בשנים האחרונות, בד בבד עם העלייה המדאיגה במימדים של עודף משקל והשמנת יתר, אלה נקשרו למחלות ומצבים רפואיים רבים, לרבות סוכרת, מחלות לב וכלי דם וסוגים שונים של סרטן. 

ככלל, משקל תקין אצל אדם בוגר מוגדר כשמדד ההשמנה BMI הוא בין 18.5 ל-25 יחידות, עודף משקל מוגדר כשמדד ההשמנה הוא בין 25 ל-30 יחידות, השמנת יתר מוגדרת כשמדד ההשמנה הוא מעל ל-30 יחידות, והשמנת יתר חולנית או קיצונית מוגדרת כשהמדד מעל 40 יחידות. בקרב ילדים ובני נוער, אחוזוני גדילה הם שמתארים את התפלגות גובה והמשקל והנטייה להשמנה.

רוב המחקרים העוסקים בסיבוכים רפואיים של השמנה מעידים כי ככל שהמשקל העודף גדול יותר – כך הסיכון לתחלואה עולה. להלן סקירה של המצבים הרפואיים שנקשרו במחקרים לעודף משקל והשמנה:

סוכרת

סוכרת סוג 2 נקשרה בעבודות רבות לעודף משקל והשמנת יתר. ל-75% עד 80% מחולי הסוכרת יש עודף משקל או השמנת יתר. לנשים עם השמנת יתר סיכון גבוה פי 6.7 לסבול גם מסוכרת, ובקרב גברים השמנת יתר מעלה פי 12.4 את הסיכון לסוכרת. מחקר ישראלי שבוצע בבית החולים בילינסון אודות השמנה בקרב סוכרתיים, והופיע בפברואר 2014 בכתב העת BMC Gastroenterology, בחן מדגם של 382 חולי סוכרת סוג 2, והעלה כי לנשים סוכרתיות נטייה גדולה יותר להשמנה המתבטאת במדד השמנה ממוצע (31.9 יחידות) הגבוה מזה שנמדד בקרב גברים (29.2 יחידות). מחקר שבוצע במסגרת התכנית האמריקאית למניעת סוכרת DPP (קיצור של Diabetes Prevention Program) של המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH), העלה כי בקרב אנשים שמנים, הפחתה קלה של 5% עד 7% בלבד במשקל העודף בעקבות פעילות גופנית מתונה סדירה במשך 150 דקות בשבוע מונעת או מעכבת משמעותית את ההתפתחות של סוכרת סוג 2.

השמנה עשויה להוביל לעליית רמות הסוכר בדם ולהתפתחות סוכרת בשני מנגנונים: שקיעת שומן בלבלב הורגת את תאי הבטא - התאים שמפרישים אינסולין - ומונעת הפרשת אינסולין בתגובה לעליית גלוקוז (סוכר). במקביל, שקיעת שומן בשריר, או בכבד ובאיברים אחרים, גורמת להם לא להגיב לאינסולין (תנגודת לאינסולין), כלומר כשהאינסולין מופרש, אך הכבד והשרירים לא מגיבים אליו - הסוכר לא נכנס לתא ולא 'נשרף' ורמות הסוכר בדם עולות. אם מרזים מרזים בזמן, התהליך עדיין יכול להתהפך. אמנם תאי בטא שמתו לא יחזרו, אך התאים הקיימים ישתחררו מעול השומן ויחזרו לעבוד כראוי. 

יתר לחץ דם

לחץ דם גבוה נקשר בעבודות רבות לעודף משקל והשמנת יתר, ואף מופיע לצד משקל עודף כאחד המאפיינים של התסמונת המטבולית. לפי עבודה שדווחה בכנס איגוד הלב האמריקאי (AHA) בספטמבר 2007, קרוב למחצית מהבוגרים עם עודף משקל מפתחים לחץ דם גבוה. מחקר מעקב אמריקאי נרחב – מחקר פראמינגהאם (Framingham) שנמשך 44 שנים, העלה כי משקל עודף הוא הגורם האחראי ל-26% מהמקרים של לחץ דם גבוה בקרב גברים ול-28% מהמקרים בקרב נשים.

