תשישות (Fatigue) היא מונח רפואי שמתייחס לעייפות קיצונית שמקשה על התפקוד, על היכולת לקום בבוקר ולנהל אורח חיים תקין במשך היום. רופאים רבים מתייחסים לתשישות כרצף (continuum) שחומרתו משתנה בהתאם לנסיבות שונות.

מצבים רפואיים רבים וגורמים שקשורים לאורח החיים עשויים לעורר תשישות. לעתים ניתן לשפר את מצב העייפות באמצעות שינויים בהרגלי חיים.

תשישות היא גורם שעלול לפגוע משמעותית באיכות החיים. לפי מטה אנליזה מארה"ב, שפורסמה במאי 2022 בכתב העת Journal of Psychosomatic Research, קיים קשר בין דרגה חמורה יותר של תשישות לבין הנטייה להימנע ממצבים שונים בחיים (avoidance). במחקר אמריקאי שפורסם בספטמבר 2008 בכתב העת המדעי JAGS של החברה האמריקאית לרפואת הזקנה, התברר כי אצל מבוגרים מגיל 65 ומעלה תשישות עשויה להיות סמן לקיצור תוחלת החיים, ומעלה ב-44% את הסיכון לתמותה. כשהיא מתמשכת לאורך זמן, חשוב לפנות לרופאים לאבחון הסיבוך הרפואי שמוביל לתשישות.

לפי נתונים שרוכזו בישראל, בכ-2.7% עד 18% מהפניות לרופאי משפחה התשישות היא בעיה רפואית מרכזית. לדברי פרופ' אמנון להד, מנהל המחלקה לרפואת משפחה של שירותי בריאות כללית במחוז ירושלים ויו"ר המועצה הלאומית לבריאות הקהילה המייעצת להנהלת משרד הבריאות, "תשישות היא אחת מחמשת הסיבות המרכזיות שמטופלים מגיעים לביקור. לרוב מטופלים עם תשישות מבקשים ספירת דם ובדיקות דם לתפקודי בלוטת התריס, למרות שבחלק קטן של כעשירית מהמקרים בלבד אלו הסיבות לתשישות. במקרים רבים התשישות נגרמת ממתח או משינה לא מספקת בלילה או על רקע תופעת הדיכאון שהיא שכיחה מאוד באוכלוסייה".

מאפיינים לתשישות

כל אדם עשוי לחוש עייפות מוגברת מעת לעת, אולם תשישות היא מצב שמתאר עייפות קיצונית שמקשה על היכולת לקום בבוקר ולתפקד – ללכת ללימודים ולעבודה ולבצע פעולות יומיומיות. המתמודדים עם תשישות חשים צורך עמוק לישון במשך היום, או לפחות לשכב במיטה ולנוח, וגם לאחר מנוחה או שינה אינם צפויים לחוש רעננים.

תשישות עשויה להיות מלווה בתסמינים נוספים, ובהם:

• תסמיני דיכאון המתבטאים חוסר חשק לביצוע פעולות שבעבר הובילו להנאה.
• חוסר יכולת להתרכז או למקד את הקשב ותשומת הלב.
• מוטיבציה נמוכה ורמת אנרגיה נמוכה לביצוע פעילויות.
• תחושת עצבנות ואי שקט עד כדי חרדה.
• חולשה וכאבים בשרירי הגוף.
• עייפות בעיניים.
• עייפות ברגליים.
• נוקשות בכתפיים.
• תחושת חולי מתמשכת.
• תחושת חוסר תשומת לב.
• תחושת שעמום.

שכיחות התופעה

תשישות היא תופעה רווחת באוכלוסייה, מאחר שהיא עשויה להיגרם על ידי מצבים רבים ומגוונים.

במטה אנליזה של חוקרים מדרום קוריאה, שסיכמה נתונים מ-91 מחקרים בהשתתפות 623,624 נבדקים וממצאיה פורסמו ביולי 2023 בכתב העת Frontiers in Public Health, השכיחות של תשישות כללית שנמשכת עד לשישה חודשים או לפרק זמן שאינו מוגדר הוערכה בקרב לא פחות מחמישית מהאוכלוסייה (20.4%), ומעל לעשירית מהקטינים שנכללו בדגימה (11.4%). לעומתה, עם תשישות כרונית שנמשכת שישה חודשים ומעלה מתמודדים לפי עבודה זו עשירית (10.1%) מהבוגרים ו-1.5% מהקטינים.

