מחלות מפרקים (Arthritis Diseases) הן קבוצה של מעל ל-100 מחלות עם שכיחות גבוהה באוכלוסייה שמאופיינות בכאבים במפרקי הגוף, אשר עשויות להתפתח על רקע תהליכים שונים – דלקתיים, ניווניים, מטבוליים או זיהומיים.

מחקר של המרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC) שפורסם במארס 2017 אשר נסמך על נתוני סקר לאומי בארה"ב, מעריך כי קרוב לאחד מכל ארבעה בוגרים במדינות המערב (22.7%) מאובחן עם מחלת מפרקים כלשהי.

מחקרים שאומדים את שכיחותן של מחלות מפרקים מצביעים על ריבוי תחלואה בקרב נשים לעומת גברים. מתברר כי נשים גם חוות מחלות מפרקים רבות באופן שונה גברים – עם תסמינים רבים יותר ולעתים אף שונים, תהליך אבחוני אחר ובחלק מהמחלות גם פחות מגיבות לטיפולים התרופתיים, כך שנוצר גם הבדל בין המינים בסיכון להתפתחות סיבוכים ונכויות.

דלקות מפרקים שכיחות יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים

עבודות רבות מצביעות על ריבוי מחלות מפרקים בקרב נשים בהשוואה לגברים. במחקר המרכז האמריקאי לבקרת מחלות שאמד את שכיחותן של מחלות מפרקים בארה"ב, נמצא כי שכיחותן הכוללת בקרב נשים (23.5%) גבוהה בהשוואה לגברים (18.1%).

בישראל, סקר שנערך באוכלוסייה היהודית בקרב 2,520 איש שממצאיו פורסמו באפריל 2011 בכתב העת Seminars in Arthritis and Rheumatism מצא כי בחורף מדווחים על תסמינים של מחלות מפרקים 31.5% מהנשים ו-23.8% מהגברים ובקיץ מדווחים 19.8% מהנשים ו-11.2% מהגברים על תסמיני מחלות מפרקים.

מדוע מחלות מפרקים שכיחות יותר בנשים?

לפי הערכות מדעיות, הסיבות לפערים בין המינים משולבות – הן פיזיולוגיות והן סביבתיות-חברתיות. בהיבט הפיזיולוגי, ישנה הערכה כי מבנה גופן הטיפוסי של נשים מעלה את הסיכון להתפתחות סיבוכים במפרקי הגוף, בהשוואה למבנה הגוף הגברי. מפרקי הגוף של האישה לרוב גמישים יותר בהשוואה למפרקים של גברים, כשהעצמות נעות יותר בתוך המפרק ופחות מקובעות בתוכו. וכשהמפרקים פחות יציבים – הם גם נוטים יותר לפגיעות שעשויות להוביל לתהליכים דלקתיים או ניווניים.

מחקרים רומזים כי גם הפרשת ההורמונים הנשיים בכמויות גבוהות משפיעה על שכבת הסחוס שמרפדת את עצמות המפרקים, שתפקידה לאפשר תנועתיות מפרקים קלה יותר. ההורמון הנשי אסטרוגן זוהה בעבודות שונות כגורם המגן על הסחוסים מפני דלקתיות, אולם נשים נוטות לאבד הגנה זו כשרמות האסטרוגן יורדות – לאחר גיל המעבר.

גם בהיבט הגנטי, לפי סקירת מחקרים שפורסמה במאי 2020 בכתב העת Cureus, השוני בגנטיקה בין גברים ונשים, שמתבטא אצל נשים בזוג כרומוזומי המין X (בהבדל מ-X ו-Y אצל הגבר) – מוביל לעלייה כללית בסיכון של נשים לפתח מחלות אוטואימוניות בהשוואה לגברים, ובכללן גם דלקות מפרקים אוטואימוניות, לרבות דלקת מפרקים שגרונתית, זאבת אדמנתית מערכתית (SLE) ותסמונת סיוגרן (Sjogren). ככלל, ההערכה המדעית כי מסיבות אבולוציוניות המערכת החיסונית של נשים חזקה יותר, ונוטה יותר להגיב לשינויים, ועל כן גם חשופה יותר להיווצרות תהליכים אוטואימוניים.