לקשר בין השמנה ליתר לחץ דם מספר הסברים: ראשית, עלייה במימדי הגוף מגבירה את הצורך של הלב לפעול חזק יותר כדי לספק דם לכל התאים, ובנוסף, תאי שומן גם עלולים להזיק לתפקוד הכליות (ראו בהמשך), ובאופן זה להוביל לעלייה בלחץ הדם.

היפרליפידמיה

עודף שומנים בדם – היפרליפידמיה – מהווה כמובן את אחד המצבים הרפואיים השכיחים הנלווים להשמנה. הכוונה למצב רפואי שמאופיין ברמות גבוהות של שומנים בדם – טריגליצרידים וכולסטרול – מעבר לרמה הרצויה. טריגליצרידים – מקורם בעודפים של פחמימות וסוכרים שלא נוצלו ליצירת אנרגיה של תאי הגוף. ואילו כולסטרול, מקורו הן בייצור עצמי של הגוף בכבד והן במזונות עתירי שומן. מצב של היפרליפידמיה מעלה את הסיכון לטרשת עורקים, ומהווה את החוליה המרכזית המקשרת בין השמנה למחלות לב וכלי דם (ראו בהמשך).

היפרליפידמיה, אגב, אינה נגרמת רק מהשמנה, ועלולה להיגרם מסיבות נוספות, לרבות תת פעילות של בלוטת התריס, סוכרת ותרופות מסוגים שונים וכן על רקע גנטי, אולם השמנה מהווה את אחד מגורמי הסיכון המרכזיים לתופעה.

מחלות לב ושבץ מוחי

מחלות לב וכלי דם נקשרו לאורך השנים בעבודות רבות עם השמנה, וזאת בעיקר על רקע הסיכון המוגבר של אנשים שמנים להצטברות של עודפי שומנים בדפנות כלי הדם וחסימה של העורקים המובילים דם ללב (העורקים הכליליים), מה שמעלה את הסיכון להתקף לב או אי ספיקת לב, ו/או חסימת העורקים המובילים דם למוח, המלווה בעלייה בסיכון לשבץ מוחי. כמו כן, אנשים עם משקל עודף סובלים מגורמי סיכון רבים נוספים (המפורטים במדריך זה) שמעלים את הסיכון למחלות לב ושבץ, כגון לחץ דם גבוה וסוכרת. משקל עודף גם משפיע על פעילות הלב ועלול לפגוע ביכולתו להזרים דם באופן תקין לאיברי הגוף השונים.

מחקר המעקב האמריקאי פראמינגהאם (Framingham Study) מצא כי משקל עודף הוא הגורם האחראי ל-23% מהמקרים של מחלות לב וכלי דם בקרב גברים ול-15% מהמקרים בקרב נשים.

מחקר מסקוטלנד שפורסם בפברואר 2011 בכתב העת Heart העלה כי לאנשים בגיל העמידה עם השמנת יתר יש סיכון גבוה ב-60% ללקות בהתקף לב קטלני בהשוואה לבוגרים במשקל תקין באותו גיל, וכי סיכון זה מתקבל תוך ניטרול גורמי סיכון מתערבים להתקפי לב הנלווים להשמנה, כמו לחץ דם גבוה ועודף כולסטרול בדם.

גם הקשר שבין השמנה לשבץ מוחי הודגם בעבודות רבות. מחקר מעקב אמריקאי בקרב רופאים שנערך במסגרת אוניברסיטת הרווארד (Physician's Health Study) העלה כי משקל עודף מעלה את הסיכון לשבץ מוחי, כשכל עלייה של יחידה אחת במדד ההשמנה BMI מעלה ב-6% את הסיכון לשבץ, וסיכון זה גבוה פי 2 בקרב אנשים עם השמנת יתר, בהשוואה לאלו עם משקל תקין.