השכיחות של תשישות בקרב נשים גבוהה בכ-40% בהשוואה לגברים, והשכיחות של תשישות בעצימות בינונית (14.6%) גבוהה פי 2.4 בהשוואה לשכיחות של תשישות קשה (6.1%).

המנגנון הפיזיולוגי

הפיזיולוג האיטלקי אנג'לו מוסו הגדיר עוד בסוף המאה ה-19 תשישות כשתי תופעות שונות: האחת היא תופעה אובייקטיבית שמתבטאת בחולשת כוח השרירים; והשנייה היא תופעה סובייקטיבית שמתאפיינת בתחושה.

לתשישות יכולות להיות סיבות שונות, ומאפייניה עשויים להשתנות בהתאם למקורותיה השונים. כך, תשישות אצל אנשים עם טרשת נפוצה לרוב מחמירה כשהטמפרטורה החיצונית עולה, אך מאפיין זה אינו ניכר אצל אנשים עם זאבת אדמנתית מערכתית שהיא מחלה אוטואימונית אחרת. כמו כן, פעילות גופנית מחמירה תשישות אצל אנשים עם תסמונת העייפות הכרונית, אולם היא עשויה לשפר מצב של תשישות על רקע טרשת נפוצה.

למכניזמים שמשפיעים על תחושת התשישות יש מרכיבים מרכזיים ופריפריים. אצל אנשים עם טרשת נפוצה, תסמונת התשישות הכרונית ופיברומיאלגיה, בדיקות הדמיה מזהות קשר בין תחושת תשישות לבין דלקתיות במערכת העצבים המרכזית. מחקרים על מצבים נוספים שמלווים בתשישות מצביעים על קשר בין התופעה לבין שינויים בפעילות עצבית, רמות חלבונים-ציטוקינים מעודדי דלקתיות, שינויים מטבוליים, שינויים במבנים מוחיים, שינויים בטמפרטורת הגוף ומרכיבים אימוניים נוספים.

סיבות אפשריות לתשישות

מצבים רפואיים פיזיים ונפשיים, תרופות והרגלי חיים רבים ומגוונים עשויים להיות המקור לתשישות. התופעה עשויה להיות זמנית, או להפוך לכרונית – כאשר היא נמשכת שישה חודשים ומעלה. לעתים ניתן להתמודד בקלות עם התופעה על ידי שינויים בהרגלי חיים ואימוץ אורח חיים בריא – תזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה, הקפדה על שינה סדירה ולעתים שינוי בתמהיל הטיפול התרופתי. עם זאת, במצבים בהם התשישות נגרמת על רקע מצב רפואי – יש צורך בפנייה לרופאים בתחומי המומחיות הרלוונטיים לאבחון וטיפול במחלה שבבסיס התופעה.

יש לציין כי למרות מגוון סיבות האפשריות לתשישות, במקרים רבים לא ניתן לזהות את הגורם להתפתחותה. במטה אנליזה מדרום קוריאה שפורסמה בשנת 2023, נמצא כי שכיחותה של תשישות שלא ניתן להסבירה במצב רפואי ספציפי הייתה גבוהה פי 2.7 בהשוואה לתשישות שיש מצב רפואי מאובחן שניתן לייחס להתפתחותה. להלן גורמים מרכזיים שעשויים לגרום לתשישות:

הרגלי חיים לא בריאים

מספר הרגלי חיים בעייתיים עשויים לעורר תשישות, ובהם תזונה לא בריאה או שאינה מאוזנת ואיננה כוללת את כלל מרכיבי המזון – לרבות ויטמינים ומינרלים ברמות מספקות; שתייה מרובה של אלכוהול; שימוש בסמים לא חוקיים; לחץ ומתח נפשי מוגברים; שחיקה מוגברת בחיים; אורח חיים לא פעיל שאינו מלווה בהקפדה על פעילות גופנית סדירה; וג'ט לג לאחר טיסות ממושכות שחוצות אזורי זמן.

מספר מחקרים מדגימים את התופעה. במחקר ישראלי, שפורסם עוד בנובמבר 1996 בכתב העת Journal of Occupational and Environmental Medicine, נמצא כי עובדים שלא עוסקים בפעילות גופנית סדירה נמצאים בסיכון גבוה ב-70% לפתח תשישות חמורה, שאף חושפת אותם לסיכון גבוה יותר לתאונות עבודה.