וכמו כן, מחקרים מראים כי מעמד סוציואקונומי נמוך יותר מעלה את הסיכון למחלות מפרקים, ונשים נוטות יותר להימצא בקבוצה זו יותר מאשר גברים, מסיבות חברתיות.

נשים גם נוטות יותר להשמנה בהשוואה לגברים – מסיבות פיזיולוגיות וסביבתיות מגוונות, כאשר משקל עודף מטיל לחץ גדול יותר על מפרקי הברכיים ועשוי להוביל לשחיקת סחוס נרחבת יותר, ובכך מעלה את הסיכון למחלות מפרקים בברכיים. לפי עבודות, כל ירידה של חמישה ק"ג במשקל מפחיתה לפחות פי שלושה מהעומס שמופעל על הברכיים בכל תנועה של הגוף.

אלו דלקות מפרקים נפוצות יותר בנשים?

ברוב מחלות המפרקים הדלקתיות האוטואימוניות מתועד רוב נשי. בדלקת מפרקים שגרונתית, ההערכות כי שכיחות המחלה גבוהה עד פי שלושה בקרב נשים בהשוואה לגברים.

מאמר של חוקרים אמריקאים מהמרכז הרפואי בירגהאם אנד ווימנס בבוסטון, שממצאיו פורסמו בנובמבר 2013 בכתב העת Clinical Immunology, מצביע על שכיחות גבוהה יותר של דלקת מפרקים שגרונתית פי 3-2 בקרב נשים בהשוואה לגברים ושכיחות גבוהה של זאבת אדמנתית מערכתית (לופוס) עד פי 9-7 בקרב נשים בהשוואה לגברים.

סקר לאומי שנערך ביפן ופורסם בנובמבר 2019 בכתב העת Modern Rheumatology זיהה שכיחות של 0.37% המאובחנים עם דלקת מפרקים שגרונתית מגיל 16 ומעלה – 1.1% מהנשים בהשוואה ל-0.37% בלבד מהגברים.  

בדלקת מפרקים פסוריאטית דווקא לא מזוהים הבדלים בשכיחות המחלה בין המינים. גם לפי מחקר ישראלי שאמד את שכיחות המחלה על סמך נתוני קופת חולים כללית – סקר שממצאיו מדווחים בינואר 2018 בכתב העת Arthritis Research & Therapy – שכיחות המחלה נאמדת בקרב 0.153% מהאוכלוסייה – 0.159% מהנשים לעומת 0.147% מהגברים, כשהפערים בין המינים אינם משמעותיים.

ישנן מחלות מפרקים שבהן מתועד רוב גברי, למשל דלקת חוליות מקשחת. בקרב המאובחנים בדלקת חוליות מקשחת, בעבר המחקרים הצביעו על פערים של תשעה חולים גברים לכל אישה חולה, אולם מחקרים חדשים מצביעים על פערים נמוכים יותר של שניים עד שלושה חולים גברים לכל אישה חולה – כשצמצום הפערים בשיעורי התחלואה בין המינים מיוחס בין השאר לעלייה במודעות למחלה בקרב נשים ולנגישות הגוברת לאמצעי הדמיה.

ואילו בצורה ההתחלתית של המחלה – 'דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות' המתבטאת בדלקת במפרקי הכסל והעצה, אשר ניתנת להדגמה באמצעות דימות מגנטי בלבד (בהדמיית MRI) – מתברר במחקרים חדשים כי היחס בין נשים לגברים שווה.

מחקר מקנדה שפורסם בדצמבר 2014 בכתב העת BMJ Open העלה כי בשנת 2010 שכיחות המחלה הייתה אמנם גבוהה יותר בקרב גברים (238 למאה אלף תושבים) בהשוואה לנשים (190 למאה אלף), הרי שמשנת 1990 חלה בשכיחות המחלה בהיקף של פי 2 בקרב גברים ומעל לפי 3 בקרב נשים – אשר הובילה לצמצום הפערים בין המינים.

