ידוע כי אצל חולי נפש ישנה השפעה ניכרת על תוחלת החיים ממחלות הקשורות לעישון כגון מחלות לב וכלי דם וסרטן. מאמר מעניין שפורסם בכתב העת היוקרתי New England Journal Of Medicine דן בחשיבות של הפסקת עישון בחולים עם מחלות נפש.

המאמר שפרסמה ד"ר יהודית פרוצ'סקה כולל דיווח מעניין על הפוליטיקה של הבריאות בארה"ב בכל הקשור למתן תשלום לרופאים עבור הדרכה להפסקת עישון ועל הניסיון של תעשיית הסיגריות לבלום חקיקה בנושא הפסקת עישון אצל חולי נפש  - בטענה שזה יזיק להם.

המאמר מדגיש שיש מספר דעות קדומות לגבי עישון של חולי נפש, בהן שהם זקוקים לזה, שלא ניתן להדריך אותם או שהפסקת עישון תחמיר את מצבם. אך פרוצ'סקה מביאה סימוכין לכך שאף טיעון מאלה אינו נכון ושהפסקת עישון מטיבה עם המטופלים.

לדבריה, כל צורות ההדרכה החל מהמלצות פשוטות דרך קבוצות להפסקת עישון וכלה במתן תרופות, יעילים גם בחולי נפש.

יש לציין שרוב המחקרים שהיא מביאה מתייחסים לחולים עם דיכאון, אך יש גם מחקרים על ההצלחה בהפסקת עישון אצל סכיזופרנים.

חמישה מיתוסים דומיננטיים תרמו להמשך העישון בקרב אנשים עם מחלת נפש:

"הטבק הוא טיפול עצמי חיוני לחולי הנפש" - תעשיית הטבק תרמה רבות לחיזוק המיתוס הזה על ידי מימון מחקר ומצגות על היפותזת הריפוי העצמי. היא תמכה בהתנגדות לאיסור עישון, בניגוד להנחיה של ארגון JCAHO (הועדה המשותפת להסמכה של ארגוני הבריאות). בנוסף לכך, תעשיית הטבק דאגה לפרסום מאמרים בנושא בעיתונות הפופולרית ושיווק סיגריות לחולים במחלות נפש.

ניקוטין הוא סם חזק המגביר את הריכוז ותשומת הלב באופן זמני, ללא קשר למצבו הנפשי של המעשן. עם זאת ניקוטין הוכח כטיפול משלים לא יעיל בהפרעות כמו דכאון, סכיזופרניה ו- ADD, כנראה בגלל הירידה החדה בתגובתיות לסם בחשיפה חוזרת. האמת היא שצריכת טבק יוצרת בעיות קשות אחרות ולא פותרת בעיות.

"חולי נפש לא רוצים להפסיק לעשן" - המחקרים מראים אחרת. במחקרים בהם השתתפו חולי נפש ממחלקות סגורות בבתי חולים וממרפאות חוץ, נמצא שהם רוצים להפסיק לעשן בשיעור דומה לשיעור באוכלוסייה הכללית. בארה"ב, 20 עד 25 אחוז מהמעשנים דיווחו שהם מתכוונים להפסיק לעשן במהלך החודש הקרוב ו- 40 אחוז נוספים ציינו שהם מתכוונים להפסיק לעשן במהלך חצי השנה הקרובה. בקרב מעשנים עם מחלת נפש, הרצון להיגמל נמצא בלתי קשור לאבחנה הפסיכיאטרית, לחומרת התסמינים או לשימוש במקביל בחומרים אחרים.

"חולי נפש לא יכולים להיגמל מעישון" - גמילה מעישון היא אמנם מאתגרת, אך אפשרית - על פי מספר מחקרים טיפוליים אקראיים וסקירות סיסטמתיות של מעשנים עם מחלת נפש. התערבות מדורגת מותאמת לנכונות להיגמל אצל מעשנים דיכאוניים, השיגה שיעור גמילה של 25% במעקב שנמשך 18 חודשים. מדובר בשיעור גבוה יותר משמעותית משיעור הגמילה בקרב הקבוצה שקבלה טיפול רגיל (המלצה להיגמל והפניה לקבלת עזרה) ודומה לשיעורי הגמילה באוכלוסיה הכללית. התערבות לגמילה מעישון ששולבה בטיפול של חולים עם פוסט טראומה הכפילה את שיעורי הגמילה שלהם. במטה אנליזה שכללה 7 מחקרים אקראיים מבוקרים על מעשנים סכיזופרניים, נמצאה עליה בשיעורי הגמילה פי שלושה, חצי שנה לאחר הטיפול עם זייבאן.

"הפסקת עישון תפגע בתהליך הריפוי ממחלת נפש" - ב 5 מחקרים אקראיים במעשנים שקבלו טיפול מותאם למחלת הנפש שלהם, הפסקת העישון לא החמירה את הדיכאון או תסמיני פוסט-טראומה וגם לא הובילה לאשפוז פסיכיאטרי או לעליה בשימוש בתרופות לא חוקיות או אלכוהול.

"עישון זו הבעיה הכי זניחה של חולים עם תסמינים פסיכיאטרים חריפים" - סביר להניח שאנשים עם הפרעות פסיכיאטריות ימותו בגלל המחלות הקשורות בעישון יותר מאשר בגלל מחלת הנפש שלהם.

המאמר מעודד את הרופאים המטפלים להתחיל טיפול להפסקת עישון אצל חולים עם מחלות פסיכיאטריות. הממצאים המחקריים תומכים בשימוש בכל האמצעים המקובלים, לגמילה במעשנים עם מחלת נפש. ישנן עדויות מצטברות לגבי המוכנות של מעשנים עם מחלת נפש להיגמל מעישון בדומה למעשנים אחרים והם יכולים לעשות זאת ללא סיכון של תהליך הריפוי הנפשי שלהם.

* ד"ר שלמה מוניקנדם והדס הופמן הם מומחי מכבי שירותי בריאות

Prochaska JJ. Smoking and Mental Illness — Breaking the Link. NEJM 2011