שבץ מוח מהווה סיבוך ידוע של ניתוחים וסקולאריים - כגון ניתוחי לב או ניתוחי עורקי התרדמה - אולם גם ניתוחים כלליים אחרים עלולים להסתבך ולהסתיים בשבץ מוח.

שבץ מוח ניתוחי מוגדר כאירוע מוחי איסכמי או דימומי המופיע בין 3-30 יום לאחר ניתוח. מדובר בסיבוך לא שכיח בניתוחים שאינם וסקולאריים, אך הוא עלול לגרום להארכת משך האשפוז, לנכות תפקודית ואף למוות.

לאחרונה פורסמה בכתב העת Journal of Cerebrovascular Diseases סקירה של הספרות הרפואית הקשורה לשבץ לאחר ניתוחים כלליים שאינם וסקולאריים.

מהסקירה עולה כי שיעור מקרי השבץ במטופלים לאחר ניתוח שאינו וסקולארי עומד על 0.08-0.7 אחוז, כתלות בסוג הניתוח, מורכבותו וגורמי הסיכון הוסקולאריים של המנותח. התמותה של החולים שעברו שבץ נעה בין 18 ל-26 אחוז במחקרים השונים.

החוקרים האיטלקים מאוניברסיטת Perugia מציינים כי אחד הנושאים החשובים בהערכות של חולה לניתוח הינה המדיניות בחולים המטופלים בתכשירים נוגדי צימות או קרישה. תכשירים אלו מעלים באופן ניכר את הדימום לדמם בניתוח, אולם מאידך הפסקתם בחולים בסיכון עלולה להסתיים באירוע טרומבוטי.

מהסקירה עולה כי עדיין אין הנחיות ברורות בנושא הטיפול במטופלים עם מחלת לב או כלי דם העוברים ניתוח שאינו וסקולארי. למרות שנראה כי יש להפסיק טיפול בקומדין מספר ימים טרם הניתוח כדי לנרמל את ערכי ה-INR ובינתיים לטפל בחולה בזריקות קלקסן, עדיין אין מדיניות ברורה לגבי נוגדי הקרישה החדשים או תכשירים נוגדי צימות כגון אספירין או פלוויקס.

מחקר שנערך כיום וטרם הסתיים בודק את הבטיחות והמינון האופטימלי של אספירין בחולים העוברים ניתוחי בטן. נראה כי ההחלטה לגבי הטיפול בתכשירים נוגדי צימות או קרישה צריכה להתקבל באופן פרטני בכל חולה על ידי צוות רב תחומי הכולל את המנתח ,המרדים, קרדיולוג ונוירולוג.

Cerebrovasc Dis 2012;34:175-181