הסיבות לשיעור הגבוה יותר של תחלואה בדלקת חוליות מקשחת בקרב גברים אינן ידועות לאשורן, וישנן הערכות כי הפער נובע מכך שהמחקרים אודות המחלה התמקדו עד לשנים האחרונות בעיקר בגברים, וכן כי נשים מאובחנות באיחור למחלה – מאחר ובהבדל מגברים, התסמינים שמתבטאים בעיקר בכאבי גב תחתון מיוחסים אצלן בשלבים מוקדמים לסיבות אחרות מאשר לדלקתיות בחוליות עמוד השדרה. כמו כן, ישנה הנחה כי המחלה למעשה שונה באופייה בין גברים לנשים – כפי שמפורט בהמשך הכתבה.

גם מחלת גאוט, שהיא מחלת מפרקים המתפתחת על רקע מטבולי – שכיחה יותר בקרב גברים בהשוואה לנשים, וגברים אף נוטים לפתח אותה לרוב בגילים צעירים יותר, בין גילי 50-30, בשכיחות גבוהה פי עשרה יותר מאשר נשים. עם זאת, הסיכון להתפתחות גאוט בקרב נשים עולה משמעותית לאחר גיל המעבר.

דלקת חוליות מקשחת – מחלה שונה בין נשים לגברים

דלקת חוליות מקשחת היא מחלה דלקתית פרוגרסיבית של עמוד השדרה שמתבטאת בכאבי גב תחתון ותסמינים אופייניים נוספים.

לצד המחקרים שאומדים את שכיחותה של דלקת חוליות מקשחת בקרב גברים כגבוהה יותר בהשוואה לנשים – עבודות חדשות מצביעות על כך שבשני המינים מתבטאת המחלה באופן שונה.

ראשית, יש עבודות שמציעות כי המחלה מתפתחת באיטיות רבה יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים – מה שעשוי להוות הסבר נוסף לכך שגברים מאובחנים בה בשכיחות גבוהה יותר.

מטה אנליזה של חוקרים מספרד שפורסמה בפברואר 2017 בכתב העת Journal of Rheumatology מעלה כי קיים עיכוב באבחון המחלה שהוא משמעותי יותר בקרב נשים – 8.8 שנים בממוצע ממועד הופעת התסמינים, בהשוואה לעיכוב בקרב גברים – 6.5 שנים בממוצע מהופעת התסמינים.

ביחס לתסמיני המחלה, בעוד שכאב גב תחתון ומעורבות של מפרקי העצה והכסל משותפים לחולים משני המינים, הרי שלפי מחקר בריטי בקרב 516 חולים שפורסם בינואר 2011 בכתב העת Clinical Rheumatology, נשים עם דלקת חוליות מקשחת בתחילת המחלה סובלות יותר מכאבים בצוואר, ירכיים וברכיים בהשוואה לגברים, ובמהלך המחלה, לנשים יש נטייה לעוצמה גבוהה יותר של כאב לילי, הפרעות שינה, עייפות ודלקת מסוג אנטזיטיס (דלקת בגידים והרצועות שמחברים בין עצמות מפרקי הכסל והעצה) לעומת גברים ואף הרגשתן הכללית נחותה מזו של גברים.

מעורבות של מפרקי העצה והכסל משותפת לחולים משני המינים (צילום: shutterstock)

לפי סקירה של חוקרים מהולנד שפורסמה במאי 2018 בכתב העת Current Rheumatology Reports, נצפית גם שכיחות גבוהה יותר של מחלות נלוות בקרב נשים עם דלקת חוליות מקשחת – בהשוואה לגברים, לרבות מחלות מעי דלקתיות, דלקת הענביה (אובאיטיס) ופסוריאזיס.

מחקרים מציגים גם הבדלים בין המינים בסמנים בדם שמרמזים על תחלואה בדלקת חוליות מקשחת: בעוד שבקרב גברים עם המחלה קיים ריכוז גבוה יותר בדם של החלבון-ציטוקין 'אינטרלוקין 17' אשר מהווה גם יעד לחלק מהתרופות הביולוגיות לפסוריאזיס (לרבות קוסנטיקס וטאלץ הרשומות בישראל) – הרי שלפי מחקר קנדי שפורסם במארס 2016 בכתב העת Arthritis & Rheumatology, ציטוקין זה אינו מצוי בהכרח בשיעור גבוה בקרב נשים מאובחנות – מה שעשוי להצביע על תצוגה שונה של המחלה בין גברים לנשים, ואולי גם על מעורבות גנטית שמשתנה בין המינים. כמו כן, בעבודה נמצא כי הריכוז הממוצע של החלבון CRP שנקשר לפעילות דלקתית היה נמוך באופן משמעותי יותר בקרב נשים (5.5 מ"ג לליטר) בהשוואה לגברים (9.1 מ"ג לליטר).