הפרעות שינה

תשישות עשויה להיגרם על רקע הפרעות שינה, שלעתים גם אין מודעות אליהן. תשישות עשויה להיות מלווה לנדודי שינה (אינסומניה) המתבטאת בקשיי הירדמות בלילה.

תשישות עשויה גם להיגרם על רקע דום נשימה בשינה המתבטא בהפסקות מרובות של הנשימה במהלך השינה שאינן מודעות כלל, ויש צורך לאבחן אותן בבדיקת שינה. תשישות עשויה להיגרם גם בעקבות נרקולפסיה – הפרעה נוירולוגית שמלווה בפרצי שינה בלתי צפויים במשך היום וכן הפרעות שינה שמאפיינות אנשים עם עבודת משמרות.

הפרעות שינה, אשר לעתים אין אליהן מודעות, עשויות להתבטא בתשישות (צילום: Shutterstock) 

מצבים רפואיים גופניים

מאות מצבים רפואיים כרוניים רבים מלווים בתשישות מוגברת. השכיחים שבהם כוללים:

• תסמונת התשישות הכרונית: ברפואה מוגדרת תסמונת תשישות/ עייפות כרונית (CFS, קיצור של Chronic fatigue Syndrome) כמצב של עייפות חמורה שאינה חולפת לאחר מנוחה בתקופה רצופה של מעל לשישה חודשים, ותסמיניה מוחמרים לאחר מאמץ יתר גופני או מנטלי. התסמונת מכונה ברפואה גם 'אנצפלומיאליטיס מיאלגית'. למרות שיש המייחסים בטעות את התסמונת למצב נפשי, מה שהוביל בעבר לכינוייה 'מחלת היאפים', כיום כבר ישנן עדויות כי מדובר במחלה על רקע נוירולוגי שעשויה להתפתח על רקע שילוב של נסיבות, לרבות רקע גנטי וחשיפות סביבתיות שונות. מחקר אמריקאי של המכון הלאומי למחלות נוירולוגיות ושבץ בארה"ב (NINDS) שפורסם בפברואר 2024 בכתב העת Nature Communications זיהה שינויים בפעילות באזורי מוח בקרב המתמודדים עם תשישות כרונית. התסמונת נפוצה בעיקר בגילי 60-40 ובקרב נשים. באירופה מוערכת שכיחותה בקרב 0.1% עד 0.7% מהאוכלוסייה.

• פיברומיאלגיה: בדומה לתסמונת התשישות הכרונית, גם פיברומיאלגיה היא מחלה בעלת רקע פיזיולוגי שבעבר נחשבה לתסמונת נפשית ואף כונתה באופן שגוי 'מחלת היאפים הנשית'. מחלה זו המכונה בעברית 'דאבת שרירים' היא תסמונת ראומטולוגית המתבטאת בכאב כרוני מפושט בשרירים ובשלד ומאופיינת ברגישות מוגברת והפרעות שינה, ומלווה לעתים בשינויים במצב הרוח ובזיכרון. ידוע כיום כי מדובר בכאב כרוני ממקור מרכזי, שמהווה תוצר של הגברת עיבוד כאב והולכתו במערכת העצבים המרכזית. מחקר אמריקאי-שבדי שפורסם בסתיו 2018 זיהה אצל המתמודדים עם פיברומיאלגיה דלקת מפושטת במוח. במחקר ישראלי שפורסם בחורף 2012 בכתב העת Journal of Experimental Rheumatology מוערך כי 2% עד 2.6% מהאוכלוסייה הכללית הבוגרת מתמודדים עם תסמיני פיברומיאלגיה.

