פוסט טראומה (PTSD) אינה התגובה הפסיכולוגית היחידה לטראומה. אנשים שנחשפו לאירוע טראומטי עשויים לפתח מגוון של קשיים נוספים המשפיעים על איכות חייהם, על יכולתם לנהל מערכות יחסים עם אנשים אחרים ועל יכולתם לעבוד וליצור. קשיים אלה יכולים להיות חלק מתגובה פוסט-טראומטית או להופיע כסימפטומים בודדים של הטראומה.

נדמה שרוב הקשיים נובעים מהניסיון של הנפגעים לשלוט בעצמם ובסימפטומים שלהם (שימוש בסמים או אלכוהול) או לשלוט בסביבה (הימנעות, התנהגות אלימה). רוב הקשיים הנלווים לפוסט טראומה קשורים לדיכאון, חרדה ושימוש בסמים ובאלכוהול.

קשיים בעבודה

עבור נפגעי פוסט טראומה, ההתמודדות עם מתחים ולחצים במקום העבודה עשויה להיות קשה. תנודות במצב הרוח, חרדה, רגזנות, חוסר סבלנות וסובלנות, קשיי ריכוז או זיכרון – כל אלה יכולים להוביל לוויכוחים וחיכוכים ולחוסר יציבות במקומות עבודה.

יש נפגעים השוקעים בעבודתם, מבלים בה שעות ארוכות מעבר לשעות העבודה הפורמליות ולמעשה עושים בה שימוש כמקום להסתגר בו. גישתם של נפגעים אלה לעבודתם הופכת לחלק מהמרכיב המניעתי שבתסמונת הפוסט טראומטית: עובדת היותם עסוקים מאוד מסייעת להם שלא להיזכר או לחשוב על חלקים טראומטיים.

במקרים חמורים במיוחד, נפגעי פוסט טראומה אינם יכולים לעבוד בכלל. ההחלטה לעזוב מקום עבודה או להפסיק לעבוד היא החלטה משמעותית מאוד. הנפגע חייב לשקול את המחיר שיש ליציאה ממעגל העבודה אל מול היתרונות שיש למהלך שכזה. לעתים קרובות, הנפגע רוצה להרגיש הקלה מיידית ולפיכך קשה לו לשקול אופציות אחרות (למשל, לרדת בהיקף המשרה) או להעריך את המחיר שישלם לאורך זמן.

מקום העבודה מספק לרבים מאתנו לא רק יתרונות כלכליים, אלא גם תחושת השתייכות, תחושת הישג וערך עצמי, ולכן יש לו השפעה חשובה על איכות החיים שלנו. נשירה ממקום העבודה, או ממעגל העבודה בכלל, עשויה לאורך זמן להעצים את חוויית הכישלון של הנפגע ולשלול ממנו מרכיבים חשובים שיכולים לשמש אותו בתהליך השיקום.

עם זאת, במקרים מסוימים, שינויים משמעותיים בהיקף המשרה או יציאה מוחלטת ממעגל העבודה יכולים לתרום לתהליך השיקום, זאת בתנאי שהם מתבצעים כחלק מתכנית שיקומית שלמה ומגובשת ובגיבוי המערכות הציבוריות (ביטוח לאומי או משרד הביטחון).

דיכאון

דיכאון הוא שילוב של מצב רוח ירוד וחוסר הנאה ועניין בפעילויות שקודם לכן היו מהנות. החיים הופכים לשטוחים ואפורים, ושום דבר אינו נראה מושך, מעניין, מרגש או מהנה. מצבי דיכאון עשויים להיות חריפים מאוד ולהוביל לקהות רגשית ולניתוק מוחלט מבני אדם אחרים, או שהם עשויים להיות קלים יותר ולהסתכם במצב רוח מדוכדך במקצת. כאשר הדיכאון קשה במיוחד, החיים עצמם מאבדים את ערכם והאדם מרגיש ש"לא שווה לו" לחיות.

מחצית מהסובלים מתסמונת פוסט טראומטית חווים דיכאון. לעתים קרובות, דיכאון קשור לרגשי אשמה.

רגשי אשמה

אנשים עם תסמונת פוסט טראומטית עשויים לחוות תחושות של אשמה, בושה וחרטה. בחלק גדול מן המקרים תחושות אלו קשורות לעצם העובדה שהם שרדו בעוד אחרים לא שרדו, לדברים שעשו על מנת לשרוד או לדברים אחרים שעשו ושכיום מעוררים בהם בושה.

רגשי אשמה בולטים במיוחד אצל נפגעים שהשתתפו במצבים קרביים. במלחמה, מעצם טבעה, לעתים קרובות אין אופציות "טובות" או מקובלות; כל האופציות הן רעות (למשל, להציל את עצמך או להציל חבר לנשק, להרוג או להיהרג). לפעמים האשמה נובעת מהניסיון ליישם אמות מידה אזרחיות על מצבים קרביים, או מוסר של שלום על עתות מלחמה. כשאנו שופטים את מעשינו בעבר לפי אמות מידה עכשוויות, מן הסתם נפתחת הדרך לתחושות אשמה ובושה, ואלה מבינינו הנוטים לשפוט את עצמם בחומרה עשויים לשלם מחיר כבד של אשמה.

חשוב להתייחס לרגשי האשמה האלה ול"אמיתות" המונחות בבסיסם, שכן אלו עשויים להכביד מאוד על הנפגע ולהעמיק את תחושות הניכור, הבדידות והדיכאון שלו.

שימוש בסמים ואלכוהול

נפגעי פוסט טראומה חווים סימפטומים קשים ומטרידים, הפוגעים באיכות חייהם. בניסיונות ההתמודדות עם סימפטומים אלה, אין פלא שהנפגעים פונים לעתים קרובות לכל מה שנדמה להם שעשוי לעזור, ובמיוחד למה שנמצא בהישג יד ועשוי להקל עליהם באופן מידי. אלכוהול וסמים עשויים לענות על דרישה זו.

הנפגע שואף להקלה מיידית ואינו רואה את הנזק שהוא גורם לעצמו בשימוש לא מבוקר בסמים ובאלכוהול. שימוש כזה, כמו גם שימוש מופרז בתרופות, משבש את יכולתו של הנפגע לתפקד בעבודה, פוגע במערכות יחסים עם אנשים בכלל ועם בני משפחה בפרט ומחבל ביכולת לנהל עניינים הקשורים לחיי היומיום, כגון ענייני כספים.

נוסף על כך, מכיוון שתסמונת פוסט טראומטית כוללת גם כעס רב, השימוש בסמים או אלכוהול עשוי לעורר התפרצויות של אלימות ואף לגרום להסתבכויות עם החוק. כל אלה ביחד – הירידה בתפקוד המקצועי, האישי והבינאישי – מחריפים את המעגל הפתולוגי ומקשים על הנפגע להתמודד עם בעיותיו באופן אפקטיבי.

מצב של פוסט טראומה ושימוש בחומרים משכרים מחריפים זה את זה, ולכן דרושה התערבות מקצועית מיידית.

על הנפגע להבין את הטרגיות שבבחירה שלו בסמים ואלכוהול, שכן הוא פוגע פגיעה אנושה בדיוק באותם דברים שעשויים לסייע לו להתמודד עם התסמונת הפוסט טראומטית שלו.