עוד נמצא במחקרים כי נשים שאובחנו בדלקת חוליות מקשחת נוטות פחות להגיב לטיפול התרופתי, אולי על רקע השוני הגנטי בין המינים בביטוי המחלה. לפי סקירה שפורסמה באוקטובר 2020 בכתב העת Rheumatology, נשים מאובחנות מגיבות פחות טוב לטיפולים בתרופות הביולוגיות מקבוצת 'מעכבי TNF אלפא' כפי שנאמדות במדדים שונים (לרבות מדד BASDAI), כשאחת ההנחות היא שדלקת מסוג 'אנטזיטיס' ששכיחה יותר בקרב נשים חולות – פוגעת בתגובה לטיפול התרופתי. כמו כן, הסקירה העלתה כי גברים מציגים התקדמות חמורה יותר במחלה בבדיקות הדמיה רדיולוגיות, למרות שעומס התחלואה והסיכון לנכות דומה בין המינים.

במחקר נוסף משוויץ שממצאיו פורסמו באוקטובר 2020 בכתב העת Arthritis Research & Therapy, נמצא כי גם בקרב מאובחנים עם דלקת חוליות ללא עדויות רדיוגרפיות (nr-axSpA) המהווה למעשה שלב מקדים לדלקת חוליות מקשחת – בהשוואה לגברים, נשים חוות עיכוב ארוך יותר באבחון המחלה, סובלות מתסמינים חמורים יותר, לרבות שכיחות גבוהה יותר של 'אנטזיטיס' ופיברומיאלגיה משנית, וכן והסיכויים שגיבו לטיפולים התרופתיים פחות גבוהים.

נשים פחות מגיבות לטיפולים לדלקת מפרקים פסוריאטית

דלקת מפרקים פסוריאטית היא מחלה כרונית שמאופיינת בדלקתיות במפרקים בשילוב עם נגעים פסוריאטיים בעור.

מחקרים מורים כי גם מחלה זו, בדומה לרוב מחלות המפרקים, עשויה להתבטא באופן שונה בין המינים, כך שנשים כיום פחות נוטות להגיב לטיפולים תרופתיים הקיימים כנגדה.

במחקר מדנמרק שבחן את התגובה לטיפולים בקרב 1,750 חולים, שממצאיו פורסמו בספטמבר 2018 בכתב העת Rheumatology, נמצא כי גברים שמאובחנים במחלה מגיבים טוב יותר לטיפול בתרופות הביולוגיות מקבוצת 'מעכבי TNF אלפא' בהשוואה לנשים. החוקרים מצאו כי לגברים היו סיכויים גבוהים פי 3.2 יותר מאשר לנשים להשיג תגובה חיובית בחלוף שישה חודשי טיפול, על פי מדדים שנקבעו על ידי איגוד הראומטולוגים האירופי (EULAR).

גם מחקר מיוון שהוצג כתקציר ביוני 2020 בכנס האיגוד האמריקאי לראומטולוגיה ובכתב העת Annals of Rheumatic Diseases העלה כי נשים נוטות פחות מגברים להציג תגובה לטיפולים התרופתיים לדלקת מפרקים פסוריאטית. עוד נמצא בעבודה כי בקרב נשים מדדי פעילות המחלה גבוהים יותר בהשוואה לגברים, אם כי נמצא במחקר זה שגברים שמאובחנים במחלה סובלים מיותר תחלואה נלווית בהשוואה לנשים.

מחקר אמריקאי מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס שאסף נתונים מ-14 מדינות ופורסם באוקטובר 2019 בכתב העת Arthritis Care & Research העלה אף הוא כי נשים נוטות פחות להגיב לטיפולים בתרופות לדלקת מפרקים פסוריאטית, לפי מספר מדדים שבשימוש הרפואה, ובעבודה זו נשים נטו גם יותר להשפעות של המחלה על אורח החיים, לרבות ריבוי אנטזיטיס, מפרקים רגישים ואף תחלואה נלווית בהיקף נרחב יותר.

