טיפולי דיאליזה לחולים עם אי ספיקת כליות נחשבים למורכבים ומעמיסים עלויות גבוהות על מערכות בריאות במדינות המערב. בשנים האחרונות גוברים המאמצים לאבחן מטופלי דיאליזה בסיכון גבוה לסיבוכים ותמותה, במטרה לכוון עבורם טיפולים ייעודיים ומתוך שאיפה להוריד את שיעור הסיבוכים הנלווה לטיפול, ובמידת האפשר להפנותם להשתלות כליה בשלב מוקדם יותר. מחקר שנערך בישראל זיהה לאחרונה סמן ביולוגי בדם העשוי להצביע על מטופלי דיאליזה בסיכון לסיבוכים ותמותה.

החוקרים מהמערך לנפרולוגיה ויתר לחץ דם בבית החולים בילינסון והפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב, ביצעו מעקב רפואי במשך שלוש שנים אחר 57 בוגרים שעברו טיפולי המודיאליזה במשך חודש אחד לפחות. לחולים בוצעו בדיקות דם לפני הטיפול בדיאליזה ובמהלכו, וכעבור שלוש שנים נאספו נתוני תמותה. נמצא כי בתום תקופת המעקב מחצית מהמטופלים (50.8%) מתו. 

ממצאים מבדיקות הדם שנאספו מהמטופלים במהלך הדיאליזה העלו כי רמות גבוהות של החלבון אינטלרוקין 6 מגדילות ב-41% את הסיכון לתמותה כעבור שלוש שנים. חלבון זה מעיד על דלקתיות מוגברת במהלך טיפולי הדיאליזה. בקרב חלק מהמטופלים עם רמות גבוהות של אינטרלוקין 6 אף זוהה סיכון גבוה לתמותה שהגיע לעוצמה של פי 2.14 בהשוואה למטופלים עם רמות תקינות של החלבון. 

סמנים נוספים שעשויים להעיד על סיכון מוגבר לסיבוכים ותמותה בקרב מטופלי דיאליזה, אם כי בעוצמה נמוכה יותר, היו רמות גבוהות של החלבון C-Reactive המכונה CRP שמהווה אף הוא סמן לדלקתיות וכן גיל מבוגר.

תגובה דלקתית במהלך הדיאליזה

ניתוח נוסף העלה כי רמות גבוהות של אינטלרלוקין 6 שנמדדו במהלך טיפולי דיאליזה העלו את הסיכון לתמותה בהמשך גם בקרב מטופלים שלא היו להם סמנים המעידים על דלקתיות בבדיקות שנאספו לפני תחילת הדיאליזה. החוקרים סבורים כי הממצאים מעידים על תגובה דלקתית במהלך טיפול הדיאליזה, בעת סינון הדם, שמשפיעה על הישרדותם של חולי דיאליזה, ממצא שהם קוראים להמשיך ולחקור בהמשך.

במחקר השתתפו ד"ר שלי ליכטנברג, ד"ר אשר קורזיץ, ד"ר בוריס זינגרמן, ד"ר חפציבה גרין, ד"ר אריה ארמן, פרופ' עוזי גפטר וד"ר בניה רוזן-צבי, וממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת International Journal of Artificial Organs.

הסמן שזוהה במחקר, אינטרלוקין 6, הוא חלבון מקבוצת הציטוקינים השייך למשפחה של חלבוני אינטרלוקין (interleukin) ומעיד על דלקתיות מוגברת בגוף. חלבון זה משמש כסמן לדלקתיות גם בקרב חולים במחלות נוספות, לרבות חולי לב וסרטן. מאמר שפורסם ביוני 2015 העלה כי רמות גבוהות של אינטרלוקין 6 או חלבוני אינטרלוקין נוספים בדם או בנוזל הסינוביאלי, עשויות להצביע על חולים בדלקות מפרקים הנמצאים בסיכון מוגבר לפגיעה במפרקים, אם כי הממצאים בנושא עדיין שנויים במחלוקת. חוקרים מאוניברסיטת לייפציג בגרמניה מצאו בשנת 2006 כי קיימת הפרשה מוגברת של החלבון אינטרלוקין 6 גם בקרב אנשים הסובלים מנדודי שינה.

טיפולי דיאליזה ככלל נחשבים לטיפולים מורכבים וכרוכים בסיכון גבוה לסיבוכים. דו"ח משרד הבריאות על דיאליזה בישראל בשנים 1990 עד 2010 העלה כי בהסתמך על 18,315 ישראלים שהחלו דיאליזה בשנים אלה, ההישרדות כעבור שנה עמדה על 85.6% מהמטופלים אולם ירדה משמעותית בשנה השנייה ל-71.2% ובשנה השלישית ל-59.6%. כעבור ארבע שנים נותרו בחיים 49% מהחולים וכעבור עשר שנים 14% מהמטופלים בלבד. בין הגורמים שזוהו בדו"ח כגורמי סיכון לתמותה בדיאליזה נמנים גיל מבוגר, סוכרת ומחלת כליה וסקולרית (Renal Vascular Disease) כמחלות רקע שהובילו לדיאליזה וכן טיפולי דיאליזה שהחלו בשנות התשעים שנמצאו כמגדילים את הסיכון בהשוואה לטיפולים שהחלו בשנות האלפיים. מחקר ישראלי שפורסם באוגוסט 2014 מצא גם כי חולי כליה עם עיכוב בהפניה לדיאליזה, שהחלו דיאליזה שלושה חודשים ומעלה לאחר ייעוץ רפואי, היו בסיכון גבוה ב-87% לתמותה כעבור שלוש שנים.

International journal of Artificial Organs, doi: 10.5301/ijao.5000411