השמנה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
על מה שקורה כשקוראים לילדה ''שמנה''
מחקר: כשאומרים לילדה שהיא שמנה זה עלול להעלות את הסיכון שלה להיות שמנה בעתיד
לילדות בנות 10 שנאמר להן שהן שמנות מדי, במיוחד לאלה שבני משפחתן קראו להן שמנות, סיכון מוגבר להיות שמנות בגיל 19, בהשוואה לבנות שמעולם לא נאמר להן שהן שמנות. זאת בלי קשר לכמה שהן שקלו כשהיו קטנות. כך מצא מחקר חדש שפורסם בכתב העת JAMA Pediatrics.
חוקרים מאוניברסיטת UCLA ערכו את המחקר כתגובה לאלה המאמינים שלבייש אנשים לגבי משקלם זו דרך אפקטיבית להילחם בבעיית ההשמנה.
כדי לבחון אם מתן תווית "שמנה מדי" לילדה משפיע על הסיכון שלה לעלות במשקל, החוקרים השתמשו במידע ממחקר הגדילה והבריאות של המכון הלאומי לבריאות בארה"ב, שעקב אחר יותר מ-2,300 בנות מאז שהיו בנות 10 ועד גיל 19. כאשר המשתתפות היו בנות 10, הן נשאלו אם אביהן, אמן, אח, אחות, חבר, חברה, ילד אחר מהכיתה או מורה קראו להן "שמנה מדי".
ל-58% מהבנות נאמר שהן שמנות מדי. החוקרים מצאו כי סך הכל, בנות שנאמר להן שמנות היו בעלות סיכון גבוה ב-66% להיות שמנות בגיל 19, בהשוואה לבנות שלא נאמר להן שהן שמנות. לבנות שבן משפחה קרא להן "שמנה" היה סיכון גבוה יותר להיות שמנות בגיל 19 מאשר לבנות שנקראו שמנות על ידי מישהו שהוא לא בן משפחה.
הקשר היה משמעותי ללא תלות במידת ההשמנה של הבנות (לפי מדד ה-BMI) בתחילת המחקר ולגורמים נוספים שהיו עלולים להשפיע על התוצאות כמו רמות ההכנסה וההשכלה של ההורים. המשמעות היא שזה לא רק שלבנות ששוקלות יותר אומרים שהן שמנות והן אלה שממשיכות להיות עם עודף משקל בהמשך החיים – התווית "שמנה" יוצרת סבירות נוספת לכך שילדה תהיה שמנה בעתיד.
החוקרים גם מצאו כי ככל שמספר האנשים שאמרו לבת שהיא שמנה היה גדול יותר, כך גם עלתה הסבירות שהיא תהיה שמנה 9 שנים לאחר מכן.
לא תמיד מדובר בהקנטות מרושעות. אנשים לעיתים אומרים לאדם אהוב שהוא שמן מדי בכוונה טובה – הם רוצים לעודד אותו לשנות את אורח חייו. אבל החוקרים אומרים שכשגורמים לאנשים להרגיש רע לגבי המשקל שלהם זה יכול לפעול כבומרנג. הם מסבירים כי זה עשוי לייאש ולפגוע במוטיבציה. בנוסף, ידוע שכאשר אנשים מרגישים רע, פעמים רבות הם פונים למזון לנחמה. עצתם: להימנע מהמילה "שמן". הם ממליצים להתמקד באכילת בריאה יותר ופעילות גופנית ולא לעסוק באופן אובססיבי במשקל.
JAMA Pediatrics, online April 28, 2014
ד"ר דינה ראלט PhD
בזכות ילדותי השמנה לפחות כתבתי את אחד ממאמרי המדעיים הטובים על הקשר בין חוסר שרירים וצמיחה לגובה של הילדות. מכאן אני ממליצה כל הזמן לנשים לפתח שרירים...
http://www.camoni.co.il/index.php?idr=402&pid=11
מעניין שגם ידעתי אינטואיטיבית שלא יהיו לי בנות, כי אני לא אדע איך להתמודד עם השמנתן הפוטנציאלית. הבן שלי לא שמן וכך נחסך ממני/ממנו התסכול.
ענתר
נו, מה חדש?
חוץ מהמפרסמים שחושבים שירוויחו מזה כסף
כל בן אדם עם תא IQ לפחות במוחו יבין, שהשפלה לא מקדמת
ובוודאי לא כשמדובר על בעיות רגשיות
שלומית79
כל חיי היתי שמנה, בתור ילדה אני זוכרת את עצמי כבר בכיתה ב' ילדה שמנה , גדלתי להיות נערה שמנה ואפילו שמנה מאד. עשיתי כל דיאטה אפשרית. ברור שאני מעולם לא רציתי לעשות דיאטה זו היתה החלטה של ההורים שלי, שלחו אותי לשומרי משקל- אז לא היתה קבוצה של ילדים הייתי בקבוצה עם כל הזקנות ואני הילדה היחידה. עשיתי גם טיפול באלקטרודות וטיפול במחטים דיקור סיני, דיאטת סוג דם , ודיאטת כרוב, ומרזי מורית והרבלייף אפילו סגרו לי את הפה עם מלתעות - עשיתי הכל.
לא אומרת שלא ירדתי במשקל , ירדתי אבל לא לאורך זמן ובודאי שלא מספיק , כי הכל עלה ואפילו יותר ברגע שהפסקתי עם הדיאטה.
ניהייתי בחורה עצומה גדולה במיוחד שיא המשקל שלי היה בכיתה י' הגעתי כמעט ל- 100 קילו ואני נמוכה בסך הכל 1.50 , כך שנראיתי כמו איזה כדור פילאטיס.
עם הזמן ירדתי במשקל אך לא בגלל שינוי תזונתי אלא בגלל שחליתי - קיבלתי דלקת במעיים (קרוהן) ולאט לאט כל האוכל שהכנסתי לפה שלי יצא כמו שנכנס. לי זה ממש לא הפריע דווקא שמחתי שאני אוכלת כרגיל ומרזה.
עד שזה נהייה גרוע, בתוך שנה ירדתי 50 קילו בסוף כיתה י"א שקלתי 50 קילו (שזה היה במראה סבבה ונראיתי טוב ואפילו היה עוד לרדת) אבל מבחינה גופנית לא יכולתי לסחוב את עצמי , בקושי הייתי הולכת. הגעתי למצב שלא יכולתי לקום מהמיטה, אנשים חשבו שאני בולמית והתחילו לדבר איתי , ברור שהלכתי לקופת חולים על מנת לברר מאיפה הירידה הזאת במשקל ולמה אני כל הזמן בשירותים - אבל התשובה ששמעתי במשך כל אותה שנה היתה "זה וירוס- צריך לעבור לכלכלה מונעת" .
אבל אני גולשת זה לא קשור להשמנה - בכל מקרה , היום - יש לי ברוך ה' שלושה ילדים כאשר הבת הבכורה שלי "סובלת" מעודף משקל - אני מאד משתדלת לא לשגע אותה וקשה לי לראות אותה כך כי אני מפחדת שהמצב יחזור על עצמו ולכן אני משתדלת בכל כוחי להקפיד על תזונה נבונה בבית - גם בשבילי בתור חולת קרוהן ובטח ובטח בשביל ילדיי .
בכל זאת העולם מאד אכזרי לשונה - ומי ששמן סובל מהשפלות מהסביבה.
הרבה בריאות
שלומית