• זיהומים: זיהומים מסוגים שונים עשויים להיות מלווים בתשישות, אשר בחלק מהמקרים היא אקוטית וחולפת לאחר שהזיהום חלף, ולעתים התשישות אף מתקבעת והופכת לאקוטית. בין הזיהומים: הנגיף "אפשטיין בר" ממשפחת נגיפי ההרפס הגורם למחלת הנשיקה (מונונוקלאוזיס), נגיף ה-HIV, נגיף הקורונה, נגיפי שפעת, נגיפים נוספים המחוללים דלקת ריאות, נגיפי מערב הנילוס וחיידקים מחוללי מחלת ליים שעלולה לפגוע במערכת העצבים, מפרקי הגוף והלב. "חשוב לציין כי וירוסים אינם מהווים סיבה מרכזית לתשישות, ומתוך כל 20 עד 30 בדיקות ששולחים לווירוסים אצל אנשים עם תשישות – צפויה להגיע בדיקה אחת שמעידה על מחלה נגיפית פעילה", מדגיש פרופ' להד. בבחינת ההשפעות של הידבקות בנגיף הקורונה בהתפרצות המגפה העולמית, התברר כי תשישות הייתה התסמין הבולט ביותר שאפיין את המחלה, וכן מאפיין מרכזי של תסמיני לונג קוביד שנמשכו חודשים לאחר הידבקות בנגיף ואף מעבר לכך. חוקרים אמריקאים ובריטים דיווחו באוגוסט 2021 בכתב העת EClinicalMedicine כי במדגם שכלל 3,762 אנשים שנדבקו בקורונה או חשודים ככאלה שנדבקו בקורונה מ-56 מדינות, הסיבוך השכיח ביותר כעבור חצי שנה התבטא בעייפות כבדה שתועדה בקרב עד 80.3% מהמחלימים במדגם,

• מחלות לב וכלי דם: מחלות קרדיו וסקולאריות עשויות להיות מלוות בתשישות, ובעיקר אי ספיקת לב. אחד המצבים הלבביים שמאופיין בתשישות קשה הוא תסמונת POTS – תסמונת הטכיקרדיה התנוחתית, המאופיינת בעלייה בדופק הלב שלוש דקות לאחר עבר משכיבה לעמידה על רקע שיבוש במערכת העצבים האוטונומית, וללא ירידה חמורה בלחץ הדם. בסקירה של חוקרים מיפן שפורסמה באוקטובר 2017 בכתב העת Journal of Cardiac Failure תעדו היקפים גבוהים של תשישות בקרב 30% עד 96% מהמתמודדים עם אי ספיקת לב.

• מחלות אוטואימוניות: מחלות ותסמונות אוטואימוניות רבות מלוות בתסמין של תשישות חמורה, ובכללן טרשת נפוצה, סוכרת סוג 1, זאבת, דלקת מפרקים שגרונתית, תסמונת סיוגרן ומיאסטניה גרביס.

• סרטן: חולי סרטן רבים מרגישים תשישות קיצונית, בין אם על רקע הגידול הסרטני המתפשט בגוף ו/או בהשפעת הטיפולים למחלה, ובייחוד כימותרפיה והקרנות. התופעה מכונה ברפואה בקיצור CRF (קיצור של Cancer Related Fatigue). במטה אנליזה, שפורסמה בינואר 2021 בכתב העת Journal of Pain and Symptom Management, נמצא כי עם תשישות מתמודדים כרבע (26.2%) עד מעל למחצית (56.3%) מחולי הסרטן עם כלל הגידולים הסרטניים. לדברי פרופ' להד, "אנשים שמפתחים תשישות נוטים לפחד מגידולים סרטניים, אך מדובר ב'סיבת קצה' ולא בסיבה מרכזית לתופעה".

• מחלות ריאה: מחלות ריאה כרוניות עשויות להיות מלוות בתשישות קשה, ובמרכזן מחלת ריאות חסימתית כרונית COPD ואמפיזמה. במחקר מהולנד שפורסם בשנת 2019 תועדה תשישות בדרגה חמורה אצל קרוב למחצית (48.5%) מהאנשים עם COPD.

• מחלות כליה: לפי מחקרים, כ-70% מהמתמודדים עם מחלת כליות כרונית מדווחים על תשישות, וכרבע (25%) על תשישות חמורה – זאת ככל הנראה על רקע ירידה ברמות החמצן בדם, תהליכים מטבוליים, פגיעה במשק המינרלים, וסיבוכים שונים בהם אשפוזים וגם טיפולי דיאליזה.

• תסמונות כאב: תסמונות של כאב כרוני עשויות להתבטא בתשישות מוגברת. מחקרים מזהים קשר בין כאב כרוני, עייפות, גמישות יתר (היפרמוביליות), חרדות ופגיעה במערכת העצבים האוטונומית (דיסאוטונומיה).

