מפרקים (ראומטולוגיה)
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
עישון ומשקל עודף מעכבים הפוגה של דלקות מפרקים
חוקרים מצאו כי כמחצית מהנשים ומעל לשליש מהגברים עם דלקת מפרקים שגרונתית לא מגיעים להפוגה בשנה הראשונה שלאחר האבחון. מה הסיבות העיקריות להמשך הפעילות הדלקתית?
דלקות מפרקים מאופיינות בתקופות של התלקחות ובתקופות הפוגה (Remission). בדלקת מפרקים שגרונתית, הפוגות יכולות להיות קצרות ולעתים הן נמשכות זמן רב – מה שקרוי 'מהלך מסוג פוליציקליק'. במחקרים רפואיים מוגדרת הפוגה ממושכת של דלקת מפרקים כחוסר התקדמות של הדלקת והעדר תסמינים לתקופה של שלושה עד שישה חודשים לפחות.
מחקרים שונים זיהו ברבות השנים גורמי סיכון להתלקחויות של דלקות מפרקים ולצדם גורמים שמשפרים את הסיכויים להפוגה. עתה מצאו חוקרים מקנדה כי עישון סיגריות ומשקל עודף עשויים לעכב כניסה למצב של הפוגה ולהותיר את הפעילות הדלקתית במפרקים על כנה.
צוות החוקרים מאוניברסיטת מקגיל במונטריאול, בשיתוף חוקרים נוספים מקנדה, ארה"ב ובריטניה לרבות חוקרים מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור ואוניברסיטת ווסטרן בלונדון, בחן את הפעילות הדלקתית במדגם של 1,628 בוגרים עם דלקת מפרקים שגרונתית שלקחו חלק במחקר מעקב קנדי שהחל בשנת 2007. הנבדקים היו בגיל 55 בממוצע, לרובם שתי מחלות רקע נוספות, והרוב נשים (72%).
למרות שהוכח בעבודות שונות כי אבחון מוקדם וטיפול אגרסיבי בדלקת מפרקים שגרונתית משרה הפוגה, ניתוח ממצאי המחקר עד שנת 2016 העלה כי קרוב למחצית מהנשים (46%) ומעל לשליש מהגברים (38%) לא מגיעים למצב של הפוגה בשנה הראשונה שלאחר אבחון דלקת מפרקים שגרונתית.
הבדלים בין המינים
המחקר חשף הבדלים בין המינים באשר לגורמים שמעכבים הפוגה של דלקת מפרקים שגרונתית: בניתוח רב משתני, בקרב נשים – השמנת יתר הייתה הגורם המוביל והעלתה פי 2.06 את הסיכון לעיכוב בתקופות ההפוגה. כמו כן, לקבוצות מיעוטים היה סיכון גבוה ב-46% שלא להגיע להפוגה בשנה הראשונה לאבחנה, מיעוט שנות השכלה העלה את הסיכון לכך ב-41%, ותחלואה נלווית העלתה ב-12% את הסיכון. עישון סיגריות לא נמצא אצל נשים עם דלקת מפרקים שגרונתית כגורם סיכון לעיכוב בהפוגה.
לעומת זאת, בקרב גברים – עישון בהווה היה הגורם העיקרי שהעלה פי 3.45 את הסיכון לעיכוב בהפוגה, ורק אחריו השמנה העלתה את הסיכון לעיכוב בהפוגה ב-65%, וגיל מבוגר אף הוא היווה גורם סיכון – כשכל עלייה של עשר שנים בגיל העלתה ב-48% את הסיכויים להעדר הפוגה בשנה הראשונה לאבחון בדלקת מפרקים.
כמו כן, באשר למאפייני דלקת המפרקים, נמצא כי דלקות מפרקים במשפחה העלו ב-62% את הסיכוי להעדר הפוגה אצל גברים, שימוש בסטרואידים מעלה ב-45% את הסיכון להעדר הפוגה אצל גברים, אך דווקא מגדיל ב-20% את הסיכויים להפוגה בשנה הראשונה לאבחנה אצל נשים, וטיפול בתרופה מטוטרקסט משפר את הסיכויים להפוגה בשנה הראשונה לאבחנה ב-28% אצל נשים וב-45% בקרב גברים. מכלל הנבדקים במחקר, 75% טופלו במטוטרקסט והרוב טופלו בשלב הראשון גם בתרופות לא ביולוגיות מקבוצת DMARDs.