ויש מה לעשות. עבודות העלו כי הפחתה של 5% עד 10% במשקל העודף מורידה משמעותית את הסיכון למחלות לב וכלי דם.

סרטן

השמנה מהווה את אחד מגורמי הסיכון לסוגים שונים של גידולים סרטניים, ובהם גידולים שכיחים כגון סרטן השד, סרטן המעי הגס ופחות שכיחים כגון סרטן רירית הרחם. לפי הערכות מנתוני הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC), כ-3.5% ממקרי הסרטן בקרב גברים בוגרים ו-9.5% מהסרטן בקרב נשים בוגרות – מקורם בעודף משקל או השמנת יתר.

מחקר נרחב בבריטניה שפורסם באוגוסט 2014 בכתב העת Lancet על סמך נתונים שנאספו בקרב 5.24 מיליון בוגרים, העלה כי עודף משקל והשמנת יתר קשורים בסיכון מוגבר ל-22 סוגי סרטן נפוצים, ובהם סרטן השד בקרב נשים לאחר גיל המעבר, סרטן השחלות, סרטן הרחם, סרטן צוואר הרחם, סרטן המעי הגס, סרטן שלפוחית השתן, סרטן בלוטת התריס, סרטן הכבד, סרטן הדם (לוקמיה), סרטן הכבד וסרטן הכליות. המחקר העלה כי כל עלייה של חמש יחידות במדד ההשמנה BMI מעלה ב-62% את הסיכון לסרטן הרחם, ב-31% את הסיכון לסרטן שלפוחית השתן, ב-10% את הסיכון לסרטן המעי הגס, ב-9% את הסיכון לסרטן השחלות וב-5% את הסיכון לסרטן השד בקרב נשים לאחר גיל המעבר. לצד זאת, משקל עודף נקשר בירידה מתונה בסיכון לסרטן הערמונית ולסרטן השד בקרב נשים צעירות עד גיל המעבר. ואולם במחקר אמריקאי שפורסם ביוני 2011 נמצא כי למרות שהשמנה אינה קשורה לסיכון מוגבר לסרטן הערמונית, היא מעלה את הסיכון להתפשטות של גידול סרטני בערמונית ומפחיתה את סיכויי ההחלמה מהמחלה.

מחקרים נוספים גם קשרו בין עודף משקל והשמנה לבין סיכון גבוה עד פי 2 לסרטן הריאות ולסרטן הוושט, לסיכון מוגבר לסרטן הקיבה, ולעלייה של 10% עד 20% בסיכון לסרטן מסוג מיאלומה נפוצה, וכן לסיכון גבוה ב-50% לפתח גידול סרטני בראש מסוג מנינגיומה וגידול סרטני בלבלב.

טיבו של הקשר בין השמנה לסרטן אינו ברור עדיין, אולם הסברה המובילה היא כי תאי שומן מפרישים הורמונים שמשפיעים על תהליך גידול התאים ומובילים לחלוקה בלתי מבוקרת של תאים ולהתפתחות גידולים סרטניים, לרבות הורמון האסטרוגן – באופן שעשוי להסביר את העלייה המשמעותית בסיכון לגידולים סרטניים נשיים על רקע עודף משקל. תאי שומן גם מפרישים הורמונים מסוג אדיפוקינים (Adipokines) כמו לפטין – שעלולים להאיץ או לחילופין לעכב חלוקה של תאים ולשבש את פעילותם במנגנונים שתורמים להיווצרות גידולים סרטניים. בנוסף, לאנשים שמנים יש רמות נמוכות של פעילות דלקתית בגוף שעלולה עם הזמן לפגוע במטען הגנטי של התאים (הדי.אנ.איי) ולגרום לסרטן. תאי שומן זוהו גם בעבודות כמשפיעים באופן ישיר ועקיף על לרכיבים האחראים על גידול התא, כמו mTOR ו-AMP שקשורים בסיכון מוגבר לסרטן.