• מחלות עצבים: מחלות של דרכי העצבים מתאפיינות לעתים בתשישות מוגברת, לרבות טרשת נפוצה (שגם מהווה מחלה אוטואימונית כאמור), פרקינסון ואפילפסיה. עייפות היא אחד התסמינים השכיחים והמגבילים ביותר בקרב אנשים עם טרשת נפוצה כמו מתמודדים עד 82% מהמאובחנים. התופעה מתפתחת בעיקר על רקע פגיעה בחומר הלבן והאפור במוח, שינויים במערכת החיסונית ופעילות דלקתית, השקעת אנרגיה רבה בביצוע משימות שונות וכן שינויים קוגניטיביים שמאפיינים את המחלה.

• סוכרת: סוכרת עשויה במקרים מסוימים להתבטא בתשישות, שמתפתחת ככל הנראה על רקע חוסר איזון ושינויים ברמות הסוכר בדם – היפוגליקמיה והיפרגליקמיה. לפי מטה אנליזה של חוקרים מטאיוואן שפורסמה בספטמבר 2022, עם תשישות מתמודדים 44% מהאנשים עם סוכרת סוג 1 ו-50% מהמתמודדים עם סוכרת סוג 2.

עוד על עייפות בטרשת נפוצה

מצבים נפשיים

תשישות עשויה להתפתח על רקע נפשי, ובמקרה זה מדובר במעין 'מעגל קסמים', שכן מצבים נפשיים קשים מובילים לחוסר חשק לחיים ולהעצמת תחושות תשישות, וגם תשישות כשלעצמה שעשויה להתפתח על רקע מצב רפואי לא מאובחן – עשויה להוביל עם הזמן לירידה במצב הרוח, דכדוך ודיכאון ו/או חרדה. בין המצבים הנפשיים שמתאפיינים בתשישות מוגברת ניתן למנות:

• מתח נפשי: מתח נפשי מלווה בעלייה בסיכון לשינה לא סדירה ותשישות במשך היום. במחקר ישראלי שפורסם במאי 2021 הודגמה תשישות גבוהה בקרב מורות ומורים שהוגדרה כ"תשישות חמלה" על רקע חשיפה למתח נפשי מוגבר אצל תלמידיהם.

• דיכאון: תשישות עשויה לבטא תסמין של דיכאון וגם להתפתח כתוצאה של דיכאון. חוקרים מנורבגיה ובלגיה דיווחו ביוני 2023 בכתב העת Psychiatry Research Communications על קשר בין פגיעה ביכולת ביצוע משימות ניהוליות לבין תסמיני דיכאון ותשישות בחיים. לדברי פרופ' להד, "דיכאון הוא גורם מוביל לתשישות, ומדובר בתופעה רווחת. כ-25% מהאוכלוסייה בחדרי ההמתנה לרופאי משפחה מתמודדים עם תסמיני דיכאון".

• חרדה: חרדות עשויות גם הן להיות מלוות בתשישות, כשלא תמיד ברור מהי הסיבה ומה המסובב. חוקרות מאוסטרליה דיווחו בינואר 2022 בכתב העת British Journal of Clinical Psychology על קשר בין חשיבה שלילית להפרעות שינה ותשישות מוגברת בקרב נשים עם הפרעת חרדה כללית (GAD).

• פוסט טראומה: מספר מחקרים קושרים באותו אופן גם בין תשישות לפוסט טראומה. מחקר מהמרכז האמריקאי לבקרת מחלות (CDC) שפורסם בינואר 2009 בכתב העת JAMA Psychiatry מצא כי פוסט טראומה על רקע חוויות ילדות טראומטיות מעלה פי 6 את הסיכון להתפתחות תשישות כרונית.
• הפרעות אכילה: הפרעות אכילה שמתאפיינות בחוסרים תזונתיים עשויות להתבטא גם בתשישות. 

• השמנה ותת משקל: חריגה ממשקל גוף תקין, בין אם בהשמנה או בתת המשקל, עשויה להעמיס על מערכות הגוף ולהוביל לתחושות של תשישות. מחקרים מצאו כי במצבים אלה קיימת עלייה בהפרשה של חלבונים-ציטוקינים דלקתיים שעשויה לעודד תשישות מוגברת.