כצפוי, ככל שתסמיני דלקת המפרקים נמשכו זמן רב יותר וככל שהדלקת הייתה חמורה יותר כבר בשלב האבחנה – כך גדלו הסיכויים שלא להגיע להפוגה בשנה הראשונה לאבחנה. בנוסף, שחיקת מפרקים, נפיחות במפרקים ודרגת הנכות של המטופלים לא נמצאו קשורים לסיכון מוגבר להעדר הפוגה בדלקת המפרקים.
המחקר נתמך על ידי מספר חברות תרופות, וממצאיו מדווחים החודש בכנס השנתי של איגוד הריאומטולוגים האירופי באמסטרדם שבהולנד (EULAR 2018). בהודעה לעיתונות מסרו החוקרים כי "הממצאים מדגישים את הצורך לתמוך ברופאים ולהעצים מטופלים לקחת חלק פעיל בשינוי הרגלי החיים כדי להשפיע לטובה על מהלך המחלה. הממצאים הראו כי שינויים באורח החיים ושיפור ההיענות לטיפול במטוטרקסט מקלים על ירידה מהירה בדלקתיות שהיא המטרה העיקרית של הטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית בשלבים מוקדמים. חשוב לנו שההמלצות יגיעו לכלל המעורבים – הן למטופלים והן לרופאים ריאומטולוגים וכן לארגוני חולים – כדי לאפשר לכולם מידע נוסף כיצד ניתן לנהל דלקת מפרקים".
במסיבת עיתונאים שנערכה בכנס לצורך הצגת העבודה הודגש כי ממצאי המחקר אינם בהכרח מוכיחים שירידה במשקל וגמילה מעישון ישפרו את הסיכויים של מטופל עם דלקת מפרקים להגיע למצב של הפוגה, ויש לבצע בדיקות נוספות לבירור העניין.
עם זאת, הממצאים הנוכחיים משיקים למחקרים נוספים שקשרו בין אורח חיים לא בריא לבין דלקות מפרקים אוטואימוניות. ככלל, עישון סיגריות ועודף משקל הוכחו בעבודות כגורמי סיכון להתפתחות דלקות מפרקים, ועישון נמצא בכמה עבודות כגורם הסיכון הסביבתי המובהק ביותר שנקשר לדלקת מפרקים שגרונתית. מחקרים רבים הדגימו כי עישון בהווה מעלה פי 1.5 עד 2 את הסיכון לפתח דלקת מפרקים שגרונתית, והסיכון מוגבר במיוחד במעשנים כבדים.
גם השמנה זוהתה בעבודות כגורם סיכון לדלקות מפרקים אוטואימוניות, ולפי ניתוח של מחקרים בנושא, לאנשים עם השמנת יתר (מדד השמנה BMIשל 30 יחידות ומעלה) יש סיכון גבוה ב-20% עד פי 3.4 לדלקת מפרקים שגרונתית, וסיכון גבוה ב-48% עד פי 6.46 לדלקת מפרקים פסוריאטית. גם לאחר האבחון במחלה, בשנת 2014 חוקרים אמריקאים מבית החולים לניתוחים HSS דיווחו כיBMI גבוה או נמוך מאוד עשוי להקשות על שמירת הפוגה בקרב אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית.
במחקר ישראלי מהמרכז הרפואי שיבא שפורסם בספטמבר 2014 בכתב העת Autoimmunity Reviews נמצא כי רקמות שומן מפרישות הורמונים מסוג אדיפוקינים, הכוללים לפטין, אדיפונצין, רסיסטין וויספאטין, ואלו מווסתים את תפקוד הגוף בתגובה לפעילות המערכת החיסונית ומובילים לעלייה בסיכון לדלקתיות במפרקים.
החשיבות של גמילה מעישון וירידה במשקל העודף זוהו בעבודות רבות כמשפרות את מצבם של אנשים עם דלקת מפרקים שגרונתית. כך, מחקר אמריקאי משנת 2014 מצא כי הרזיה מובילה לשיפור ניכר בפעילות של דלקת מפרקים שגרונתית, אם כי ממצאים בנושא עדיין אינם חד משמעיים. בנוסף, עישון והשמנה מהווים גורמי סיכון מוכחים למחלות לב וכלי דם, ששכיחותם גבוהה יותר בקרב חולים עם דלקות מפרקים אוטואימוניות – מה שמעצים את הצורך באימוץ אורח חיים בריא בקרב חולים. אצל אנשים עם דלקות מפרקים, גמילה מעישון ואימוץ אורח חיים בריא המבוסס על תזונה בריאה הכרחיים במיוחד על רקע הקושי של חלק מהחולים להתמיד בעקבות הדלקתיות בפעילות גופנית סדירה, כאמצעי נוסף שעשוי להשרות הפוגה ולהפחית את הסיכון לסיבוכים.