כמו כן, הרגלי תזונה לא בריאה והעדר פעילות גופנית המהווים גורמי סיכון להשמנה – משפיעים במקביל על סיכון מוגבר לסרטן. השמנה גם קשורה לגורמי סיכון נוספים לסוגים שונים לסרטן, לרבות עלייה ברמות האינסולין וגורם הגדילה IGF-1 בדם – שנקשרה להתפתחות גידולים סרטניים במעי הגס, הריאות, הערמונית והרחם ועלייה בסיכון לאבנים בדרכי השתן שמגדילים את סיכון לסרטן שלפוחית השתן.

מחקרים שונים מצאו כי ירידה במשקל עשויה לתרום לירידה בסיכון לגידולים סרטניים, לרבות סרטן השד, הרחם, המעי הגס והערמונית. נמצא כי אנשים שעברו ניתוחים בריאטריים לקיצורי קיבה להורדה במשקל – היו בסיכון נמוך יותר לפתח סרטן בהשוואה לאנשים עם השמנה קיצונית שלא עברו את הניתוח.

עם זאת, הממצאים בהקשר זה אינם חד משמעיים, ונתונים ממחקר המעקב האמריקאי "מחקר האחיות" שפורסמו באוגוסט 2015 בכתב העת JAMA Oncology העלו כי ירידה במשקל אצל נשים שכבר היו עם עודף משקל או השמנה – לא השפיעה על הסיכון שיפתחו סרטן השד בתקופת המעקב.

רוב המחקרים מצביעים על קשר בין עודף משקל והשמנה לבין ירידה בסיכויי ההחלמה מסרטן, ועלייה בסיכון לפגיעה באיכות החיים, חזרה של הגידול הסרטני והאצה של התפתחות הגידול במהירות. השמנה גם קשורה לסיכון לסיבוכים שנגרמים כתוצאה מהטיפול בסרטן, לרבות עלייה בסיכון לליפדמה בקרב נשים המחלימות מסרטן השד ועלייה באי נקיטת שתן בקרב גברים עם סרטן הערמונית שעברו ניתוח לכריתת הערמונית. השמנה גם העלתה ב-50% את הסיכון לתמותה בקרב אנשים עם מיאלומה נפוצה.

דום נשימה בשינה ומחלות ריאה

השמנה עלולה להוביל לסיבוכים בתפקודי הריאות ולמחלות ריאה כמו אסתמה ומחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) ולהתפתחות מחלת דום נשימה בשינה (Sleep Apnea).

מחקר אמריקאי שפורסם באפריל 2007 בכתב העת הרפואי למחלות ריאה AJRCCM מצא כי עודף משקל מעלה ב-38% את הסיכון לאסתמה והשמנת יתר מעלה ב-92% את הסיכון למחלה, ללא הבדל בין המינים.

גם מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) שקשורה בעיקר לעישון סיגריות – מושפעת מהשמנה, וקיים שיעור גבוה יותר של שמנים מקרב החולים בדרגה הקלה, אם כי באופן פרדוקסאלי – החמרה במצב המחלה COPD מזוהה בעיקר אצל אנשים רזים, כשעודף משקל מפחית מהסיכון למחלה בשלבים מתקדמים (3 ו-4).

דום נשימה בשינה (Sleep Apnea) היא מחלת הריאה המזוהה ביותר עם השמנה – משקל עודף מעלה עד פי 4 את הסיכון לפתח הפסקות נשימה תכופות בלילה ודום נשימה בשינה, שקשורה גם באופן ישיר למצבים רפואיים רבים שנקשרו להשמנה, כמו יתר לחץ דם, מחלות לב ושבץ מוחי.