• דפוסי אישיות: מספר מחקרים מזהים קשר בין דפוסי אישיות מסוימים לנטייה לתשישות. כך, מטה אנליזה מארה"ב שניתחה נתוני מחקרי מעקב ופורסמה ביוני 2022 בכתב העת Scientific Reports, זיהתה כי דפוס של אישיות נוירוטית מלווה בעלייה של 38% בנטייה לפתח תשישות בחיים, ולעומת זאת דפוס של אישיות המתאפיין בפתיחות ומודעות עצמית מלווה בירידה של 14% עד 33% בסיכון לתשישות.

תרופות וטיפולים

מספר תרופות מרשם וטיפולים מלווים לעתים בתופעת לוואי של נמנום וישנוניות יתר עד כדי תשישות קשה, ובהם:

• כדורי הרגעה ונוגדי חרדה מקבוצת הבנזודיאזפינים
• תרופות הרגעה מהפנטות שמדכאות את מערכת העצבים המרכזית
• תרופות נוגדות חרדה נוספות
• תרופות אנטי פסיכוטיות מסוימות
• משככי כאבים מקבוצת האופיאטים
• נוגדי פרכוסים
• תרופות מקבוצת חוסמי בטא המשמשות לטיפול ביתר לחץ דם ולמאובחנים עם מחלות לב וכלי דם
• תרופות מקבוצת האנטיהיסטמינים המשמשות בין השאר לאלרגיות עשויות לגרום לעייפות ותשישות. חלק מתרופות אלה אף נמכרות ללא מרשם רופא ואף בנקודות מכירה מחוץ לבתי מרקחת.
• תרופות כימותרפיות
• טיפולי הקרנות (רדיותרפיה) לסרטן ומחלות נוספות
• השתלת מח עצם

גורמים נוספים

קיימים מצבים רפואיים נוספים שעשויים להיות מלווים בתשישות, ובהן:

• חוסר איזון הורמונאלי: מצבים של הפרעות במערכת ההורמונאלית (האנדוקרינית), כמו למשל פעילות יתר של בלוטת התריס, עשויים להיות מלווים בעייפות קשה.
• חוסרים תזונתיים: חוסרים במרכיבים תזונתיים חיוניים מסוימים מתאפיינים בתשישות, לרבות מחסור בברזל ואנמיה, חוסרים בוויטמין B12 ובוויטמין D.
• חום חיצוני והתייבשות: במצב של חום קשה והתייבשות של הגוף, כשהגוף זקוק לתוספת נוזלים לצורך תפקוד – עשויה להתפתח תשישות קיצונית.
• חשיפות סביבתיות: חשיפות שונות בסביבה עשויות להוביל לתשישות כרונית, ובעיקר חשיפה תעסוקתית לחומרים מסוכנים לבריאות במקומות עבודה.

הטיפולים לתשישות כרונית

בפנייה לרופא לבירור הסיבה לעייפות, הבירור כולל לרוב בדיקה קלינית ולעתים הפנייה לבדיקות מעבדה – בדיקות דם ושתן – כדי לברר את רמותיהם של סמנים שונים בדם שעשויים להצביע על בעיה רפואית. לנשים בגיל הפריון תומלץ לעתים גם בדיקת היריון, בהתאם למצב, שכן היריון הוא גורם נוסף שעשוי להוביל לתשישות. במקרים מסוימים תומלץ גם בדיקת שינה כדי לבחון האם מקור העייפות בהפרעת שינה שאינה מאובחנת, למשל דום נשימה בשינה.

יש רופאים ומטפלים שמעריכים את חומרת התשישות באמצעות שאלונים שונים, בעיקר לצרכי מחקר.

הטיפול בתשישות לרוב כולל טיפול בגורם הרפואי שהוביל לתופעה, ועשוי לכלול גם:

• פנייה לרופא לבירור רפואי שעשוי לכלול סדרת בדיקות מעבדה והדמיה לאבחון מצב רפואי שעשוי לגרום לתשישות. יש לציין כי תשישות עשויה להעיד על מצב רפואי מסכן חיים הדורש פנייה מיידית לבירור רפואי, ובעיקר כשהיא מלווה בקוצר נשימה, כאבים בחזה, קצב לב מואץ – טכיקרדיה, כאבי ראש, הפרעות ראייה, בחילות והקאות, חולשת שרירים ומחשבות אובדניות.