מחקר ישראלי שפורסם במארס 2012 בכתב העת Rheumatology International שבחן מאפיינים של מאובחנים בדלקת מפרקים פסוריאטית מצפון הארץ לא זיהה הבדלים מובהקים בין המינים באשר לאופי המחלה, למעט סיכון נמוך בקרב גברים מאובחנים לפתח מחלה עם מעורבות של מפרקים רבים (Polyarticular Form).

נשים סובלות יותר מניוון מפרקים

גם שחיקת מפרקים כתוצאה מתהליך ניווני, שאופיינית בעיקר לגיל המבוגר, כפי שמתבטא במחלת המפרקים הניוונית – אוסטיאוארתריטיס, מאפיינת נשים יותר מגברים.

לפי הערכות, יש עד פי 2 יותר נשים שסובלות מאוסטאוארתריטיס בהשוואה לגברים, כשהפערים ניכרים בעיקר בניוון מפרקי הברכיים והידיים.

מטה אנליזה בנושא של חוקרים מאוסטרליה וארה"ב שפורסמה בספטמבר 2005 בכתב העת Osteoarthritis and Cartilage מעלה כי לגברים סיכון נמוך יותר ב-37% לאוסטיאוארתריטיס של הברכיים ונמוך ב-19% לאוסטיאוארתריטיס של הידיים, אולם הפערים נעלמים באשר לתהליכים ניווניים באתרים אחרים בגוף, כאשר מעל גיל 55 לגברים דווקא יש סיכון גבוה יותר ב-29% לתהליכים ניווניים במפרקי עמוד השדרה הצווארי.

גם סקירה בנושא שפורסמה באוגוסט 2011 על ידי חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת בוסטון מצביעה על ריבוי מקרים של אוסטיאוארתריטיס בקרב נשים בהשוואה לגברים וכן על מחלה חמורה יותר אצל נשים.

לסיכון המוגבר לניוון המפרקים אצל נשים עשויות להיות מספר סיבות. אחת ההערכות שנבחנות במדע, אשר עדיין הממצאים לגביה שנויים במחלוקת, מצביעה על הגנה שמספקים הורמוני המין הנשיים ובייחוד אסטרוגן מפני שחיקת סחוסים וניוון מפרקים – הגנה שנעלמת עם הירידה בהפרשת הורמונים אלה בגיל המעבר, וזאת באופן שמוביל לסיכון גבוה יותר לתהליכים ניווניים אצל נשים בהשוואה לגברים.

הנחה נוספת שצוברת ביסוס במחקרים מעלה כי רמות נמוכות של טסטוסטרון בקרב נשים הן שחושפות אותן לסיכון מוגבר למחלת מפרקים ניוונית.

כמו כן, מבנה הגוף הנשי חושף אותן לניוון מפרקים: לנשים יש ירכיים רחבות יותר שמשפיעות על אופן יישור הברכיים ומפעילות לחץ מוגבר על פנים הברך – באופן שמעלה את הסיכון לשחיקת המפרק. לנשים גם מפרקים גמישים יותר ('היפרמוביליות' במפרקים) אשר מעלה את הסיכון הכולל למחלות מפרקים.

גם מספר הלידות של נשים זוהה כגורם סיכון לניוון מפרקים בברכיים. אחד המחקרים בתחום שבוצע בארה"ב במימון המכון הלאומי לבריאות (NIH) וממצאיו פורסמו בספטמבר 2013 בכתב העת Osteoarthritis and Cartilage, מצא כי לנשים עם ריבוי לידות יש עלייה בסיכון לאוסטיאוארתריטיס, כאשר לאלו שעברו 12-5 לידות, בהשוואה לנשים עם לידה אחת – נמצא סיכון גבוה פי 2.6 לאוסיאוארתריטיס של הברכיים וסיכון גבוה פי 2.7 לעבור ניתוח להחלפת מפרק בברך.

ומעבר לכל אלה, לנשים גם יש נטייה מוגברת לצבור משקל עודף – אשר מטיל עומס רב יותר על מפרקים ומעלות את הסיכון לתהליכים ניווניים.

*ד"ר ויקטוריה פורר היא רופאה בכירה במכון הריאומטולוגי במרכז הרפואי תל-אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב)

עדכון אחרון: פברואר 2021