השמנה גם עלולה להחמיר מחלות ריאה שונות. כך, למשל, מחקר אמריקאי מצא בנובמבר 2011 כי ילדים שמנים החולים באסתמה סובלים יותר מהתלקחויות של המחלה. מחקרים גם מצאו שהשמנה מחמירה את עוצמתה של תופעת דום נשימה בשינה והופכת אותה לקשה יותר.

הקשר בין מחלות ריאה להשמנה מוסבר במספר מסלולים אפשריים: הצטברות של רקמת שומן מעמיסה על קיבולת הריאה. השפה בעלת חשיבות קלינית נצפית לרוב כשקיימים עודפי שומן קיצוניים בקרב אנשים עם השמנת יתר, הדוחקים את קיר החזה והריאות, או בקרב אנשים עם השמנה ביטנית קשה. לחץ של שומן על שריר הריאה וירידה בחוזר שריר הריאה עשויים אף הם לפגוע בתפקוד הריאות, ולהוביל למצבים של קוצר נשימה, ולכן לאנשים שמנים קשה יותר לנשום באופן מהיר לאחר פעילות גופנית. קוצר נשימה בקרב אנשים עם השמנה עלול למסך מצבים רפואיים נוספים בעלי משמעות קלינית, לרבות מחלות ריאה כגון אסתמה ומחלות לב. השמנה גם מובילה להצטברות יתר של שומן סביב הצוואר, באופן שמצר את דרכי הנשימה, וגורם לקשיים בנשימה ולהפסקות נשימה קצרות – ומסיבה זו עלול להתפתח מצב של דום נשימה בשינה. כמו כן, שומן שמרוכז בצוואר ובגוף עלול גם להפריש חומרים שתורמים לדלקתיות, שמהווה גורם סיכון נוסף לדום נשימה בשינה.

לעבודות הקושרות בין השמנה למחלות ריאה גם היבט מניעתי. כך, למשל, מצא מחקר מקנדה שפורסם ביוני 2015 כי הרזיה מפחיתה מהחומרה של אסתמה, ומשפרת את תגובת היתר בדרכי האוויר שמובילה להתקפי אסתמה. מחקרים גם קושרים בין הפחתה במשקל לבין ירידה בהצטברות שומן בצוואר וירידה ברמת הדלקתיות – ומכאן לירידה בסיכון למצב של דום נשימה בשינה.

אוסטאוארטריטיס

אוסטיאוארטריטיס – מחלת פרקים ניוונית כרונית – קשורה אף היא להשמנה, ולפי שני מחקרי מטה אנליזה מסין שבוצעו לגבי קשר שבין השמנה לאוסטיאוארטריטיס של הירכיים ושל הברכיים, כל עלייה של 5 יחידות במדד ההשמנה BMI מגדילה ב-35% את הסיכון לאוסטיאוארטיריטיס של הברכיים וב-11% את הסיכון לאוסטיאוארטריטיס של הירכיים. נמצא במאמרים כי בברכיים – הסיכון לאוסטיאוארטרטיטיס שנלווה להשמנה גבוה ב-22% יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים, ואילו בירכיים אין הבדל בסיכון בין גברים לנשים עם השמנת יתר.

בספרות הרפואית הקשר בין התופעות מיוחס למספר גורמים, לרבות פגיעה מכאנית בתפקוד הברכיים ו/או הירכיים כתוצאה מהצטברות שומן וירידה בחוזק השרירים. כמו כן, תאי שומן בגוף מפרישים חומרים הורמונאליים המכונים 'אדיפוקינים', כמו לפטין ואדיפונקטין, שמעוררים דלקתיות שעלולה להוביל לאוסטיאוארטריטיס. תהליכים מטבוליים שונים, שהמדע טרם התחקה אחריהם במדויק, עשויים להוביל אף הם לפגיעה ברקמות הסחוס (cartilage) ולהתפתחות דלקת מפרקים ניוונית.