• טיפול תרופתי במחולל התשישות, ויש מצבים רפואיים שאף מצריכים שילוב של תרופות, למשל בהתמודדות עם אי ספיקת לב ומחלת כליות סוכרתית. לעתים אצל חולים כרוניים יומלץ על בחינת שינוי תמהיל הטיפול התרופתי כדי להתמודד עם תשישות.

• אורח חיים בריא עשוי לתרום לשיפור בתחושת התשישות, וכולל פעילות גופנית סדירה והימנעות מאורח חיים יושבני, תזונה בריאה ושתייה מספקת למניעת התייבשות, גמילה מעישון סיגריות והקפדה על שעות שינה סדירות בלילה. יש בכך סתירה מסוימת, שכן התשישות מקשה על פעילות גופנית, אולם הקפדה על פעילות תפחית את חומרתה. מטה אנליזה מבריטניה, שפורסמה בספטמבר 2023 בכתב העת Scientific Reports, מציגה עדויות כיצד פעילות גופנית מלווה בירידה בסיכון לתשישות אצל חולים כרוניים, ובכלל זה גם פעילות מתונה הממוקדת ברכיבה על אופניים ותרגילים אירוביים.

• שמירה על משקל גוף תקין, שכן עודף משקל ותת משקל עשויים להחמיר תשישות.

• הקפדה על שינה איכותית – שמירה על הרגלי שינה בריאים, לרבות הימנעות מצריכת קפאין לפני השינה והימנעות משימוש באמצעים אלקטרוניים וצפייה במסכים לפני השינה וכן הקפדה על שעות שינה מספקות בלילה – כל אלה עשויים לתרום להפחתת תחושת התשישות.

• הקפדה על היענות לתמהיל הטיפול התרופתי המומלץ בהתאם למחלות המאובחנות מועיהל להתמודדות מועילה עם המצב הרפואי, ותורמת גם לשיפור תחושת העייפות. כך, לדוגמא, מחקר אמריקאי שפורסם בספטמבר 2023 מצא קשר בין היענות נמוכה לטיפולים בתרופות להורדת לחץ דם אצל אנשים שעברו התקפי לב לבין עלייה בתחושת התשישות – אם כי לא ניתן לקבוע האם היענות לקויה לטיפול התרופתי הובילה לתשישות, או שלהיפך – התשישות היא שגרמה למטופלים שלא להקפיד על משטר הטיפול התרופתי שהומלץ להם.

• הימנעות מאלכוהול וסמים. שתיית אלכוהול באופן מתון והימנעות מסמים לא חוקיים תורמים לשיפור תחושות עייפות.

• ניהול מתחים באמצעות שיטות להרפיה, ובכללן נשימות עמוקות, יוגה, מדיטציה ומיינדפולנס, ולחלק מהאנשים גם פעילות גופנית סדירה – מהווים אמצעי שעשוי לסייע בהפחתת תחושות תשישות. במטה אנליזה של חוקרים מבריטניה, שפורסמה באוקטובר 2022 בכתב העת PsychoOncology, נמצא כי מיינדפולנס מסייעת להפחתת תחושות תשישות אצל אנשים עם סרטן, לצד שיפור בתסמיני דיכאון וחרדה.

• טיפולים נפשיים, בין השאר בטיפולים קצרי טווח בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT), הוכחו כמועילים להתמודדות עם תשישות מתמשכת, לצד טיפולים בשיטות פסיכותרפיה נוספות ודמיון מודרך.

• כדורי הרגעה ושינה אינם מהוווים טיפול ייעודי לתשישות, מאחר והם עשויים להחמיר את התופעה. "לצורך הרגעות, לעתים נעשה שימוש בתרופות אנטיהיסטמיניות מהדור הישן שהן מרדימות יותר ובטוחות יותר, כלומר פחות ממכרות", מסביר פרופ' להד. טיפולים בנוגדי דיכאון מומלצים למצבים שבהם ניתן לזהות בתשישות באופן ברור יסוד של דיכאון או חרדה.

פרופ' אמנון להד הוא מנהל המחלקה לרפואת משפחה של שירותי בריאות כללית במחוז ירושלים ויו"ר המועצה הלאומית לבריאות הקהילה המייעצת להנהלת משרד הבריאות

עדכון: אוקטובר 2024