גוף האדם הבריא הוא סביבה בה קיים מגוון רחב של מיקרו-אורגניזמים. למעשה, המעי הוא הסביבה השופעת ביותר בגוף במגוון מיקרו-אורגאניזמים והוא מכיל פי עשרה יותר חיידקים מאשר תאים אנושיים. שינויים וחוסר איזון בסביבת המיקרו-אורגאניזמים במעי נקשרו עם מחלות כמו קרוהן וקוליטיס כיבית. בפרסום חדש בכתב העת Genome Research, חוקרים ניתחו את ההשפעות ארוכות הטווח של השתלת חיידקי מעי בחולדות והגיעו לתובנות משמעותיות שיכולות לסייע בפיתוח טיפולים חדשים.

פלורת החיידקים במעי היא ייחודית לכל אדם ויכולה לכלול יותר מאלף זנים שונים של מיקרו-אורגאניזמים. מחקרים מהתקופה האחרונה הראו כי להפרעה באיזון של פלורת החיידקים יש קשר למחלות מעי דלקתיות כרוניות, אבל טיפולים המכוונים לעצב מחדש את סביבת החיידקים במעי באמצעות פרוביוטיקה ואנטיביוטיקה לא הצליחו להביא לשיפור יציב לטווח ארוך בפלורת החיידקים. 

אלטרנטיבה מעניינת לגישה זו היא השתלת סביבת מיקרו-אורגאניזמים של המעי מתורם בריא לאדם חולה. היעילות של השתלה בלבד או השתלה בשילוב עם טיפולים אחרים, טרם נבדקה באופן מעמיק. 

צוות חוקרים ספרדים ואמריקאיים לקחו חולדות ששימשו כמודל בכדי לנתח את מידת המגוון של חיידקי המעי שניתן לעצב מחדש על ידי השתלה של חיידקי מעי לבד או בשילוב עם טיפול אנטיביוטי.

הצוות דגם תוכן צקום (החלק הראשון והרחב יותר של המעי הגס) של החולדות התורמות והשתיל מגוון חיידקים אל בטן החולדות המטופלות. חלקן קיבלו בנוסף להשתלה גם טיפול אנטיביוטי בכדי להפחית את העומס החיידקי האנדוגני (החיידקים שקיימים בגוף) לקראת ההשתלה.

על ידי ניתוח רצפי ה DNA בחיידקים בחולדות שקיבלו את התרומה, ניתן היה לבחון נוכחות חיידקים ולעקוב אחר השינויים הנגרמים על ידי החיידקים שהושתלו. להפתעתם, גילו החוקרים כי מגוון החיידקים אכן יכול לעבור עיצוב מחדש לפלורה הדומה לפלורת המעי של התורם בהצלחה וששינויים אלה הם ארוכי טווח, שנותרים גם שלושה חודשים לאחר ההשתלה.

בנוסף, בניגוד להנחת החוקרים, נמצא כי טיפול אנטיביוטי אינו מקדם את הקמת קהילת החיידקים מהתורמים ואף מפריע לאפקט הייצוב מחדש של ההשתלה.

החוקרים מסבירים כי עבודתם הראתה שניתן להציג מינים חדשים בהרכב המיקרוביאלי במעי ללא צורך לסלק תחילה חיידקים אנדוגניים על ידי טיפול אנטיביוטי. דבר שיסייע לחוקרים אחרים בעיצוב מחקרים וגישות חדשניות של טיפול יעיל למחלות מעי.

תרגום ועריכה : אתי חסקלוביץ'

Genome Resdoi:10.1101/gr.107987.110