גם דלקת מפרקים מסוג גאוט המאופיינת בכאבי מפרקים ואבנים בכליות – נקשרה בעבודות שונות כסיבוך אפשרי של עודף משקל, מסיבות דומות.

אבנים בכיס מרה ובכליות

אבנים בכיס מרה (gallstones) ואבנים בכליות (nephrolithiasis) ובכיס השתן (urolithiasis) אף הם מצבים רפואיים שהסיכון להם עולה בעקבות השמנה, אם כי הם עלולים להתפתח מסיבות נוספות, ובמחצית מהמקרים – הסיבה להיווצרותם אינה ידועה לאשורה.

אבנים בכיס מרה עשויות להיווצר ממשקעים שונים בכיס המרה, ובעיקר משקעי כולסטרול. לפי מאמר של חוקרים מצרפת משנת 2000 שמתייחס לתופעה, הסיכון לאבנים בכיס המרה גבוה פי 5-6 בקרב אנשים עם השמנת יתר, ולאחר ירידה במשקל (במסגרת דיאטה למשל) – סיכון זה אף עולה. בארבעת החודשים הראשונים לדיאטה להפחתה במשקל,10% עד 12% עלולים לפתח אבנים בכיס המרה, והסיכון אף גדל בדיאטות חריפות, ובקרב אנשים שעברו ניתוחים בריאטריים לקיצור קיבה – 30% נמצאים בסיכון לפתח אבנים בכיס מרה כעבור חצי שנה מהניתוח.

הקשר בין השמנה להתפתחות האבנים בכיס המרה מוסבר בעיקר בעלייה בפעילות פירוק חומצות שומן בכבד והפרשתן לכיס המרה, ופעילות זו אף מואצת במצבים של ירידה משמעותית/ מהירה במשקל.

אבנים בכליות מתפתחות אף הן כתוצאה ממשקעים שונים, ובעיקר משקעי סידן. לפי מחקר אמריקאי מאוניברסיטת הרווארד שפורסם בינואר 2005 בכתב העת JAMA של ההסתדרות הרפואית האמריקאית, בקרב גברים – על סמך מחקר מעקב אחר גברים בגילי 75-40, לאלו עם השמנת יתר, בהשוואה למדד השמנה BMI תקין בערך של 23-21 יחידות, הסיכון לאבנים בכליות היה גבוה ב-33%. לנשים עם השמנת יתר – אם הן היו צעירות - על סמך מחקר מעקב בקרב נשים בגילי 44-27 - הסיכון לאבנים בכליות היה גבוה פי 2.09, ואם היו מבוגרות - על סמך "מחקר האחיות" (מחקר מעקב בקרב נשים בגילי 59-34) - הסיכון לאבנים בכליות היה גבוה ב-90%.

הקשר בין השמנה לאבנים בכליות אינו ברור, אולם עבודות כבר הראו כי היפראינסולימניה הקשורה להשמנה, ובאה לידי ביטוי בכמות גבוהה של הורמון האינסולין בדם – משפיעה על הרכב השתן ומעלה את רמות הסידן בשתן, ועלולה באופן זה להשפיע על הסיכון לאבנים בכליות ובדרכי השתן. גם תנגודת לאינסולין הקשורה להשמנה (ומהווה חוליה מקשרת בין השמנה לסוכרת) – עשויה להשפיע על הרכב השתן ולהוביל לירידה בחומציות השתן, שעשויה מצדה להוביל להיווצרות אבנים. כמו כן, אנשים עם השמנה לרוב נוטים לעודף חומצת שתן (uric acid) בדם – בין אם על רקע ייצור יתר או ירידה ביכולת הכליות להפריש חומצה זו לשתן, וגם לכך עשויה להיות תרומה לסיכון המוגבר לאבנים בכליות ובדרכי השתן.

