלְגֹּלֶת,

שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לְאַזֵּן - בֵּין רָצוֹן לִיכֹלֶת.

תִּשְׁקֹל - נֶזֶק מוּל תּוֹעֶלֶת,

הַאִם מִישֶׁהוּ אַחֵר יָכוֹל לַעֲזֹר - בְּצוּרָה פָּחוֹת כּוֹשֶׁלֶת?

תַּפְקִיד הַמַּצִּיל לְהַצִּיל - לֹא לִטְבֹּעַ יַחַד בַּמְּעַרְבֹּלֶת.

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי - תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשֵׁבוֹתָיו - מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סּוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

כֹּל אָדָם נוֹרְמָלִי - רוֹצֶה לְהוֹשִׁיט לְטוֹבֵעַ גַּלְגַּל,

אַךְ הַאִם יֵשׁ לְךָ גַּלְגַּל - וְאַתָּה לְכָךְ מְסֻגָּל?

אוּלַי עָדִיף לִיצֹר קֶשֶׁר - עִם מֻמְחֶה שֶׁבְּכָךְ מְתֻרְגָּל,

מֵאֲשֶׁר לִקְפֹּץ - וְלִטְבֹּעַ יַחַד אִתּוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא עוֹד גַּל?

מָה אִם הָיִיתָ שׁוֹכֵחַ אֶת כֹּל זִכְרוֹנוֹתֶיךָ – בְּעִקְבוֹת טְרָאוּמָה?

וְדַוְקָא בִּגְלַל שֶׁהַגִּישָׁה לְזִכְרוֹנוֹת נֶחְסְמָה,

יָכֹלְתָּ שׁוּב לְתַפְקֵד – וּלְהִתְקַדֵּם קָדִימָה.

הַאִם הָיִיתָ מְנַסֶּה לְהִזָּכֵר – בִּמְצִיאוּת אֲיֻמָּה,

שֶׁהַנֶּפֶשׁ שֶׁלְּךָ מִתְאַמֶּצֶת – לְהַשְׁכִּיחַ מִמְּךָ אֶת קִיּוּמָהּ?

הַאִם הָיִיתָ מוּכָן לַחֲטֹף שׁוּב – אֶת הַמַּהֲלֻמָּה,

וְלַחֲזֹר שׁוּב לִמְצִיאוּת עֲגוּמָה?

וְאוּלַי עִם הַזִּכָּרוֹן – אֵין לְךָ סִכּוּי לְהַחְלָמָה?

וְאוּלַי אֵין לְךָ יְכֹלֶת – לְהִתְמוֹדֵד עִם גֹּדֶל הָאַשְׁמָה?

עַד שֶׁבְּרֹאשְׁךָ – סוֹף סוֹף יֵשׁ דְּמָמָה,

הַאִם תָּעִיר אֶת הָ"רוּחוֹת" – שֶׁנִּקְבְּרוּ בָּאֲדָמָה?

.

אֲבָל מָה אִם בִּלְעֲדֵי הַזִּכָּרוֹן – אַתָּה חַי בִּמְצִיאוּת מְדֻמָּה?

אֵין אַשְׁמָה – אַךְ זֶה מַרְגִּישׁ חֲסַר נְשָׁמָה.

זֶה כְּמוֹ לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים – בְּמַצַּב תַּרְדֵּמָה,

אוֹמְנָם אֵין תְּחוּשַׁת אֵימָה,

אַךְ נִרְאֶה שֶׁגַּם הָאִישִׁיּוּת נֶעֶלְמָה.

וְאוּלַי כָּךְ תַּצְלִיחַ לְהִתְקַדֵּם קָדִימָה,

אַךְ מִי אָמַר שֶׁזֶּה לְכִּווּן הַהַשְׁלָמָה?

אוּלַי אַתָּה מִתְרַחֵק – מֵהַגְשָׁמַת הַמְּשִׂימָה?

אוּלַי הַמַּטָּרָה שֶׁלְּךָ פֹּה – הִיא לְהַמְשִׁיךְ בַּמִּלְחָמָה?

מָה אִם כְּדֵי לְהִמָּנַע – מִמְּהוּמָה,

אַתָּה תִּחְיֶה חַיִּים – שֶׁבָּהֶם לֹא תַּשִּׂיג מְאוּמָה?

הַאִם אַתָּה תִּבְרַח מֵהַקְּרָב – לִפְנֵי שֶׁהַמִּלְחָמָה הִסְתַּיְּמָה,

רַק כְּדֵי לָחוּשׁ תְּחוּשָׁה זְמַנִּית שֶׁל נֶחָמָה?

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי – תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ – אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשֵׁבוֹתָיו – מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

הַאִם הָיִיתָ בּוֹחֵר – לְהִזָּכֵר בִּמְקוֹר הַטְּרָאוּמָה,

וְכָךְ לִפְתֹּר אֶת הַתַּעֲלוּמָה?

גַּם אִם הַמְּחִיר הוּא – שֶׁמֵּעַתָּה וָהָלְאָה,

כֹּל יוֹם בְּחַיֶּיךָ – יִהְיֶה מִלְחָמָה?

אבל גם להשאר במיטה לא מתאפשר. הכנתי קפה וחייגתי לער״ן. מחכה למענה. עוזרת מגיעה בעוד שעה ויש לי חוג ב10:30. לכתוב את מילים האלה עזר לי. ה״לבד״הורגת אותי אבל יותר מבדידות פיזית זה שלא מבינים אותי. אחד מהמגבלות הוא זה שאיכפט לי יותר מידי. לעיתים אני סובלת עד כעס את המצוקה של האחר שלא לוקחים בחשבון. זאת אומרת שלא רק ממצוקה הפרטית שלי אני סובלת. חשה את הכאב של אלה שלו יכולים לעמוד על שלהם ולא חשים בטוחים מספיק להביע את סבלם. אפילו שמתים עליו. טוב אסור להכנס לזה. אני עכשיו על סף בכי. חוזרת לקפה. 

מרגישה נורא,

הרגשה כזאת של לב מרוסק, שכבר לא מוכן לסחוב את הכאב 

האדישות היא בריחה שאני ועוד רגע טובעת בה 

הבדידות היא מצוקה שכנראה יצטרך גם להשלים איתה

הרעב הוא מציק אבל אין לי כוח אפילו לאכול

זה לא שהקרקע לא יציבה, פשוט אני באוויר

כיבו לי את השמחה כאילו היא היתה שרפה 

אני באמת רוצה חברה אבל זה גובה מחיר גם ממני

אני צריכה תמיכה אבל אין בי אומץ לבקש

אני רק רוצה להרגיש עטופה מחוברת

שיהיה לי עם מי לדבר על הכאב בלי שיפוט 

שתהיה תמיכה קרובה ומחבקת גם ברגעי משבר - שהם בעיקר בלילה 

בלעדיהם (תומכים בי 35 שנה) הייתי מזמן בבית סוהר או בקבר. עכשיו יש לי דברים לעשות אבל אם תתעניינו אפרט. - יכול להיות שבבו העת אני אפרט גם בלי שתבקשו.