מחלות כבד

מחלות כבד ובייחוד כבד שומני נקשרו בעבודות רבות להשמנת יתר. באחד המאמרים בנושא שפורסם באיטליה בנובמבר 2008 מוסבר כי הפגיעה בתפקוד הכבד עלולה להיגרם מעצם פעילותו לפירוק חומצות שומן, שגוברת אצל אנשים עם השמנת יתר, וכן על רקע השפעת ההשמנה על ייצור יתר של אנזימים שונים בכבד המשבשים את פעילותו. עם זאת, גם רזים עלולים לסבול מכבד שומני, והם אף זוהו במחקר אמריקאי ממאי 2014 עם סיכון גבוה יותר לתמותה.

מחלת הכבד הנפוצה במדינות המערב כיום היא כבד שומני (בלעז NAFLD, קיצור של Nonalcoholic Fatty Liver Disease) הפוגעת בכ-30% מהאוכלוסייה הבוגרת ובכ-60% מאלו הסובלים מהשמנת יתר. מחלה זו מתבטאת בהצטברות שומן בכבד, ולעתים מהווה מחלה שקטה שאינה מלווה בתסמינים נוספים, עד שגורמת להחמרה קשה בתפקוד הכבד ולשחמת הכבד.

קשר נוסף ומקביל בין כבד שומני למחלת הסוכרת – העלה את ההנחה הנפוצה כיום ברפואה, כי הצטברות חריגה של שומנים בכבד קשורה לא רק לעודפי השומן בגוף, אלא ככל הנראה באפקט משולב עם תנגודת לאינסולין.

מחלות כליה

מחלות כליה ואי ספיקת כליות נקשרו אף הן במחקרים שונים להשמנת יתר, בין השאר על רקע הקשר של השמנה לשני מצבים רפואיים נוספים שעלולים לפגוע בתפקוד הכליות – סוכרת ויתר לחץ דם.

ככל הנראה, אף מעבר לאלו, השמנה משפיעה באופן עצמאי על עלייה בקצב סינון הדם בכליות – היפרפילטרציה (hyperfiltration), וכן מעלה את הלחץ על קיר הגלומרולוס – פקעית הדם, רשת נימים המעבירה את הדם לסינון בכליות, והשפעה זו מובילה לעלייה בסיכון לאי ספיקת כליות.

לפי מחקר משבדיה שפורסם באפריל 2006 בכתב העת JASN של החברה האמריקאית לנפרולוגיה, משקל עודף בגיל 20 המוגדר כמדד השמנה BMI גבוה מ-25 יחידות – מעלה פי 3 את הסיכון לפתח אי ספיקת כליות, ואילו השמנת יתר בקרב גברים (BMI מעל 30 יחידות) והשמנת יתר חולנית בקרב נשים (BMI מעל 35 יחידות) מעלים פי 4 את הסיכון לאי ספיקת כליות.

סיבוכים בהיריון ולאחר לידה

אמנם בהיריון מוסיפה כל אישה למשקל גופה, אולם תוספת משקל עודפת וכניסה למצב של עודף משקל והשמנה עלולה לחשוף את ההיריון לסיבוכים שונים, לרבות סוכרת היריונית – כלומר עודף סוכר בדם במהלך ההיריון, יתר לחץ דם בהיריון והתפתחות רעלת היריון וכן עלייה בסיכון ללידה בניתוח קיסרי.

קשר זה מוסבר בין השאר על רקע הסיכון הגבוה לתנגודת לאינסולין בקרב אנשים שמנים ולעלייה ברמות הסוכר בדם, לעתים בשילוב עם לחץ דם גבוה. יש לזכור כי הסיכון המוגבר ללידה בניתוח קיסרי אצל נשים עם משקל עודף בהיריון גם בעל השפעה סיכונית כפולה, שכן ההשמנה גם מעלה את הסיכון לסיבוכים הקשורים בניתוח ובהרדמה.

בהמשך, היריון עם עודף משקל והשמנה חושף את העובר לסיכון למומים שונים וכן מעלה פי 3-2 את הסיכויים ללידת תינוקות במשקל לידה גבוה המוגדר מעל ל-4.5 קילו – תופעה רפואית המכונה 'מקרוזומיה'.

עדויות שונות מצביעות על כך שהשמנה בהיריון גם עלולה להשפיע על מצב הבריאות של הילד לעתיד. מחקרים העלו כי נשים עם משקל עודף ילדו תינוקות שנטו יותר לפתח בעצמם עודף משקל בגילי הילדות וההתבגרות. מחקר משבדיה שפורסם במאי 2015 העלה כי השמנה בהיריון מעלה את הסיכון של התינוק לפתח בגילי הילדות סוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים). כמו כן, באוגוסט 2014 פרסמו חוקרים בריטיים כי זיהו שהשמנה בהיריון מעלה את הסיכון להתפתחות אסתמה אצל הילדים לעתיד, כשיגיעו לגיל ההתבגרות.

מחלות מעי דלקתיות

מחקרים שונים קשרו בין מחלות מעי דלקתיות להשמנה. ממצאים ממחקר המעקב האמריקאי "מחקר האחיות" שנערך באוניברסיטת הארוורד העלו בפברואר 2015, כי לנשים סיכון גבוה ב-58% עד פי 2.33 לפתח מחלת קרוהן כשהן סובלות מהשמנת יתר. לא נמצא קשר בין השמנה להתפתחות קוליטיס כיבית. מחקר אחר העלה כי שכיחות של השמנת יתר גבוהה פי 3.2 יותר במרפאות המטפלות באנשים עם מחלות מעי דלקתיות בהשוואה למרפאות משפחה רגילות. עם זאת, הנושא עדיין אינן בקונצנזוס על רקע ממצאי עבודות שלא העלו קשר כלשהו בין מחלות מעי דלקתיות לבין השמנה.

הקשר בין קרוהן לבין השמנה, אם קיים, עשוי להיות מוסבר בעיקר בהפרשה של חומרים מעוררי דלקת מסוג אדיפוקינים מתאי שומן, שעלולים לעורר תהליכים דלקתיים שונים בגוף. 

טרשת נפוצה

מחקרים ספורים קושרים בין טרשת נפוצה להשמנת יתר. כך, מחקר המעקב האמריקאי "מחקר האחיות" העלה על פי פרסום בנובמר 2009 בכתב העת Neurology כי השמנת יתר בגיל 18 העלתה פי 2 את הסיכון לפתח בהמשך טרשת נפוצה. בעוד שמידות גוף גדולות בגילי 5 ו-10 לא העלו את הסיכון לטרשת נפוצה, מידות גוף גדולות בגיל 20 העלו ב-96% את הסיכון להתפתחות המחלה. חוקרים מבריטניה וקנדה דיווחו בינואר 2016 בכתב העת PLoS ONE כי בבדיקה הנסמכת על נתונים גנטיים מתוך מדגם נרחב של מאות אלפי אנשים, כל השפעה גנטית על מדד ההשמנה BMI השפיעה על עלייה של 41% בסיכון לפתח טרשת נפוצה.

קשר – אם קיים – בין טרשת נפוצה להשמנה, עשוי אף הוא לנבוע מהשפעתם של חומרים מעוררי דלקת מסוג אדיפוקינים המופרשים מתאי שומן, שעלולים לפגוע גם בתפקוד המערכת החיסונית, ולעורר מצבים אוטואימוניים כדוגמת טרשת נפוצה. נמצא בעבודות בעבר כי אדיפוקינים שונים כגון לפטין המופרשים ביתר – פוגעים בתהליך הייצור של תאי T של המערכת החיסונית ומנגנון זה עשוי להסביר קשר אפשרי בין המחלות.

עדכון אחרון: מאי 2017